טיוטה:כלכלת מדגסקר
 | |
| בירת מדגסקר, אנטננריבו | |
| דירוג עולמי | 119 |
|---|---|
| מטבע | אריארי |
| ארגוני סחר | ארגון הסחר העולמי, האיחוד האפריקאי |
| ענפי תעשייה עיקריים | עיבוד בשר, סבון, בישול בירות, סוכר, טקסטיל, כלי זכוכית, מלט, ייצור רכב, נייר, נפט, תיירות |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 9,769,000,000 דולר (2020) |
| תמ"ג לנפש | 1,776 דולר (2020) |
| צמיחה כלכלית |
4.6% (2018) 4.8% (2019) (דירוג: צמיחה-דירוג; צמיחה-תאריך) |
| תמ"ג לפי מגזר | שירותים (60.3%), חקלאות (23.7%), תעשייה (16%) (2017) |
| אינפלציה (מה"ל) | 7.8% (2017) |
| מדד ג'יני | 42.6 (2012) (דירוג: ג'יני-דירוג; ג'יני-תאריך) |
| כוח עבודה | 13,400,000 נפש (כוח-עבודה-תאריך) |
| קשרי מסחר | |
| יצוא | 2.35 מיליארד דולר (הערכה)(2017) |
| יצוא מוצרים | קפה, וניל, רכיכות, סוכר, בד כותנה, בגדים, כרומיט, מוצרי נפט |
| מדינות עיקריות |
צרפת 21.6%, ארצות הברית 10.6%, גרמניה 8.8%, הרפובליקה העממית של סין 8.3%, הולנד 5.7%, קנדה 4.9%, בלגיה 4.5%, יפן 4.4%, דרום אפריקה 4.1% (2013) |
| יבוא מוצרים | מוצרי הון, מוצרי צריכה, מזון |
| מדינות עיקריות |
הרפובליקה העממית של סין 19.4%, צרפת 11.9%, הודו 6.4%, דרום אפריקה 5.6%, בחריין 4.6%, איחוד האמירויות הערביות 4.3%, מאוריציוס 4.2% (2014) |
| מימון ציבורי | |
| סיוע כלכלי בינלאומי | 838 מיליון דולר (1997) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת מדגסקר היא כלכלת שוק הנתמכת על ידי התעשייה החקלאית המבוססת במדגסקר ותעשיות התיירות, הטקסטיל והכרייה המתפתחות. החקלאות המלגזית מייצרת גידולי יסוד טרופיים כגון אורז וקסאווה, כמו גם גידולי מזון כגון וניל וקפה. עושר משאבי הטבע של מדגסקר תומך בתעשיית הכרייה הגדולה שלה. בנוסף, מעמדה של מדגסקר כמדינה מתפתחת פוטר יצוא מלגזי מפרוטוקול המכס באזורים מסוימים, בעיקר בארצות הברית והאיחוד האירופי. פטורים אלה תמכו בצמיחתה של תעשיית הטקסטיל המלגזית. למרות משאבי הטבע והתעשיות המתפתחות של מדגסקר, המשבר הפוליטי במדגסקר ב-2009 – הנחשב על ידי הקהילה הבינלאומית כהפיכה בלתי חוקית – הרתיע השקעות זרות במדגסקר וגרם לדעיכה של כלכלת מדגסקר. השקעות זרות התחדשו בעקבות הבחירות במדינה בתחילת 2014. ב-2018, מדגסקר הייתה אחת הכלכלות הצומחות ביותר בעולם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים, ממשלות צרפתיות קולוניאליות ותקופת העצמאות ביקשו לחדש את כלכלת מדגסקר. הפרויקטים הראשונים לשימוש בקרקע המודרניים הוקמו על ידי מתיישבים צרפתים או מהגרים קריאולים מאיי מסקרין במאות התשע עשרה והעשרים. הם הציגו גידולי מזומן כמו קפה, קני סוכר, וניל, ציפורן וסיסל לייצוא. הם גם בנו מכרות בקנה מידה קטן כדי לנצל את משאבי הגרפיט, הכרומיט והאורניום של האי. כדי להקל על העיבוד והשיווק של סחורות אלו, הקימו המהגרים מספר מפעלים פיננסיים ומסחריים ובנו מערכת מסילות ברזל קטנה ומודרנית.
