אשתמוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אשתמוע
(למפת הר חברון רגילה)
MtHebron.svg
 
אשתמוע
אשתמוע
בית הכנסת העתיק באשתמוע, 1975
בית הכנסת באשתמוע, 2009
ממשקופי בית הכנסת, 2013
תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר
הכתובת בפסיפס בית הכנסת באשתמוע. נמצאת כיום במוזיאון השומרוני הטוב

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר יהושע מכונה היישוב גם אֶשְׁתְּמֹה והוא נכלל בחלקו של שבט יהודה, לפי הכתוב: " וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים.[1] שבט יהודה מסר את העיר לכוהנים כאמור בספר יהושע: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ--אֶת-חֶבְרוֹן... וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-אֶשְׁתְּמֹעַ, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".[2]

אשתמוע הייתה בין הערים שדוד שלח אליהן משלל עמלק: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ".[3]

בתלמוד ירושלמי מוזכר "ר' יסא אזל לגבי חסא דאשתמוע".[4] שמואל ספראי משער כי ר' יסא המוזכר בתלמוד הוא ר' איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת בסוסיא העתיקה. אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כותב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".[5]

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר א-סמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.

חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, וחפירה נערכה בשנים 1936-1935. במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול. החפירות נמשכו לאחר מלחמת ששת הימים. בשנים 1970-1969 הן הושלמו על ידי זאב ייבין. באותה שנה פונו הדיירים שגרו מעל המבנה, ובית הכנסת הוכשר לביקורי הציבור הרחב.[6]

בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידות בית הכנסת מרשימות: 30 מטר על 13.33 מטר והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטר. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. לפני המבנה הרוחבי נמצאה רחבה מרוצפת באבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה:

דכיר לטב לעזר כהנ[א] (זכור לטוב לעזר כהן)
ובוני דיהב חד טר[ימ]יסין (ובניו שנתן טרימיסים)[7]
מן פעל (אחד מרכושו)

בחזית - שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני מאיכות בינונית. מן הפסיפס שרד רק חלק קטן ובן ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירת הנוצרים. גודל הפסיפס- 10 X 20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה לעטר אפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת.

שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.

בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת נתגלה מטמון כסף גדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "חמש". המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים פגומים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף. החוקרים סבורים כי החפצים נאספו בשל משקלם הרב (כ-26 ק"ג), ולא בשל ערכם האומנותי. מניחים קיום קשר בינו לבין "הברכה משלל אויבי ה'"[דרוש מקור] ששלח דוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ'
  2. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י"ד; וכן בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב
  3. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ח
  4. ^ לפי הגרסה בירושלמי מכתב ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.
  5. ^ אונומסטיקון עמ' 86
  6. ^ כיום האתר בתחומי השליטה של הרשות הפלסטינית.
  7. ^ הוא שליש דינר זהב