בתי קולנוע בתל אביב

קולנוע מוגרבי בפינת אלנבי ובן-יהודה בימי זוהרו

קולנוע שדרות, 1955

קולנוע עדן, ינואר 2006

קולנוע תל אביב, אפריל 2008

הרס קולנוע תל אביב, נובמבר 2010

בנין בית הקולנוע אלנבי (מאי, 2014)

קולנוע "גת" לפני סגירתו, מאי, 2015

הבניין ביפו ששימש את קולנוע אלהמברה; בשנת 2011, בצורתו המחודשת. המבנה משמש היום כמרכז תנועת הסיינטולוגיה.

מראה על הדרייב אין מגבעת האוניברסיטה ברמת אביב ליד מרכז הירידים כמה שנים לפני שנהרס

סינמטק תל אביב המשמש בתור ארכיון סרטים ומרכז כנסים ופסטיבלי קולנוע

הבניין העגול ששימש את קולנוע הסינרמה

לאורך השנים היו בתל אביב בתי קולנוע רבים, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות ה-50 וה-60, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. כך למשל ב-1960 הגיע מספר הביקורים בבתי הקולנוע בתל אביב ל-12,662,000. בעיר של פחות מ-400 אלף תושבים.

החל מחדירת הטלוויזיה לישראל באופן מוגבר בשנות ה-70, התערער מעמדם של בתי הקולנוע כמטרה לבילוי מחוץ לבית. כניסת הטלוויזיה הרב ערוצית בשנות ה-90, עליה יחסית במחיר הבילוי הכולל, יחד עם עליה ניכרת בערכה הנדל"ני של הקרקע עליה בנוי בית הקולנוע, והקמת בתי קולנוע בתוך הקניונים, גרמו לנסיגה ניכרת במעמדם של בתי הקולנוע העצמאיים שהיו במרכזי הערים ובשכונות המגורים. חלקם פוצלו למספר גדול יותר של אולמות קטנים ומפוארים, עם ציוד אור-קולי משוכלל, במקום האולמות הגדולים יותר שהיו בהם קודם.

את מקום בתי הקולנוע שנסגרו ובתי הקולנוע שנהרסו תפסו קומפלקסים שהוקמו בקניונים בעיר, כגון דיזנגוף סנטר בו הוקמו שני בתי קולנוע, קולנוע לב וקולנוע דיזנגוף (נסגר בסוף 2011), מרכז עזריאלי (הקומפלקס נסגר כאמור בסוף 2009) וקניונים מחוץ לתל אביב. את אולמות הקולנוע בקניונים החלו להחליף קומפלקסי ענק מחוץ למרכזי הערים כדוגמת שני מתחמי "סינמה סיטי" שנפתחו ברמת השרון ב-2002, ובראשון לציון ב-2010, ושני מתחמי "יס פלאנט" שנפתחו בקניון איילון ברמת גן ב-2006, ובראשון לציון ב-2010.

סקירה היסטורית

בתי הקולנוע היו בבעלות פרטית, וכל בעלים קנה או שכר סרטים להקרנה לפי יכולתו ולפי הערכת הכדאיות. הסרטים הוצגו תחילה בבתי הקולנוע הגדולים בעיר, ואחרי כמה שבועות, כשירד מספר הצופים, הועברו הסרטים אל בתי הקולנוע השכונתיים, הקטנים. המושג של קומפלקס אולמות בגדלים שונים במקום אחד עוד לא נודע אז, וכמוהו לא היה עוד המצב של רשתות גדולות, המקרינות בעת ובעונה אחת אותם סרטים בכל הארץ. הסרטים המצליחים הועברו מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, והמצליחים שבהם הגיעו להקרנות חוזרות. גם הסינמטק טרם הוקם, וסרטי האיכות הוקרנו לרוב בקולנוע פריז ברחוב הירקון.

