ביתר עילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביתר עילית
Betar Illit COA.png
ביתר.JPG
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה מאיר רובינשטיין
גובה ממוצע ‎870‏ מטר
תאריך ייסוד 1988
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 42,467 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎7.1%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 10,697 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 3,970 דונם
מיקום ביתר עילית
ביתר עילית
ביתר עילית
דירוג חברתי-כלכלי 1 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3720
פרופיל ביתר עילית נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.betar-illit.muni.il
מבט על העיר
צידה של ביתר הסמוך ליישוב הערבי נחלין הנראה מימין
כיכר על שם הרב אברהם רביץ בביתר
פארק שבעת המינים בעיר עם מתקני אומגה לגלישה זוויתית

ביתר עילית היא התנחלות ועיר חרדית בהרי ירושלים, כ-8 קילומטרים דרום-מערבית מירושלים, על שלוחה דרומית של הרי יהודה. היא הוכרזה כעיר בשנת 2001. העיר ממוקמת באזור בו שכנה בימי בית שני ביתר הקדומה, שמלאה תפקיד חשוב במרד בר-כוכבא. ביתר הקדומה מזוהה כיום עם חירבת אל-יהוד שבתחומי הכפר הפלסטיני בתיר הסמוך לביתר עלית. בשל קרבתה לירושלים והזיקה של תושביה אל העיר היא נחשבת גם כעיר לוויין של ירושלים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתר עילית שוכנת מערבית לבית לחם ודרומית מערבית לירושלים. העיר שוכנת בטווח הגבהים של 620 עד 780 מטרים מעל פני הים. בינה לירושלים נמצאים הר גילה, הכפרים הפלסטיניים חוסאן ובתיר, ומדרום אליה נמצאים ישובי גוש עציון. כביש 60 והיישובים הצמודים לו, אלעזר, מגדל עוז ואפרת, מפרידים בין הגוש הפלסטיני במזרח הגובל בכפרים החיצוניים לבית לחם ולדהיישה ואל חאדר, ובין היישובים היהודיים במערב.

העיר גובלת באזור הררי המאופיין בחורש ים תיכוני ויערות אורנים נטועים. בחלקה המערבי של העיר נמצא עמק רחב ופורה המכונה ואדי פוכין. האזור משמש כאזור גידול לגידולי שדה וירקות הודות לשפע המים באזור.

מצפון לעיר נמצא עמק פורה נוסף "נחל ביתר" המכונה "עמק המעיינות" בעמק למעלה מ-10 מעיינות שופעים, שומרות חקלאיות ושרידי חקלאות שלחין. העמק נמצא בקרבת הכפרים חוסאן ובתיר (והכניסה לאזור אינה בטוחה ומותנית באישור צה"ל). מערבית לבית"ר עלית שוכנת "שמורת סנסן", הסמוכה לצור הדסה, שמורה זו נטועה בעיקר ביערות אורנים, אך מכילה שטחים רבים של חורש ים תיכוני.

האזור בחלקו נחשב כאזור פורה במיוחד המתאים לגידולי שלחין, כאשר בגיאיות ובערוצי הנחלים ניתן לגדל גם גידולים נוספים הודות לטיב הקרקע, בסביבות העיר פרוסים מעיינות רבים אשר חלקם שופעים במשך כול ימות השנה ומיעוטם שופעים רק בחורפים גשומים, כמה מהם מנוצלים להשקיה טבעית של השדות והכרמים בעזרת מערכות של תעלות. חלק נרחב מהערוצים הסובבים את העיר מכילים שומרות עתיקות, טרסות חקלאיות, המיועדות לגידולי שלחין. בסביבות העיר ניתן למצוא חוות חקלאיות לגידול גפנים, זיתים, ואף דובדבנים, ונקטרינות הגדלים באזור היישוב ראש צורים.

העיר מחולקת לשתי גבעות המכונות A (הוותיקה) ו-B (החדשה). בגבעה A שלוש שכונות, האתרוג, הדקל וההדס. בגבעה B שתי שכונות, הגפן והתמר. את שתי הגבעות מחברים הכבישים: דרך הטוב והמטיב ("כביש פינדרוס") וכן דרך הרמ"ז (כביש רובינשטיין)..

בעיר מספר פארקים גדולים. הבולטים בהם הם "פארק השלושה" ו"פארק חזון יוסף" בגבעה A ו"פארק שבעת המינים" בגבעה B.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתר עילית היא העיר הראשונה שהוקמה לאוכלוסייה החרדית. על הקמתה החליטה ממשלת ישראל בשנת 1980. היישוב נוסד ב-1988 וקיבל מעמד מוניציפלי ב-1990.

