ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/המנורה
.jpg)
מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. אחד מסמליו של העם היהודי וסמלה הרשמי של מדינת ישראל.
מצוות המנורה[עריכת קוד מקור]
בין כלי המקדש תופסת המנורה מקום חשוב ומכובד בספרות חז"ל. "אנו מוצאים בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות והדלקתן"[1]. עבודת המנורה, כך עולה, חשובה אף יותר מעבודת הקורבנות[2]: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ובגמרא: "עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל"[3]. הלכות רבות תלויות במנורה ומהם נמצאים בכל סוגי הספרות התורנית.
במניין המצוות[עריכת קוד מקור]
מצוות עשיית המנורה נאמרה מפורש בתורה:
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
ואולם, לא נמנית על ידי מוני המצוות כמצווה מיוחדת בין תרי"ג מצוות, כשם שלא נמנו אף שאר כלי המקדש. הרמב"ם כלל את עשיית הכלים במצוות בנין בית הבחירה, שהוא "כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש"[4]. אף בספר החינוך נכתב: "לבנות בית לשם ה'... וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה וכל שאר הכלים כולם". אך לעומתם הרמב"ן, שחלק על דעת הרמב"ם, טען שעשיית המנורה נכללת בכלל מצוות הדלקת הנרות, וכן עשיית השולחן בכלל מצוות לחם הפנים. כלומר שהכלים הם הכשר המצוות התלויות בהם .
החומר[עריכת קוד מקור]
החומר של המנורה מפורש: "זהב טהור". ולכתחילה, כשיש אפשרות לכך, אכן נעשית מזהב. ואולם, נחלקו תנאים האם הזהב מעכב אף בדיעבד. בברייתא אחת נאמר (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד ב'):
ואילו בברייתא אחרת (שם):
אין לו זהב מביא אף של כסף של נחשת של ברזל ושל בדיל ושל עופרת, רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ.
בגמרא ביארו את טעמי המחלוקת בין התנאים לפי מדרשי המקראות על פי המידות שהתורה נדרשת בהן כך שלפי הברייתא הראשונה לדעת רבי יש צורך ב"דבר חשוב" דווקא: זהב, או כסף (שאחר הזהב הוא הראשון בחשיבות, חידושי הרשב"א) ולר' יוסי כשרים כל מיני המתכת. לפי הברייתא השנייה, לדעת רבי כל מתכת כשרה ואילו לדעת ר' יוסי כל דבר כשר, מלבד חרס ("שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם", רש"י). להלכה פסק הרמב"ם: דווקא מתכת; של עץ או עצם או אבן או של זכוכית - פסולה[5].
הצורה[עריכת קוד מקור]
צורתה של המנורה אף היא מפורשת בתורה (שמות, כ"ה, ל"א–מ'): גביעים כפתורים ופרחים לפי הסדר המפורט שם. "הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר. והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין. והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ"[6]. בגוף המנורה היו ארבעה גביעים וחמישה כפתורים ושלושה פרחים, ושישה קנים יוצאים מהמנורה, שלושה מצד זה ושלושה מצד זה, ובכל קנה שלושה גביעים וכפתור ופרח[7]. "נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים. והפרחים תשעה. והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן. השנים וארבעים מעכב את כולן"[8]. פרט נוסף שהצריכה תורה: "ובמנורה ארבעה גביעם משוקדים כפתוריה ופרחיה". ונפל ספק: "גביעים משוקדים" או "משוקדים כפתוריה ופרחיה" - זהו אחד מחמישה מקורות שאין להם הכרע[9]. מטעם זה פסק הרמב"ם לחומרא: "הכל משוקדים"[10]. המשנה למלך תמה: הספק הוא רק על המשוקדים שבפסוק של המנורה, אבל לא בפסוק של קני המנורה. שם אין להסתפק: "שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח. ה"משוקדים" מוסב על הגביעים בלבד[11].
מדרשות הפסוקים למדו בגמרא[12], שהבדל יש בין מנורה של זהב לשל שאר מיני מתכת: "באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים". מלשון רש"י ("אינה צריכה לבוא גביעים" וכו') נראה שאין זה אלא קולא, אבל אם רוצים לעשות גביעים כפתורים ופרחים בשאר מתכות, עושים. אולם המשנה למלך הוכיח מלשון הרמב"ם שסובר, שלכתחילה אסור לעשות גביעים וכו' במנורה של שאר מתכות[13].
לגבי צורת קני המנורה - מעוגלים או אלכסוניים - ראו בהמשך הערך.
