צ'אנסי בילאפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'אנסי בילאפס
Billups in AT&T Center.JPG
תאריך לידה 25 בספטמבר 1976 (בן 41)
מקום לידה דנוור שבקולורדו
עמדה רכז
גובה 1.91 מטר
מספר 4, 3, 1, 7
מכללה אוניברסיטת קולורדו
דראפט בחירה מספר 3, 1997
בוסטון סלטיקס
קבוצות כשחקן
1997 - 1998
1998
1998 - 2000
2000
2000 - 2002
2002 - 2008
2008 - 2011
2011
2011 - 2013
2013 - 2014
בוסטון סלטיקס
טורונטו ראפטורס
דנוור נאגטס
אורלנדו מג'יק
מינסוטה טימברוולבס
דטרויט פיסטונס
דנוור נאגטס
ניו יורק ניקס
לוס אנג'לס קליפרס
דטרויט פיסטונס
הישגים כשחקן
MVP של סדרת הגמר (2004)
החמישייה השנייה של העונה (2006)
החמישייה השלישית של העונה (2007, 2009)
חמישיית ההגנה השנייה של העונה (2005, 2006)
5 בחירות למשחק האולסטאר
פרס הספורטיביות (2009)
מספר 1 הופרש על ידי דטרויט פיסטונס

צ'אנסי ריי בילאפסאנגלית: Chauncey Ray Billups; נולד ב-25 בספטמבר 1976) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת הרכז. בילאפס, שנחשב בשיאו לאחד מטובי השחקנים בליגת ה-NBA,[1] זכה באליפות ה-NBA כאשר שיחק בדטרויט פיסטונס ב-2004, עת הוביל את הקבוצה לניצחון על לוס אנג'לס לייקרס, וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בין הישגיו האישיים נמנים גם חמש הופעות במשחק האולסטאר, שלוש בחירות לאחת מחמישיות העונה ושתי בחירות לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הודיע על פרישה ממשחק מקצועני בספטמבר 2014 לאור פציעות מרובות שפקדו אותו בשנותיו האחרונות כשחקן.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילאפס נולד בדנוור שבקולורדו לריי ולפייה בילאפס, והיה הבכור מבין שלושת ילדיהם. הוא הצטיין במיוחד בילדותו הן בפוטבול והן בכדורסל, ולבסוף בחר לשחק כמקצוען בעתיד בענף הכדורסל. מאמנו בילדותו כינה אותו "חלקלק" (Smooth), מאחר שכל דבר שביצע על המגרש נדמה היה קל ונטול-מאמץ.[2] הוא הצטרף לקבוצתו של בית ספר תיכון ג'ורג' וושינגטון ב-1991, והפגין יכולת מרשימה שהפכה אותו כנער לאחד מהאנשים הפופולריים ברחבי דנוור.[2]

בסיום שנתו השנייה בתיכון ג'ורג' וושינגטון זכה בילאפס בפרס "מר קולורדו" כשחקן התיכונים המצטיין במדינה, והשיג אותו גם בשתי העונות שלאחר מכן. בעונת 1993/1994 הוא הוביל את קבוצת התיכון שלו לזכייה באליפות החטיבתית (A5) של מדינת קולורדו, וב-1995 השתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן. בעקבות יכולתו נחשב בילאפס לאחד מהכדורסלנים הצעירים המבטיחים בארצות הברית.

לאחר סיום לימודיו בתיכון בחר בילאפס בהצטרפות לאוניברסיטת קולורדו המקומית, על אף חולשתה היחסית של קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה. בילאפס היה התקווה הגדולה ביותר בקבוצה, ששאפה לשפר את מסורתה לאחר שלא העפילה לטורניר אליפות המכללות מאז שנות ה-60. על אף שבילאפס הרשים בעונתו הראשונה במדי קולורדו, הקבוצה סבלה מבעיות רבות, שכללו סכסוכים בקרב השחקנים וההנהלה ואת פיטוריו של המאמן ג'ו הרינגטון באמצע העונה.[2] ממוצעיו הסטטיסטיים של בילאפס באותה שנה עמדו על 17.9 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים.