היוזמה להקמת ביתר עילית הייתה של יוסף רוזנברג. החלטת הממשלה משנת 1980 הייתה כי היישוב יוקם על ידי היזם הפרטי (יוסף רוזנברג). בשנת 1987 החליט משרד השיכון לבנות את העיר בעצמו, ולייעד את העיר ביתר לאוכלוסייה חרדית. כדי ליישב אותה בציבור חרדי היו זקוקים לרבנים ואדמו"רים ואכן קמה קבוצה של ועדת היגוי בראשות הרב חיים נחום פריימן שליווה את כל בניתה והתפתחותה של העיר ביתר מן הרגע שלאחר החלטת הממשלה החל בבניית הבתים ובעמידה בין החברות הקבלניות ללקוחות ועד לסלילת הכבישים והמנהרות המובילים לעיר. ועדת ההיגוי כללה נציגים שהתמנו על ידי האדמו"רים מבויאן וקרלין, סלונים וערלוי וכן נציגים מקהל עדת ירושלים המתמידים. העיר אוכלסה על ידי חרדים מירושלים ומבני ברק ועוד יישובים דתיים בישראל. כל רחובות העיר נקראים על שם אישים ביהדות החרדית, כרבנים, אדמו"רים ומחברי ספרי יהדות.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר קרויה על שם העיר הקדומה ביתר שהייתה מעוזם האחרון של לוחמי מרד בר כוכבא. אתר העיר הקדומה נמצא היום סמוך לכפר הערבי בתיר, שלפי חלק מהחוקרים ממוקם ליד חורבות ביתר.

בסביבות העיר נמצאו ממצאים ארכאולוגיים רבים ביניהם גתות, חרסים, בורות מים, שרידי מבנים, טרסות עתיקות, נקבות חצובות, תעלות שלחין, ולמעלה מ-4 מחנות צבא רומאיים ומגדלי שמירה המתוארכים לימי מרד בר-כוכבא. בנוסף בדרום-מערב העיר התגלו כשתי מצודות המתוארכות לתקופה הישראלית באחת מהן השתמרו קירות עד לגובה של מטר וחצי ושערי הכניסה והיציאה שמה של המצודה מכונה "חירבת אל-עיר". קיימת סברה כי שמו של הכפר הערבי השכן נחלין משמר את שמו של היישוב "נחלם" המוזכר בנביאים. שמו של הכפר חוסאן מזוהה ע"פ ממצאים ארכאולוגיים עם הכפר "חושה" שהיה אחד מארבעת כפרי הבת המבוצרים של העיר הקדומה ביתר.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי ביתר עילית הם יהודים שומרי תורה ומצוות. היחס בין נשים לגברים הוא 961 נשים לכל 1,000 גברים. ביתר עילית היא העיר הצעירה ביותר בישראל: 64% מהתושבים הם מתחת לגיל 18.

האידאולוגיה של העיר מבוססת על הרצון להקים יישוב חרדי עצמאי, הפועל ברוח התורה, ומתנהל באורח חיים ייחודי לו. ובלשון האתר הרשמי של העירייה: "סגרגציה טריטוריאלית היא הדרך היחידה לקיום אורח חיים חרדי במובן של חתירה מתמדת אל עבר השגת האידאל הנשגב של "בכל דרכיך דעהו". רוב רובם של התושבים אינם בעלי אידאולוגיה של "התנחלות" בשטחי יהודה ושומרון, בניגוד לרוב המתיישבים באזור זה המבקשים להדגיש את בעלותו של עם ישראל על כל חלקי הארץ. בביתר עילית פועלת ועדת אכלוס, שמונתה בידי רבני העיר, אשר תפקידה לדאוג לצביונה החרדי ואופי האכלוס בעיר ולמנוע ממשפחות שאורח חייהם אינו עולה בקנה אחד עם אורח החיים החרדי בעיר, להתיישב במקום.

כ-45% מהתושבים שייכים לזרם החסידי, כ-25% מהזרם הליטאי וכ-25% מבני עדות המזרח. הקהילות הגדולות בעיר הן חסידות בויאן, חסידות קרלין, חסידות סלונים, חסידות ברסלב וחסידות חב"ד, המונות כל אחת כמה מאות משפחות. בנוסף קיימות בעיר קהילות ירושלמיות גדולות של קהל עדת ירושלים ופרושים. עקב זאת שמרבית הקהילות המייסדות היו ירושלמיות, זמן הדלקת נרות שבת ויום טוב בעיר הוא כמו בירושלים. קהילות בולטות נוספות הן של חצרות צאנז, ויז'ניץ, ערלוי, רחמסטריווקא, אמשינוב, סערט ויז'ניץ, לעלוב בית שמש, לעלוב ירושלים, פינסק קרלין, זוויהל, תולדות אברהם יצחק, אמונת ישראל, סדיגורה, ביאלה, חצרות בוסטון, מחנובקה וסקווירא. בעיר פועלים מספר אדמו"רים קטנים: האדמו"ר מנדבורנה, האדמו"ר מדינוב, האדמו"ר מסטניסלב והאדמו"ר מראזלא.

