מלחמת העולמות (תסכית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הקלטת השידור המקורי המלא של התוכנית. בשתי הדקות האחרונות נשמע אורסון ולס מרגיע את המאזינים שהאירוע לא היה אמיתי, אלא רק תסכית לרגל ליל כל הקדושים.
אורסון ולס מסביר במסיבת עיתונאים שאיש מצוות ההפקה לא העלה בדעתו שהשידור יגרום לפאניקה המונית. 31 באוקטובר 1938, למחרת השידור.

מלחמת העולמותאנגלית: The War of the Worlds) היה תסכית רדיו במסגרת סדרת הדרמה בשידור חי "תיאטרון מרקורי בשידור" (אנ')[1] של רדיו CBS, שביים והגיש השחקן אורסון ולס. הפרק היה עיבוד לרדיו של הרומן "מלחמת העולמות" מאת הרברט ג'ורג' ולס (1898), ושודר לרגל ליל כל הקדושים ביום ראשון, 30 באוקטובר 1938, בשעה שמונה בערב לפי שעון החוף המזרחי של אמריקה הצפונית. הפרק נודע בעקבות טענות שהוא גרם לכאורה להיסטריה המונית בקרב קהל המאזינים. ואולם, היקף ההיסטריה שנגרמה שנוי במחלוקת, משום שמספר המאזינים לתוכנית באותה שעה היה מועט באופן יחסי[2].

התוכנית שנמשכה שעה, נפתחה בנעימת הנושא של סדרת התסכיתים "תיאטרון מרקורי בשידור", והודעה שיוצג עיבוד לרומן "מלחמת העולמות". אחר כך קרא ולס פרולוג מהספר, עם שינויים קלים לצורך התאמת תקופת ההתרחשות לשנת 1939. במשך עשרים הדקות הבאות נמשכה שגרת שידורי ערב שהופרה על ידי סדרת מבזקי חדשות בדבר פיצוצים מוזרים שנראו על מאדים ממצפה כוכבים, ובעקבותיהם, ללא קשר לכאורה – דיווח על עצם בלתי מזוהה בצורת גליל שנפל מהשמיים על חווה בכפר גרובר'ז מיל בניו ג'רזי (אנ'). תוכנית המוזיקה נמשכה זמן קצר בטרם הופרעה על ידי דיווח בשידור חי מגרובר'ז מיל, שם הקיפו שוטרים וקהל סקרנים את העצם המוזר. לפתע יצאו מתוכו אנשי מאדים ותקפו את הנוכחים באמצעות קרינת חום. כתב הרדיו המבוהל המשיך לתאר את ההתרחשות, עד שהשידור דעך ונקטע בפתאומיות. אחר כך הגיע זרם גובר של ידיעות אודות פלישת חייזרים הרסנית ברחבי העולם, וניסיונות חסרי תוחלת של צבא ארצות הברית לבלום את הפלישה. חלקה הראשון של התוכנית הגיע לשיאו בדיווח אחר, הפעם מעל גג בניין במנהטן, על מכונות מלחמה ענקיות של אנשי מאדים, המפזרות עשן רעיל ברחבי ניו יורק. הכתב במקום תיאר אזרחים נואשים נמלטים, השתעל והשתתק. בשלב זה יצאה התוכנית להפסקה ראשונה. החלק השני היה יותר בסגנון של תסכית דרמטי שגרתי, ועקב אחר אחד הניצולים (ולס בעצמו), שהיה מוטרד לגבי העתיד הצפוי אחרי הפלישה, והכיבוש המתמשך של כדור הארץ על ידי אנשי מאדים. כמו בספר, אחרי שבני האדם נכשלו במלחמתם בפולשים, התסכית מסתיים בכך שאנשי מאדים ניגפו בפני חיידקים מכיוון שלא הייתה להם מערכת חיסון מתאימה לתנאים הביולוגיים השוררים בכדור הארץ.

התסכית שהגיש אורסון ולס התפרסם מכיוון שלכאורה הוא תעתע במאזינים שהאמינו שהתקיימה פלישה אמיתית ממאדים, בגלל השימוש בסגנון דיווח של "חדשות מתפרצות" (אנ') בחלק הראשון של התוכנית. אשליית המציאות הועצמה משום ש"תיאטרון מרקורי בשידור" נחשבה לתוכנית מהימנה ללא הפסקות לפרסומות מסחריות, וההפסקה הראשונה בשידור הייתה רק כעבור חצי שעת שידור. על-פי אגדה אורבנית רווחת, אזרחים רבים האזינו באותה שעה לתוכנית קומית ששודרה ברשת NBC, ובזמן הפוגות מוזיקליות עברו לתוכנית של ולס. בשל כך, לפי המסופר, הם החמיצו את ההקדמה שהבהירה שמדובר בתסכית רדיו מבוים. אולם לפי מחקר מאוחר של ההיסטוריון א' בראד שוורץ, מקרים כאלה היו בודדים ביותר[3].

