ברכה שאינה צריכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ברכה שאינה צריכה הוא כינוי לאיסור לברך ברכה שהיה ניתן שלא לברכה. כגון אם בשעה שבירך על מאכל מסוים, התכוון בפירוש שלא לפטור מאכל אחר שבירכתו שווה, ומחמת כן נתחייב לברך שנית. או שבכוונה בירך ברכה אחרונה כדי להזדקק לברך שוב ברכות על המזון שאוכל.

טעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההסבר הניתן להלכה הוא שהברכה יקרה ומקודשת ביהדות, כאשר נאמרת לצורך מטרתה להוסיף ברכה בעולם, אך כשהיא נאמרת שלא לצורך, היא נעשית דבר קל שאין מכירים בערכו ופוגעת במעמד הברכות כולן.

איסור זה נלמד כחלק מאיסור ברכה לבטלה אך מוגדר כקל יותר, ועל כן במקרים מסוימים ניתן יהיה להקל בדין זה למשל כשרוצה אדם לברך ברכות כדי להשלים למאה ברכות.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה הוא מדברי התלמוד[1] שאמרו שבזמן שכהן גדול היה קורא לפני העם בעת קיום מצוות הקהל, היה קורא חלק מהקריאה שבפרשת ויקרא, בעל פה, בטעם הדבר שאינו מביא ספר תורה אחר וקורא, תירצו שם: "רב הונא בר"י דרב יהושע אומר משום פגמו של ראשון, ור"ל אמר משום ברכה שאינה צריכה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]