רב העיר האשכנזי הוא הרב דוד צבי אורדנטליך, המכהן גם כדיין בבית הדין המקומי. לצידו מכהנים בבית הדין הרב צבי ברוורמן והרב שלמה איצקוביץ. רב העיר הספרדי הוא הרב יעקב תופיק. רב גבעה B הוא הרב ישראל ברזובסקי, בנו הגדול של האדמו"ר מסלונים.


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בביתר עילית 42,467 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎7.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 1 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 4,195 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[1]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

ועדת אכלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביתר פעלה ועדת אכלוס שתפקידה היה למנוע מתושבים שלדעתה לא מתאימים לצביון החרדי של העיר להתגורר בה. לוועדה לא היה תוקף חוקי וכוחה נבע מסמכות הרבנים שעמדו מאחוריה, שאסרו מכירת דירות למשפחות שלא עברו את אישור הוועדה. הוועדה פעלה בהנחייתם ובהשראתם של רבני העיר וביה"ד של העיר בראשות הרב דוד צבי אורדנטליך (רב העיר), הרב צבי ברוורמן והרב הספרדי - הרב יעקב תופיק אביעזרי.

לאחר תלונות רבות שהגיעו למשרד השיכון פרסם המשרד הנחיה רשמית‏[2] כי ועדה זו אינה חוקית, אך פרסום זה לא מנע ממנה את המשך פעילותה.

מכיוון שחלק גדול מן המשפחות שכניסתן נמנעה על ידי הוועדה היו מעדות המזרח, הופעל לחץ על ידי ש"ס במהלך הבחירות של סוף שנת 2007 לסגור את הוועדה, זאת למרות טענות הוועדה ששיקוליה הם ענייניים ומתמקדים רק במידת הדתיות של המועמד. כדי לקבל את תמיכת ש"ס הסכימה המפלגה שזוהתה עם מאיר רובינשטיין (שנבחר לראשות העיר בסופו של דבר), ליזום צעדים שיביאו לשינוי הרכבה של ועדת האכלוס כדי למנוע תלונות על אפליה. לאחר הבחירות בתחילת ינואר 2008, הודיעה הוועדה על סגירתה, בעקבות לחץ שהופעל עליה לעריכת שינויים מבניים ובעקבות לחץ פוליטי של המפסידים בבחירות, אולם כחודש לאחר מכן היא הוקמה מחדש וחזרה לפעול כימים מקדם.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים מספר רב של כוללים, מוסדות לימודים ישיבתיים לתלמידים נשואים. אחוז הזכאים בביתר עילית לתעודת בגרות הוא הנמוך ביותר בישראל, ובשנת תש"ע עמד על 6.51 אחוזים.‏[3]

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחבורה הציבורית בביתר עילית מבוססת על אוטובוסים (בעיקר) ומוניות. את התחבורה הציבורית בעיר מפעילה חברת עילית שזכתה במכרז להפעלתה ב-2006 והחליפה את חברת ביתר-תור שפעלה עד אז בעיר. התחבורה מביתר פועלת לירושלים, בית שמש ובני ברק.

חברת ביתר-תור זכתה במכרז של העירייה בשנת 1996 להפעלת התחבורה הציבורית בביתר עילית וממנה ואליה. לאחר שהתושבים התלוננו על ליקויים בפעילות החברה, עתרה העירייה לבית המשפט לביטול הזיכיון החדש וזה קיבל את העתירה והורה לפתוח במכרז להפעלת התחבורה הציבורית בעיר‏[4]. במכרז זכתה חברת עילית, שהחליפה את ביתר-תור בתחילת 2006.

ביתר עילית היא עיר חרדית, ולכן מתקיימות כל הנסיעות הבין-עירוניות במתכונת של קו מהדרין, בהתאם להיתר שנתן בג"ץ להפעלה רצונית של הסדר זה ואיסור להכריח נוסעת לעבור מקום.

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר החברים הקבוע במועצת העירייה הוא 15.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המועצה הראשון משה ליבוביץ כרת ברית ערים תאומות עם מועצה מקומית ואדי מוסא בפטרה שבירדן.‏[5][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 31°41′52.08″N 35°6′55.79″E / 31.6978000°N 35.1154972°E / 31.6978000; 35.1154972