בראשית עונת 1996/1997 נכלל בילאפס בסגל הנבחרת הצעירה של ארצות הברית, ששחקניה תוכננו להשתתף מספר שנים מאוחר יותר באולימפיאדה. באותה עונה הוביל בילאפס את אוניברסיטת קולורדו להעפלה לטורניר אליפות המכללות, תוך השגת שיא של כל הזמנים בתולדות האוניברסיטה עם 22 ניצחונות. לאחר שניצחה את אוניברסיטת אינדיאנה בסיבוב הראשון של הטורניר, הודחה קולורדו בסיבוב השני על ידי אוניברסיטת קרוליינה הצפונית. בילאפס נבחר לחמישיית המצטיינים השנייה ("אול-אמריקן") של ה-NCAA.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים באוניברסיטת קולורדו החליט בילאפס לפנות לקריירה מקצוענית ונרשם לדראפט ה-NBA ב-1997. הוא נבחר במקום השלישי על ידי קבוצת בוסטון סלטיקס. בילאפס הרשים בפתיחת עונתו הראשונה ב-NBA - הוא קלע 15 נקודות ומסר ארבעה אסיסטים במשחק הבכורה שלו במדי בוסטון, נגד שיקגו בולס, והשיג ממוצעים של 11.1 נקודות ו-4.3 אסיסטים בשלושת החודשים הראשונים. על אף יכולתו הטובה וההתאמה שהציג בסגנון המשחק עם בוסטון,[2] הועבר בילאפס באמצע העונה לטורונטו ראפטורס. במדי טורונטו שיחק עד לסיום העונה והופיע בדקות משחק רבות יותר.

לפני עונת 1998/1999 הועבר בילאפס לקבוצת דנוור נאגטס מעיר הולדתו, במדיה שיתף פעולה עם הקלע ניק ואן אקסל שסגנון משחקו תאם לזה של בילאפס. עונה זו הייתה מקוצרת בשל שביתת ארגון השחקנים בליגה, ובילאפס השיג ממוצעים משופרים של 13.9 נקודות ו-3.8 אסיסטים, כאשר פתח בחמישיית קבוצתו ב-41 מתוך 45 משחקיו. עם זאת, באמצע עונת 1999/2000 סבל בילאפס מפציעה בכתפו השמאלית, שאילצה אותו להיעדר ממשחק עד לסיום העונה. בעקבות כך, בין היתר, הועבר בילאפס לאורלנדו מג'יק באמצע העונה, אך לא שיחק אף משחק במדי אורלנדו מאחר שהיה פצוע.

בילאפס קופץ לזריקה לסל

בהיותו שחקן חופשי לאחר החלמתו מהפציעה, חתם בילאפס על חוזה בקבוצת מינסוטה טימברוולבס בפגרה של שנת 2000. הוא תוכנן במינסוטה להיות הרכז המחליף של הקבוצה, אחרי הרכז הראשון טרל ברנדון, בעוד שהרוקי וולי שצ'רביאק וקווין גארנט היו כוכבי הקבוצה בקו הקדמי שלה. בשל פציעותיו התכופות של ברנדון פתח בילאפס בחמישיית מינסוטה ב-33 משחקים בעונת 2000/2001, אך לאחר חזרתו של ברנדון מהפציעה החליט המאמן פליפ סונדרס להחזיר את בילאפס לספסל. בילאפס השיג באותה עונה ממוצעים של 9.3 נקודות ו-3.4 אסיסטים למשחק, וסייע למינסוטה לסיים את העונה עם מאזן של 47 ניצחונות ו-35 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הראשונים בקריירה שלו שותף בילאפס ב-8.7 דקות למשחק בלבד וקלע נקודה אחת בממוצע. מינסוטה הודחה כבר בסדרת הסיבוב הראשון, לאחר הפסד 3-0 לסן אנטוניו ספרס אשר הובלה על ידי טים דאנקן.