רוב בתי הקולנוע היו דומים: כיסאות עץ מתקפלים, חורקים, שנטו לצבוט אצבעות לא זהירות, ועל המסך הוקרנה תמיד האזהרה: "גברת, היזהרי בקומך פן תיתפס שמלתך בכיסא". במעברים חשופי הרצפה נהגו בני הנוער, ה"פושטקים" שבהם לגלגל בקבוקי זכוכית בהפסקה ולפעמים גם באמצע הסרט, בעיקר ברגעי מתח או לקראת הנשיקה הנכספת, ובמערבונים הייתה נשמעת תדיר הקריאה: "תיזהר, מאחוריך!" ברגע המתאים. את קץ עידן הכיסאות החורקים והרצפות החשופות בישר בשנת 1958 קולנוע תל אביב, שנפתח ברחוב פינסקר, סמוך לכיכר דיזנגוף. מושביו היו כורסאות מרופדות, רצפתו כוסתה בשטיח רך כך שלא היה טעם לגלגל בקבוקים כי לא היה רעש, ולפני בד ההקרנה היה תלוי מסך ארגמני ועתיר קפלים, שהואר לפני הסרט בלוויית מוזיקה. כל המאפיינים האלה היו חדשניים. שלא לדבר על השרותים המפוארים שהוו אטרקציה כשלעצמה ולו "רק לראותם בלבד"

לפני הסרט, בכל האולמות, הוקרן יומן חדשות – בחלקם של יומני כרמל, באחרים של יומני גבע. בימים של טרום הטלוויזיה הייתה זו ההזדמנות היחידה של הצופה הישראלי לראות תכנים אקטואליים בפורמט של וידאו. שידור מהדורת מבט באופן יומיומי בטל את הצורך ביומנים בתחילת שנות השבעים. אחרי היומן שודר קדימון לסרט הבא הצפוי באותו אולם קולנוע – ואחר כך הסרט עצמו, ללא פרסומות. אלה הגיעו רק בשנות ה-70.

ברוב בתי הקולנוע הישנים היו שלוש הקרנות ביום: "הצגה יומית" שהחלה סביב השעה 16:00, "הצגה ראשונה" שהחלה לרוב בין 19:00 ל-20:00 ו"הצגה שנייה" שהחלה לרוב בין 21:00 ל-22:00. רק משנות ה-80, עם השינוי הכללי בהתייחסות לבילוי, התרה בסטטוס קוו, ובכפוף להפרעה מינימלית לבניינים הסמוכים^{[דרוש מקור]}, התאפשרו הצגות חצות, וקולנוע ביום שישי בערב או בשבת בצהריים. עד אז, נחשב מוצאי שבת ל"יום" החזק בבתי הקולנוע. עד לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים מ-1983 היו האולמות אפופי עשן סיגריות.

רובע לב העיר

• אורה - בית קולנוע שפעל בין השנים 1942 - 1944 באולם נחמני שברחוב נחמני 4, אז הפך לאולם התיאטרון של התיאטרון הקאמרי.
• אופיר – ברחוב גרוזנברג, הוקם על ידי משה קרסו. נחנך ב-1928בשם "ראינוע אופיר", ונסגר ב-1980. בשנות ה-80 שימש כמועדון ("ליקוויד"). הבניין נהרס בראשית שנות ה-90 ובמקומו הוקם חניון, ולאחר מכן הוקם מתחם מגורים.

• אוריון – ברחוב המכבי ליד רחוב המלך ג'ורג' בקרבת שוק בצלאל, ובסמוך למגרש מכבי הישן (שגם הוא נהרס). הקולנוע נפתח ב-1943. באמצע שנות ה-70 שונה שמו לקלנוע אורלי, וב-1991 נסגר ונהרס. במקומו נבנה חניון ובניין מגורים.

• אולפנה - פעל באולם אהל שם, בשנות הארבעים.

• אלנבי – ברחוב אלנבי ליד כיכר מגן-דוד נפתח ב-1934 בתור קולנוע רימון בהמשך שינה את שמו לקולנוע אלנבי אחרי שנסגר פעל במקום מועדון "אלנבי 58". הבניין נהרס ב-17 באוקטובר 2017, ובמקומו צפוי להיבנות בניין מגורים בן 6 קומות.