עשייתה[עריכת קוד מקור]
בתורה נקבע דין מיוחד לעשייתה של המנורה: "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". ופירש רש"י[14]:
שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. "מקשה" תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, כמו (דניאל, ה', ו') 'דא לדא נקשן'.
וכן בתוספתא[15]: "מנורה אין כשרה אלא מן העשת ('עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה'[16][דרושה הבהרה]) עשאה מן הגרוטאות פסולה ('זהב שבור')". ודין נוסף במקשה: שלא תהיה חלולה[17]. אף דין המקשה עצמו, תלוי בחומר ממנו נעשית המנורה - זהב או מתכת אחרת: "באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה"[18]. הרמב"ם חילק בין שני המובנים של מקשה. חלולה כשרה בשאר מיני מתכת ושל גרוטאות פסולה לעולם[19].
משקלה[עריכת קוד מקור]
שלא כבשאר כלי המקדש, קבעה התורה משקל מסוים למנורה - ככר[20]. וכתב רש"י: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר". והמנחת חינוך הביא ראיה לדברי רש"י מהגמרא במנחות[21]: "עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר". ועוד: "מעשה והייתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר"[22]. מכאן שעשו תחבולות שונות כדי שלא תהיה יותר מככר.
הרבי מגור דן האם נדרש שעשיית המנורה תהיה מככר מצומצם של זהב, או שהמנורה העשויה, אחר שנגמרה, תהיה משקלה ככר (אף על פי שבמהלך עשייתה היה יותר מכך). מלשון הפסוק "ככר זהב יעשה אותה" משמע שכבר מזמן עשייתה. ואולם מאותו מעשה הנזכר בגמרא במנחות הוכיח שאפשר לתקנה אחרי כן ולהעמידה על ככר[23][דרושה הבהרה]. ונחלקו תנאים האם הנרות אף הם באו מהככר של המנורה או שהיו כחוליות מן החוץ, מחוברים למנורה, ומסלקם ומניחם בשעת הצורך[24]. ההלכה: " הנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר"[25][דרושה הבהרה] .
מידותיה[עריכת קוד מקור]
מידות המנורה נמסרו במפורט בברייתא במנחות[26]:
גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח.
בשם כוונות האר"י מובא שגובה המנורה היה י"ז טפחים ומשהו (הטפח הי"ח לא היה שלם)[27].
מקומה[עריכת קוד מקור]
מיקומה של המנורה נקבע בתורה: "...וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן"[28]. "שולחן בצפון והמנורה בדרום"[29]. השולחן היה משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה והמנורה מהכותל הדרומי שתי אמות ומחצה ומזבח הזהב באמצע משוך קצת כלפי מזרח, לצד פתח ההיכל, כדי שהמנורה "תראה" את השולחן בלי הפסק בינתיים[30]. רש"י כתב, שעיקר ההרחקה מן הכותל הייתה בשביל השולחן כדי שיהיה רווח לשני הכהנים זה בצד זה, ללכת לסדר את המערכות של לחם הפנים בשבת[31], ומחמת השולחן הוצרכו להרחיק את המנורה מהכותל באותו השיעור, כדי שתהיה "נוכח השולחן". ואולם, הנצי"ב, כתב להפך: קפידת ההרחקה הייתה משום המנורה, כדי שלא ישחירו בגדי הכהן הגדול מעשן המנורה, כמבואר ביומא[32], ומחמת המנורה הרחיקו אף את השולחן[33].
ונחלקו תנאים: צפון ודרום הייתה עומדת המנורה, או מזרח ומערב[34]. הכוונה: ברחבו של ההיכל (צפון ודרום) או בארכו (מזרח ומערב). לסובר צפון ודרום, היו שלשה הנרות הצפוניים נוטים פיהם כלפי דרום ושלשה הדרומיים כלפי צפון; וכך ששת הנרות נוטים לנר האמצעי, והוא האמצעי נוטה לצד קודש הקודשים, היינו לכיוון מערב, ועל כן נקרא נר המערבי שעליו נאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ (לשון יחיד) אַהֲרֹן וגו' לִפְנֵי ד'"[35]. ולסובר מזרח ומערב, היו כל הפיות נוטים לצד מערב ונר מערבי נקרא הנר החיצוני ביותר שלצד מערב[36], או הנר השני שממזרח למערב[37]. נחלקו הרמב"ם והראב"ד הלכה כמי[38]. לרמב"ם: צפון ודרום; לראב"ד: מזרח ומערב[39].
