שלוש השבועות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בשְבוּעוֹת שנלמדו מספר שיר השירים. אם התכוונתם לתקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, ראו ימי בין המצרים.
שלוש השְבוּעוֹת – הינו מדרש אגדה המופיע בתלמוד הבבלי לפיו אסור ליהודים לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל ולמרוד באומות העולם. קבוצות אנטי ציוניות דתיות, כגון נטורי קרתא, נוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית.
תוכן עניינים |
[עריכה] המקור לשבועות
התלמוד הבבלי בסוף מסכת כתובות דן במשנה הקובעת שאדם רשאי לכפות על אשתו, ואשה רשאית לכפות על בעלה, לעלות לארץ ישראל. הגמרא מביאה אמירות שונות בזכות העלייה לארץ ישראל והישיבה בה ובגנות היציאה ממנה. מנגד, הגמרא מציינת את דעתו של רב יהודה המתנגד לעלייה לארץ ישראל מבבל וקובע שהדבר אסור בזמנו. במסגרת זאת מובאת האמירה של רבי יוסי בן חנינא:
"ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי" (מסכת כתובות קיא).
המדרש מתייחס לשלושה פסוקים דומים המופיעים במגילת שיר השירים:
- "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ב, פסוק ז).
- "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ג, פסוק ה).
- "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ח, פסוק ד).
בהתאם לראייה המסורתית הרואה בשיר השירים משל ליחסי אלוהים ועם ישראל, רבי יוסי בן חנינא מפרש פסוקים אלו כקריאה שלא לדחוק בכח את הגאולה.
בהמשך, אומרת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה"
שלושת השבועות מוזכרות גם במדרש שיר השירים רבה.
[עריכה] הופעת שלושת השבועות בפירוש והלכה
ישנם הרבה מחכמי ישראל אשר הביאו דברים אלו אם בהלכה ואם בפרשנות היסטורית, שעתידה להיות שבאמת יפרו ישראל את ג' השבועות, מקורות אלו הובאו רבות על ידי מתנגדי הציונות:
רבנו בחיי, בראשית לד, פסוק ח
 |
ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו וכתיב ויאמר אם יבא עשו וגו', לתפלה הוא שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב (מלכים ב יח) ויתן חזקיהו את כל הכסף. וכתיב (דה"ב לב) ויתן שרי מלחמות על העם, וכתיב (מלכים ב יט) ויתפלל חזקיהו לפני ה'. וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'. השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות: |  |
רבינו בחיי שמות פרק כ פסוק ז
|
נחזור לעניננו ונאמר כי מי שנשבע ומקיים שבועתו הרי זה נוטל שכרו בשבעה הנזכרים ומעיד על עצמו שהוא המעיד והמאמין בהם ונכסף אליהם, עבר על שבועתו הרי זה יצא מכללם ונענש בשבעה מדורי גיהנם, כי כיון שלא האמין בשבעה לא יזכה בהם אבל יענש בשבעה, ואל הסוד הזה רמזו חכמי האמת במדרשם, והוא שאמרו (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, אם זכיתם הרי אתם כצבא של מעלה ואם לאו הרי אתם כצבא של מטה, ע"כ במדרש. ובאור זה כי מלת השבעתי כאלו אמר הריני נותן לפניכם ז' אלו או ז' אלו והרשות נתונה בידכם שתהיו כשתי צבאות או של מעלה או של מטה אם תהיו זוכים תהיו בז' רקיעים בתוך אותם ז' הנקראים צרור החיים ואם אין אתם זוכים תהיו כצבא של מטה להיות נדונים בגיהנם בז' מדורין שבו, וזהו באור אם זכיתם הרי אתם כצבא של מעלה ואם לאו הרי אתם כצבא של מטה. הקב"ה יצילנו מן העונש ויסתירנו בצל כנפיו וישים חלקנו עם הצדיקים הבוטחים בו: | |
פלאי, 'באר הגולה', פרק כ"ז, פיס' ב'
|