השידור עורר גל מחאה נרחב בכלי התקשורת. עיתונים ואישי ציבור הגדירו את העריכה בסגנון מבזק חדשות כמעשה הונאה וקראו להטלת רגולציה מצד רשות התקשורת הפדרלית בארצות הברית[2]. עם זאת, התסכית ביסס את מעמדו של אורסון ולס כמחזאי.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלחמת העולמות" היה הפרק ה-17 בסדרת "תיאטרון מרקורי בשידור". הוא שודר ביום ראשון, 30 באוקטובר 1938, בשעה שמונה בערב לפי שעון החוף המזרחי.

ולס דן ברעיון של שידור חי מדומה עם המפיק ג'ון האוסמן והמפיק-שותף פול סטוארט, והשלושה החליטו לעבד יצירת מדע בדיוני. ראשית, הם בחנו את הספרים "The Purple Cloud" ("הענן הסגול") מאת מ' פ' שיל (אנ'), ו"העולם שאבד" (אנ') מאת ארתור קונאן דויל, אך בסופו של דבר החליטו לרכוש את זכויות השידור של הספר "מלחמת העולמות". על העיבוד לרדיו הופקד המחזאי והתסריטאי הווארד קוץ', שכתב שלושה עיבודים קודמים עבור "תיאטרון מרקורי בשידור".

הספר של ה' ג' ולס מספר על פלישה ממאדים לאנגליה במאה ה-19. קוץ' שינה את זירת ההתרחשות לארצות הברית העכשווית, ואת נקודת הנחיתה של העב"ם הראשון ממאדים לכפר גרובר'ז מיל שבשטח השיפוט של הרשות המקומית "וסט וינדזור" בניו ג'רזי (אנ'). התסכית דימה שידור חדשות תוך כדי התפתחות אירועים. שני השלישים הראשונים של שעת השידור הוצגו כמבזקי חדשות הפורצים לתוכנית של מוזיקה לריקודים. ולס אמר מאוחר יותר שהוא הגה את הרעיון לעשות דרמטיזציה של הסיפור, כאילו זהו משבר מציאותי, משום שהוא העדיף להציג אירוע המתרחש בזמן אמיתי, על פני מחזה רדיו פשוט[4]. את ההשראה לסגנון הזה שאב ולס מתוכנית רדיו ששידר רונאלד נוקס (אנ') בינואר 1926 ברשת בי.בי.סי (נוקס היה כומר קתולי, מחבר ספרות בלשית ושדרן קבוע ברדיו הבי.בי.סי). התוכנית ששידר נוקס דימתה שידור חי מהפיכה בולשביקית בלונדון[5][6]. באופן דומה, ביולי 1927 שודרה באדלייד, אוסטרליה, תוכנית שדימתה פלישת אנשי מאדים לאוסטרליה. השידור נעשה באותן טכניקות בימוי, ועורר תגובות דומות לאלה שעורר התסכית של ולס כאחת עשרה שנים אחר כך[7].

השראה נוספת היו מחזה הרדיו "The Fall of the City" (בעברית: "נפילת העיר") ששודר ב-11 באפריל 1937 במסגרת סדרת הדרמה "Columbia Workshop" (בעברית: "הסדנה של קולומביה") ששודרה ב-CBS, ובו גילם ולס עצמו דמות של קריין יודע-כל, וכן התוכנית "Air Raid" ("התקפה אווירית"), דרמה שדימתה זמן אמת, ושודרה ב-27 באוקטובר 1937, בכיכובו של שחקן האופי ריי קולינס (אנ'). בשידור "מלחמת העולמות" נעשה שימוש בטכניקות דומות לאלה שיושמו בסדרת הדרמה התיעודית "The March of Time ששודרה ב-CBS בשנים 19311945. ולס השתתף בצוות השחקנים של הסדרה החל ממרץ 1935, ושחקנים נוספים שהשתתפו בסדרה זו הופיעו גם ב"מלחמת העולמות", כך גם אשת האפקטים הקוליים אורה ד' ניקולס.

36 שעות לפני תחילת החזרות, הודיע קוץ' למפיק האוסמן שאין ביכולתו לעבד מחזה שיישמע מעניין או אמין. בהיעדר חלופות, האוסמן לחץ על קוץ' להמשיך בעבודה. הם ישבו לילה שלם יחד עם עוזרתו האישית של קוץ', אן פרויליק (אנ'), לימים תסריטאית, מחזאית וסופרת, וסיימו את הטיוטה הראשונה. ביום חמישי, שלושה ימים לפני השידור, הוקלט התסכית על גבי תקליט אצטט ללא אפקטים ומוזיקה. ולס היה עסוק באותה עת בחזרות לבכורת המחזה "מות דנטון" מאת גאורג ביכנר, שמע את ההקלטה במלונו, סבר שהתסריט משעמם, ודרש להכניס מבזקי חדשות ודיווחים של עדי ראייה כדי להעצים את תחושת הדחיפות וההתרגשות. האוסמן, קוץ' וסטוארט שכתבו את התסריט באותו לילה, והוסיפו מבזקי חדשות תוך שימוש בשמות אמיתיים ככל שניתן, של מקומות, מוסדות ואנשים. אולם דייווידסון טיילור, המפיק בפועל מטעם CBS, והמחלקה המשפטית של הרשת, סברו ששימוש בשמות אמיתיים ורשמיים עלול להוות עילה לתביעות משפטיות, ולפי רשימת דרישות, הוכנסו שינויי נוסח שכללו החלפת שמות רשמיים של מקומות ומוסדות, בשמות וכינויים בדיוניים או סתמיים. על מנת ליצור את הדמות הבדיונית של כתב הרדיו קארל פיליפס, השחקן פרנק רידיק הקשיב שוב ושוב להקלטת דיווחו של הכתב הרברט מוריסון על אסון ההינדנבורג בניו ג'רזי, ב-6 במאי 1937.

את המוזיקה החיה ניגנה תזמורת בניצוח המלחין ברנרד "בני" הרמן. על ההפקה המוזיקלית הופקד פול סטוארט, שהיה אחראי על כך שהתזמורת תישמע כתזמורת ריקודים. לימים, סיפר סטוארט שמכיוון שהרמן היה מוזיקאי קלאסי, הוא התקשה להבין וליישם מקצבים של מוזיקה לריקודים, והנגנים הבינו את הדרישות רק אחרי שסטוארט עצמו עלה לפודיום והדגיש בתנועותיו את הפעמות הנכונות[8]. ולס רצה שההפוגות המוזיקליות יימשכו יותר מהמקובל, ולשם כך הוכנסו קטעי סולו בפסנתר מאת דביסי ושופן. האוסמן אמר שקטעי הפסנתר יצרו אפקט של איום, והמתח גבר עד שהיה כמעט בלתי נסבל. ולס שיבח את סטוארט באומרו שאיכות השידור הייתה בזכותו.

משך השידור בפועל, לדברי האוסמן, מרגע שהוזכרה לראשונה נפילת מטאוריטים על ניו יורק, היה פחות מארבעים דקות. בזמן הזה, בני אדם עברו מרחקים ארוכים, יחידות צבא גדולות נעו, נערכו ישיבות קבינט, קרבות מרים התקיימו ביבשה ובאוויר, ומיליוני מאזינים קיבלו את זה, לפחות מבחינה רגשית, אם לא מבחינת ההיגיון. חזרה כללית אחרונה נקבעה לשעה שש בערב השידור.

שידור התסכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השידור פתח הקריין דן סימור שהציג את התוכנית והנושא: הַמחָזה של "מלחמת העולמות" בהגשת אורסון ולס. אחרי נעימת הפתיחה הקבועה של סדרת "תיאטרון מרקורי בשידור", ולס קרא פרפרזה מהפרק הראשון של הספר[9], תוך התאמת התקופה לשנת 1939.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסכית התחיל כדימוי של ערב שידורים שגרתי, עם תחזית מזג אוויר ומוזיקה בשידור חי שניגנה תזמורת ריקודים בדיונית בשם "ראמון רַקֶלוֹ ותזמורתו" באולם נשפים בבית מלון. כעבור מספר דקות הופסקה המוזיקה לצורך דיווחים על פיצוצי גז מסתוריים שנצפו על כוכב מאדים ממצפה כוכבים בפרינסטון, ניו ג'רזי. הכתב קארל פיליפס ריאיין את ריצ'רד פירסון, פרופסור לאסטרונומיה מאוניברסיטת פרינסטון, שביטל את האפשרות שיש חיים על מאדים. תוכנית המוזיקה נמשכה זמן מה עד שהופסקה קצרות לדיווח על מטאוריט שנפל על חוות וילמות' שביישוב גרובר'ז מיל, ניו ג'רזי. פיליפס ופירסון נשלחו למקום, שם כבר התאסף קהל גדול. פיליפס תיאר מהומה מתרחשת סביב עצם גדול בצורת גליל, ופירסון הודה שהוא לא ידע מה זה, אבל נראה לו שהעצם עשוי מתכת מהחלל החיצון, ואין זה מטאוריט. מכסה הגליל נפתח בתנועת בורג, ופיליפס תיאר "מפלצת" נוראית עם משושים יוצאת מתוכו. שוטרים ניגשו ליצור כשהם מנופפים בדגל לבן, אבל הפולשים הגיבו בירי של קרני חום ששרפו את השוטרים עד אפר והעלו באש עצים ומכוניות, בעוד המתאספים צועקים. פיליפס סיפר בבהלה על להבות מתקרבות, ונקטע באמצע המשפט. כעבור רגע של דממה, קריין באולפן הודיע שהשידור הופסק עקב "קושי כלשהו" בקו התקשורת. אחרי קטע ביניים של נגינה בפסנתר, התוכנית משתבשת לחלוטין בעוד האולפן מתמודד עם עדכונים בדבר חילופי אש ואבידות בנפש. פירסון המבועת הביע השערה שזו טכנולוגיה של מאדים. המיליציה של המשמר הלאומי של ארצות הברית בניו ג'רזי הטילה ממשל צבאי, וקצין במפקדת המיליציה סיפר על כוח מחץ של חיל רגלים מצויד כהלכה, ועל חוסר אונים אצל אנשי מאדים, בטרם יצא טריפוד, מכונת מלחמה בעלת שלוש רגליים, והשמיד את המיליציה.