בעונת 2001/2002 עשה בילאפס את פריצתו הגדולה בקריירה. על אף מספר שחקנים חשובים שצורפו לקבוצה, כדוגמת ג'ו סמית', גארי טרנט ולורן וודס, היה דווקא בילאפס מהשחקנים החשובים ביותר עבור מינסוטה - הוא היה פעיל מאוד במשחק ההגנה של הקבוצה ותרם לה גם בתחום ההתקפי, עם ממוצעים של 12.5 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק. תרומתו של בילאפס למינסוטה התבטאה, בין היתר, בכך שכאשר הפגין יכולת חלשה והורד לספסל על ידי סונדרס, ירדה גם יכולתה של הקבוצה.[2] עונה זו הייתה מוצלחת עבור מינסוטה, שסיימה עם 50 ניצחונות והעפילה פעם נוספת למשחקי הפלייאוף.

על אף היכולת הטובה שהציג בעונה הסדירה, רבים פקפקו ביכולתם של בילאפס ושחקנים אחרים להוביל את מינסוטה להצלחה במשחקי הפלייאוף. הקבוצה שוב הודחה לאחר סדרה של שלושה משחקים כבר בסיבוב הראשון, לאחר הפסד לדאלאס מאבריקס. בעקבות היכולת החלשה שגילתה הקבוצה בפלייאוף ביצע המנהל המקצועי של מינסוטה, קווין מקהייל, מהפך גדול בסגל, ובילאפס היה בין השחקנים ששוחררו מהקבוצה.[2] ביוני 2002 הוא הצטרף לקבוצת דטרויט פיסטונס, אשר שאפה לרכז מגוון ובעל יכולת קליעה עילאית.

דטרויט פיסטונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילאפס במדי דטרויט פיסטונס

כבר מפתיחת עונתו הראשונה בדטרויט, 2002/2003, היה בילאפס הרכז הפותח של המאמן ריק קרלייל. פעמים רבות הוא קלע סלי ניצחון חשובים לזכות קבוצתו, ומשכך קיבל כדורים רבים ברבעים האחרונים של משחקים. במהלך חודש פברואר הוא נבחר לשחקן השבוע ב-NBA לאחר שקלע למעלה מ-22 נקודות למשחק, ודורג במקום ה-11 בין קולעי הנקודות בליגה בחודש מרץ. בילאפס סיים את העונה עם ממוצעים גבוהים של 16.2 נקודות, 3.9 אסיסטים ו-3.7 ריבאונדים למשחק, וסייע לקבוצתו להשיג מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הוביל בילאפס את דטרויט לניצחון על אורלנדו מג'יק בסיבוב הראשון, למרות פיגור מוקדם של 3-1 בסדרה, ולניצחון על פילדלפיה 76' בשישה משחקים בחצי גמר המזרח. עם זאת, פציעה במהלך הפלייאוף גרמה לו להחמיץ את משחקי סדרת גמר המזרח נגד ניו ג'רזי נטס, וקבוצתו לא הצליחה להסתדר בלעדיו והודחה לאחר ארבעה משחקים.

עונת 2003/2004 הייתה גם היא טובה עבור בילאפס, שהשיג ממוצעים של 16.9 נקודות ו-5.7 אסיסטים למשחק. בעקבות תצוגותיו המרשימות הוא הפך למנהיג הקבוצה על המגרש, בקבוצה שאומנה כעת על ידי לארי בראון. בין היתר השיג בילאפס "טריפל דאבל" כאשר קלע 20 נקודות, הוריד 10 ריבאונדים ומסר 11 אסיסטים במשחק קבוצתו נגד מינסוטה טימברוולבס. יחד עם שחקנים כמו ריצ'רד המילטון, ראשיד וולאס, בן וולאס וטיישון פרינס, הוביל בילאפס את דטרויט לעונה של 51 ניצחונות ולהצלחה גם במשחקי הפלייאוף.