חזית קולנוע אלנבי המציג את תינוקה של רוזמרי 1970 תמונה מתוך אוסף דן הדני שבספרייה הלאומית

• בית העם – ברחוב בן יהודה, נפתח ב-1925. נהרס ב-1959 ובמקומו נבנה בית אל על.

• גן רינה – ברחוב בן יהודה 25 פינת רחוב שלום עליכם. קולנוע פתוח, ב-1956 נערך בו נשף בחירת מלכת היופי של ישראל[1]. נהרס ובמקומו עומד היום מגדל ישרוטל.

• דן – ברחוב הירקון פינת רחוב טרומפלדור. בנוסף שמו היה גם בשנות ה-70 "אורדן" ו"רויאל". נסגר ב-1980 לטובת מועדון ריקודים, שנקרא באותו שם.
• מוגרבי – במפגש הרחובות אלנבי ובן יהודה, נפתח ב-1930. גגו היה נפתח בהפסקות לאוורור. לקולנוע הייתה צמודה כיכר ב' בנובמבר המרכזית והחשובה. הכיכר כונתה "כיכר מוגרבי" בשל קרבתה לקולנוע מוגרבי, ואף הייתה מקום התרחשותו של הסרט "תעלת בלאומילך". ב-1986 נפגע הבניין משרפה קשה וב-1989 הוא נהרס. במרתף קולנוע מוגרבי, באולם ששימש לפני כן כתיאטרון, פעל מסוף שנות ה-60 קולנוע נוסף בשם "סטודיו מוגרבי", שהכניסה אליו הייתה נפרדת – מרחוב פינסקר. לאחר הריסתו משמש מקומו כחניון.

• זמיר – ברחוב אלנבי מול כיכר מוגרבי. נפתח ב-1952 ונסגר בשנות ה-80. תיפקד בשנות ה-80 כקולנוע לסרטים ארוטיים. בשנת 2009 שימש כמועדון של עמותת "זמיר", אשר שמה לה למטרה לקרב בני נוער לעשייה חברתית דרך יצירה ומוזיקה. בשנת 2016 הוסב לאולם תיאטרון. כיום עומד ריק ונמצא בהליך שימור.

• ירון – ברחוב יונה הנביא 2 בטיילת. נפתח ב-1958, נקרא גם "קריקטריון" טרם שפוצל לשני אולמות בשנות ה-70 ושמו שונה ל"סינמה 1" ו"סינמה 2". בשנות ה-80 פוצל שוב לשלושה אולמות ושינה את שמו פעם נוספת לקולנוע "טיילת". שימש זמן קצר כמועדון ריקודים. המבנה שופץ מן היסוד וכיום משמש כבית מלון.

• סטודיו מוגרבי – במרתף של קולנוע מוגרבי, באותו הבניין, במפגש הרחובות אלנבי ופינסקר. סופו היה כסופו של קולנוע מוגרבי, ומקומו משמש כחניון.

• מתמיד – לשעבר "אולם יאשה חפץ" (אולם הבית של תיאטרון "לי-לה-לו") בסימטת בית השואבה ליד רחוב אלנבי בין גרוזנברג למונטיפיורי. תיפקד בשנות ה-80 כקולנוע לסרטים ארוטיים. ב-2001 נהרס ובמקומו נבנה בניין מגורים.

• מגדלור – ברחוב בן-יהודה פינת רחוב אלנבי. נהרס ובמקומו נבנה בניין משרדים הקרוי על שמו, "בית מגדלור".

• קסם – בכיכר הכנסת ליד הטיילת. נפתח ב-1945. במהלך מלחמת העצמאות שימש את מפקדת חיל הים. במהלך 1949 התנהלו בו ישיבותיה של הכנסת הראשונה, ומשנת 1958 משכנה של האופרה הישראלית. נהרס ב-1988 ונבנה במקומו מגדל האופרה שכולל מספר קומות מסחריות ומגדל מגורים.

