רומאו ויוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רומאו ויוליהאנגלית: Romeo and Juliet), טרגדיה נודעת מאת ויליאם שייקספיר.

עלילת המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בוורונה, שם חיו רומאו מונטגיו ויוליה קפולט, צאצאים לשתי משפחות שהיריבות ביניהן ארוכת שנים. בבית קפולט התכוננו לנשף גדול שערך קפולט, אביה של יוליה, לחבריו. על אף כי בני משפחת מונטגיו, בהיותם אויביה המושבעים של משפחת קפולט, אינם מוזמנים, מחליט רומאו להתגנב אל המסיבה כשהוא מחופש, בתקווה שיפגוש שם נערה שאהב בשם רוזלין.

בבית קפולט נמשכו ההכנות למסיבה. יוליה, התכוננה בחדרה עם המטפלת שלה ועם אמה, שהסבירה לבתה שהגיעה לגיל בו היא כבר בשלה לנישואים ומפצירה בה לשקול לקחת לה כבעל צעיר בשם פאריס.

כשהגיעה שעת הנשף, חמקו רומאו ובנווליו דודנו אל המסיבה כשהם מסתתרים מאחורי מסכות. טיבלט קפולט (דודנה של יוליה) הבחין ברומאו, אך אביו עצר בעדו לפני שגרם הלז למהומה, כיוון שלא רצה שהנשף ייהרס. בינתיים הבחינו רומאו ויוליה זה בזו, והתאהבו זה בזו ממבט ראשון. השניים חמקו החוצה שם התוודעו אחד לשנייה, ורק אז נוכחו לדעת כי בעצם הם עומדים משני צדי המתרס, וכי משפחותיהם הן אויבות גמורות.

רומאו ויוליה בציור של פורד מדוקס בראון

רומאו המאוהב סירב לעזוב את המקום, ובאישון לילה התגנב אל חצר ביתה של יוליה שם טפס על אחד העצים וצפה בחלונה. בינתיים נעמדה בחלון שם הביעה את אהבתה לרומאו ואת תסכולה מן העובדה שרומאו הוא בן למשפחת מונטגיו, אויביה הגדולים ביותר של משפחתה. היא לא ידעה שרומאו צופה בה, עד שזה לא יכול לעצור עצמו, טיפס אל החלון ושם התוודה בפניה על אהבתו אליה. השניים החליפו נדרים ונשבעו להינשא זה לזה למחרת, בתאו של הכומר לורנצו.

רומאו מיהר אל האב לורנצו וביקש ממנו להשיאם. האב ניסה תחילה להניאו מן הרעיון, אך לאחר שהבין כי בנישואי השניים טמון הכוח לשים קץ לסכסוך ארוך השנים בין שתי המשפחות, הסכים לסייע לשניים.

רומאו חזר לחבריו, שם נודע לו מבנווליו ומחברו מרקוציו, שטיבלט הזמין אותו לדו-קרב. הוא שלח עם המטפלת של יוליה הודעה לאהובתו כי האב לורנצו הסכים להשיא אותם באחר-הצהרים של אותו היום, והשניים נישאו בחשאי במעונו של האב לורנצו.

לאחר החתונה שב רומאו לחבריו, שם פגש את טיבלט שהזמין אותו שוב לדו-קרב. היות שטיבלט הוא כעת חתנו -רומאו סירב לאתגר, למרות שטיבלט החל קורא לו מוג-לב והאשים אותו בפחדנות. מרקוציו, חברו של רומאו לא הבין מדוע דחה חברו את ההזמנה ומיהר להילחם במקומו. השניים נלחמו ביניהם ובמהלך הקרב נדקר מרקוציו ומת בזרועותיו של רומאו. עם מותו של מרקוציו הרגיש רומאו צורך לנקום את מות חברו, והוא קם והרג את טיבלט.

רומאו המפוחד רץ אל ביתו של האב לורנצו שם התחבא עד לשמע גזר-דינו. עונשו של רומאו כפי שנודע לו במהרה הוא גלות - עונש גרוע ממוות באותם הימים היות שמשמעותו הוא גירוש מכל הדברים אותם אהב והכיר ובראשם אשתו הטרייה - יוליה. רומאו הנואש שקל להתאבד, אך נעצר בידי האב לורנצו שהבטיח לסייע לשניים. הוא הציע כי רומאו יתגנב לבית אהובתו שם יסביר לה את המצב ומיד לאחר מכן יברח למנטואה, העיר הסמוכה. בינתיים יבהיר האב לורנצו את המצב לראשי שתי המשפחות וידאג כי אלו יאפשרו את חזרתו של רומאו לביתו.

בינתיים בעיה נוספת מתעוררת. פאריס מבקש את ידה של יוליה מאביה, שהניח כי בתו הצעירה תשמח להינשא לגבר נאה ומבוקש זה. האב הסכים להצעה וקבע תאריך לחתונה - ביום חמישי, שלושה ימים מאוחר יותר. בשומעו את סירובה של יוליה, עלתה חמתו של אביה והוא סטר לה ואיים לנשל אותה מן הירושה אם תסרב להתחתן עם פאריס. יוליה הבוכיה ברחה אל ביתו של האב לורנצו שם שכנע אותה הכומר הטוב לא לשים קץ לחייה.

האב הגה תוכנית חדשה. הוא נתן ליוליה סם שיגרום לסימני החיים שלה להיעלם למשך 42 שעות, למרות שלמעשה היא תישאר בחיים. הוא ביקש ממנה לקחת את הסם בערב שלפני חתונתה המיועדת עם פאריס ובמקביל שלח שליח שיחזיר את רומאו ממנטואה. הוא הסביר לצעירה שכאשר היא תקום מ"שנתה" רומאו ימתין לצדה והשניים יוכלו להתחיל בחייהם המשותפים. מלאה בתקווה המחודשת לקחה יוליה את הסם ושבה לביתה.

וכך יוליה העמידה פנים כי היא מסכימה להינשא לפאריס ואביה המאושר החליט להקדים את המאורע ביום. בערב יום שלישי לפני לכתה לישון התחילו להתגנב ספקות לליבה של יוליה. היא לקחה פגיון והניחה אותו לצדה, כדי שתוכל להתאבד במידה ותוכניתו של האב תיכשל. לבסוף, לאחר לבטים קטנים, אהבתה לרומאו גברה עליה והיא בלעה את הנוזל.

בבוקר יום רביעי מצאה המטפלת את גופתה של יוליה על המיטה ובית קפולט החל בהכנות להלוויית בתם האהובה.

על אף שנראה היה כי תוכניתו של האב לורנצו עומדת להצליח, השליח ששלח למנטואה לא הצליח להגיע אל רומאו. במקום זאת, באלטסאר, שליחו של רומאו, הגיע כדי לבשר לאדונו על מותה של אהובתו. רומאו סירב להאמין למשמע אוזניו עד שיראה את גופתה של יוליה במו עיניו, וכך הוא מיהר בחזרה לורונה. לפני שהוא הגיע לעיר, עצר רומאו וקנה לעצמו בקבוק של רעל - אם נכונה השמועה, אין טעם לחייו.

כשרומאו הגיע אל אחוזת הקבר של יוליה, הוא נעצר על ידי פאריס שחשב שהנ"ל הגיע כדי לחלל את קברה של יוליה. הוא התעמת עם רומאו ונהרג תוך כדי הניסיון להגן על קברה של ארוסתו. כשרומאו ראה את יוליה שוכבת מתה לפניו - לבו נשבר והוא לוגם את כל בקבוק הרעל, בתקווה להתאחד עם הצעירה במותם.

בדקה בה שותה רומאו מהבקבוק נכנס האב לורנצו אל החדר - אך הוא מגיע מאוחר מדי. ברגע זה מתעוררת יוליה, ומגלה את אהובה רומאו שוכב מת לצדה. היא מרימה את בקבוק הרעל ומקרבת אותו לשפתיה, אך הבקבוק ריק לגמרי. אז היא מנשקת את רומאו בתקווה שנשאר מעט רעל על שפתיו, אך לא נשאר. נשמע רעש ויוליה המפוחדת דוקרת את עצמה בחזה עם פגיונו של רומאו ומתה.