בסיבוב הפלייאוף הראשון ניצחה דטרויט את מילווקי באקס, ולאחר מכן הפתיעה בסיבוב השני את אלופת האזור המזרחי דאז, ניו ג'רזי נטס, בסדרה קשה וצמודה במיוחד שנמשכה שבעה משחקים. יכולתו ההגנתית של בילאפס הייתה אחד המרכיבים החשובים בניצחון על ניו ג'רזי, שהובלה על ידי ג'ייסון קיד ונודעה במשחק ההתקפי העילאי שלה. לאחר מכן סייע בילאפס לדטרויט לנצח את אינדיאנה פייסרס בגמר המזרח ובכך להעפיל לסדרת גמר ה-NBA - ההופעה הראשונה של המועדון במעמד זה מאז 1990. בסדרת הגמר מול לוס אנג'לס לייקרס העמיד בילאפס ממוצעים של 21 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים, וסייע לדטרויט לנצח 1-4 ולזכות באליפות ה-NBA. בנוסף להשגת תואר האליפות, זכה בילאפס בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בעקבות יכולתו המרשימה בסדרה.

בילאפס במשחק מול וושינגטון ויזארדס במרץ 2008

בעונת 2004/2005 ניצחה דטרויט ב-54 משחקים, תוך שהציגה קבוצה הגנתית חזקה במיוחד - בילאפס נבחר לתואר חמישיית ההגנה השנייה של העונה יחד עם חברו לקבוצה טיישון פרינס, בעוד שבן וולאס נבחר לשחקן ההגנה של העונה. בילאפס העמיד באותה עונה ממוצעים של 16.5 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-3.4 ריבאונדים. במשחקי הפלייאוף ניצחה דטרויט את פילדלפיה, אינדיאנה פייסרס ומיאמי היט, והעפילה עונה שנייה ברציפות לסדרת הגמר של הליגה. בתום סדרת גמר מרתקת במיוחד מול סן אנטוניו ספרס, שנמשכה שבעה משחקים, הפסידה דטרויט וכשלה בניסיונה להשיג אליפות שנייה ברציפות.

בילאפס הציג יכולת מרשימה במיוחד בעונת 2005/2006, שהפכה אותו לאחד מטובי הרכזים ב-NBA. הוא העמיד ממוצעים של 18.5 נקודות ו-8.6 אסיסטים, שהיוו שיאי קריירה בעבורו, בנוסף ל-3.1 ריבאונדים למשחק. יחד עם שלושה מחבריו לקבוצה נבחר בילאפס לראשונה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, ובסיום העונה אף נבחר לתואר חמישיית העונה השנייה ב-NBA ובפעם השנייה נכלל בחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הוא סייע לדטרויט לסיים את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ביותר בליגה - 64 ניצחונות ו-18 הפסדים. עם זאת, לאחר ניצחונות על מילווקי באקס ועל קליבלנד קאבלירס במשחקי הפלייאוף, הודחה דטרויט לראשונה מזה שלוש שנים בגמר המערב לאחר הפסד למיאמי היט, אשר הובלה על ידי שאקיל אוניל ודוויין וייד.

בעונת 2006/2007 המשיך בילאפס להגיע להישגים אישיים וקבוצתיים במדי דטרויט - הוא סייע לקבוצה לסיים במקום הראשון במזרח בעונה הסדירה, נבחר להשתתף שנה שנייה ברציפות במשחק האולסטאר, ונבחר גם לחמישייה השלישית של העונה. הוא השיג באותה עונה ממוצעים של 17 נקודות ו-7.2 אסיסטים, ואילו במשחקי הפלייאוף שיפר אף יותר את יכולתו וסייע לדטרויט להעפיל בפעם החמישית ברציפות לגמר המזרח. על אף שכבר הובילה 0-2 בסדרה זו נגד קליבלנד קאבלירס, הודחה הקבוצה לאחר הפסד 4-2. לאחר אותה עונה היה בילאפס חלק מנבחרת ארצות הברית שזכתה במדליית הזהב באליפות אמריקה 2007. בעונת 2007/2008 השתתף בילאפס בשלישית במשחק האולסטאר וסייע לדטרויט להעפיל פעם נוספת לגמר המזרח, שם הפסיד עמה לבוסטון סלטיקס.

חזרה לדנוור נאגטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני משחקים מפתיחת עונת 2008/2009 עבר בילאפס בחזרה לדנוור נאגטס, כחלק מעסקה במסגרתה עבר אלן אייברסון לדטרויט. בדומה לתקופתו בדטרויט, גם בדנוור הוא נועד להיות הרכז הפותח של הקבוצה ואחד משני כוכביה הראשיים, יחד עם הסמול פורוורד כרמלו אנתוני. בעונתו הראשונה בתקופתו המחודשת בדנוור השיג בילאפס ממוצעים של 17.9 נקודות ו-6.4 אסיסטים למשחק, וסייע לקבוצתו לסיים במקום השני במערב עם מאזן של 54 ניצחונות ו-28 הפסדים. יכולתו הטובה באותה עונה זיכתה אותו פעם נוספת בהשתתפות במשחק האולסטאר ובבחירה לחמישייה השלישית של העונה, ובנוסף הוא סיים שישי בבחירות לתואר ה-MVP של העונה הסדירה וזכה בפרס הספורטיביות של ה-NBA.

במשחקי הפלייאוף שיפר בילאפס את יכולתו בצורה ניכרת, כאשר השיג ממוצעים של 20.6 נקודות ו-6.8 אסיסטים למשחק - שיא קריירה בעבורו במסגרת הפלייאוף. יחד עם אנתוני, הוביל בילאפס את דנוור להעפלתה הראשונה לגמר המערב מאז 1985, לאחר ניצחון על ניו אורלינס הורנטס בסיבוב הראשון ועל דאלאס מאבריקס בסיבוב השני. עבורו הייתה זו הופעה שביעית ברציפות במעמד הגמר האזורי, ולפיכך הוא הפך לאחד מחמשת השחקנים היחידים, יחד עם מג'יק ג'ונסון, מייקל קופר, כרים עבדול-ג'באר וקורט רמביס, שהגיעו להישג זה מבלי ששיחקו בקבוצת בוסטון סלטיקס של שנות ה-60. בגמר המערב הודח בילאפס עם קבוצתו על ידי לוס אנג'לס לייקרס, ולא הצליח להעפיל לסדרת הגמר השלישית שלו.

המעבר לניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בפברואר 2011 עבר בילאפס בטרייד מהנאגטס לניו יורק ניקס ביחד עם כרמלו אנתוני, רנדלדו באלקמן, שלדון וויליאמס ואנתוני קארטר. הנאגטס קיבלו בתמורה את ריימונד פלטון, טימופיי מוזגוב, דנילו גלינארי, ווילסון צ'נדלר ובחירת דראפט מ-2014.

החזרה לדטרויט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 ביולי 2013 חתם בילאפס בדטרויט פיסטונס וכך למעשה חזר לקבוצת ימי התהילה שלו.