• רב חן מגדל האופרה - מתחם של חמישה אולמות קולנוע במגדל האופרה בטיילת תל אביב. נסגר ב-2012. כיום (2021) הוא חלק מבית מלון.

• שדרות – בשדרות רוטשילד 80, בין רחוב נחמני לרחוב מזא"ה. נהרס בסוף שנות ה-70. הקולנוע הונצח בסרט "אסקימו לימון".

• תמר – ברחוב אלנבי 111, דרומית לשדרות רוטשילד, במרתף הפסאז'. היה הקולנוע הראשון שהקרין סרטים ברצף במשך כל שעות היום, בסוף ימיו התמקד בהקרנת סרטים פורנוגרפיים.

הצפון הישן

• ארמון דוד – ברחוב דיזנגוף פינת ארלוזורוב. עם סגירתו נרכש במלואו על ידי סטודיו הצילום פוטו פרג'. בתחילת שנות האלפיים נהרס החלק העליון (אולם הקולנוע עצמו) ובמקומו נבנה בית דירות.
• אסתר – בכיכר דיזנגוף פינת רחוב זמנהוף. כיום הבניין הוא בית מלון "סינמה", המשמר פריטים שונים מבתי הקולנוע של תל אביב.
• בן יהודה - במרתף הבניין שברחוב בן יהודה מספר 77. כיום חדר כושר.
• גורדון – ברחוב בן-יהודה פינת רחוב גורדון. נבנה בסוף שנות השישים במרתפי מלון דבורה. פעל לסירוגין עד שנות השמונים. שימש לאחר מכן למטרות מסחריות שונות לפרק זמן קצר.
• גן העיר 1 וגן העיר 2 – פעלו בשנות התשעים בקניון גן העיר.
• הוד – בפסאז' ברחוב דיזנגוף פינת רחוב פרישמן, נפתח ב-1961, פוצל לארבעה אולמות בשנות התשעים ונסגר ב-2007. בשנת 2010 רכשה עיריית תל אביב את הקולנוע, והוא הוסב לאולם תיאטרון ובו 430 מקומות ישיבה, כחלק ממתחם תיאטרון בית ליסין
• רב חן דיזנגוף - בכיכר דיזנגוף. נפתח ב-1949. ב-1981 חולק האולם לשישה אולמות ובעבר נקרא "חן". לאחר סגירת קולנוע גת, הוא האחרון מבתי הקולנוע המסחריים שנמצא מחוץ למרכז קניות ועדיין פעיל.
• מקסים – בשדרות בן ציון פינת רחוב המלך ג'ורג'. נפתח ב-1956. לאחר סגירתו בשנות התשעים, הפך ל"בית האוזן השלישית" ומשמש מתחם המארח הופעות מוזיקה ומוצגים בו סרטי קולנוע. הוא כולל בתוכו את מועדון האוזןבר, רדיו הקצה, אולמות הקולנוע וספריית הקולנוע של האוזן השלישית וכן חנות התקליטים שלה.
• סינימה קלאב – ברחוב הירקון פינת ירמיהו, במבנה "המועדון" של רפי שאולי. הוקם בהשקעה כספית גדולה בשנת 1989 וכלל שני אולמות הקרנה קטנים ומפוארים מאוד, עם כורסאות נוחות, ושירות מלצריות לפני ההקרנה ובהפסקה. פעל כשנתיים ונסגר עקב חוסר כדאיות כלכלית. המבנה שופץ וכיום הוא בניין מגורים.
• לב תל אביב - פועל בדיזנגוף סנטר.
• פאר – ברחוב ירמיהו על שפת הירקון, נפתח ב-1958, חולק בשנות ה-90 לאולמות קטנים יותר ושמו שונה ל-"רב-פאר". נסגר ב-2007. כיום פועלים במקומו שני עסקים - סופרמרקט בקומת הכניסה, ומכון כושר (המשמר את השם "קולנוע פאר") בחלל שהיה אולם הקולנוע עצמו.
• פריז – ברחוב הירקון. בשנותיו האחרונות התמחה בהקרנת סרטי פולחן (בין היתר, עליו נכתב השיר "הקונפורמיסט" של מוניקה סקס). כיום פועל במקום ספא טיפולים.
• שחף – בכיכר אתרים. נפתח ב-1977 על ידי קבוצת "גולן-גלובוס" ונסגר בשנות ה-90.

