ירגזי שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןירגזי שחור
ירגזי שחור
ירגזי שחור
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: ירגזיים
סוג: Periparus
מין: ירגזי שחור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Periparus ater
לינאוס,1758
תחום תפוצה
Periparus ater distribution.png
בצהוב- תחום התפוצה של הירגזי השחור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ירגזי שחור[2][3] (שם מדעי: Periparus ater) הוא ציפור שיר קטנה בת למשפחת הירגזיים. זהו מין בעל תפוצה רחבה ונפוץ ביערות ממוזגים ברחבי האזור הפליארקטי. הירגזי השחור הוא אחד מ-20 ציפורי הגן הנפוצות ביותר באירלנד.[4] הוא מזדמן נדיר ביותר בצפון הארץ.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם הירגזי הכחול, הירגזי השחור הוא אחד הירגזים הקטנים ביותר באירופה. אורכו 10–12 ס"מ, משקלו 8–10 גרם ומוטת כנפיו 17–21 ס"מ. גבו אפור, גחונו צהבהב, בעל כתם שחור על החזה, על קודקודו כיפה שחורה, לחייו והעורף שלו לבנים, ויש לו שני פסים לבנים בכל כנף. המקור שחור, הרגליים בצבע אפור כחלחל, וקשתית העין שחומה. לחלק מהזנים יש ציצה קטנה. הזכר והנקבה דומים מאוד בגודל ובמראה, אך דרך להבדיל בין השניים היא שלזכרים יש פס לבן נוסף על העורף. בנוסף, ניתן לזהות פרטים צעירים באמצעות הגוון הצהוב המובהק על הלחיים והעורף.[5] הקול של הירגזי דומה לשריקה החוזרת ונשנית של משאבת אופניים - "פי-צ'יו, פי-צ'יו, פי-צ'יו" מהיר.[4]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי ניזון בעיקר מחרקים (במיוחד זחלים) ופרוקי רגליים קטנים, ובחורף גם מפירות קשים ומזרעים.[6] הירגזי השחור הוא צייד פעיל שצד חרקים ועכבישים בין הענפים והעלים הקטנים של עצים ביערות. מבקר במתקני האכלה. המקור הקטן והדק שלו בנוי לאכילה מעצי מחט. בחורף הם מצטרפים עם מינים אחרים ויוצרים להקות שמסתובבות ביערות ובגנים בחיפוש אחר מזון. האויבים העיקרים של הירגזי הם חתוליים למיניהם ודורסי יום. הם מאוימים גם על ידי טורפים אחרים כמו שועלים, נחשים, סנאים אפורים וסמורים. כאשר הירגזי בסכנה הוא בורח למקום מסתור בין העצים ולפעמים גם נושף נשיפות מרוגזות (מכאן מקור השם "ירגזי"). תוחלת החיים הממוצעת של מין זה היא שנתיים.[7][6] הוכח כי בחורף תאי הדם האדומים של הירגזי מכילים יותר מיטוכונדריה, הצורכות חמצן ומייצרות חום.[8]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבייה מתחילה בסביבות סוף אפריל. הירגזי מקנן בחורים בעצים, אבל ישתמש גם בתיבות קינון, ויש כמה ראיות המצביעות על כך שהם עשויים להעדיף תיבות קינון עם חריץ אנכי צר על אלה עם חור עגול. גודלם הקטן יותר פירושו שלעיתים קרובות הם יוצאים מהתחרות עם קרוביהם הגדולים מהם בכל הנוגע למציאת והגנה על תיבות קינון. הם מעדיפים תיבות קן המותקנות על עצי מחט על פני אלו המורכבות על עצים נשירים.[9] הקן הוא בצורת גביע ומרופד בנוצות ובשיער. הנקבה מטילה בקן 6–7 ביצים לבנות חלקות עם כתמים עדינים של חום-אדמדם, ודוגרת עליהן במשך ארבעה עשר עד שמונה עשר ימים, בזמן שהזכר מביא לה מזון.[5] הגוזלים פורחים לראשונה בגיל 16–19 יום.[6] גם אחרי שהגוזלים עוזבים את הקן ההורים עדיין ממשיכים לטפל בהם ולדאוג לצרכיהם.

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירגזי השחור נפוץ בחורשות מחטניות ומעורבות, יערות, פארקים, וגנים באזורי אקלים ממוזגים ברחבי אירואסיה. הוא מזדמן לאזור ארץ ישראל לעיתים רחוקות. מצטרף לעיתים קרובות ללהקות מעורבות בסתיו ובחורף. בעוד שאצל מיני ירגזי אחרים האוכלוסייה גדלה, אוכלוסיית הירגזי השחור בבריטניה הייתה יציבה למדי מאז אמצע שנות ה-70, בעקבות עלייה מהירה קודם לכן. גודל האוכלוסייה המקננת בבריטניה הוא כ־600,000 זוגות. המגמה האירופית מתוארת כ'ירידה מתונה'; עם זאת, גרף המגמה מצביע על כך שהמספרים היו יציבים באופן כללי מלבד שיא בתחילת שנות ה-90. שיעור התמותה בקן בשלב הביצה ירד בעשורים האחרונים, ומועד ההטלה התקדם בכמעט שבועיים, אך לא חל שינוי בשיעור ההצלחה של הרבייה.[10]

תפוצת תת־מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירגזי השחור 24 תת־מינים:[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ירגזי שחור" באנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 - "עופות", הוצאת משרד הביטחון. עמ' 405.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירגזי שחור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירגזי שחור באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ ירגזי שחור במילון בעלי חיים א"י (תשכ"ג), 1963, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 316
  4. ^ 1 2 Coal Tit, BirdWatch Ireland (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 Coat Tit Bird Habitat & Identification, Ark Wildlife UK, ‏2021-01-04 (בBritish English)
  6. ^ 1 2 3 BTO BirdFacts | Coal Tit, app.bto.org (באנגלית)
  7. ^ Coal tit | The Wildlife Trusts, www.wildlifetrusts.org
  8. ^ Andreas Nord, Neil B. Metcalfe, Jennifer L. Page, Anna Huxtable, Avian red blood cell mitochondria produce more heat in winter than in autumn, The FASEB Journal 35, 2021, עמ' e21490 doi: 10.1096/fj.202100107R
  9. ^ British Trust for Ornithology, Coal Tit, BTO - British Trust for Ornithology, ‏2010-10-22 (באנגלית)
  10. ^ Species | BTO - British Trust for Ornithology, app.bto.org
  11. ^ ITIS - Report: Periparus ater, www.itis.gov
  12. ^ Avibase - מסד בירד העולם, avibase.bsc-eoc.org