חולות סמר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שטח חולות נודדים |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
הערבה, ישראל |
| קואורדינטות | 29°48′N 35°02′E / 29.8°N 35.04°E |
|
(למפת דרום הנגב רגילה)   חולות סמר | |
  | |
חולות סמר הם שטח של חולות נודדים בדרום הערבה, ממזרח לקיבוץ סמר ומדרום למלחת יטבתה, כ־2 ק"מ צפונית־מזרחית לקיבוץ אליפז. זהו אחד מבתי הגידול החוליים האחרונים שנותרו בדרום הערבה, והוא נחשב ייחודי בשל המגוון הביולוגי שבו והימצאותם של מיני חי וצומח נדירים. במהלך השנים ניטש מאבק ציבורי סביב כריית חול במקום ושימורו.
תכונות גאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור החול בחולות סמר מיוחס ככל הנראה לאזור תמנע, והוא נוצר מבליה של אבני חול נוביות שנסחפו באמצעות נחלים, בהם נחל נחושתן. החולות מורכבים מגרגירי קוורץ בעלי חללי אוויר גדולים, המאפשרים לכידה של לחות ומי גשמים, תכונה התורמת ליצירת בית גידול ייחודי באזור מדברי.[1]
בעבר השתרעו החולות על שטח של כ־15 קמ"ר, אך בעקבות כרייה והסבה לחקלאות נותרו מהם כ־2.3 קמ"ר בלבד. גוש חולות נוסף, המכונה ימת החול של גרופית, מצוי מצפון למלחת יטבתה, רובו בתחומי ירדן, והמגוון הביולוגי בו שונה.
חי וצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]חולות סמר מאופיינים במגוון ביולוגי עשיר יחסית לסביבה המדברית. בין המינים הבולטים באזור ניתן למנות את מברישימון הערבה (Cerbalus aravaensis), העכביש הגדול ביותר שתועד במזרח התיכון, את ישימונית תמנע ואת גרביל דרומי.[2]
הצמח הדומיננטי באזור הוא עציון פרסי.
בשנת 2011, לקראת תחילת עבודות כרייה מתוכננות, ערכה רשות הטבע והגנים מבצע לפינוי בעלי חיים מן השטח שיועד לכרייה. במהלך הבדיקות נלכד ירבוע גדול, מין המצוי בסכנת הכחדה בישראל, אשר תועד באזור לעיתים נדירות. ממצא זה חיזק את ההערכה בדבר חשיבותו האקולוגית של האתר והצביע על הפגיעה האפשרית במערכת האקולוגית המקומית.[3]
כריית חול
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאבק על החולות החל בשנת 1998, כאשר כמה מתושבי קיבוץ סמר קשרו את עצמם לכלים כבדים שעסקו בכריית חול מחוץ לשטח החוקי שהוקצה למטרה זו באזור. כרייה מסוג זה מסירה את החלק העליון של הדיונה, הכולל את שכבת החיים שבה מתקיימים בעלי חיים וצמחים כחלק מן המערכת האקולוגית.
במהלך שנות ה־90 הכינו רשויות התכנון תוכנית לכריית חול ממספר אזורים בחולות סמר, לצורך חומרי בנייה לעיר אילת. התוכנית נתקבלה בשנת 1997 ואושרה סופית בינואר 1999. על פי התוכנית הותר לכרות חול מאזור חולות סמר במשך 7 שנים.[4] במהלך 7 השנים נעשתה כרייה של חול בחלק מן המגרשים שהוגדרו בתוכנית. לקראת תום תחולת התוכנית הופקדה תוכנית נוספת שאושרה בינואר 2007, והסדירה כרייה ל־7 שנים נוספות.
