ירגזי כחול אירואסייתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןירגזי כחול אירואסייתי
Parus holsti
הקלטה של ירגזי כחול אירואסייתי.
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: ירגזי-כחול
מין: ירגזי כחול אירואסייתי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cyanistes caeruleus
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
CyanistesCaeruleusDistribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ירגזי כחול במבט מהצד
גוזל ירגזי כחול
ירגזי כחול אוכל בשלג

ירגזי כחול אירואסייתי (שם מדעי: Cyanistes caeruleus) הוא ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים. ניתן לזהותו בקלות על ידי נוצותיו הכחולות והצהובות.

מין זה הוא בדרך כלל ציפור יציבה שאינה נודדת, הנפוצה באזורים הממוזגים והסובארקטיים באירופה ומערב אסיה ביערות נשירים או מעורבים מרובים בעצי אלון. הם בדרך כלל מקננים בחורי עצים אך הם מסתגלים לתיבות קינון במהרה היכן שדרוש. המתחרה העיקרי שלהם למקומות קינון ומזון הוא הירגזי המצוי, הגדול מהם.

הירגזי הכחול האירואסייתי מעדיף לאכול חרקים ועכבישים. לא בעונת הרבייה הם גם אוכלים זרעים ומזונות צמחיים אחרים. ציפורים אלו מפורסמות בשל יכולתן להיאחז בענפים החיצוניים כשהן הפוכות בזמן שהן מחפשות אחר מזון.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי הכחול האירואסייתי תואר על ידי קארולוס ליניאוס ב-1758 בגרסה העשירית של Systema Naturae, תחת השם המדעי Parus caeruleus. כש-Parus היא המילה הלטינית הקלאסית לסוג ירגזי ו-caeruleus היא המילה הלטינית לכחול עמוק. שתי מאות לפני כן, לפני אימוץ השם המדעי השתמש החוקר השווייצרי קונרד גסנר באותו השם כשתיאר את הירגזי הכחול ביצירתו Historiae animalium בשנת 1555.

בשנת 2005, ניתוחי דגימות DNA של ירגזיים מצאו כי Cyanistes התפצל בשלב מוקדם משאר הירגזיים ויהיה יותר מדויק להחשיבו כסוג יותר מאשר כמין של Parus. מקורו של השם הנוכחי ירגזי כחול (Cyanistes) מיוונית עתיקה κύανος שמשמעותו כחול עמוק. הירגזי הכחול האפריקני נחשב כמין נוסף בסוג זה.

ישנם לפחות 9 תת-מינים מוכרים של ירגזי כחול אירואסייאתי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של הירגזי הכחול האירואסייתי הוא בדרך כלל כ-12 סנטימטרים עם מוטת כנפיים של כ-18 סנטימטרים לשני הזוויגים ושוקל כ-11 גרם. לירגזי טיפוסי ממין זה יש "כתר כחול" ופסים כחולים כהים העוברים את העיניים ומקיפים את הלחיים אל הסנטר, הנותנים לו מראה ייחודי. המצח ופס על הכנף הם לבנים. העורף, הכנפיים והזנב כחולים והגב צהבהב-ירוק. החלקים התחתונים בצבע צהוב גופריתי עם פס כהה לאורך הבטן - הצהבהבות היא אינדיקציה לכמות הזחלים הצהובים שנאכלו בשל ריכוז גבוה של פיגמנטי קרוטן בתזונה. המקור שחור, הרגליים אפרפרות - כחולות והעפעפיים חומים כהים. שני הזוויגים נראים דומה, אך תחת אור על-סגול, לזכרים כתר כחול בהיר יותר. צעירים הם צהובים יותר באופן נראה לעין.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההערכה היא שיש בין 20 ל-44 מיליון זוגות באירופה.

הירגזים החולים האירואסייתים נחשבים מינים מקומיים ברחבי אירופה בעיקר באקלים ממוזג ואקלים ים תיכוני, וגם בחלקים מהמזרח התיכון. אזורים אלו כוללים את אירלנד, הממלכה המאוחדת ורוב האיחוד האירופי וברחבי מדינות איגוד הסחר החופשי האירופי (להוציא את מלטה, שם נחשבים "תועים" ואיסלנד שם אינם נמצאים). בנוסף: אלבניה, אלג'יריה, אנדורה, ארמניה, אזרבייג'ן, בלרוס, בוסניה והרצגובינה, גאורגיה, איראן, עיראק, ירדן, קזחסטן, לבנון, לוב, מקדוניה, מולדובה, מונטנגרו, מרוקו, רוסיה, סן מרינו, סרביה, סוריה, תוניסיה, טורקיה, הותיקן ואוקראינה.