פרישה ממשחק מקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 10 בספטמבר 2014 הודיע בילאפס על פרישה מה NBA, לאור פציעות חוזרות ונשנות, בגינן החמיץ כ 185 משחקים בשלוש השנים האחרונות.[3]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-17 באפריל 2014‏[4]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1997/1998 בוסטון 51 44 25.4 0.390 0.339 0.817 2.2 4.3 1.5 0.0 11.1
1997/1998 טורונטו 29 26 31.7 0.349 0.316 0.919 2.7 3.3 1.0 0.1 11.3
1998/1999[א] דנוור 45 41 33.1 0.386 0.362 0.913 2.1 3.8 1.3 0.3 13.9
1999/2000 דנוור 13 5 23.5 0.337 0.171 0.841 2.6 3.0 0.8 0.2 8.6
2000/2001 מינסוטה 77 33 23.2 0.422 0.376 0.842 2.1 3.4 0.7 0.1 9.3
2001/2002 מינסוטה 82 54 28.7 0.423 0.394 0.885 2.8 5.5 0.8 0.2 12.5
2002/2003 דטרויט 74 74 31.4 0.421 0.392 0.878 3.7 3.9 0.9 0.2 16.2
2003/2004 דטרויט 78 78 35.4 0.394 0.388 0.878 3.5 5.7 1.1 0.1 16.9
2004/2005 דטרויט 80 80 35.8 0.442 0.426 0.898 3.4 5.8 1.0 0.1 16.5
2005/2006 דטרויט 81 81 36.1 0.418 0.433 0.894 3.1 8.6 0.9 0.1 18.5
2006/2007 דטרויט 70 70 36.2 0.427 0.345 0.883 3.4 7.2 1.2 0.2 17.0
2007/2008 דטרויט 78 78 32.3 0.448 0.401 0.918 2.7 6.8 1.3 0.2 17.0
2008/2009 דטרויט 2 2 35.0 0.333 0.286 0.918 5.0 7.5 1.5 0.5 12.5
2008/2009 דנוור 77 77 35.3 0.420 0.410 0.900 3.1 6.4 1.2 0.2 17.9
2009/2010 דנוור 73 73 34.1 0.418 0.386 0.910 3.0 5.6 1.1 0.1 19.5
2010/2011 דנוור 51 51 32.3 0.438 0.441 0.923 2.5 5.3 1.0 0.2 16.5
2010/2011 ניו יורק 21 21 31.6 0.403 0.328 0.902 3.1 5.5 0.9 0.1 17.5
2011/2012[ב] קליפרס 20 20 30.4 0.364 0.384 0.895 2.5 4.0 0.4 0.2 14.9
2012/2013 קליפרס 22 22 19.0 0.402 0.367 0.938 1.5 2.2 0.6 0.0 8.4
2013/2014 דטרויט 19 7 16.3 0.304 0.292 0.833 1.5 2.2 0.4 0.1 3.8
קריירה 1043 937 31.6 0.415 0.387 0.894 2.9 5.4 1.0 0.2 15.2

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2000/2001 מינסוטה 3 0 8.7 0.167 0.000 1.000 1.7 0.7 0.0 0.0 1.0
2001/2002 מינסוטה 3 3 44.7 0.451 0.400 0.700 5.0 5.7 1.0 0.3 22.0
2002/2003 דטרויט 14 14 34.6 0.374 0.310 0.933 3.4 4.7 0.6 0.1 18.0
2003/2004 דטרויט 23 23 38.3 0.385 0.346 0.890 3.0 5.9 1.4 0.1 16.4
2004/2005 דטרויט 25 25 39.4 0.428 0.349 0.893 4.3 6.5 1.0 0.2 18.7
2005/2006 דטרויט 18 18 39.2 0.406 0.340 0.905 3.4 6.5 1.2 0.1 17.9
2006/2007 דטרויט 16 16 40.6 0.435 0.389 0.832 3.3 5.7 1.2 0.1 18.6
2007/2008 דטרויט 15 15 32.0 0.401 0.375 0.832 2.9 5.5 0.8 0.1 16.1
2008/2009 דנוור 16 16 38.7 0.457 0.468 0.906 3.8 6.8 1.2 0.2 20.6
2009/2010 דנוור 6 6 34.5 0.446 0.355 0.881 2.3 6.3 1.0 0.5 20.3
2010/2011 ניו יורק 1 1 35.0 0.273 0.333 1.000 2.0 4.0 0.0 0.0 10.0
2012/2013 קליפרס 6 6 19.2 0.306 0.353 0.818 2.0 1.0 0.2 0.2 6.2
קריירה 146 143 36.5 0.411 0.366 0.880 3.4 5.7 1.0 0.2 17.3
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת ארצות הברית - אליפות העולם בכדורסל 2010 (מדליית זהב)

1  | 2  | 3  | 4 בילאפס | 5 דוראנט (MVP) ‏ | 6 רוז | 7 וסטברוק | 8 גיי | 9 איגודלה | 10 גריינג'ר | 11 קרי | 12 גורדון | 13 לאב | 14 אודום | 15 צ'נדלר | מאמן: ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית