שלוש השבועות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שלוש השְׁבוּ‏עוֹ‏ת הוא כינוי מקובל לדברי חז"ל בתלמוד הבבלי ועוד, העוסקים בשבועות שהשביע הקב"ה את ישראל ואת אומות העולם. לפי חלק מהפרשנויות, השבועות אוסרות על עם ישראל לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל. המושג עומד בלב המחלוקת הדתית בין קבוצות אנטי ציוניות, כגון חסידות סאטמר, הנוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית כנגד הציונות והקמת מדינת ישראל, לבין קבוצות דתיות-ציוניות הסבורות שאין כיום לשבועות תוקף מחייב.

המקור לשבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד הבבלי בסוף מסכת כתובות דן במשנה הקובעת שאדם רשאי לכפות על אשתו, ואשה רשאית לכפות על בעלה, לעלות לארץ ישראל. הגמרא מביאה אמירות שונות בזכות העלייה לארץ ישראל והישיבה בה ובגנות היציאה ממנה. מנגד, הגמרא מציינת את דעתו של רב יהודה המתנגד לעלייה לארץ ישראל מבבל וקובע שהדבר אסור בזמנו. במסגרת זאת מובאת האמירה של רבי יוסי בר חנינא:

Cquote2.svg

תנו רבנן: 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל - אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: (ויקרא כה לח: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים; וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר [שמואל א כו,יט: ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני ה’] כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים'; וכי מי אמר לו לדוד "לך עבוד אלהים אחרים"? אלא לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים.' רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיהו כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' [והעליתים והשיבתים אל המקום הזה]. ורבי זירא? ההוא - בכלי שרת כתיב. ורב יהודה? כתיב קרא אחרינא: (שיר השירים ב ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה [אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ]. ורבי זירא? ההוא - שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה? 'השבעתי' אחרינא כתיב. ורבי זירא? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלש שבועות הללו למה? - אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ורב יהודה? - אם תעירו ואם תעוררו כתיב. ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן; אינך: שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לאומות העולם. 'בצבאות או באילות השדה' - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"י- מסכת כתובות, דף קי"א

המדרש מתייחס לשלושה פסוקים דומים המופיעים במגילת שיר השירים:

  • "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ז').
  • "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ג', פסוק ה').
  • "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‏יִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (פרק ח', פסוק ד').

בהתאם לראייה המסורתית הרואה בשיר השירים משל ליחסי אלוהים ועם ישראל, רבי יוסי בן חנינא מפרש פסוקים אלו כקריאה שלא לדחוק בכח את הגאולה.

בהמשך, אומרת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה"

שלוש השבועות מוזכרות גם במדרש רבה על שיר השירים.

היחס לשבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת האדמו"ר מסאטמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא הרב הרבי מסאטמאר, הרב יואל טייטלבוים, העוסק בסוגיה בהרחבה בספרו ויואל משה.

  • על פי שיטתו, אין להסתכל על כל אומות העולם כגוף אחד, אלא על כל אומה בפני עצמה יש שבועה שלא ימרדו היהודים בה. לכן, על אף שהאו"ם החליט ברוב קולות להקים את מדינת ישראל - עדיין עוברים הציונים על השבועה, משום שהערבים תושבי המקום לא הסכימו לכך, בנוסף הוא שולל בתוקף את הטענה לפיו יש משמעות להחלטת רוב אומות העולם, שאינם קשורים לסכסוך ולהתיישבות היהודית, ודווקא הסכמתם של תושבי המקום והאומה שבהם נלחמים - היא הנדרשת כדי לא להפר את השבועה. מלבד העובדה שמדינת ישראל לא נשמעה להחלטות האו"ם וכבשה גם את ירושלים[1]. עוד הוא אומר שגם לדעת האבני נזר, שאין איסור מצד השבועה כאשר אומות העולם מסכימות, כל ההיתר שלו מבוסס על דברי רש"י שהאיסור הוא דווקא "ביד חזקה"; אבל אם צריכים להילחם כדי לכבוש את הארץ, אפילו אם יש אומות בעולם שהסכימו, עדיין לא יצא זה מגדר "ביד חזקה"‏[2].
  • מול הסוברים שהשבועות בטלו משום שאומות העולם הפרו את השבועה המוטלת עליהם, "שלא להשתעבד בישראל יותר מדי", אומר הרבי מסאטמאר שאין מקור לטענה שיש קשר בין השבועות וכביכול הן תלויות זו בזו; השבועה "שלא יעלו בחומה" אינה לטובת האומות אלא לטובת ישראל, שיקבלו את כפרתם בגלות‏[3]. לכן, לדבריו, לא עלה על דעתם חכמי ישראל בדורות הקודמים לייסד מדינה יהודית, גם כאשר עברו הגוים על שבועתם‏[4].
  • מול הטענה שהרמב"ם לא הביא את השבועות במשנה תורה, כותב הרבי מסאטמאר שהרי כבר הזכיר בהלכות תשובה‏[5] שכל ישראל יעשו תשובה קודם הגאולה, ולכן אם יקום איש ויאמר על עצמו שהוא מלך המשיח ויכוף כל ישראל לעשות תשובה‏[6] יש לשמוע לו; אבל כל זמן שלא יעשו כל ישראל תשובה, כך שלא נתגלה מלך המשיח, עדיין שייך איסור השבועות‏[7].
  • דברי רבי חיים ויטאל שהשבועה היא רק עד אלף שנים לא נאמרו על השבועות החלות על עם ישראל, רק על השבועה של הקדוש ברוך הוא "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", שנשבע שלא יגאל את עמו אלא אם כן יעשו תשובה מאהבה. אולם לאחר מכן - אפילו תשובה מיראה יכולה להביא את הגאולה‏[8].