במאי 2008 פרסם מינהל מקרקעי ישראל מכרז לכריית חול על פי התוכנית. בשלב זה פנתה אגודת אדם טבע ודין לבית המשפט בבקשה לעצור את הכרייה, אולם הבקשה נדחתה בשל שיהוי.[5] ערעור על ההחלטה נדחה בינואר 2011.[6]
במסגרת ההתנגדות למכרז הועלתה ביקורת על כך שלא נבחנו חלופות מספקות לאספקת חול לתעשיית הבנייה באזור אילת. בין החלופות שהוצגו נכללו שימוש בחומרי חציבה מאזור תמנע וכן העמקת כרייה באזורים שכבר נפגעו.[7]
המאבק הציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2010–2011 התרחב המאבק הציבורי נגד הכרייה והפך לתנועה אזרחית רחבה. המאבק הובל בידי תושבי האזור, ארגוני סביבה ועמותת סבב"ע – סביבה בריאה בערבה. במסגרת המחאה התקיימו הפגנות בהשתתפות מאות מתושבי אילת והערבה, נאספו עשרות אלפי חתימות על עצומות, והוקם מטה מאבק מקומי שפעל בשטח ובתקשורת.[8] מאבק זה זכה גם לסיקור מעקב מצד גורמי סביבה, ובהם החברה להגנת הטבע.[9]
ביוני 2011, בעקבות מחאה משותפת של תושבי האזור, נדחו עבודות הכרייה שתוכננו לאותה עת.[10]
פעילי המאבק קיימו נוכחות מתמשכת באזור החולות, ובמקרים מסוימים אף הגיעו לאתרי העבודה במטרה למנוע את המשך הכרייה בזמן אמת.[11] פעילות זו, לצד לחץ ציבורי ותקשורתי, הביאה לעיכובים בהחלטות ולבחינה מחודשת של תוכניות הכרייה.
בנובמבר 2011 הגיע המאבק לשלב מכריע, עם תחילת עבודות בשטח על ידי קבלן משנה וסלילת דרכי גישה לדיונות. בעקבות לחץ ציבורי והתערבות גורמים ממשלתיים, ובהם השר להגנת הסביבה, הוקפאו העבודות באופן זמני.[12] במקביל התקיימו מגעים בין משרדי הממשלה וגורמי התכנון, ובאותה עת נדונה עתירה משפטית שעסקה בהיקף הכרייה שאושר בפועל. במסגרת הדיונים עלו גם פערים בין עמדות גורמים ממשלתיים שונים באשר להמשך העבודות.[12]
לקראת סוף 2011 הצטרפה רשות הטבע והגנים למאבק נגד הכרייה בחולות סמר.[13]
בתחילת ינואר 2012 נעשתה חבלה בציוד כרייה באזור סמר, ועלה חשד שהדבר נעשה על ידי פעילי סביבה שהתנגדו לכרייה.[14][15]
שמורת טבע והפסקת הכרייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצפון החולות אושרה כבר שנים קודם לכן שמורת טבע בשטח של כ־1,275 דונם.[16] לפי הצהרת דובר מינהל מקרקעי ישראל בסוף דצמבר 2011, יתווספו לשמורה עוד 200 דונם, אך שאר השטח יעבור כרייה.[17]
בשנת 2012 דווח כי העיכוב בהשלמת ההכרזה על השמורה הגביל בפועל את יכולת האכיפה בשטח, ובפרט בכל הנוגע לפגיעה במקום על ידי כלי רכב.[18]
במאי 2015 הושגה הסכמה של מינהל מקרקעי ישראל להפסקת הכרייה בחולות סמר לאחר שהושגה הסכמה בין רשות הטבע והגנים לבין הקבלן,[19] ומשנמצא שכמות הכרייה באזור קטנה ואינה נצרכת כדי לספק חומר גלם לבנייה באזור.[20][21]
בשנת 2017 נעשו מהלכים להוספת 643 דונם שקודם לכן יועדו לכרייה לשמורת הטבע.[22] ההכרזה הותנתה בכך שבעתיד לא תהיה התנגדות לפיתוח החקלאות באזורים הסמוכים לשמורה. כן הבהירה מערכת הביטחון כי תיתכן הקמת מכשול גבול בשמורה.[23]
איומים ואתגרי שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות ההגנה על חלק מן השטח, ממשיכים להתקיים איומים על המערכת האקולוגית בחולות סמר. האיום המרכזי הוא פעילות של כלי רכב שטח, הגורמת לפגיעה בצומח, בבעלי החיים ובמבנה הדיונות.[24]
לאורך השנים דווח על קשיי אכיפה של האיסור על נסיעה בשטח, בין היתר בשל הימלטות נהגים והיעדר אמצעי זיהוי. כחלק מן המאמצים להגנה על האזור בוצעו עבודות גידור, הוצבו שלטי הסברה והוגברו פעולות האכיפה, אולם יישומם המלא נמשך לאורך זמן.[18][24]
עצירת הכרייה לא סיימה את המאבק על עתיד החולות. בשנים שלאחר מכן התמקדה תשומת הלב הציבורית והניהולית בשימור בפועל של בית הגידול, במניעת כניסת כלי רכב, בהשלמת הגידור ובהצבת שילוט והסברה למבקרים.[24]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמורת חולות סמר – באתר "טבע ונופים בישראל"
- בילי פרנקל ותומר פרת, הירוקים: אין פיקוח על כמות החול שיוצאת מסמר, באתר ynet, 29 בדצמבר 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ד"ר בני שלמון, חולות סמר – תכונות בית הגידול החולי, באתר מדרשת שדה בוקר.
- ↑ אלכס דורון, עכביש ענק התגלה בישראל, באתר nrg, 13 בינואר 2010
- ↑ עומר כרמון, תיעוד: יונק נדיר נמצא בחלק שאמור להיהרס בחולות סמר, באתר יום יום באילת, 10 בנובמבר 2011
- ↑ מחצבת חול – חולות סמר. תוכנית 12/02/159, אתר תב"ע אינפו.
- ↑ עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ניתן ב־21 בספטמבר 2010
- ↑ עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ניתן ב־12 בינואר 2011
- ↑ מצילים את הדיונה הגדולה, באתר יום יום באילת, אוגוסט 2008
- ↑ עומר כרמון, מאות מתושבי אילת והערבה הפגינו בחולות סמר, באתר יום יום באילת, 8 באוקטובר 2010
- ↑ הקרב על חולות סמר – מעקב החברה להגנת הטבע, באתר יום יום באילת
- ↑ רמי שני, המחאה עזרה: נדחו עבודות הכרייה בחולות סמר, באתר וואלה, 6 בנובמבר 2011
- ↑ ראובן זלץ, המטה למען חולות סמר עצר את תחילת הכרייה, באתר יום יום באילת, 6 בנובמבר 2011
- 1 2 ראובן זלץ, חולות סמר, ימי ההכרעה, באתר יום יום באילת, 9 בנובמבר 2011
- ↑ אביב לביא, "נכריז על חולות סמר כשמורת טבע", באתר nrg, 24 באוקטובר 2011
- ↑ חשד לחבלה בציוד הכרייה בחולות סמר, באתר יום יום באילת, ינואר 2012
- ↑ חשד: פעילי סביבה חיבלו בציוד שקילה בסמר, רשות מקרקעי ישראל, 3 בינואר 2012.
- ↑ התעניינות גבוהה במכרז המינהל לכריית חול, רשות מקרקעי ישראל, 17 באוגוסט 2008.
- ↑ החלטה בנושא הכרייה בסמר, רשות מקרקעי ישראל, 28 בדצמבר 2011.
- 1 2 עומר כרמון, מדוע מעכב משרד הפנים הכרזה על שמורות טבע?, באתר יום יום באילת, 22 בנובמבר 2012
- ↑ החלטת הנהלה 3731, אתר רשות מקרקעי ישראל, 19 במאי 2015.
- ↑ אבי חיים, תופסק הכרייה בחולות סמר, באתר ערוץ 7, 27 במאי 2015
- ↑ רועי טלבי, "חולות סמר לנצח", בשביל הארץ, מגזין טבע של רשות הטבע והגנים, גיליון 68, אוגוסט–ספטמבר 2015, עמ' 42–43.
- ↑ החלטת ועדת פטור 2001, אתר רשות מקרקעי ישראל, 25 באפריל 2017.
- ↑ רותם נועם, חולות סמר בדרך להכרזה כשמורה – אבל יש מחיר, באתר יום יום באילת, 28 באפריל 2017
- 1 2 3 אהובה מאמוס, רט"ג לא השלימה את עבודות גידור שמורת חולות סמר ורכבי השטח ממשיכים להרסה, באתר יום יום באילת, 31 ביולי 2019
