ברכת האילנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכת האילנות

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם[1], וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת[2] (וְנָאוֹת), (כְּדֵי) לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם

מסכת ברכות, דף מ"ג, עמוד ב'
נוסח ברכת האילנות תלוי על עץ, קיבוץ לוטן

בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת היא ברכה הנאמרת אחת לשנה בחודש ניסן על אילנות מאכל המלבלבים ומוציאים פרחים. הברכה נאמרת על שני אילנות מאכל ומברכים אותה אף בתוך שלש שנות ערלה. מטרת הברכה להודות לבורא על היופי והשפע שברא בעולמו.

שינויי נוסחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן נוסחאות נוספות, שיש בהם שינויים : בנוסח השולחן ערוך "דבר" מתחלף ב"כלום" ועל כך יש שהתנגדו בתקיפות, "ואילנות טובות ונאות כדי" מתחלף ב"אילנות טובים", ויש המשמיטים את המילים "ונאות" ו"כדי".

אמירת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה קובעת שהברכה היא על עצי פרי בלבד ולא על עצי סרק. ואף שישנה דעה שאפשר לברך כל השנה על עצים מלבלבים, ההלכה נקבעה שניתן לברכה רק בחודש ניסן - לפי חלק מהפוסקים, המשנה ברורה פוסק שבמידה ופרי העץ לא גדל לגמרי, ניתן לברך גם לאחר חודש ניסן. ויש אומרים שאם רואה את העץ לאחר שגדל הפרי פטור מלברך, בגלל הכלל של ספק ברכות להקל.

ברכה בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחס לברכה בשבת אנו מוצאים חילוק בין פוסקי אשכנז לבין פוסקי עדות המזרח. בכף החיים[3] כותב שאין לברך ביום השבת, מחשש שהמברך עלול לקטוף פרי מהעץ. הרב חיים פלאג'י מוסיף שהמנהג בקושטא (כיום איסטנבול) היה לברך בשבת, ואילו המנהג באיזמיר היה שלא לברך בשבת[4].

אולם, גם בקרב פוסקים ספרדיים ישנה מחלוקת, שכן יש מציינים לדברי הגמרא בסוכה[5], שם מבואר שמותר להריח הדס המחובר לקרקע בשבת, למרות שאסור להריח אתרוג שמחובר לקרקע. ההבדל בין השניים הוא ביחס לאתרוג יש חשש שהמריח יתלוש את האתרוג, שעיקר שימושו לאכילה, ואילו ביחס להדס אין חשש כזה, כיון שעיקר שימושו לריח – וניתן להריח אותו גם בהיותו מחובר.

חילוק זה מוזכר בשולחן ערוך[6], ומכאן עולה שגם ביחס לברכת האילנות, מותר לברך על אילנות בשבת, ואין לחשוש שמא יבוא לקטוף את הפרי[7].

פוסקים אשכנזים אינם דנים בשאלה של ברכת האילנות בשבת, ומתוך שתיקתם יש ללמוד שאין מניעה לברך את הברכה בשבת, על הדרך שמברכים שאר ברכות הראייה בשבת[8].

חיוב הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין חובה על האדם לצאת מדרכו כדי לראות הרים גבוהים, לשמוע רעמים או לראות את הים. הברכה שנקבעה לתופעות טבע אלו היא ברכות הראייה – כאשר אדם רואה את אחת התופעות, עליו לברך את הברכה. כלומר הברכות הן נסיבתיות: הן תלויי נסיבה, ואין בהן חובה. לכאורה, ברכת האילנות בעלת המעמד דומה ומכאן כתבו כמה פוסקים שאנשים אינם רגילים בדרך כלל לברך ברכה זו.

לעומתם, פוסקים אחרים כותבים בשבח ברכה זו, ומזכירים שמנהג תלמידי חכמים להקפיד לברך את הברכה אחת בשנה[9]. הרב שלמה זלמן אויערבך נזהר לברך את הברכה, והעיד על עצמו שמאז הגיעו למצוות לא הפסיד מעולם את הברכה[10].

היכן מברכים ועל כמה עצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקבלה, יש לצאת אל מחוץ לעיר למקום שבו עצים רבים. וזאת על בסיס לשון הגמרא, המציינת "מי שיוצא בימי ניסן ורואה עצים"[11].

ואולם, דברים אלו אינם מובאים בדברי הפוסקים כלל, ומדבריהם עולה בבירור שניתן לברך גם תוך העיר, וגם על עצים הגדלים בחצר פרטית.

ביחס ל"עצים רבים", נוהג הכלל של מיעוט רבים שניים – יש פוסקים הכותבים שיש לברך לכתחילה על יותר מעץ אחד[12]. מנגד, אחרים כותבים שדי בעץ אחד אפילו לכתחילה, והשימוש בלשון "עצים" משמש כלשון דיבור ולא בדווקא, כפי שמוצאים גם במקומות נוספים[13]. בשו"ת רבבות אפרים[14] מעיד שראה את הרב משה פיינשטיין מברך על אילן אחד.

ברכה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים אשכנזיות מברכות את הברכה, כפי שהן מברכות גם על מצוות עשה שהזמן גרמא. נשים פטורות ממצוות אלו, אך בקיימן נהוג במנהג אשכנז שאף נשים מברכות. גם נשים ספרדיות מברכות את הברכה, משום שניתן[15] לברך את הברכה גם לאחר חודש ניסן, ויוצא אם כן שאינה תלויה בזמן, אלא בתופעה של הלבלוב[16].

גם לפי הדעה שאין לברך אלא בניסן, יש לומר שההגבלה אינה קשורה ל"זמן גרמא", מפני שהיא תלויה בתופעת טבע ולא בתקופת השנה[17]. בנוסף, לא מדובר ב"מצווה" אלא בברכת הראייה, והכלל של "זמן גרמא" אינו חל עליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהרבה סידורים הנוסח הוא שלא חסר בעולמו 'דבר'
  2. ^ יש גורסים אילנות טובים
  3. ^ רכו, ד
  4. ^ ספר מועד לכל חי א, ח
  5. ^ לו, ב
  6. ^ אורח חיים שלו, י
  7. ^ שבינתיים אינו אלא פרח; עיין עוד בשו"ת יחווה דעת א, ב
  8. ^ עיין ספר וזאת הברכה, עמוד קנז; הליכות והנהגות לרב אלישיב, הובאו דבריו בהגדה של פסח, מהדורת רא"ם
  9. ^ הלבוש, סימן רכו; ערוך השולחן, שם; אשל אברהם (בוטשטש, שם)
  10. ^ הליכות שלמה, תפילה פרק כג, הערה קכא
  11. ^ כף החיים רכו, ב-ג; שו"ת לב חיים ב, מד
  12. ^ עיין מורה באצבע קמח; שו"ת ציץ אליעזר, שם; הליכות והנהגות, שם
  13. ^ עיין במשנה, ברכות נד, א, שם מבואר שמברכים על ההרים ... והמדבריות, כולם בלשון רבים, למרות שכמובן מברכים גם על הר אחד ומדבר אחד
  14. ^ ח, ע
  15. ^ לפי רוב הפוסקים
  16. ^ אור לציון ג, ו, א
  17. ^ טורי אבן, מגילה כ, ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.