"המרפסת של יוליה" בוורונה, למעשה פונדק משוחזר מהמאה ה-13
פסלה של יוליה בחצר הבית

מקום התרחשות העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בקרב מעריצי המחזה המאמינים, שהמרפסת בה התוודו בה רומאו ויוליה על אהבתם המשותפת היא המרפסת המוצגת לתיירים בורונה, ב-Via Cappello 27 בחזיתו של בית מן המאה ה-13. עם זאת, במחזה לא מוזכרת אותה מרפסת. עיון בסצנה הרלוונטית (מערכה שנייה, סצנה שנייה) מגלה שמדובר בחלון.

עיבודים למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזהו של שייקספיר נתן השראה ליוצרים רבים אחרים אשר עיבדו אותו לקולנוע, אופרות, שירים ויצירות מוזיקליות אחרות ומחזות. בין העיבודים הבולטים ניתן למנות את יצירתו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, סרטו של פרנקו זפירלי מ-1968 וסרטו של באז לורמן מ-1996. גם המחזמר סיפור הפרברים של ליאונרד ברנשטיין הוא למעשה עיבוד למחזה המקורי של שייקספיר .

בסיפורת העברית בולטת גם הפארודיה של אפרים קישון על המחזה - הו, הו יוליה, שעוסקת בשאלה כיצד היו נראים חיי הנישואים של רומאו ויוליה אלמלא מתו.

ב-2003 בטלנובלה "משחק החיים" ליה (לירון ויסמן) מביימת את המחזה.

המחזה עצמו הופיע בגרסת נונסנס באחד ממערוכוני שלישיית פרוזק.

ב- 2006 יצא סרט האנימציה רומאו ויוליה חתום בנשיקה שבו היריבות הן בין חמולות של כלבי ים.

ב- 2007 שודרה הטלנובלה הארגנטינאית "Romeo y Julieta" (רומאו ויוליה) המבוססת על המחזה של וויליאם שייקספיר. התוכנית שודרה בישראל ודרום אמריקה ובמקומות רבים בעולם.

ב- 2014 שודר פרק המבוסס על רומאו ויוליה בסדרה סברי מרנן , כשאת תפקיד הכומר מגלם הבדרן חיים אוסדון.

הפקות תיאטרון של המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ההפקה תרגום במאי רומאו יוליה
1957 תיאטרון הקאמרי רפאל אליעז יוסף מילוא יוסף מילוא אורנה פורת
1975 תיאטרון חיפה אברהם עוז גזה פרטוש מוני מושונוב ג'יטה מונטה
1978 תיאטרון באר שבע אברהם עוז יורם פאלק דורון תבורי רבקה נוימן
1993 אנסמבל עיתים במסגרת התיאטרון הקאמרי רפאל אליעז רנה ירושלמי נעם בן עזר, גדי צדקה, גיל צ'רנוביץ' פנינה ברט, אייר וולפה, יפעת גלעדי, עמיחי פרדו
1994 תיאטרון החאן אברהם עוז אהוד מנור, חוסיין ברגותי ח'ליפה נאטור אורנה כץ, ענת פדרשניידר
1996-1994 תיאטרון החאן עם תיאטרון אל-קאסבה מרמאלה[1] ערן בניאל, פואד עווד
2000 תיאטרון חיפה דורי פרנס יוסי פולק אבשלום פולק מיטל דוהן
2008 תיאטרון תמונע אברהם עוז עידו שקד, טל ברנר, דפנה רובינשטיין יובל סטוניס רינת מטטוב
2011 התיאטרון הקאמרי אלי ביז'אווי נועם שמואל דן שפירא נלי תגר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההצגה יצאה למסע הופעות באירופה, וזכתה להופיע במשך כחודש ימים בפריז "תיאטרון דה לה וילט" (Théâtre Paris-Villette).