יום העצמאות בהלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות האורתודוקסית ישנו ויכוח לגבי היחס ליום העצמאות, הנובע מהשאלה האם יש לשמוח ולהודות על הקמת המדינה. השאלות ההלכתיות העוסקות ביום העצמאות הן בעיקר לשלוש: האם לקרוא את ההלל, האם לומר תחנון והאם לברך ברכת שהחיינו. נושאים אלה נידונו על ידי רבנים רבים החל מקום המדינה בשנת תש"ח.

קריאת ההלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים בהלכה כאשר מתרחש לציבור או ליחיד נס נהוג לקובעו ליום טוב ולומר בו הלל על מנת להודות לה'. כך נקבע בחנוכה. לפי הלכה זו קבעו הפוסקים הדתיים לאומיים שיש לומר הלל ביום העצמאות, כדי להודות לה' על הקמת המדינה, שבה ראו אתחלתא דגאולה. חלקם פסקו לומר את ההלל בברכה וחלקם פסקו לומר את ההלל בלי ברכה ויש אף שפסקו לומר ההלל גם בליל יום העצמאות, ובהם הרב שלמה גורן.

לעומתם סוברים רוב הפוסקים החרדיים שאין לומר הלל ביום העצמאות, משום שאין לשמוח בהקמת המדינה המתנהלת שלא לפי חוקי התורה, והיו רבים מהם שאף פסקו שיש לומר תחנון כרגיל ביום זה.

היו שפסקו כפשרה בין שתי הגישות לומר הלל בלי ברכה משום ספק ברכות להקל, כלומר שהרוצים לומר הלל רשאים אלא שאין להם לברך על כך, ונמקו עוד טעמים נוספים:

  • לפי דעת החיד"א על פי כמה ראשונים הלל עם ברכה אפשר לומר רק כאשר נעשה נס לכל ישראל, ובארץ ישראל ביום הכרזת המדינה היו רק מקצת ישראל.
  • יש להודות רק על הצלה שלמה, ובארץ ישראל עדיין אנחנו מאוימים על ידי אויבינו מסביב.
  • מפני המצב הרוחני של ראשי המדינה ורבים מאזרחיה.
  • מפני שיש לחוש לדעה הסוברת שאין לומר הלל אלא כאשר נעשה נס גלוי כדוגמת נס פך השמן, ובהקמת המדינה הנס היה טבעי וכפי שכתב המהר"ץ חיות בפירושו למסכת שבת (כג.) שמסיבה זו לא תקנו לומר הלל בחנוכה על ניצחון היוונים.
  • יש ספק אם יום ההודאה צריך להיקבע דווקא ביום העצמאות או ביום סיום מלחמת השחרור או ביום החלטת האו"ם על הקמת המדינה שהוא ט"ז בכסלו (כ"ט בנובמבר).

מפני החששות הללו או מקצתם, הורתה בתחילה מועצת הרבנות הראשית לומר ביום העצמאות בתפילת שחרית הלל בלא ברכה. אולם בכ"ה בניסן תשל"ד חזרה ונתכנסה מועצת הרבנות הראשית, ביוזמת הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן, לדון באמירת הלל ביום העצמאות, והוחלט ברוב דעות, שיש מקום גדול לומר בתפילת שחרית של יום העצמאות הלל שלם בברכה. על פי זה הנהיג הרב צבי יהודה הכהן קוק לומר הלל בברכה בישיבת מרכז הרב, וכן נוהגים כל תלמידיו. בין סיבותיהם ניתן למנות את הניצחונות במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור ואת העלייה הגדולה והגידול במספר התושבים בארץ. ועל מה שחששו שאין לומר הלל אלא על נס שנוגע לכל ישראל, בארו שהקמת המדינה היא הצלה לכלל ישראל. כמו כן ניתן לומר שיושבי ארץ ישראל נחשבים ככלל ישראל. וזה שיום ההודאה נקבע דווקא ביום העצמאות, מפני שהוא היה יסוד ההצלה והישועה.

בין הרבנים שפסקו לומר הלל בברכה: הרב שלמה גורן והרב דב ליאור. בין הרבנים שפסקו לומר הלל בלי ברכה: הרב עובדיה יוסף[1], הרב מרדכי אליהו, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל[2]. רוב הרבנים החרדים פסקו שלא לומר הלל ולומר תחנון כרגיל. בהם למשל החזון איש והרב יוסף שלום אלישיב. גם הרב יוסף שלמה כהנמן לא אמר הלל ביום זה, אבל נהג גם שלא לומר תחנון.

אנשי העדה החרדית ונטורי קרתא מציינים את יום העצמאות כיום אבל, חלקם עורכים תענית ציבור ביום זה, ואף מקיימים בשטיבלך מאה שערים מניין מנחה עם קריאת ויחל ואמירת תפילת עננו.

ברכת שהחיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת בין האחרונים האם בחנוכה ופורים מברכים ברכת שהחיינו על יום החג, או על המצווה הייחודית ליום (הדלקת נרות חנוכה וקריאת מגילה). לפי השיטה הראשונה, גם ביום העצמאות הגיוני לברך שהחיינו, וכן דעתם של הרב שלמה גורן, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב משולם ראטה, הרב דב ליאור ועוד, שיש לברך שהחיינו ביום העצמאות. לעומת זאת, לפי השיטה השנייה, אין לברך שהחיינו ביום העצמאות, כיוון שבניגוד לחנוכה ולפורים אין בו מצווה ייחודית. היו שהציעו שגם לפי השיטה השנייה יהיה אפשר לברך שהחיינו לפני תפילת ההלל, אולם רוב רבני הציונות הדתית פסקו שלא לברך את הברכה ביום העצמאות[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יביע אומר חלק ו סימן מא
  2. ^ שו"ת משפטי עוזיאל ח"ח סימן כג
  3. ^ שיעור בנושא ברכת שהחיינו ביום העצמאות באתר ישיבה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.