אברהם בייגה שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אברהם שוחט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם בייגה שוחט
אברהם בייגה שוחט
לידה 14 ביוני 1936 (בן 82)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ממשלות 25, 26, 28
כנסות 1116
סיעה המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

אברהם בייגה שוחט (נולד ב-14 ביוני 1936) הוא איש ציבור ישראלי. היה חבר בצוות ההקמה הראשון של ערד, ראש המועצה הנבחר הראשון שלה וכיהן בתפקיד זה במשך 22 שנים (1967-1989). כיהן כחבר כנסת במשך 18 שנים (1988-2006) והיה יו״ר ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת. כיהן פעמיים כשר אוצר, בממשלות רבין ופרס (1992-1996) ובממשלת אהוד ברק (1999-2001).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט נולד בתל אביב ב-1936 לפניה (לבית פרל) וצבי שוחט. למד בת״א והיה פעיל בתנועת הנוער התנועה המאוחדת. שירת בצה״ל בנח"ל המוצנח. לאחר השחרור הצטרף יחד עם הגרעין אליו היה שייך לקיבוץ נחל עוז. שוחט היה חבר קיבוץ נחל עוז בין השנים 1956-1957. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית מטעם הטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון.

ראש מועצה בערד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה חבר בצוות ההקמה של ערד בתחילת שנות ה-60 והשתתף כמהנדס בצוות ההקמה בראשות אריה ״לובה״ אליאב.[2] שוחט עבד בצוות במשך 3 שנים בתור מהנדס. בשנים 19641967 היה מנהל סניף סולל בונה בערד, במסגרת זאת בנו בערד, עין גדי, נווה זוהר ופרויקטים שונים באזור ים המלח. לקראת סוף 1967 היה שוחט בין המוחים נגד כוונת משרד הפנים שלא לקיים בחירות למועצה המקומית.[3] בשנת 1967 היה מועמד המערך לראשות המועצה.[4] בבחירות הרשמיות הראשונות לראשות המועצה בערד קבלה רשימתו של שוחט 6 מתוך 9 המקומות במועצה והוא נבחר לראש המועצה המקומית.[5] בבחירות בסוף 1973 זכתה רשימתו ל-8 מתוך 9 מקומות במועצה ובבחירות של 1978 נבחר לראשות המועצה ברוב של 85% מהקולות ורשימתו זכתה ל-8 מתוך 11 מקומות.[6][7] בשנת 1983 נבחר שוב לראשות המועצה ברוב של 88%, שזהו שיא ארצי.[8] במקביל לתפקידו בערד כיהן שוחט כסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי וכיו"ר ועדת ערי הפיתוח.

כניסה לפוליטיקה לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-80 הצטרף שוחט ל״מחנה רבין״ במפלגת העבודה. בשנת 1982 ניהל שוחט את מפקד חברי המפלגה. בבחירות של 1984 רץ כמספר 52 ברשימת המערך לכנסת ה-11 אך נותר מחוץ לכנסת. במאי 1988 מונה בתור חבר כנסת לאחר שאהרן הראל, שמונה ליו"ר רשות השידור, התפטר מהכנסת.[9]

פעילות בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוחט נכנס לכנסת בשלהי כהונת הכנסת האחת עשרה (ב-10 במאי 1988) מטעם סיעת המערך (מאוחר יותר מפלגת העבודה). כחבר הכנסת עסק בעיקר בנושאים כלכליים וכיהן בתור יו״ר ועדת הכלכלה ויו״ר ועדת הכספים. לאחר נפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש, במהלך "התרגיל המסריח", הורכבה מחדש הקואליציה ללא המערך. שוחט מצא את עצמו באופוזיציה, אך באופן נדיר, בהסכמה רחבה ובתמיכת ראש הממשלה שמיר, המשיך לכהן בתפקידו בתור יו״ר ועדת הכספים.[10]

בממשלתו השנייה של יצחק רבין 1992-1995 מונה שוחט לשר האוצר. ב-1994 היה שוחט הנציג של מדינת ישראל במשא ומתן וכן בחתימה על הפרוטוקולים הכלכליים של פריז ב-1994, שהיוו את הנספח הכלכלי להסכמי אוסלו.[11]

בתקופת כהונתו הראשונה כשר האוצר עלה התוצר המקומי הגולמי בשיעור ממוצע של כ-5.8% לשנה, הואץ פיתוח התשתיות וגדל בשיעור ניכר היקף התחלות הבנייה. שיעור האבטלה ירד מכ-11.5% לכ-6.5%. נוספו כ-400,000 מקומות עבודה והואץ במאות אחוזים קצב הגידול בהשקעות הון זר (להסכמי אוסלו הייתה גם כן השפעה ניכרת על הגידול בהשקעות אלה). סקטורים רבים במגזר הציבורי זכו לתוספות שכר נדיבות, שתרמו לעלייה ברמת החיים. הורדת המיסוי על מוצרי יבוא רבים הביא להוזלות ניכרות. מצד שני, הדבר השפיע על הגידול בגירעונות בתקציב המדינה. שוחט הוביל את המו״מ של הממשלה עם ועדי העובדים של רפא״ל והתעשייה האווירית לאחר קריסת פרויקט הלביא. שוחט נאלץ לגנוז את תוכניתו להטיל מס על הרווחים בבורסה בשל התנגדותו של ראש הממשלה רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה בחילוקי דעות בינו לבין נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, על רקע שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. בקדנציה השנייה שלו בממשלת ברק פעל להרחבת נטל המס גם על ההון ונקט מדיניות כלכלית פחות מרחיבה.