• תכלת – ברחוב נחום ליד הקצה הצפוני של רחוב בן יהודה. נהרס לטובת בניין מגורים.
• תל אביב – ברחוב פינסקר. נפתח ב-1957 ונסגר ב-2000. היה בית הקולנוע בעל מספר המקומות הגדול ביותר בעיר. בין השאר התמחה בהצגות יומיות של סרטים בגרמנית, שכונו "סרטים אוסטריים" אף על פי שרובם היו דווקא מגרמניה, כדי לא לפגוע בניצולי השואה. נהרס ב-1 בנובמבר 2010, במקומו נבנה בניין מגורים.

הצפון החדש ומרכז העסקים הראשי

• גת - ברחוב אבן גבירול פינת רחוב צייטלין (מול כיכר רבין). עבר שיפוץ בשנים 2007–2008 ובעבר נקרא "גת". ההקרנה האחרונה הייתה ב-26 במאי 2015. כיום בניין מגורים.
• גלובוס תל אביב - קומפלקס של שמונה אולמות שפעל במרכז עזריאלי מאז הקמת המרכז ב-1999 עד סוף 2009.
• דקל – במרכז המסחרי של שכונת בבלי ברחוב הרב הרצוג. נסגר ב-1996 בלחץ השכנים.

• הקולנוע – פעל בשנות ה-80 ובשנות ה-90 באולמות בבית ציוני אמריקה והתמחה בסרטי איכות. בפברואר 2012 נפתח שוב קולנוע בבית ציוני אמריקה "קולנוע אורלנדו". ונסגר בשנת 2015.
• הסינרמה – נפתח ב-1966 ונסגר ב-1971, שכן בשכונת יד אליהו בתל אביב, בפינת רחוב יצחק שדה ורחוב יגאל אלון. במקור היה אמור להחליף את הזירהטרון, ששימש מעין אולם מופעים לקרקסים ומופעי ריוויו ושכן סמוך לדרך ז'בוטינסקי שברמת גן, אבל בהמשך הוחלט להסב את הבניין לקולנוע בשיטת סינרמה, שהתבססה על שימוש במסך קעור גדול מידות כשהסרט מצולם בשלוש מצלמות מיוחדות מסונכרנות ומוקרן באמצעות שלושה מקרנים מתאימים. עם שכלול השיטה (שבינתיים התיישנה ונעלמה כמעט לחלוטין) עברו להקרנה במקרנה אחת בלבד. משנת 1986 ועד 1999 פעל במקום מועדון בשם "מועדון הסינרמה". היה בית הקולנוע היחידי בארץ שהקרין סרטים בתוך מבנה עגול בשיטת "הסינרמה". נהרס ב-2016. כיום על שטח הסינרמה פועל חניון של "אחוזות החוף", וישנה תוכנית לבניית שלושה גורדי שחקים בני ארבעים קומות על המגרש.

• לימור – פעל בשנות ה-70 וה-80 בקומת המרתף של מרכז לונדון מיניסטור. ב-16 במאי 1993 פרצה שרפה במתחם לונדון מיניסטור ואולם הקולנוע ניזוק קשות, ולאחר מכן נסגר. בשנת 2004 נפתח הקולנוע מחדש לאחר שעבר שיפוץ, ושונה שמו ל"לונדון".ב-2006 לאחר שנתיים של פעילות, נסגר הקולנוע בעקבות הפסדים כספיים. כיום פועל במקומו מועדון "אולמל'א".
• סינמטק תל אביב - שוכן ברחוב שפרינצק 2, בפינת הרחובות הארבעה וקרליבך. נפתח ב-1973 ועבר אל המבנה הנוכחי בשנת 1989. בשנת 2010 הבניין הורחב לצורך הקמת "מרכז הקולנוע הישראלי", אשר נפתח בספטמבר 2011. כחלק מעבודת ההרחבה, בוצעו גם חידוש ושיפוץ של רחבת הכניסה למבנה.

• צפון – ברחוב לואי מרשל פינת דה האז. נסגר ב-1997, נהרס ב-2000 ובמקומו נבנה בניין מגורים.

דרום תל אביב

• אביב – קולנוע כמעט שכונתי ששכן בשכונת מנשייה מתחת למבנה מגורים, מול המקום בו שוכן כיום מכון אבני. הבניין נהרס על ידי העירייה ב-1974 על מנת לסלול את רחוב יחזקאל קויפמן.
• ארגמן – בשכונת פלורנטין, דרך סלמה פינת אברבנאל. נהרס ובמקומו נבנה בניין משרדים המשמש את רשות האוכלוסין וההגירה.
• דרום – בדרך ההגנה. בסמוך לשוק התקווה. כיום נמצא במקום חניון.
• זוהר – בדרך שלמה 117. התמקד בהקרנת סרטים הודיים וטורקיים. נסגר בראשית שנות ה-80. פעל במקומו מועדון. נהרס בדצמבר 2019.
• מרכז – בקצה המערבי של מדרחוב נוה שאנן. מול התחנה המרכזית הישנה. תוכנן על ידי צמד האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פבזנר, נפתח בספטמבר 1956 ונסגר ב-2004. תיפקד זמן רב כקולנוע למערבונים ולסרטים פורנוגרפיים. החזית נפגעה קשות בפיגוע של מחבל מתאבד באפריל 2006. המבנה שונה לבניין מגורים.
• קנדה - בית קולנוע לסרטים עצמאיים. נפתח בשכונת פלורנטין ב-2019.
• עדן – ברחוב לילינבלום 2 פינת רחוב פינס בשכונת נווה צדק, קולנוע פתוח, שמושביו תחת כיפת השמים, בית הקולנוע הראשון של תל אביב, נחנך ב-1914 ונסגר ב-1974.
• שלהבת - בדרך חיים בר לב בשכונת כפר שלם. כיום בית מגורים.
• ששת המופלאים – בית קולנוע בעל שישה אולמות שפעל בין יוני לנובמבר 1998 בקומה הראשונה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.

יפו

• אילת – ביפו סמוך לשוק הפשפשים. נפתח ב-1954 ונסגר ב-1970. כיום בניין מגורים.
• יפאור– בשדרות ירושלים ביפו. הוקם בשם אלהמברה ב-1936 ושימש כבית קולנוע ואולם מופעים מרכזי של ערביי יפו. בשנות השישים פעל בו בית קולנוע בשם יפאור. בשנות השבעים הפך המקום לתיאטרון של גיורא גודיק ולמופעי תיאטרון אחרים עד שנסגר. שימש לאחר מכן תקופה קצרה כסניף בנק. הבניין עבר שיפוץ נרחב, ומשמש כמרכז לסיינטולוגיה בישראל.
• גלרון – ברחוב אסף הרופא בשכונת עג'מי ביפו בצמוד לקולנוע הפתוח "גבעת עליה". ביניהם שכנה גינה גדולה. כיום, מרכז גריאטרי.
• נגה – בשדרות ירושלים ביפו. הוקם בשנת 1922 בשם "קולנוע נביל", על-שם בעליו. בשנת 1986 שופץ לצורך הפיכתו לאולם תיאטרון. המקום שופץ פעם נוספת בשנת 2000 וכיום זהו משכנו של תיאטרון גשר.
• פארוק – הוקם בשנת 1940 בצמוד לקולנוע אלהמברה בשדרות ירושלים ביפו. מקימיו היו חוסייני וממדוח נבלוסי, מעשירי ונכבדי יפו וממנהלי חברת הקולנוע "סינמה פלסטין" של אותם הימים. לאחר קום המדינה ננטש בית הקולנוע ונהרס בחלקו לצורך בניית בניין מגורים בין שתי קומות בו שוכנו עולים מבולגריה. בחלק של המבנה שנותר עד היום נפתחו כמה חנויות. בין המבנים של קולנוע פארוק וקולנוע אלהמברה עובר שביל להולכי רגל וקיוסק עומד בתחילתו.
• צליל – בשדרות ירושלים 10 ביפו, נפתח ב-1947 בשם "סינמה ראשיד". לאחר קום המדינה שונה שמו לצליל. בשנות ה-60 שופץ והוסתרה ממנו חזיתו המקורית. החל משנת 1997 פועל כאולם אירועים ומופעים בשם "מועדון התיאטרון".

