שקד מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שקד קטן-עלים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשקד
Shkediya01 ST 04.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: ורדיים
תת־משפחה: שזיפיים
סוג: פרונוס
תת־סוג: Amygdalus
מין: שקד מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Prunus dulcis

שקד מצוי (שם מדעי: Prunus dulcis) הוא מין של עץ המשתייך למשפחת הוורדיים. הוא ממוין בסוג פרונוס ובתת הסוג Amygdalus יחד עם האפרסק.

בשנת 2013, יוצרו 82% מכלל התצרוכת העולמית של שקדים על ידי מדינת קליפורניה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המין כנראה מאזור הים התיכון ואסיה המערבית, והוא תורבת לפני אלפי שנים. בארץ ישראל ניטעו במקומות שונים מטעי שקדים, וגדלים בה גם שקדי בר, בעיקר בחורשים של הגליל, הכרמל, השומרון ויהודה. השקד הוא עץ קטן, קומתו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לו שורשים עמוקים, ולפיכך הוא יכול לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם.

עלי השקד נושרים בסתיו והפרחים מקדימים לפרוח עם בוא האביב. בשנים קרות במיוחד עלולה הפריחה להתאחר. הפרחים נפתחים לפני ניצני העלים. טרפיהם של עלי השקד מוארכים וגם פטוטרותיהם ארוכות. הפרחים לבנים, לעתים ורדרדים ומפרישים צוף. הבשלת הפירות חלה זמן רב לאחר הפריחה, כשישה חודשים ואף יותר מכך.

הפרי הוא בית גלעין שעיר. החלק הנאכל העיקרי הוא הזרע, אך לעתים אוכלים את הפרי הצעיר בשלמותו, כאשר יש לו עדיין ציפה ירוקה וחמצמצה, והקליפה שמתחתיה עוד לא התקשחה. הזרעים של שקדי הבר הם מרים, ומכילים חומר בשם אמיגדאלין, המתפרק ויוצר חומצה ציאנית. חומצה זו היא רעל מסוכן ולפיכך אסור לאכול כמות מרובה של שקדים מרים. הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומר זה ולפיכך יש להם טעם מתוק יותר.

על עצי שקד הבר מרכיבים את השקד התרבותי וכן מינים של עצי פרי כמו אפרסקים ושזיפים. עם נטישת המטעים חוזר שקד הבר ומשתלט ולכן רוב עצי השקד הפזורים בארץ הם בעלי שקדים מרים.

זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ולכן יש להם ערך תזונתי רב.

עץ השקד מגיע למלוא תנובתו רק בהיותו בן כ-10 שנים.

עץ השקד המתורבת רגיש למזיקים רבים ודורש הדברה בחומרים רבי עוצמה ועל כן יש להיוועץ במומחה לפני שילובו בגינות נוי.

כל מיני השקד הם צמחים מוגנים בישראל למעט מטעים נטועים.‏[1]

שקד קטן-עלים ושקד רמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתת-המין הטיפוסי, גדלים בארץ-ישראל עוד שני תתי-מינים של השקד המצוי - שקד קטן-עלים ושקד רמון. השקד קטן-העלים הוא עץ קטן, לעתים דומה לשיח, ענפיו קצרים ולעתים מסתיימים בקוץ, פרחיו קטנים מפרחי השקד המצוי וקוטרם כ-2 ס"מ, עליו קצרים - כ-3 ס"מ אורכם. הפרחים לבנים או ורודים, עמוד העלי מכוסה בדרך כלל בקשקשים. הוא צומח בארץ באזורים יבשים; בעיקר בספר המדבר - במורדות המזרחיים של הגליל, השומרון ומדבר יהודה. גם בחרמון בגובה של 1300-1900 מטרים קיימת אוכלסייה של שקד קטן-עלים. יש חוקרים הטוענים שהשקד המצוי הטיפוסי תורבת משקד קטן-עלים, ואוכלוסיות טבעיות של השקד המצוי הטיפוסי (שאינן שקד קטן-עלים) אינן אלא פליטי תרבות שהתפראו.

שקד רָמוֹן הוא תת-מין אנדמי להר הנגב בארץ ישראל, דומה לשקד קטן-עלים, והוא מהנדירים בין שקדי הארץ. העץ מצוי באזור הר הנגב, מדרום לכביש 171, המחבר את מצפה רמון עם הר חריף, באזור הנחלים אלות לוץ. לעתים נמצא השקד בקרבת עצי אלה אטלנטית.

בעבר ראו בטקסונים אלה מינים עצמאיים (שקד קטן-עלים - Prunus korshinskyi; שקד רמון - Amygdalus ramonensis), אולם כיום נוטים לראות בהם תתי-מינים או ואריאנטים של השקד המצוי‏[2][3].

ייצוג בתרבות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקד נזכר ארבע פעמים במקרא בהקשרים שונים. בשלוש מהן מוזכר עץ השקד בהקשר לשקידתו וחריצותו, בגלל פריחתו המוקדמת והמהירה.

נוהגים לכנות אותו גם "שקדייה". קרוב לוודאי שזהו חידוש של לוין קיפניס, שהופיע לראשונה בשירו "לשנה טובה, שקדייה" (תרע"ט 1919).‏[4] השיר "השקדייה פורחת" הוא שהשריש את השם שקדייה לעץ השקד, שהפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל לסמלו של החג. פריחתו מרשימה על רקע ראשית הלבלוב הירוק, בעיקר אחרי מספר חודשי שלכת ברוב העצים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה (15 בפברואר 2005), עמוד 426 (תוקן ב־31 במרץ 2009)
  2. ^ Browicz, K., & Zohary, D. (1996). The genus Amygdalus L.(Rosaceae): species relationships, distribution and evolution under domestication. Genetic Resources and Crop Evolution, 43(3), 229-247.
  3. ^ אתר http://www.emplantbase.org/home.html Euro-Med Plant Base
  4. ^ טלי בן-יהודה, לט"ו בשבט: שקדייה, אקדם, 28