כפר תבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כפר תבור
Kfar Tavor COA.png
Kfartavor.jpg
ככר השומר, שכונת המייסדים, כפר תבור
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה יוסף דולה
גובה ממוצע ‎120‏ מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 2 - 5 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 3,216 תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 261 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 12,345 דונם
מיקום כפר תבור
כפר תבור
כפר תבור
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4346
פרופיל כפר תבור נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.kefar-tavor.muni.il

כְּפַר תָּבוֹר היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. כפר תבור שוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בכפר תבור 3,216 תושבים. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 72.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 10,734 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב, על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "מֶסְחָה" – כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של המאה ה-19,‏[2] שבו התגוררו בעבר אריסים ערבים שהובאו מסוריה על ידי אפנדים לעבד עבורם את הקרקע, את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של מנחם אוסישקין. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ, התפלא אוסישקין שלמושבה עדיין אין שם עברי. מיד הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר המרשים והידוע הר תבור, שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר בעיר הגדולה דיסלדורף שבגרמניה, אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" בגרמנית, "Dorf".

בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת יק"א. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפי והגאולוגי גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך שתלו התושבים נטיעות המתאימות לתנאים המקומיים, כרם שקדים, כרם זיתים וכרם גפנים.

יוסף ויתקין, מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903 פרסם בשנת 1905 את "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון", שנשא עליו את הסיסמה "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולה, קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: רעב, מחלות ומחסור. קול קורא זה היה בין הגורמים לעלייה השנייה.

בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות של השבט הבדואי ששכן בסמוך, ערב א-צביח. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי בר-גיורא בפסח 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין וצבי בקר. המשתתפים החליטו שהגיע השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "השומר" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום בני מיעוטים מן הסביבה אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.

במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל משפחה גרעינית ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 דונם ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה רפת ומתבן. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה משק עזר, אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית בירקות ובפירות. המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים והיישוב הוכר כמועצה מקומית ב־1949.

בשנות ה-50 הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייה לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות אשר עלו מכורדיסטן ומיעוטם באו ממרוקו, סין ושבדיה. בני כפר תבור הקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של דוד גולדמן, סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצידו המערבי של כביש עפולה-טבריה שטח אדמה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, ובסיוע משרד השיכון הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו ובחרו להישאר אזרחי המושבה.

שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת 1966, עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית שנות השבעים של המאה ה-20, חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בשנת 1970. כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר מיכה גולדמן.

על בסיס תוכניות פיתוח שהחל לגבש קודמו בתפקיד מקס אופיר, החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את משרד השיכון, והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, יגאל אלון. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפנים". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, הרימונים, התאנים, החרובים והשזיפים.

גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה אזור תעשייה ועסקים מקומי, וחברה לרשויות המקומיות בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "אלון תבור", השוכן בין כפר תבור לעפולה. מיכה גולדמן נענה ליוזמת משרד החינוך והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים מחוננים. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות תעסוקה. המועצה המקומית עודדה גם יזמים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם מרכז מסחרי (עם סופרמרקט) סוכנות דואר וסניף של בנק הפועלים. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.

תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם מתנ"ס, על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ובית קולנוע, חדרי פעילות ועוד. הוקמו ברכת שחייה ציבורית, אולם ספורט גדול ותקני על שם השר המנוח אברהם עופר, מגרש כדורגל ולידו מגרשי טניס תקניים, בית נוער עבור תנועת "בני המושבים", ספרייה ציבורית, ובתים לקופת חולים כללית ולקופת חולים מאוחדת.

המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינון והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי מקצועות חופשיים. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) עד היום מוציאים את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם בהתפתחויות בשוק העולמי ולא רק בשוק המקומי.

מגדל המים המשוחזר

עם מינויו של גולדמן כסגן שר בממשלת ישראל, בשנת 1992, הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "אשטרום". במהלך כהונתנו של דולה גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים לכ-4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "שקמים", "ערמונים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של מבני ציבור, ביניהם בניית בית ספר יסודי חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה בבית הספר החקלאי כדורי הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות למעונות יום, גני טרום-חובה ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל.

בשנת 2004 בוצע שחזור של מגדל המים ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר העלייה לביריה, במרץ 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".

בעשור השני של המאה ה-21 עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה מאוד. במרכזה, בניית מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 מטר רבוע וכן קאנטרי קלאב לשירות תושבי המקום, בשכונה החדשה "כרמי בנימין", הנבנית בצפון היישוב. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.

