אכזיב
אכזיב הוא יישוב קדום לחופי הים התיכון בבגליל המערבי (כ-5 ק"מ צפונית לנהריה). במקום גן לאומי, שתי שמורות טבע (שמורת חוף אכזיב ושמורה ימית), בית ספר שדה ושרידים של הכפר הערבי א-זיב שתושביו חיו במקום עד שנת 1948.
היישוב אכזיב (הצפוני) נזכר בתנ"ך בספר יהושע במסגרת תיאור נחלת שבט אשר: "וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה, וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר; וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה" (יהושע, יט, כט). בספר שופטים הוא נזכר שנית יחד עם הערים ששבט אשר לא הוריש: "אשר לא הוריש את ישבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת אפיק ואת רחב" (שופטים, א, לא). במקום הייתה עיר נמל כנענית קדומה, ואחר-כך ישוב יהודי, שהוחלף ביישוב פיניקי בימי שלמה המלך.
על פי הממצאים ואתרי הקבורה הרבים שנצאו באזור ניתן להסיק כי אכזיב הייתה עיר מסחר מרכזית כבר בתקופת הברזל. גם בתקופת המשנה הייתה קיימת באזור עיר משגשגת.
אכזיב נזכרת במשנה במסגרת תיאור גבולות הארץ של עולי בבל (מסכת שביעית, ו, א). על פי התיאור שם ובתלמוד הירושלמי (מסכת שביעית פרק ו, הלכה א) כזיב-אכזיב הצפונית לעכו נמצאת (עבור עולי בבל) על הגבול הצפוני של הארץ מבחוץ. ישנו גם מעשה על רבן גמליאל המתייחס לישוב זה (ויקרא רבה (מרגליות), לז, ג).
גם במקורות קדומים לא יהודיים נזכרת אכזיב.
בתקופה הצלבנית שכנה באכזיב מצודה צלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד. המקום נכבש על ידי המצביא הממלוכי בייברס.
בתקופה מאוחרת יותר הוקם במקום - כנראה במהלך המאה ה-13 - היישוב הערבי א-זיב שצליל שמו מזכיר את צליל המילה אכזיב. הזיהוי של יישוב זה עם אכזיב נעשה כבר על ידי הרב יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' (עמ' רלג).
במלחמת העצמאות ב-15 במאי 1948, במבצע בן עמי, נכבש הכפר ונהרס ותושביו נמלטו ממנו. שרידי הכפר שימשו את האמן והאדריכל מרסל ינקו להקמתו של גן לאומי במקום.
על חוף אכזיב הוקמה "מדינת אכזיב" של אלי אביבי.
ליל הגשרים
ערך מורחב – ליל הגשרים
בליל הגשרים (16 ביוני 1946) יצא כוח המונה 43 לוחמי פלמ"ח לפוצץ את שני הגשרים המקבילים שהיו באזור אכזיב: גשר הכביש וגשר הרכבת. כאשר הם התקרבו למקום הם התגלו על ידי כוח נוטרים ערבים ששמרו על הגשר, הנוטרים פתחו עליהם באש חזקה, מספר כדורים פגעו ביחיעם ויץ שנפגע בראשו ובחזהו ונפל פצוע. החובשת שהייתה בכוח, זהרה לבייטוב, נגשה לטפל בו אך הוא אמר לה: "הניחי לי, המשיכו בפעולה." תוך כדי הטיפול ביחיעם ויץ התגברה האש , אך לוחמי הפלמ"ח המשיכו להתקרב אל גשר הרכבת והתחילו לסדר את חומר הנפץ, על מנת להכין את הגשר לפיצוץ. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה.
כוחות הרתק חשבו שהמשימה בוצעה וחיכו לבואם של החבלנים, אך אלה לא הגיעו. בתחילה חשבו שהם נסוגו, שלא כמתוכנן, לכיוון אחר. עיקר הלוחמים נסוגו והתפזרו לבתיהם מחשש למעצר על ידי הבריטים. רק כאשר הבריטים הודיעו שליד הגשר נמצאו שתי גופות הסתבר במטה הפלמ"ח שלא כל הלוחמים הצליחו לחזור מהקרב. בגלל פיזור הלוחמים לאחר הקרב והחשש ממעצר בידי הבריטים, התעכבו הסיכומים של הקרב. רק כעבור חודשיים נתבררה התמונה. נראה שארבע מאות הק"ג של חומר הנפץ התפוצצו טרם זמנם, אולי מפגיעת כדור נותב שנורה בידי הנוטרים הערבים. ההתפוצצות האדירה הרגה את כל 13 החבלנים שהיו ליד חומר הנפץ. רק חלקי גופות ספורים נמצאו במקום ושם הם נקברו. ס"ה מנין ההרוגים בקרב היה י"ד ולכן האנדרטה במקום זכתה לשם "יד לי"ד"; כך גם הגשר ואכסניית הנוער שבמקום.
בסמוך לגשר על החוף ניצב פסלו של יחיאל שמי, "פסל ים", מקיבוץ כברי.
קישורים חיצוניים