המנורה במקרא[עריכת קוד מקור]
על פי המסורת מעשה המנורה הוראה למשה רבנו בהר סיני, בצורת מנורת אש, ועל פי צורה זו, ידע להכין את צורתה. פרט לזו בספר שמות, התייחסות נוספת במקרא למנורה מופיעה בספר במדבר (במדבר, ח', ב'–ד'). ושם מסופר על המנורה לאחר שנעשתה כפי המראה שניתן למשה בהר סיני, ועל אהרן הכהן שנתמנה להדליק את המנורה שהוצבה באוהל מועד שבמשכן והאירה את המשכן.
על פי המסופר בספר מלכים א' (פרק ז'), הציב שלמה המלך בבית המקדש הראשון עשר מנורות כדוגמת המנורה שהכין משה. יש הסוברים שאת המנורה המקורית גנז במקום לא ידוע, והמנורה שהוגלתה איננה המנורה המקורית.
המנורה נזכרת גם בחזונו של זכריה (ד', א'–י"ד). בחזון זה רואה זכריה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי זיתים משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול לשמן, שממנה יצאו 7 הקנים. כאשר זכריה שאל את המלאך לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס ולבניין בית המקדש השני, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. ושני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים בשמן זית. (המנורה הנזכרת בחזון זה היוותה דגם לסמלה של מדינת ישראל, בעיצובם של האחים גבריאל ומקסים שמיר). הפטרה זו של חזון זכריה נקראת בשבת חנוכה.
המנורה בתקופת הבית השני[עריכת קוד מקור]
.jpg)
_-_Burial_Chambers_at_the_Beit_Shearim_Caves.jpg)
לאחר טיהור בית המקדש בימי החשמונאים הכניסו אלה מנורת זהב חדשה[40]. חז"ל כתבו בעניין: "שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב"[41].
אחרון המלכים החשמונאים, מתתיה אנטיגונוס, שקדם להורדוס, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה, הטביע את סמל המנורה על מטבעות ברונזה (על פי מטבעות אלו הוטבעה המנורה על המטבע של עשר אגורות). תבליטים של מנורת שבעת הקנים נמצאו באתרי ארכאולוגיה ישראליים שונים. בין היתר במערות קבורה בבית שערים מתקופת המשנה ובבתי כנסת עתיקים רבים כמו בית אלפא, יהודיה, יריחו, ציפורי, מעון ומעוז חיים.
מספר שנים לאחר חורבן בית שני (70 לספירה), תיאר יוסף בן מתתיהו את בית המקדש שנחרב במרד הגדול:
- ”החלק הראשון (של ההיכל) היה ארוך ארבעים אמה, ובו נמצאו שלושת הדברים הנפלאים, הכלים אשר יצא שמם לתהילה בקרב כל באי עולם, הלא הם: המנורה והשולחן ומזבח הקטורת. הנרות רמזו לשבעת כוכבי הלכת, כי זה היה מספר הקנים היוצאים מן המנורה”[42].
יוספוס מספר שבזמן המצור הרומאי על ירושלים, יצא אל הרומאים אחד הכהנים, יהושע בן תבותי, ומסר לטיטוס כלי קודש מהמקדש, לאחר שהובטח לו כי חייו יינצלו. הוא "הוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל ושולחנות ומזרקים וקערות, כולם זהב סגור וכבדים במשקלם מאד"[43].
יוסף בן מתתיהו תיאר גם את תהלוכת הניצחון על היהודים ברומא, בו נתן הסבר שונה למספר הקנים במנורה:
- ”ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית המקדש בירושלים: שולחן הזהב... והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה היתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע בתווך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון... בראש כל קנה מלמעלה נר-נחושת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים”[44].
הרישום המפורסם והמפורט ביותר של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס, ובו תיאור של חיילים רומיים, שלראשם זרי דפנה כמנצחים, הנושאים את המנורה במהלך תהלוכת הניצחון ברומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה.
בתבליט בשער טיטוס מופיעה המנורה כשקניה מעוגלים, וכך גם בתבליטי מנורות רבים שנמצאו בארץ ישראל[45]. יחד עם זאת, ישנם ישנם ציורי מנורה עתיקים בהם המנורה מופיעה כבעלת קנים אלכסוניים, כזו היא המנורה שבציור הקיר בבית הכנסת העתיק שבעיר דורה אירופוס שבסוריה. בנית בית הכנסת הושלמה כ-170 שנה אחר חורבן הבית[46]. היו שניסו לטעון שגם באבן שנמצאה במגדלא, הייתה בנוסף למנורה עגולה, גם מנורה אלכסונית, אך לא ברור כלל שהאיור הנוסף הוא מנורה ולא איור של עץ[47]. כמו כן נטען שבאיור המנורה שנמצא בחרבת כור המנורה אלכסונית[48].
המנורה על פי הרמב"ם[עריכת קוד מקור]
בפירושו למשנה שרטט הרמב"ם במסכת מנחות את צורת המנורה כשקניה אלכסוניים ולא מעוגלים, (וכך גם סבר רש"י[49] והריב"ש[50]). לגבי האיור של הרמב"ם מעיד בנו, רבי אברהם בפירושו על התורה, שאביו התכוון לתאר את צורת הקנים: "ששיה קנים... נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה ביושר, כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".
גם רבי מנחם מנדל שניאורסון[51][52] תמך בדעה שציורו של הרמב"ם הוא מדויק. אחד מנימוקיו הוא שמשמעות המילה "קנה" היא קו ישר, כמו שמפרשים רש"י והאבן עזרא (שמות ב, ג), וכפי שקני הסוף גדלים בצורה ישרה". באשר לממצאים הארכאולוגיים, תירץ שיהודים וגויים יצרו חיקויים רבים של המנורה, אולם רק מעטים ראו את המנורה, בעיקר כוהנים בשעת העבודה במקדש, ולכן רבים מן המציירים לא דייקו. בעקבותיו, מקפידים חסידי חב"ד לבנות ולצייר את דגמי המנורה בקווים ישרים דווקא, ובצורה זו הם מעצבים גם את חנוכיותיהם.
אמנם ברוב איורי המנורות שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאה מנורה עם קנים אלכסוניים, אלא מעוגלים. כך הן האיורים פרטיים והן באיורים של גופי שלטון יהודיים, הן בתקופות מאוחרות והן בתקופת הבית. כך למשל במטבע של המלך החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס השני מוטבעת מנורה עגולת קנים. משום כך סבורים חוקרים רבים שהצורה ששרטט הרמב"ם או הפרשנות לציורו, אינם מדויקים[53].
המנורה במאה ה-20[עריכת קוד מקור]
דגם של המנורה נבנה בשנים האחרונות על ידי מכון המקדש בירושלים, על פי המקורות ההלכתיים וההיסטוריים, והוצגה עד דצמבר 2007 בקארדו בירושלים. אך מנורה זו אינה עשויה מזהב טהור בלבד, אלא מברונזה המצופה בזהב במשקל 42 ק"ג ("ככר"). זאת, כמוצא מהקושי הטכני המתואר, כיצד לעשות מנורה גדולה מכמות הזהב שמצוינת במקרא. בנוסף, מנורה זו נבנתה לפי שיעור האמה לפי הדעות המרביות (58 ס"מ) בעוד שנושא זה נתון לוויכוח. החל מדצמבר 2007 המנורה הנ"ל מוצגת בירידה לרחבת הכותל, במעלות יהודה הלוי. החל ממרץ 2018 מוצבת המנורה ברחבת בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים.
בהיסטוריה היהודית המנורה הפכה להיות אחת מסמליה, והחל מ-י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949, ניצבת המנורה במרכזו של הסמל הרשמי של מדינת ישראל. כן ניתן למצוא אותה בסמל המוסד, תנועת בית"ר, התנועה לאיכות השלטון, ארגונים יהודיים רבים, ובתי כנסת.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
- כלי בית המקדש
- הדלקת הנרות במקדש
- סמל מדינת ישראל
- מנורת הכנסת
- חנוכייה
- ביזת המנורה על ידי יוסף משיתא
- חנוכה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- הרב שלמה יוסף זווין, המועדים בהלכה, מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תש"ם
- הרב ישראל אריאל, מנורת זהב טהור, מכון המקדש, 2008.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- המנורה באתר מכון המקדש.
- מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/המנורה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רשימת מאמרים על מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/המנורה באתר רמב"י
- The Menorah, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- לאורה של מנורה, מוזיאון ישראל
- לאה מזור, מנורת הזהב של המשכן - עץ של אור, באתר "ד"ר לאה מזור: על מקרא הוראה וחינוך"
- ישראל ל' לוין, תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 32-7
- נדב שרגאי, האם נפתרה המחלוקת על צורתה של מנורת בית המקדש?, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ מדרש רבה, בהעלותך.
- ^ רש"י, בהעלותך.
- ^ שבת כב ב.
- ^ ספר המצוות עשה כ.
