דוקטור סטריינג'לאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוקטור סטריינג'לאב
Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb
217866sYBW w.jpg
מתוך כרזת הסרט
בימוי סטנלי קובריק
הפקה סטנלי קובריק
תסריט סטנלי קובריק,
טרי סווט'רן,
פיטר ג'ורג'
(על פי ספר מאת פיטר ג'ורג')
עריכה אנתוני הארווי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פיטר סלרס
ג'ורג' סי. סקוט
מוזיקה לאורי ג'ונסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום גילברט טיילור
מדינה ארצות הברית
אנגליה
הקרנת בכורה 29 בינואר 1964
משך הקרנה 94 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה קומדיה שחורה, סרט קומדיה, סרט מלחמה, סאטירה, עיבוד קולנועי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 1,800,000‏$
הכנסות 9,440,272‏$
הכנסות באתר מוג'ו drstrangelove
פרסים פרס באפט"א
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוקטור סטריינג'לאבאנגלית: Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb, תרגום: דוקטור סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה), סרטו של סטנלי קובריק מ־1964, הוא קומדיה שחורה וסאטירה על המלחמה הקרה, על דוקטרינת ההשמדה ההדדית ומאזן האימה. הכוכב הראשי בסרט הוא פיטר סלרס, המגלם שלוש דמויות שונות. הסרט מבוסס במידת מה על הספר "Red Alert" מאת פיטר ג'ורג'.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מספרת על גנרל מחיל האוויר האמריקני, ג'ק ריפר, המחליט ליזום מלחמה גרעינית בחששו מפני קונספירציה קומוניסטית לזהם את מי השתייה בפלואוריד ולאיים על "נוזלי הגוף היקרים" ("precious bodily fluids") של בני העם האמריקני. חששו של ריפר מפלואוריד נובע כנראה מאין-אונות אותה ייחס לשתיית מים עם חומר זה. ריפר פוקד על טייסיו לתקוף על פי תוכנית תקיפה R, בידיעה שמתווה התוכנית יקשה מאוד על יצירת קשר עם הטייסים ללא צופן בעל 3 אותיות Peace On Earth - POE המצוי רק בידיו, נועל עצמו בבסיס ומקווה שהמתקפה תצית מלחמה גרעינית כוללת.

שלושה אנשים יכולים למנוע את הקטסטרופה, ואת כולם מגלם פיטר סלרס. ד"ר סטריינג'לב, בעברו מדען גרמני נאצי (אשר דמותו מבוססת על ורנר פון בראון[דרוש מקור]); נשיא אמריקני חלש, מרקין מפלי; וקפטן בריטי וראש להק ליונל מנדרייק, היחיד היכול לתקשר עם ריפר.

בחדר המלחמה האמריקאי השגריר הסובייטי מספר כי ברית המועצות בנתה מכשיר שישגר באופן אוטומטי פצצות רבות לארצות הברית בכל מקרה של הפצצה גרעינית. הפצצה סובייטית זו תהרוס בתוך חודשיים את כל החי והצומח על שטח כדור הארץ ותהפוך אותו למקום שבלתי ראוי למחיה במשך כ-93 שנים. ד"ר סטריינג'לאב מתערב בשיחה וטוען כי מכשיר זה היה מרתיע את העולם אילו ידע על כך. השגריר הסובייטי עונה כי תכנן להכריז על מכשיר זה בשבוע שלאחר מכן.

בבסיס הצבאי, ריפר רושם על דף במשרדו את הקוד לצופן הסודי, ולאחר מכן מתאבד. הקוד מועבר בהצלחה לכל המטוסים, מלבד אחד. אף אחד בחדר המלחמה לא יודע שטיל אוויר-אוויר קרע את מיכל הדלק של המטוס והרס את מכשיר הקשר שלו, ולכן מטוס זה לא קיבל את הקוד. בסופו של דבר, אנשי הצוות משגרים את הפצצה, כשמפקד הכוח רוכב מעליה.

במקביל לשיגור, סטריינג'לאב מציע לנשיא לאסוף כמה מאות אלפי אנשים שיחיו במקלטים החסינים מהקרינה. הוא מצליח לקום מהכיסא ולהכריז כי הוא יכול ללכת שוב. באותו הרגע מופעל נשק יום הדין הסובייטי והסרט מסתיים במונטאז' של פיצוצים גרעיניים כשברקע מתנגן השיר "We'll Meet Again" בביצוע הזמרת ורה לין.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לסרט התחיל כרעיון מעורפל של קובריק הסובב סביב מותחן על תאונה גרעינית. קובריק החל לבצע מחקר בנושא, והתוודע אל הספר "Red Alert" של פיטר ג'ורג'. קובריק התרשם מאוד מהספר, והתייעץ עליו עם מי שיזכה לאחר מכן בפרס נובל לכלכלה תומאס שלינג. שלינג כתב ב-2006 כי שיחות אלו (שהתקיימו בשנת 1960) גרמו לקובריק לקנות בסופו של דבר את הזכויות לספר וליצירת הסרט. בשיתוף ג'ורג' החל קובריק לכתוב את התסריט אשר יועד להיות דרמה רצינית ולא סאטירה. ככל שהתקדמה כתיבת התסריט, קובריק זיהה את הפוטנציאל לסאטירה בנושא, והחליט לשנות את אווירת הסרט.

הסרט צולם ליד לונדון שבהממלכה המאוחדת, היות שסלרס היה בתהליכי גירושין ובשל כך לא יכל לעזוב את אנגליה. בנייני האולפן שימשו גם כחזית בסיס חיל האוויר בסרט. חדר המצב עוצב כך שייראה מעט כמו מקלט עמיד בפני פיצוץ, והשולחן בו עוצב מעט כמו שולחן פוקר - מטאפורה לכך שהמנהיגים היושבים מהמרים על עתיד העולם. צילומי המונטאז' בסוף הסרט נלקחו מניסוי טריניטי וממבצע פרשת דרכים שהתרחש באיי מרשל. במקור הסרט היה אמור להסתיים כשכל יושבי חדר המלחמה זורקים עוגות פאי על חבריהם. סוף זה נגנז.

הקרנת הבכורה הייתה אמורה להתקיים ב-22 בנובמבר 1963, היום בו נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי נרצח. לאור הרצח הקרנת הבכורה נדחתה לינואר 1964, בשל מצב הרוח הירוד של הציבור. בנוסף על כך אחת השורות בסרט, "חבר'ה, יכול היה להיות סוף שבוע טוב מאוד בדאלאס עם כל הדברים האלה" דובבה כך שבמקום העיר דאלאס, יישמע שמה של העיר לאס וגאס. זאת כיוון שקנדי נרצח ביום שישי בדאלאס. רצח קנדי שימש עוד סיבה לכך שסצנת הפשטידות בסוף הסרט נגנזה. במהלך הסצנה אחד המשתתפים אומר כי "חבר'ה, הנשיא הצעיר והאבירי שלנו נפגע בשיאו!".

קבלת הסרט בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דוקטור סטריינג'לאב" הצליח מאוד מבחינה מסחרית, והרוויח למעלה מארבעה מיליון דולרים באמריקה הצפונית במהלך הקרנותיו הראשונות. הסרט הצליח מאוד גם מבחינת הביקורות, והוא הסרט הכי מצליח של קובריק באתר Rotten Tomatoes, עם ציון של כ-99% (על סמך של כ-73 ביקורות). הסרט מופיע ברשימת 100 הסרטים הגדולים של רוג'ר איברט. הוא הופיע במקום 26 ברשימת 500 הסרטים הטובים ביותר של מגזין אמפייר.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות לפרס אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס באפט"א לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסרט הבריטי הטוב ביותר (זכייה)
  • השחקן הטוב ביותר - פיטר סלרס (מועמדות)
  • העיצוב האמנותי הטוב ביותר לסרט שחור-לבן (זכייה)
  • התסריט הטוב ביותר (מועמדות)
  • שחקן המשנה הטוב ביותר (מועמדות)

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוקטור סטריינג'לאב בוויקישיתוף