עבר הירקון

• הדרייב אין – שוכן בעבר הירקון, בשטח שבין משולש מסילות הרכבת. קולנוע פתוח שהופעל בשיטת הדרייב אין. הוא נפתח ב-1973 ונסגר ב-2000. בימי שישי בלילה הוקרן במקום סרט פורנו, וצופים רבים העדיפו לצפות בו מגבעת האוניברסיטה. לאחר סיום השימוש בו להקרנות סרטים, נעשה שימוש במקום לאימוני רוכבי אופניים. האתר נהרס ב-2012 ובמקומו הוקם היכל קבוצת שלמה המשמש את קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב.
• לב – פעל בקניון רמת אביב, נסגר ב-2007 ותחתיו נפתחו מספר חנויות.
• לב מנדרין - פועל בחוף הצוק.
• מור – ברחוב תבואות הארץ בשיכון דן. כיום, בניין משרדים.
• רם – בשכונת רמת החייל ברחוב מרכוס, נהרס בשנות השבעים במקומו קיים בית מגורים.
• רמת אביב – במרכז ברודצקי ברמת אביב הישנה. בשנות ה-80 המוקדמות שמו שונה לקולנוע "תמוז". נסגר בסוף שנות ה-80 ובמקומו פעל במקום בית הספר לעיתונאות ותקשורת "כותרת". עם סגירתו של "כותרת" עמד שומם תקופה מסוימת ולאחר מכן הושכר לארגון העוסק בחינוך ולימודי יהדות הפועל שם כיום.
• תל ברוך – ברחוב מיזאן פינת נחמיה בן אברהם בשכונת תל-ברוך בצפון העיר. שימש בשנות ה-80 וה-90 כאולפן טלוויזיה ("מימד"). נהרס וכיום שטח פתוח.

לקריאה נוספת

• דוד שליט, מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים, רסלינג, 2006.
• דוד שליט, אולם שכולו טוב - זיכרונות הקולנוע של הישראלים, הוצאת אינסרט, 2011.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בתי קולנוע בתל אביב בוויקישיתוף

• מיכל בן ארי, הצגה אחרונה, באתר ynet, 11 בינואר 2008
• שרון רז, כל בתי הקולנוע של יפו תל אביב, 18 באוקטובר 2009, כחלק מהבלוג "נטוש", באתר "רשימות"
• עומר דותן, סוף עונת הקולנועים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2009
• עומר דותן, הורדת מסך, באתר ynet, 27 בנובמבר 2009
• בתי קולנוע שהיו ואינם. נוסטלגייה אונליין
• בתי קולנוע. באתר תל אביב 100
• אורי קליין, עכבר העיר אונליין, אורי קליין במסע נוסטלגי אל בתי הקולנוע של ילדותו, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
• מודעות, בתי קולנוע בתל אביב, דבר, 1 במרץ 1963
• כנס בעלי אולמות קולנוע, יומני כרמל 1951 (התחלה 4:04)