לאחר העצמאות משטר פיליבר ציראנאנה לא עשה הרבה כדי לשנות את השליטה הצרפתית במגזר המודרני של הכלכלה, למרות הזעם הגובר במדינה על תלות כלכלית מתמשכת זו. כעס זה, יחד עם הדאגה הגוברת מחלוקת עושר לא שוויונית שהותירה את החלקים הדרומיים והמערביים של האי בעוני יחסי, גרמו להדחה של ציראנה ב-1972 ולשינוי במדיניות הכלכלית. המשטר הצבאי החדש בראשות רמננצואה ניתק את רוב הקשרים עם צרפת והחל למלאכיזציה של הכלכלה. עם זאת, התקדמות איטית לעבר מטרה זו סייעה לזרז את קץ משטר רמננצואה באמצע 1975. רק עם עלייתה של רסיראקה לנשיאות מאוחר יותר באותה שנה, החלה ההשתלטות על מפעלים שנשלטו בעבר בצרפת.
מדיניות "המהפכה מלמעלה" של רסיראקה חרגה מעבר להחרמת או רכישת חברות זרות והסגרתם לבעלות מלגזית; הוא התכוון לסוציאליזציה של הכלכלה על ידי הלאמת מפעלים גדולים. המדינה רכשה בעלות רוב או מיעוט כמעט בכל מפעלי הפיננסים, התחבורה, השיווק, הכרייה והייצור הגדולים. חברות שנותרו בשליטה פרטית נדרשו לקנות ולמכור במחירים שבשליטת המדינה, והמדינה עקבה מקרוב אחר החזרת הרווחים. במגזר הכפרי, שאף רסיראקה להקים קואופרטיבים חקלאיים מקומיים. חשובה כמעט כמו רפורמה מוסדית זו הייתה כוונת המשטר, שהכריזה על תוכנית כלכלית לתקופת 1978–1980, להגדיל באופן דרמטי את רמת השקעת ההון הממשלתית בכל מגזרי המשק על מנת לשפר את זמינות הסחורות והשירותים.
אולם בתחילת שנות ה-80, הניסיון של רסיראקה לעצב מוסדות סוציאליסטיים ברי-קיימא ולעורר את הכלכלה באמצעות השקעות מוגברות לא הצליח לשפר את הייצור והרווחה הכלכליים. הצמיחה הכלכלית לאורך שנות ה-70 לא עמדה בקצב האוכלוסייה המתרחבת. למרות הזמינות של משאבים חקלאיים ומינרלים משמעותיים, הכלכלה הייתה פחות פרודוקטיבית מאשר בתחילת העשור כאשר ההכנסה הממוצעת לנפש כבר הייתה מהנמוכות בעולם. ההשפעה היחידה הנראית לעין של רמת ההשקעה המוגברת, שהגיעה לשיא כל הזמנים בתקופת 1978–1980, הייתה העמדת המדינה בחובות עמוקים לנושים זרים, ולפיכך, סלול את הדרך לשורה של הסכמי התאמה מבנית שנחתמו. עם קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. הסכמים כאלה היו הכרחיים מכיוון שכפי שציין מחקר של הבנק העולמי משנת 1993, בין 1971 ל-1991 ההכנסה לנפש של מלגזית ירדה ב-40 אחוזים.
בסופו של דבר הודה כי אימוץ המודל הסוציאליסטי של ריכוזיות כלכלית ושליטה ממלכתית הייתה טעות, יזם משטר רסיראקה ב-1980 חזרה למודל כלכלי ליברלי קלאסי יותר שמשטר זפי אימץ בלב שלם בעקבות חנוכתו ב-1993. משטרי רסיראקה וזאפי פיקחו על הפרטת ארגונים חקלאיים, פירוק מועצות שיווק חקלאיות, אשרור קודי השקעה ליברליים יותר המעדיפים השקעות זרות, הפרטת תעשיית הבנקאות, גיוון בייצוא המסורתי של המוצרים העיקריים והשקעות גדולות יותר בייצור מזון. משטר זאפי הפך את החייאה מחדש של הכלכלה המלגזית לעדיפות מספר אחת.
החל משנת 1994, רוב המלגזים המשיכו להתפרנס בדרכים ללא שינוי מהותי מאלו של אבותיהם - חוות בקנה מידה קטן התומכות בגידול אורז מושקה מסורתי, חקלאות יבשה של קסאווה ומזונות אחרים, רעיית בקר זבו או גיוס מזומנים יבולים מזומנים.
חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדגסקר הפיקה, בשנת 2018:
- 4 מיליון טון אורז
- 3.1 מיליון טון של קנה סוכר
- 2.5 מיליון טונות של קסאווה
- מיליון טון בטטה
- 388 אלף טון ירקות
- 383 אלף טון בננה
- 300 אלף טון מנגו (כולל מנגוסטן וגויאבה)
- 257 אלף טון תפוחי אדמה
- 230 אלף טון טארו
- 215 אלף טון תירס
- 93 אלף טונות של אננס
- 86 אלף טון שעועית
- 83 אלף טון תפוז
- 73 אלף טון קוקוס
בנוסף לייצור קטן יותר של מוצרים חקלאיים אחרים, כמו קפה (57 אלף טון), ציפורן (23 אלף טון), קקאו (11 אלף טון), קשיו (7 אלף טון) ווניל (3 אלף טון).
חקלאות, כמו דיג וייעור, היא התעשייה הגדולה ביותר במדגסקר ומעסיקה 82% מכוח העבודה שלה. האקלים המגוון של מדגסקר, הנע בין טרופי לאורך החופים, מתון באזורים הגבוהים וצחיח בדרום, מאפשר גידול של גידולים טרופיים כמו אורז, קסאווה, שעועית ובננות. בשנת 2011, מוצרים חקלאיים – במיוחד ציפורן, וניל, קקאו, סוכר, פלפל וקפה – היווה 12% מיצוא המובילים של מדגסקר לפי שווי. מדגסקר מייצרת את קציר הוניל הגדול בעולם והוניל המלגזי מהווה 80–85% משוק הווניל העולמי.
אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2018, רק ל-15% מאוכלוסיית מדגסקר יש גישה לחשמל.
הפחתת העוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000, פתחה ממשלת מדגסקר בהכנת תוכנית אסטרטגיית הפחתת העוני (PRSP) במסגרת יוזמת מדינות עניות בעלות חוב כבד (HIPC). מועצות המנהלים של קרן המטבע והבנק העולמי הסכימו בדצמבר 2000 שהמדינה זכאית במסגרת יוזמת HIPC, ומדגסקר הגיעה לנקודת ההחלטה להקלת חובות. ב-1 במרץ 2001, מועצת ה-IMF העניקה למדינה 103 מיליון דולר עבור השנים 03–2001 במסגרת ה-Poverty Reduction and Growth Facility (PRGR). משאבים אלו נועדו לשיפור הגישה לבריאות, חינוך, כבישים כפריים, מים ותמיכה ישירה לקהילות. בנוסף, ב-7 במרץ 2001 אישר מועדון פריז מחיקת חוב של 161 מיליון דולר. ב-28 בפברואר 2001, הבנק לפיתוח אפריקאי (ADB) אישר במסגרת ה-HIPC מחיקת חוב של 71.46 מיליון דולר והעניק ביוני 2001 אשראי נוסף של 20 מיליון דולר למלחמה באיידס ובעוני.
בין היתר כתוצאה מהזיכויים הללו, אך גם כתוצאה מרפורמות קודמות, הצמיחה הממוצעת של התמ"ג עלתה על שיעור גידול האוכלוסייה של 2.8% ב-1997 (3.5%), 3.9% (1998), 4.7% (1999) ו-4.8% (2000).
באוקטובר 2004, מועצות המנהלים של IMF והבנק העולמי קבעו שמדגסקר הגיעה לנקודת ההשלמה במסגרת יוזמת HIPC המשופרת.