לאחר רצח יצחק רבין המשיך שוחט לכהן בתור שר אוצר גם בממשלת ישראל העשרים ושש בראשותו של שמעון פרס. הוא החזיק בתפקיד זה עד השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו בשנת 1996. שלוש שנים לאחר מכן מילא תפקיד זה גם בממשלתו של אהוד ברק עד נפילתה בשנת 2001. בחודשים האחרונים לכהונת ממשלה זו שימש גם כשר התשתיות.

מבחינה מדינית נמצא שוחט משמאל למרכז הקשת הפוליטית. תמך בהסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין, והצביע בעד קבלת מתווה קלינטון בשלהי ממשלת ברק, אך דרש שבתמורה יוותרו הפלסטינים במפורש על מימוש זכות השיבה.

לאחר פרישתו מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוקטובר 2005 הודיע שוחט על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בישיבת הפרידה שקיימה לכבודו ועדת הכספים של הכנסת ב-11 בנובמבר 2005, ציינו כל הנוכחים, נציגי כל המפלגות, את היותו איש עקרונות הוגן והגון, ישר וישיר[12]. הוא החליט לדחות את פרישתו בשלושה חודשים ולהשתתף בישיבות וועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון, מינוי שהתנגד לו. התפטר מהכנסת ב-11 בינואר 2006.

שוחט מכהן כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת "סיטיפס" וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל[13].

בנובמבר 2006 מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל[14].

קיבל אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2009[15]. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-31 והאחרון ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת עיריית תל אביב יפו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את כינויו "בייגה" קיבל בילדותו אצל חבריו, בעקבות אמו, שהייתה קוראת לו "פייגלה" (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז.[16] לימים הוא הפך את הכינוי לחלק משמו הרשמי.

ב-1959 נישא לתמה שוחט, ביתו של לוי אשכול, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. בתחילת 1965 נבחרה תמה שוחט לרשימת המועמדים המומלצים מטעם תושבי ערד למועצה המקומית. לימים הייתה לאחת מנציגות המערך במועצה הממונה.[17]

בעשור השני של המאה ה-21 שוחט מתגורר בתל אביב, אב לשלושה, סב לשבעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראשי עיר ומקימים, עיריית ערד
  2. ^ א. יהל, פשוטי עם - טובים יותר, מעריב, 6 באפריל 1967
  3. ^ שלמה גבעון, המערך בערד: נילחם נגד החלטת שר הפנים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  4. ^ א. שוחט מועמד המערך לראשות מועצת ערד, דבר, 29 בינואר 1967
    משולם עד, מועצה נבחרת ראשונה בערד, דבר, 22 בספטמבר 1967
  5. ^ המערך זכה בבחירות בערד לא יהיה זקוק לקואליציה, דבר, 28 בספטמבר 1967
  6. ^ א. שוחט מועמד עבודה בערד, דבר, 21 באוגוסט 1978
  7. ^ אברהם שוחט – לקדנציה רביעית, מעריב, 8 בנובמבר 1978
  8. ^ בערד שבר אברהם שוחט (מערך) השיא של עצמו, דבר, 27 באוקטובר 1983
  9. ^ אברהם (בייגה) שוחט (תיק אישי), Ynet כסף
  10. ^ זאב קליין, לראשונה בתולדות הכנסת: ועדת הכנסת תצביע מחר על הדחת יו"ר ועדת הכספים, גלובס, ‏5 במרץ 2007
  11. ^ ד״ר אפרים לביא, פרוטוקול פריז והשלכותיו הכלכליות על הפלסטינים (2000-1994), מולד, ‏27.11.2012
  12. ^ [1]פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת, 7 בנובמבר 2005
  13. ^ חברי המועצה הבינלאומית - ישראל, באתר הקרן החדשה לישראל
  14. ^ דוח הוועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל - דוח ועדת שוחט באתר האקדמיה הלאומית למדעים
  15. ^ יואב זיתון, יקירי ת"א: אחראית לאסון אקולוגי ונאשם במרמה, באתר mynet‏, 26 באוקטובר 2010
  16. ^ יעקב בר-און, אברהם בייגה שוחט חוגג 80, מעריב, 14 ביוני 2016
  17. ^ נצחון לרשימת פונדק בבחירות הראשונות בערד, מעריב, 5 בינואר 1965