התנהגות ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזים כחולים אירואסייתיים וירגזים מצויים יוצרים להקות חורף מעורבבות. ירגזי כחול אירואסייאתי יעלה לעיתים קרובות על גזע בקפיצות קצרות, מחקה טפס עצים. ככל הציפורים לנות בעיקר בקיסוס או עצים ירוקי עד, אך בחורפים קשים ילונו כמעט בכל מקום שבו חור קטן מתאים - עץ או תיבת קינון. הם מאוד זריזים ויכולים להיתלות כמעט מכל מקום. זוהי ציפור נפוצה ופופולרית בגנים אירופאיים רבים בשל מופעיה האקרובטיים כשהיא אוכלת אגוזים או חֵלֶב.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירגזים כחולים אירואסייתים יקננו כמעט בכל חור מתאים על עץ, קיר, או גדם, או תיבת קן מלאכותית, לעיתים קרובות מתחרות עם דרור הבית או ירגזים מצויים על אתר הקינון. אל מקום הקינון יחזרו שנה אחר שנה וכשזוג מת תופס את מקומו זוג אחר. הוערך שיש כשלושה וחצי מיליון זוגות מקננים ברחבי הממלכה המאוחדת. ביצים הן באורך 14–18 מ"מ ו 13.5-10.7 מ"מ רוחב. גודל הביצה תלוי בעיקר בגודל הנקבה ובאופן משני בבית גידול, עם ביצים קטנות יותר בגובה רב יותר. משקל הביצים יכול לשקול פי אחד וחצי ממשקל הנקבה.

ציפור זו שומרת על הביצים מקרוב ותשרוק ותנשוך אצבע פולשת. בזמן שהוא מגן על הביצים הירגזי מעלה את החזה אך זהו סימן של התרגשות, יותר מאשר סימן של כעס, סימן זה מופיע גם בזמן תצוגת חיזור. חומר הקינון הוא בדרך כלל אזוב, צמר, שיער ונוצות, והביצים מוטלות באפריל או במאי. מספר הביצים הוא בדרך כלל גדול מאוד, כש-7 או 8 ביצים הוא המצב הנפוץ ומספר גדול יותר בדרך כלל מוטל על ידי שתי ציפורים או יותר. לא יוצא דופן שציפור יחידה תאכיל את הגוזלים בשיעור של האכלה כל 90 שניות, בשיא עונת ההאכלה.

בניתוח ממצאי טיבוע ציפורים שנעשה בבריטניה שיעור ההישרדות של צעירים בשנתם הראשונה הוא כ-38 אחוזים, כשאחוזי ההישרדות של המבוגרים הוא 53 אחוזים. על פי ממצאים אלו תוחלת החיים הממוצעת היא כ-3 שנים. הפרט הבוגר ביותר שנמצא בבריטניה היה בן 10 שנים ו-3 חודשים. הגיל המקסימלי בצ'כיה לעומת זאת, עומד על 11 שנים ו-7 חודשים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי הכחול האירואסייתי אוכל מינים רבים של מזיקים, הוא מחבב גם ניצנים צעירים, במיוחד כאשר חרקים אינם מצויים בשפע. אף מין אינו אוכל יותר כנימות ממין זה. זרעים נאכלים בכל משפחת הירגזיים וירגזים כחולים בבריטניה פיתחו את היכולת לעכל גם חלב ושמנת.

איומים וטורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו הקטן של הירגזי הופך אותו לפגיע למינים רבים של ציפורים גדולות יותר כגון עורבנים, שטורפים את הגוזלים הפגיעים כשהם עוזבים את הקן. הטורף המרכזי שלהם הוא הנץ המצוי, ולאחריו חתול הבית. קינים עלולים להישדד על ידי סמורים וסנאים אדומים ואפורים.

על מנת לגדל את הגוזלים בהצלחה צריכים להיות מספיק זחלים ירוקים ומזג אוויר מתאים. הרבייה נפגעת מאוד אם מזג האוויר קר ורטוב בין מאי ליולי, במיוחד אם הדבר גורם למספר זחלים נמוך, מהם הגוזלים ניזונים.

הירגזי הכחול האירואסייתי נמצא במצב שימור 'ללא חשש'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי כחול אירואסייתי באתר הרשימה האדומה של IUCN