בית עור א-תחתא

**בית עור א-תחתא** (כפר)
**بيت عور التحتى**
	מראה כללי של היישוב, כשברקע בנייני העיר מודיעין עילית; באופק דרום גוש דן, 3/07
	מראה כללי של היישוב, כשברקע בנייני העיר מודיעין עילית; באופק דרום גוש דן, 3/07
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	רמאללה ואל-בירה
גובה	388 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	5,040 (2017)
קואורדינטות	31°53′06″N 35°06′54″E / 31.88497°N 35.115°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גוש דן רגילה) בית עור א-תחתא

בית עור א־תחתא (בערבית: بيت عور التحتى, מעברית מקראית: בית חורון תחתון^[1]) הוא יישוב עתיק, כיום בשטח B ברשות הפלסטינית הסמוך לכביש 443 בשיפולים המערביים של הרי בנימין, ושוכן באזור הנקרא בני מאלך. ביישוב מתגוררים כ־5,040 תושבים.

שם היישוב משמר את שמו של היישוב העברי הקדום ששכן במקום בית חורון תחתון.

במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 117 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 611 תושבים, כולם מוסלמים.^[2]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם היישוב משמר את שמו של היישוב הקדום בית חורון תחתון, על שם האל הכנעני חורון.^[1] תושבי הסביבה מייחסים את שם הכפר לשמו של הנביא עור, אשר קברו מצוי בכפר זה.^[^{דרוש מקור]}

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בית חורון (עיר מקראית)

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר בית עור א־תחתא יושב על תל המזוהה עם היישוב הקדום בית חורון תחתון, שמוזכר במקרא ובמקורות מאוחרים יותר. המקורות הקדומים מציינים לעיתים בכפיפה אחת גם את בית חורון תחתון וגם את בית חורון עליון הסמוך תחת השם "בית חורון". היישוב בית חורון תחתון מוזכר בפרט בספר יהושע: "וירד ימה אל גבול היפלטי עד גבול בית חורון תחתון ועד גזר והיו תוצאותיו ימה".^[3]^[4]

מן הממצא הארכאולוגי, לפי תארוך חרסים, עולה כי בית חורון תחתון נוסד בתקופת הברונזה המאוחרת, לפני בית חורון עליון שנוסד בתקופת הברזל.^[5]

תקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור בית חורון התקיימה בעת העתיקה הדרך הקרויה במקורות הקדומים בשם "מעלה בית חורון". במהלך מרד החשמונאים, הביס יהודה המכבי במקום את הצבא הסלאוקי. במרד הגדול צבא רומי בפיקודו של קסטיוס גאלוס הובס במקום על ידי לוחמים יהודים.

מערת קבורה משלהי תקופת בית שני (המאה הראשונה לפנה"ס עד המאה הראשונה לספירה) נחשפה במעלה המדרון הדרומי של הפסגה עליה יושב הכפר. בחזית המערה נחצבו פתח קמור ומסגרת לאבן סגירה. בתוך המערה נחצבו מספר כוכי קבורה, ונמצאו שברי חרס האופייניים לאותה התקופה.^[6]

התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הכנסייה הירונימוס מציין כי בימיו (סוף המאה ה־4 ותחילת המאה ה־5 לספירה) בית חורון היה כפר קטן, ומוסיף במקום אחר כי שני היישובים, בית חורון תחתון ועליון, הוקמו בידי שלמה ונחרבו לימים "מחמת פורענויות המלחמה".^[4]

ממערב לכפר, בסמוך לדרך הרומית ולמרגלות מעלה תלול, התגלו חורבות של קפלה, שמקורה כנראה בתקופה הביזנטית.^[7] חרסים מהתקופה הביזנטית נתגלו גם כן בכפר.^[8]

התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה־12, עת היה הכפר חלק מממלכת ירושלים הצלבנית, הוא נזכר כפייף של כנסיית הקבר.^[9]

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרשמי המס העות'מאנים שנערכו בשנת 1596, הפכר הופיע תחת השם "בית עור א־סופלה", ונרשם בנפת ("נאחיה") ירושלים במחוז ("ליוה") ירושלים. בכפר נמנו 20 משקי בית, כולם מוסלמים, ואלה שילמו מס של 25% על תוצרת חקלאית, כולל חיטה, שעורה, עצי זית, עיזים ו/או כוורות, סה"כ 3,700 אקצ'ה.^[10]

חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1863, וציין כי מתגוררים בו כ־300 תושבים. לדבריו, ”הוא יושב על רמה גבוהה, המוקפת משלושת רוחות גיאיות עמוקים. הדרך לשם נחצבה בכמה מקומות בסלע ופה ושם עוצבו ממש מדרגות, בוודאי בשכבר הימים. דומה שבבתי הכפר של היום משובצות אבני בניין עתיקות. כמה בורות כרויים בסלע מעידים אף הם על קדמות נקודת היישוב הזאת. מסביב לבתי המגורים משתרעים, על מדרונים תלולים פחות או יותר, בוסתנים פוריים של עצי זית, תאנה ורימון.” גרן ציין כי תושבי הכפר נוהגים לסגוד לזכר אשה בשם "חניה בינת יאקוב" תחת כיפה בחורבה סמוכה בשם ח'רבת חלבה.^[4]

תקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלילת הכביש המחבר את רמאללה עם מישור החוף, בתקופת המנדט, הביאה ליישוב שגשוג כלכלי.

הרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוקה גדולה נגרמה כאשר הגישה בין היישוב והכביש (שלימים קיבל את המספר 443) נחסמה במהלך האינתיפאדה השנייה. החסימה הוסרה ב־2010 בעקבות עתירה לבג"ץ.

תרומות של פארוק שאמי, יליד המקום שמתגורר בארצות הברית איפשרו להקים בית ספר חדש בכפר ולקדם חישמול העיירה.^[11]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר שרידים קדומים רבים, בהם שרידי פסיפס ופריטים אדריכליים, כולל גת, קבר, שרידי קאפלה ועמוד-סורג של כנסייה. מתוך 157 חרסים שנלקטו בצפון התל ונבדקו, חרס אחד התגלה מתקופת הברזל א', 27% מהחרסים מתקופת הברזל ב', 3% מהתקופה הפרסית, 29% מהתקופה ההלניסטית, 17% מהתקופה הרומית, 10% מהתקופה הביזנטית, חרס בודד מהתקופה המוסלמית הקדומה, ו-9% מהתקופה העות'מאנית.^[12]

בסמוך לכפר שוכנת ח'רבת חלבה, חורבה גדולה עליה נותרו רק מעט שרידי מבנים. בהמשך השלוחה נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית ועד ימי הביניים, רובם מהתקופות הרומית (43%) והביזנטית (23%), אך גם מההלניסטית (3%), המוסלמית הקדומה (10%), וימי הביניים (8%).^[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בית עור א-תחתא בוויקישיתוף

עתירה לבג"ץ 2150/07, באתר האגודה לזכויות האזרח, סעיפים 56–63
עקיבא אלדר, על השלכות המיגבלות על חיי תושבי הכפרים הסמוכים לכביש 443, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2006
עמירה הס, פיהוק עיתונאי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² אהרן אמיר, "חורון בארץ־העברים", בתוך: ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 17
^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 47
^ יהושע ט"ו, ג'
^ ¹ ² ³ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 226-230
^ Eugenio Alliata (2000-12-19). "Bethoron (Bayt Ur)". Studium Biblicum Franciscanum. אורכב מ-המקור ב-2008-08-29. נבדק ב-2007-09-12.
^ פלג, יובל (2004). בית עור א-תחתא. חדשות ארכיאולוגיות - חפירות וסקרים בישראל. גיליון 116, רשות העתיקות
^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 86
^ Dauphin, 1998, p. 839.
^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 17
^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 117.
^ https://web.archive.org/web/20100130073525/http://imeu.net/news/article006752.shtml
^ ¹ ² יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 43-45, מסת"ב 965-406-007-8

[:1-1] ¹ ² אהרן אמיר, "חורון בארץ־העברים", בתוך: ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 17

[2] Mills, Census of Palestine, 1931, page 47

[3] יהושע ט"ו, ג'

[:0-4] ¹ ² ³ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 226-230

[Bethoron2-5] Eugenio Alliata (2000-12-19). "Bethoron (Bayt Ur)". Studium Biblicum Franciscanum. אורכב מ-המקור ב-2008-08-29. נבדק ב-2007-09-12.

[6] פלג, יובל (2004). בית עור א-תחתא. חדשות ארכיאולוגיות - חפירות וסקרים בישראל. גיליון 116, רשות העתיקות

[7] Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 86

[8] Dauphin, 1998, p. 839.

[SWP17-9] Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 17

[10] Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 117.

[11] ttps://web.archive.org/web/20100130073525/http://imeu.net/news/article006752.shtml

[:2-12] ¹ ² יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 43-45, מסת"ב 965-406-007-8

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

דגל פלסטין יישובי נפת רמאללה ואל-בירה
ערים	אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה
מועצות מקומיות	אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא
כפרים	אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין
מחנות פליטים	אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה
נפות הרשות הפלסטינית