משה בר כוכבא

משה בר כוכבא

לידה	5 במרץ 1930 גליציה
פטירה	19 בנובמבר 1992 (בגיל 62) תל אביב
תאריך עלייה	1942
כינוי	בריל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מפקד חטיבה 45 מפקד גייסות השריון מפקד גיס 446 מפקד גיס 479 מפקד פיקוד הדרום
פעולות ומבצעים
מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה הלחימה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רכבת ישראל

תחנת הרכבת אשדוד עד הלום על שם משה בר כוכבא

משה בר כוכבא (בריל) (5 במרץ 1930–19 בנובמבר 1992) היה מפקד פיקוד הדרום בין השנים 1983–1986.

ביוגרפיה

בר כוכבא נולד ב-5 במרץ 1930 בגליציה. הוא עלה לישראל ב-1942 והצטרף בנעוריו לאצ"ל.

שירותו הצבאי

באוקטובר 1951 פיקד על פלוגה ב' בגדוד 79, גדוד חרמ"ש, שביצעה פשיטה על מאהל בדואי ברצועת עזה במסגרת פעולות התגמול.

ב-1956, בעת מבצע קדש, פיקד על פלוגה א' בגדוד 82 בחטיבה 7 בקרב סכר הרואיפה. על פיקודו בקרב זה קיבל צל"ש, שלאחר מכן הומר בעיטור העוז.

תיאור המעשה: ביום ה-31 באוקטובר 1956, תקפה יחידה בפקודו של רס"ן משה בריל משלט אויב. בהתאם לתכנית צריכות היו 2 פלוגות להסתער על המשלט. למרות שפלוגה אחת נתאחרה, ועל אף אש אויב קטלנית, נהג רס"ן משה בריל את פלוגתו ישר אל האויב והמשיך בהסתערותו, למרות שסבל אבידות כבדות. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

— עיטור העוז למשה בר כוכבא

במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על חטיבה 45 בקרבות בצפון השומרון ובעמק דותן. נפצע ברגלו בקרב על ג'נין אך סירב להתפנות. חטיבתו פרצה לצפון רמת הגולן בגזרת בניאס-מסעדה וכבשה אותו.

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים פיקד על חטיבה 188 במהלך מבצע קיתון 10 ובפשיטות לפתח לנד במבצע קלחת 2 וקלחת 4. במלחמת יום הכיפורים היה סגנו של דן לנר בפיקוד על אוגדת מילואים 210, אשר הדפה את השריון העיראקי ברמת הגולן. מספר שנים לאחר מכן בשנת 1979 הועלה לדרגת אלוף. פיקד על גיס 446, הגיס הצפוני, ועסק בהכנות אופרטיביות לעימות בגזרה מול לבנון.

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 פיקד על גיס 479 שהיה מופקד על רמת הגולן, מיולי 1982 פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית של לבנון וביצע יום קרב מול הסורים בבקעת הלבנון אשר יצב את השקט בחזית בתום הקרבות. במקביל כיהן כמפקד גייסות השריון.

ב-1983 מונה למפקד פיקוד הדרום עד מרץ 1986. שמו של בר כוכבא עלה כמתמודד לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם אהוד ברק הועדף על פניו. לאחר מכן כיהן כעוזר הרמטכ"ל להפקת לקחי המלחמה. בר כוכבא טען שצה"ל אינו מפיק לקחים ממלחמת לבנון הראשונה ואינו מתכונן כיאות לשדה הקרב העתידי. הוא הציע להקים ועדת על אסטרטגית שתטפל בעניינים אלו ותאפשר לצבא להקדיש את זמנו לבעיות היומיומיות. בר כוכבא טען שיש להעמיק את ההכשרה של הקצינים הבכירים בצה"ל ולבטל את הנוהג שאנשי צבא פורשים בגילאי 40-45 לקריירה שנייה באזרחות, דבר שלטענתו אינו מאפשר לאנשי צבא להגיע להכשרה מספקת.

בר כוכבא מתח ביקורת נוקבת על הרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק כשסבר כי אינם מטפלים בצורה נאותה באינתיפאדה ובשל כך פרש מצה"ל בנובמבר 1990.

דעותיו

בר כוכבא תמך בהסכם שלום עם הפלסטינים ועם כל מדינות ערב, אך הדגיש שעלינו לבא מתוך עמדה של כח, ובשום אופן לא לחזור לגבולות 67.

חייו הציבוריים

לאחר פרישתו מצה"ל מונה למנכ"ל רכבת ישראל. באביב 1992 ניסה להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת השלוש עשרה, הוא נבחר לפאנל, אך כשל בשיטת השביעיות שהייתה נהוגה אז, ועקב כך פרש מן המרוץ.

בעת שירותו הניח בצה"ל יסודות מקצועיים בתחום לוחמת השריון, וגם בתקופה שלאחר פרישתו פרסם מאמרים רבים בנושא לוחמת שריון.

נפטר בשנת 1992 בתל אביב.

על שמו - תחנת הרכבת אשדוד עד הלום.

חייו האישיים

בר כוכבא היה נשוי ואב לבן ושתי בנות. אחת מבנותיו היא השחקנית ירדן בר-כוכבא.

ספרו

• מרכבות הפלדה/ משה בר-כוכבא (בריל). תל אביב: מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989.

קישורים חיצוניים

• משה בר כוכבא אתר יד לשריון
• עיטור העוז שהוענק למשה בר כוכבא, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל