אשתמוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית הכנסת העתיק באשתמוע, 1975
בית הכנסת באשתמוע, 2009
ממשקופי בית הכנסת, 2013
תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר
הכתובת בפסיפס בית הכנסת באשתמוע. נמצאת כיום במוזיאון השומרוני הטוב

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע. בשנת 1938 זיהה אדוארד רובינסון את סמוע עם אשתמוע המקראית.[1][2] הוא תיאר את סמוע ככפר "משמעותי מלא צאן ועדרים". הוא מצא גם שרידי קירות שנבנו מאבנים גדולות מאוד, שחלקם היו באורך של יותר מעשרה מטרים.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר יהושע מכונה היישוב גם אֶשְׁתְּמֹה והוא נכלל בנחלת שבט יהודה, לפי הכתוב: " וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים.[4] שבט יהודה מסר את העיר לכוהנים כאמור בספר יהושע: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ--אֶת-חֶבְרוֹן... וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-אֶשְׁתְּמֹעַ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".[5]

כאמור העיר נזכרת ברשימת ערי יהודה המופיעה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"אס"ב במסגרת תיאור נחלת יהודה. רשימה זו היא המקור הטופונימי המפורט ביותר במקרא, והבסיס למחקר הגאוגרפי-היסטורי של יהודה המקראית. ניתוח טקסטואלי והסטורי מראה כי היא חלק מרשימה גדולה יותר שכללה גם את ערי בנימין בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"אכ"ח, כלומר את מלוא היקפה של ממלכת יהודה. הרשימה איננה מהתקופה המשוערת של יהושע או של ההתנחלות, שכן היא משקפת שיא יישובי אליו הגיעה ממלכת יהודה רק במאות 7–8 לפסה"נ, בערך ימי חזקיהו או יאשיהו (עדיפות מסוימת לאחרון). אשר למהות הרשימה המקורית יש מחלוקת. היה מקובל להניח שהיא שיקפה חלוקה מנהלית של ממלכת יהודה, שכן הערים ערוכות בקבוצות גאוגרפיות.[6] אולם, גבולותיהן של הקבוצות אינם מוגדרים, והן נכנסות לעיתים זו לתוך זו. כל שניתן לומר הוא שהרשימה משקפת את המצב היישובי בממלכת יהודה, כנראה בימי יאשיהו. סקר הר יהודה והמחקר הנלווה אליו תומך במסקנה זו.[7]

כמו כן נזכרת העיר כאמור גם ברשימת ערי הכוהנים והלויים, ספר יהושע, פרק כ"א = ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ל"טס"ו, רשימה הכוללת תשע ערים ביהודה. מההר נזכרות שש ערים, ובדרומו בלבד: חברון, יתיר, אשתמוע, חלן, דביר, יוטה. בשפלה שלוש ערים נוספות: לבנה, עשן, בית-שמש. ריכוז זה מהווה חריגה בולטת מהסכמטיות הקיצונית של הרשימה, שבה מוקצות לכל שבט ארבע ערים כך שהמניין הכולל הוא 48. המחבר או העורך המקראי מצדיק זאת בכך ששמעון ויהודה נטלו חלק אחד ברשימה, אך גם מניין זה צריך להיות שמונה ולא תשע ערים (מהן רק עשן עשויה להחשב על שמעון). גם ביהודה, כאמור, אין פיזור הערים הומוגני, ואומר דרשני. בנימין מזר[8] סבר כי הערים הן מרכזי מינהל שארגן שלמה הצעיר בסוף ימי דוד ספר דברי הימים א', פרק כ"ג-פרק כ"ו, כשללויים תפקיד מרכזי במינהל ולא רק בפולחן. מכלול הערים מתאים לתחום הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה, אך הן מקובצות בכמה גושים. לפי מזר, וכן יוחנן אהרוני,[9] נועדו גושי התיישבות הלויים לחזק את ספר הממלכה או אזורים בעייתיים בתוכה. ריכוזן בדרום יהודה מכוון לפקח על האוכלוסייה ה"לא ישראלית" לדעתו - הכלבים והקנזים. ואילו נדב נאמן סבור שתיאורי נחלות השבטים אינן מבטאות מצב שבטי או מנהלי שהיה קיים אי פעם במציאות, ולדעתו רק 13 ערי בני אהרון (שביהודה ובבנימין) מהוות גרעין היסטורי לרשימה[10]; מחברה המאוחר נטל 13 ערים אלה והשלימן לסכימת ה-48 הבלתי היסטורית תוך שימוש בשמות שלקח מרשימות ערי המקלט ורשימת גבולות השבטים, רשימה שאף היא אינה היסטורית לשיטתו אבל משקפת היקף טריטוריאלי מימי הממלכה המאוחדת. אבי עופר מקבל את דעת נאמן על גרעינה ההיסטורי של הרשימה; ולדעתו, הנסמכת על סקר הר יהודה, ריכוז ערי הלויים בדרום יהודה נראה יותר מכל כמשקף ריכוז התיישבותי פשוטו כמשמעו, באזור בעל ייחוד אקולוגי[11]. בולטת העובדה כי תחום ההתיישבות הוא הרחבה מסוימת של תחומי קבוצה 5 ברשימת ערי יהודה. נראה אפוא שלפנינו התיישבות בדרום ההר של משפחות הקשורות ללוי, לצד משפחות קנזיות, כלביות, קיניות ואחרות.[11]

אשתמוע הייתה בין הערים שדוד שלח אליהן משלל עמלק: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ".[12]

בתלמוד ירושלמי מוזכר "ר' יסא אזל לגבי חסא דאשתמוע".[13] שמואל ספראי משער כי ר' יסא המוזכר בתלמוד הוא ר' איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת בסוסיא העתיקה. אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כותב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לחורבת עָנִים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".[14]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר א-סמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.

חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, וחפירה נערכה בשנים 19351936. במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס. החפירות נמשכו לאחר מלחמת ששת הימים. בשנים 19691970 הן הושלמו על ידי זאב ייבין. בחפירות המחודשות התגלה בסמוך לבית הכנסת מטמון כסף גדול מתקופת הברזל הקדומה. במקביל לחפירה זו פונו הדיירים שגרו מעל המבנה, ובית הכנסת הוכשר לביקורי הציבור הרחב.[15]

האתר הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרה הקדום של אֶשְׁתְּמֹעַ מצוי באזור בית-הכנסת, בחלקו הגבוה (גרעינו) של הכפר. עקב הכיסוי הצפוף של הכפר ניתן למצוא שברי-חרס בעיקר במדרונו הצפוני (התלול והבנוי בדלילות), שנסקר שיטתית לראשונה בסקר הר יהודה של אבי עופר.[16] מספר האתר בסקר ישראל הוא 1/69/136{15-08}, נ"צ 15645.08965, גובה מוחלט 720 מ', גובה יחסי 20 מ', תצפית טובה; שטחו המרבי של האתר הקדום מוערך בכ-25 דונמים. תחילת יישובו בתקופות הכלקולית והברונזה הקדומה 1 (בערך 9–11 דונמים). היישוב מתחדש בתקופת הברזל, כנראה מראשיתה. בתקופת הברזל 2-1א מוערך שטחו בכ-9–10 דונמים. מתקופה זו נמצא בחפירות בכפר מטמון הכסף הגדול בתוך חמישה פכים. בתקופת הברזל 2ב מגיע האתר לשיא היקפו (כ-25 דונמים), ואז הוא האתר השלישי בגודלו בהר-יהודה כולו, והגדול ביותר בהר הדרומי. בתקופת הברזל 2ג נותר האתר בהיקף של כ-20 דונמים, ואילו בשלב 2ד חוזר ההיקף ומצטמצם מאד: כ-10 דונמים או פחות, וייתכן אף שלא נתקיים כלל (ממצא החרסים כולל שפה יחידה שייחוסה לשלב זה מסופק). נראה שבשלהי תקופת הברזל ניטש האתר עד התקופה הרומית, אז חזר ונושב עד ימינו. אותה עת עבר מרכז הכובד של היישוב למדרון הדרומי של הגבעה, המיושב בצפיפות עד היום; בממצא חרסי הסקר, שעיקרו מהמדרון הצפוני, התקופות המאוחרות דלות בייצוגן.

בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת שחרית בבית הכנסת העתיק, 2011

מידות בית הכנסת מרשימות: 30 מטרים על 13.33 מטרים והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטרים. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. לפני המבנה הרוחבי נמצאה רחבה מרוצפת באבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה:

דכיר לטב לעזר כהנ[א] (זכור לטוב לעזר כהן)
ובוני דיהב חד טר[ימ]יסין (ובניו שנתן טרימיסים)[17]
מן פעל (אחד מרכושו)

בחזית - שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני מאיכות בינונית. מן הפסיפס שרד רק חלק קטן ובו ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירה הנוצרית. גודל הפסיפס- 10 X 20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה לעטר אפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת.

שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של שני מטרים. קיר מערבי השתמר בגובה של שמונה מטרים (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

מטמון הכסף מתקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת נתגלה מטמון כסף גדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "חמש". המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים פגומים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף. החוקרים סבורים כי החפצים נאספו בשל משקלם הרב (כ-26 ק"ג), ולא בשל ערכם האומנותי. מניחים קיום קשר בינו לבין "הברכה משלל אויבי ה'"[18] ששלח דוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשתמוע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ E. Robinson, Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions, Volume I, p. 494. London 1856.
  2. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 194.
  3. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 626-7.
  4. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'
  5. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י"ד; וכן בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב
  6. ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17–71
  7. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 31: 74–92, 4: 21–25
  8. ^ בנימין מזר, רשימת ערי הכוהנים והלוויים. כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, תשל"ד, עמ' 222–233. מבוסס על מאמרו באנגלית משנת 1960.
  9. ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שניה מתוקנת), 1974 מפה 10.
  10. ^ Nadav Na'aman, Borders & Districts in Biblical Historiography. Jerusalem Biblical Studies 4, 1986, עמ' 203–236
  11. ^ 1 2 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 1: 68-69, 4: 20
  12. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ח
  13. ^ לפי הגרסה בירושלמי מכתב ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.
  14. ^ אונומסטיקון עמ' 86
  15. ^ כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.
  16. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 20–21
  17. ^ הוא שליש דינר זהב
  18. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ו