דעת החולקים עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלוש השבועות הן מדרש אגדה, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (כדברי הרמב"ם, שאין להתחשב במדרשי אגדה לשם השגת הלכה). לפיכך, משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות, אולם כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זו ראיה שבטלה הגזרה. הרמב"ם עצמו, שספרו הי"ד החזקה כולל את ההלכות כולן, אף הוא איננו מזכיר את שלוש השבועות בספרו ההלכתי היד החזקה, ואף כותב באגרת תימן "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם". בנוסף, אצל מפרשי הגמרא המרכזיים, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רבי מנחם המאירי ועוד - לא נמצא כלל עניין זה של שלוש השבועות, וכן אצל מסכמי הגמרא להלכה, הרי"ף והרא"ש. החפץ חיים, שנחשב לפוסק האחרון בקהילות אשכנז, דיבר פעמים רבות על חובת העלייה לארץ ובנו, הרב לייב הכהן, מציין: "לא ראיתי שיזכור אף פעם את העניין ג' השבועות"[9].
  • רבי חיים ויטאל כתב שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
  • רמב"ן כלל לא מתייחס בכתביו לשלוש השבועות‏[10], והוא כולל את העלייה ואף את הכיבוש של ארץ ישראל כמצוות עשה. כך למשל כתב:

'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבע עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות.‏[11]

  • נפסק בשולחן ערוך כי "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה"‏[12] מכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו שיעבדו את ישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של שתי השבועות האחרות, ובטל האיסור לעלות בחומה‏[13].
  • עלייה הדרגתית איננה "כחומה". רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה‏[14].
  • הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו, וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון להקמת מדינה מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות‏[15].
  • התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות. ואלו הם דברי ר' יהושע מקוטנא: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה[16]. וכן פירש המהר"ל בחידושי אגדות למסכת כתובות דף קי"ב - ה' מונע מאיתנו לעלות כחומה, אך כשיש אפשרות לעלות כחומה, סימן שבטלה גזירה. וכן כתב בעל שו"ת הריב"ש קא/שפז. וכן משמע משו"ת הרשב"ש סימן ב, וכן פסק פאת השולחן (בית ישראל א יד).
  • הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש[17].
  • הרב פנחס הורוביץ, בעל ספר ההפלאה, כתב שנוסח השבועה מקפיד שיהיו בבבל דווקא, שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם, בבבל, נמצא כבוד השכינה והתורה. וזו גם כוונת השבועות, שמבבל אסור לעלות לארץ ישראל, אך אין איסור לעלות מארצות אחרות לארץ ישראל‏[18].
  • "בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. במדרש (מדרש שיר השירים, ח, על הפסוק "אם חומה היא") מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ." מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה"‏[19].
  • "אין אנו דוחקים את הקץ, אבל הקץ דוחק אותנו". הצרות של עשרות השנים שלפני הקמת המדינה דחפו והכריחו אותנו לכך‏[20].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויואל משה, מאמר שלש שבועות, סימן פו
  2. ^ שם
  3. ^ שם
  4. ^ שם, סימן עה
  5. ^ פרק ז, הלכה ה
  6. ^ וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.
  7. ^ שם, סימן פ'
  8. ^ שם, סימן עב
  9. ^ תולדות החפץ חיים עמ' מג; התקופה הגדולה, עמ' קע.
  10. ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמ' 166.
  11. ^ הוספות הרמב"ן לספר המצוות, המצווה הרביעית
  12. ^ יורה דעה רלו ו.‏
  13. ^ רבי שלמה קלוגר בספר מעשה יוצר על ההגדה; הרב הלל קולומייער בספר רב שלום לרב שלמה אדלר מסערעדנא; הרב נתן צבי פרידמן בשו"ת "נצר מטעי" סעיף י' אות ה'‏
  14. ^ רבי אברהם יעלין בספר גאולת ישראל, הקדמה עמ' 12, הרב יונה דוב בלומברג בקונטרס ישיבת ארץ ישראל דף כ', הרב מאיר בלומנפלד בקובץ שנה בשנה, תשל"ד, עמ' 154, אהלי יעקב (האדמור מהוסיאטין) פרשת אמור תש"ח‏
  15. ^ אהלי יעקב שם
  16. ^ שו"ת ישועות מלכו, ס' סו.
  17. ^ פירושו על שיר השירים ב,ז, בסדור, ליקוטים על דרך הנסתר‏
  18. ^ דרישת ציון לרב קלישר, סידור בית יעקב ליעב"ץ
  19. ^ הרב שרגא פייבל פרנק בתולדות זאב, קונטרס א"י סעיף כז, והרב מרדכי עטיה בספרו סוד השבועה, עמ' 14, ס' לך לך עמ' 48.‏
  20. ^ אהלי יעקב שם