"יודעים ישראל שאין הקב"ה חפץ עוד במלחמותיהם, ומעהה אם יערכו מלחמה שלא כרצון הקב"ה, יפלו בחרב, כדכתיב ,במדב- י- דב : 'אך תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם', ובחרו להם לפזר עצמם בד' כנפות הארץ, כדי שיראו האומות, שלא יעלה על לבם לעריך עוד מלחמה עמהם...ואעפ"י שיהי' להם בתוך זמן הזה, אנשי גבורי חיל, אעפי"כ לא יערכו מלחמה, מפני אהבת ארץ ישראל, עד שתחפץ, עד שיהי' רצון השי"ת בכך, וישלח להם המשיח, כדרך ששלח משה למצרים, וכיון שראו ישראל כך, לא בקשו ולא חשקה נפשם לצאת מן הגלות, עד זמן ההוא שיהי' רצון השי"ת בכך", עכ"ל. | |
רבי יהונתן אייבשיץ מפראג, ה'אהבת יונתן', הפטרת פ' ואתחנן:
|
"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכו', וזהו פירושו, דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, נגד קיבוץ ישראל, באם שהכל נועד יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים, אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה, כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה, והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו, ואחרון קשה מן הראשון, ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ, ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה, ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהי' נעדר מן האומה ישראלית כלום, וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו" | |
החתם סופר, "תורת משה", פרשת שופטים
|
"והנה אפשר כבר הי' ראוי מכמה פעמים להיות נגאלים גאולה שאינה שלימה, או לשום שלום בינינו ובין אומות העולם שאנו שוכנים בצלם, או יותר מזה להיות גאולה ממש כמו בבית שני וכדומה, אבל אין חפץ בזה, כי אם גם אנחנו אפשר שנתפשר ונקבל גאולה כזה רק להיות גאולים, מ"מ אבותינו הקדושים לא יתרצו עתה כ"א בגאולה שלימה, וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהי' בסוף גאולה שלמה" | |
אור החיים הקדוש ויקרא פרק כו , פסוק לג
|
ואתכם אזרה וגו', יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל במסכת כתובות (קיא,) שהשביע ה' את ישראל שלש שבועות, א' שלא יעלו בחומה, פירוש ביד חזקה, ואחד שלא ימרדו באומות העולם וכו', עד כאן:
והוא מאמר ואתכם אזרה בגוים, כאן רמז לב' דברים, אומרו אזרה שלא יעלו בחומה, בגוים שלא ימרדו בגוים, ואומרו והריקותי אחריכם חרב, יתבאר על דרך שאמרו שם וז"ל אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם מקיימין השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, עד כאן: והוא אומרו והריקותי אחריכם חרב, שתהיה חרב מרוטה לפניכם אם לא תקיימו גזירת זרוי בגוים כנזכר יהיה בשרכם וגו', ואומרו עוד והייתה ארצכם וגו' חרבה, הוא נתינת טעם על הדבר, למה יחפוץ ה' בזרוי בגוים, כדי שתהיה ארץ שממה וערים חרבות כדי שאז תרצה הארץ וגו', לזה צריך שתהיו אתם בארץ אויביכם, והוא אומרו ואתם בארץ וגו': |
|
הרב צבי הירש קלישר, דרישת ציון, "מאמר קדישין" ל"ה ע"ב
|
"ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה..." | |
הסכמת ה"ראשון לציון" רבי חיים דוד חזן לספרו של הרב צבי הירש קלישר
|
"לא בחיל ולא בכח יגבר איש חס ושלום להמרות באומות העולם ומלכי חסד אשר עטרונו ברחמים גדולים, או חלילה לעלות בחומות ללחום את מושל כי אם לפלא נדר או בנדבה הרצון והשלמות הלב להשלים רצון הבורא האל ית' באתערותא דלתתא במה שבידנו לעשות בעזר אלקים בסיוע מלכי החסד ורצונם הטוב והגמור..." | |
האדמו"ר מקאמרנא, נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצות, דף נ"ט
|
"ומצוה כזאת (ר"ל מצות כיבוש הארץ שכתב הרמב"ן שהיה לו להרמב"ם למנותו) לא יבוא למניין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למניין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות[1] | |
רבי הלל קאלאמיא בספרו 'משכיל אל דל':
|