- ^ הלכות בית הבחירה פ"א הי"ח
- ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה ט'.
- ^ וראה להלן במידתה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ג', הלכה ג', על פי הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד ב'.
- ^ מסכת יומא נב ב.
- ^ שם ה"ב.
- ^ וראה באבן-האזל שם וביריעות-שלמה שם, שכתבו ליישב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד ב'.
- ^ וראה במנחת חינוך מצווה צח.
- ^ על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"א בדיבור המתחיל "מקשה תיעשה המנורה".
- ^ תוספתא חולין פ"ט; ספרי בהעלותך; מנחות כח א.
- ^ רש"י במנחות.
- ^ רמב"ם פרק ג'; פירוש חזון יחזקאל לתוספתא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד א'
- ^ שם ה"ד וה. ואולם, המשנה למלך והמנחת חינוך נתקשו בדבר.
- ^ על ערך המשקל של ככר ראה במסכת בכורות ה א וברש"י.
- ^ כט א.
- ^ וראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג.
- ^ שפת אמת למסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד א'.
- ^ מנחות פח ב.
- ^ רמב"ם שם הלכה ו'
- ^ כח ב.
- ^ ילקוט ראובני תרומה.
- ^ ספר שמות, פרק כ"ו, פסוק ל"ה.
- ^ בבא בתרא כה ב.
- ^ יומא לג ב.
- ^ וראה עוד רש"י במנחות צט א.
- ^ נב א.
- ^ העמק דבר תרומה כו לה. אך דבריו צריכים עיון, שכן ביומא מבואר שהכהן הגדול לא היה מהלך בין המנורה לכותל מטעם זה שלא ישחירו בגדיו.
- ^ מנחות צח ב.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ג'.
- ^ רש"י תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ח, עמוד ב'.
- ^ רש"י שבת כב ב. ופלפלו המפרשים הרבה בסתירה זו.
- ^ פ"ג הי"ב.
- ^ הביא ראיה לדבריו ממשנה במסכת תמיד פ"ג מ"ט.
- ^ קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.
- ^ תלמוד בבלי, מנחות כח ע"ב. רש"י פירש שבבעץ הוא בדיל.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק ח, פסקה ג; תרגום שמחוני.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום שמחוני.
- ^ ציור המנורה ברובע ההרודיאני שבעיר העתיקה, ציור של מנורה מעוגלת ב"בית המנורות" בפינת הכותל הדרומי והמערבי, ציור המנורה בבית שערים, ציור המנורה בבית הכנסת במגדל ועוד. (ראו תצלומים רבים כאן)
- ^ ישראל ל' לוין, תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה, קתדרא 98, עמ' 16.
- ^ מנורת שבעת קנים אלכסוניים התגלתה בחפירות בצפון, באתר חב"ד
- ^ נחשף פסיפס עם ציור המנורה - כשיטת הרבי, באתר חב"ד
- ^ בפירושו לשמות: "וששה קנים יוצאים מצדיה, לכאן ולכאן באלכסון נמשכים ועולים".
- ^ תשובות הריב"ש סימן ת"י
- ^ וכן גם הרב חיים קנייבסקיאלי כהן, הגר"ח הכריע: קני המנורה היו באלכסון, באתר בחדרי חרדים, 1 ביוני 2015
- ^ ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 164, ליקוטי שיחות חלק כו עמ' 200, הוצאת קה"ת
- ^ הרב ישראל אריאל, מנורת זהב טהור, מכון המקדש, 2008
| המשכן וכליו | ||
|---|---|---|
| מבנה המשכן | אוהל מועד • חצר המשכן • קרשי המשכן • יריעות המשכן • עמודי המשכן • קלעי החצר • אדני המשכן | 
|
| מָסַכִים | הפרוכת • מסך פתח אוהל מועד • מסך שער החצר | |
| כלי המשכן | ארון הברית • הכרובים • כפורת • המנורה • שולחן הפנים • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • הכיור | |
| בגדי כהונה | מכנסיים • אבנט • כתונת • מצנפת/מגבעת • מעיל • אפוד • חושן • ציץ | |
| נושאי המשכן | שבט לוי • גרשון • קהת • מררי | |
| אדריכלי המשכן | בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך | |
| אוהלי המשכן | משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון | |
קטגוריה:אוהל מועד קטגוריה:כלי המקדש קטגוריה:ישראל: סמלים לאומיים קטגוריה:תשמישי קדושה קטגוריה:סמלים יהודיים קטגוריה:פרשת תרומה