האקלים בכפר תבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בכפר תבור דומה בקווים כללים לאקלים השורר בכל אזור הגליל התחתון עם השפעות מקומיות הנובעות בעיקרן מהר תבור הסמוך. עם זאת, חשים התושבים בתופעה מיקרו-אקלימית מעניינת: בהתאם לתוואי כביש 65 החוצה את הכפר, מתקיימים תדירות בשני חלקי הכפר תנאי אקלים שונים במקצת. בעבר נמדדו הפרשים של 1 עד 2 מעלות בטמפרטורה בין שני החלקים. יתר על-כן, דווח לא מעט פעמים על מקרים בהם בצד אחד ירד גשם שוטף, ובצד השני מאומה.

תצלום אוויר

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לקיומו של הכפר, למדו ילדי המושבה בבית ספר יסודי, אשר פעל בבניין בו ממוקמת כיום הספריה המקומית. עם הגידול במספר הילדים, נדרש להקים מבנה חדש לבית הספר. מבנה זה הוקם ב-1911 בחלקה הצפוני של המושבה (כיום משמש המבנה כ"בית המוזיקה"). חלק מהתלמידים, וביניהם יגאל אלון, המשיכו בלימודיהם העל-יסודיים באזור בבית הספר החקלאי כדורי. יחד עם זאת, רובם עברו ללמוד במוסדות לימוד אחרים ברחבי הארץ.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, למדו תלמידי כפר תבור בבית ספר יסודי אזורי שהוקם לצדו של בית הספר העל-יסודי במתחם "כדורי". עם התחדשות פני הכפר, החל משנות השבעים, שונו פניה של מערכת החינוך במקום. בית הספר כדורי הפך לבית ספר על-יסודי שש-שנתי רב-נתיבי לכל ילדי האזור, ובכללם רובם של בני כפר תבור. בית הספר היסודי חזר לשכון בכפר תבור, במבנה חדש, לאחר שמספר התלמידים בכפר החל משנות התשעים של המאה ה-20 הגיע למספר המצדיק את הקמתו מחדש של בית הספר בכפר.

תרבות, פנאי וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בכפר פועל מתנ"ס קהילתי "בית יגאל אלון".
  • בכפר קיימים מתקני ספורט רבים וביניהם: בריכה (סגורה לתושבים ואורחיהם), אצטדיון כדורגל ואתלטיקה, 4 מגרשי טניס, מגרש ואולם כדורסל, 5 מגרשי קטרגל, מגרשים משולבים ועוד.

אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר פועלים שני מוזיאונים:

  • מוזיאון המושבה - מוזיאון המגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.
  • מוזיאון המרציפן - מציג את תהליך יצירתו של המרציפן, מפרי עץ השקד עד המוצר המוגמר.

בית העלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית העלמין של המושבה ישנם קברים של אלמונים, מקרב תושבי מרכז הארץ, בעיקר בני יפו, פליטי גירוש תל אביב, אשר הוגלו על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, בד בבד עם נסיגתם צפונה מפני האנגלים הכובשים בהדרגה את הארץ.

יצירות אומנות ומונומנטים ברחבי הכפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הוצבו בכפר תבור, במסגרת מיזם סביבתי מטעם המועצה המקומית, מספר רב של פסלים שונים של אומנים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות. ביניהם אפשר למצוא גם אנדרטה לזכרו של רחבעם זאבי.

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושבה קיימים:

  • אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון
  • מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק
  • מרכז "יקב התבור" ובו יקב גדול עם מרכז מבקרים, מסעדה ומוזיאון (המרציפן)
  • בית המועצה שכולל גם עסקים זעירים: משרד אגודות המים, חברת טכנאות מחשבים, חנות אופנה, בית קפה ומספרה.
  • בית קופת חולים הכללית שכולל גם כן מספרה
  • פזורים ברחבי הכפר עסקים קטנים מסוגים שונים השוכנים בצמוד או בחצרות בתים פרטיים.
בית הכנסת המרכזי בכפר תבור

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת שירותי הדת, בכפר תבור קיימים ופועלים שני בתי כנסת: באחד, בית הכנסת המרכזי והוותיק, מתפללים על פי נוסח עדות אשכנז ובבית הכנסת השני, הממוקם בקצה שכונת הגפנים, מתפללים על פי נוסח עדות ספרד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופיל כפר תבור באתר הלמ"ס
  2. ^ אניטה שפירא, יגאל אלון: אביב חלדו, הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35


קואורדינטות: 32°41′15″N 35°25′12″E / 32.68750°N 35.42000°E / 32.68750; 35.42000