"...הכת השניה שאין אמונתם לה' חזקה, להאמין שהשם הגלה אותם מארצם, והסגירם ביד מלכי אומות העולם עבור חטאם, רק אומרים עולם כמנהגו נוהג, עולה ויורד, יורד ועולה, יש זמן שמזל של איזה אומה פורח ועולה ומצליח ויש זמן ושעה שהיא נופלת וצריכה להשתעבד תחת אחרים, ולהם ולכיוצא בהם, אם יבוא זמן שיהיה בכוחם למרוד וללחום, בוודאי היו עושים כן, ומינה שאין להם אמונה שהשם פעל כל זאת" | |
חפץ חיים על התורה, פרשת בראשית
|
"רבותינו כשהיו צריכים ללכת ברומא היו למדים מקודם פ' וישלח והתבוננו בהפרשה הלזו, מה לעשות, ומאז שקמו עלינו מנהיגים חדשים ועזבו נשק אבותינו, והולכים בדרכים חדשים להתגרות באומות, הלכנו הלוך וחסור ומצאונו רעות רבות וצרות, ירחם ד' עמנו וישיב את שופטינו כבראשונה" | |
[עריכה] היחס לשבועות
[עריכה] טענות אנטי ציוניות
מספר הוגים חרדים, כדוגמת האדמו"ר מסאטמר, השתמשו בשלוש השבועות כאסמכתא לגישתם האנטי ציונית, האוסרת עליה המונית לארץ ישראל ושלטון יהודי בה (חרדים מחוגים אלה עולים ומשתקעים בארץ משום שהאיסור "לעלות בחומה" מכוון רק לעליה המונית, אך עליית יחידים לארץ ישראל מותרת לשיטתם). בועידת השואה הבינלאומית באיראן שהתקיימה בדצמבר 2006, טענו נציגי נטורי קרתא כי השואה היא תוצאה של הפרת שתי השבועות הראושונות על ידי התנועה הציונית, מה שגרם לאומות העולם להפר את השבועה השלישית. בעולם החרדי בישראל נתקלה ההשתתפות בוועידה איראנית נגד ישראל בהתנגדות נחרצת, האדמו"ר מסאטמר גינה אותה באמצעות פשקוויל וחבר הכנסת משה גפני נאם נגדה בכנסת.
[עריכה] תשובות ציוניות
בקרב חוגים ציוניים דתיים נשמעו כמה תשובות לטענת שלוש השבועות:
- רבי חיים ויטאל כתב שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
- שלוש השבועות הן מדרש אגדתי, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (מבוסס על דברי הרמב"ם שאמר כי אין להתחשב במדרשים לשם השגת הלכה). כראייה לכך מוזכרת הטענה ששלוש השבועות אינן מוזכרות באף אחד מספרי ההלכה, דוגמת משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך, לרבי יוסף קארו.
- מכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו רדו בישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של שתי השבועות האחרות, ובטל האיסור לעלות בחומה (מבוסס על דברי ר' שלמה קלוגר).
- הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות.
וכנגדן השיבו המתנגדים לציונות:
- בהקדמת רבי חיים ויטאל לשער ההקדמות כתב שהגלות המשיכה, גם לאחר אלף שנה: "כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא"
- ועל כך טענו שהרמב"ם מביא את ג' השבועות באיגרת תימן.
- לא הייתה הפרת הגויים מכיוון שעברו על השבועות, הותר הבשר כאילות השדה.
- הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, הוחלט לוותר על כך על ידי האומות מכיוון שראו מה נעשה על ידי ראשי הציונות.לכן הרישיון מהאומות פקע, ולפיכך הקמת מדינה נחשבת כמרידה באומות, בנוסף לכך השבועות מתייחסות לבניין בית המקדש, ולא להקמת בית יהודי, לכן המשך התנגדות האומות לישוב הארץ קיים בעיקר בשליטה בירושלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אם הבנים שמחה
- ויואל משה מאמר ראשון
- התקופה הגדולה
- הרב שלמה אבינר, מאמר "שלא יעלו כחומה" (בהמשך קישור ל'ויקיטקסט').
- הרב יעקב זיסברג נפש עדה
- הרב ראובן פרידמן כי עת לחננה
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ כוונת האדמו"ר מקאמרנא היא לגבי התוספות במס' כתובות קי: ד"ה הוא 'הוא אומר לעלות' וכו' - אינו נוהג בזמן הזה, דאיכא סכנת דרכים. והיה אומר רבנו חיים, דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם"