האולפן מחדש את השידור ומתאר את אנשי מאדים כ"צבא פולשים". נמסרים דיווחי חירום על נזקים נוראים ופינוי תושבים, בעוד המוני פליטים גודשים את הדרכים הראשיות. שלושה טריפודים מהעב"ם השמידו תחנות כוח ועקרו גשרים ומסילות רכבת, מתוגברים בשלושה טריפודים נוספים שיצאו מתוך עב"ם שני שנחת בבִּצָּה הגדולה (אנ') ליד מוריסטאון, בעוד פיצוצי הגז נמשכים. מזכיר הפנים של ארצות הברית נושא נאום לאומה והבטיח שאנשי מאדים מכותרים.

מוקם קשר עם סוללת תותחי שדה המוצבת בהרי ווטצ'אנג (אנ'). טריפוד אחד נפגע, כתוצאה מהפגיעה נפלט פיח שחור רעיל, והשידור מסתיים בקולות שיעול. טייס שהוביל מבנה של מפציצים משדה התעופה "לנגהאם"[10], מתאר הנמכה לתקיפה, ובעודו באוויר, מנועי המטוס בוערים כתוצאה מפגיעת קרן חום, והוא צולל לתוך צבא הפולשים. למרות שטריפוד אחד הושמד, שאר החמישה מפזרים עשן שחור מעל אדמות הבּוּר של ניו ג'רזי וניוארק. שדרן שנמצא על גג בניין CBS (אנ') מתאר מראות ממרומי הבניין: "חמש מכונות גדולות" (הטריפודים) חוצות את נהר הדסון "כמו שאדם מבוסס בנחל", עשן שחור נישא מעל העיר, אנשים קופצים לתוך איסט ריבר "כמו עכברים", ובכיכר טיימס, "נופלים כמו זבובים". בדיווח האחרון שלו, הכתב מתאר נפילות של עב"מים ממאדים מכל עבר, ועשן שחור היורד על הרחובות, ואז נתקף שיעול ומשתתק. כעת נשמעים רק קולות העיר הנתונה תחת התקפה. לבסוף נשמע חובב רדיו שאות הקריאה שלו הוא "2-אקס-2-אל" (2X2L), קורא קריאה כללית לעמיתיו בניו יורק, אך לא נענה.

כעבור 40 דקות יצאה התוכנית להפסקה קצרה, והקריין דן סימור הזכיר שמדובר בהמחזה של "מלחמת העולמות" על ידי אורסון ולס ו"תיאטרון מרקורי בשידור".

עיקר השליש האחרון של התוכנית הוא מונולוג של פרופסור פירסון (בגילומו של ולס עצמו) שניצל מההתקפה על גרובר'ז מיל, והוא מנסה ליצר קשר עם בני אדם אחרים. בניוארק פוגש פירסון פליט, איש המשמר הלאומי, ומתקיים ביניהם דיאלוג קצר. האיש הוזה הזיות פשיסטיות על העולם שהוא יקים, מתחת לאדמה ובמערכת הביוב של ניו יורק. הוא ישתלט על כלי הנשק של אנשי מאדים, יחלק את "העולם שלו" בין בני האדם לאנשי מאדים, וכך ישלוט בשני המינים. פירסון עוזב את האיש ההוזה. הוא משוטט בהריסות ניו יורק, ובהגיעו לסנטרל פארק, פירסון רואה שאנשי מאדים מתים אחרי שנפלו קורבן לחיידקים פתוגניים שהם לא היו מחוסנים נגדם, ועופות וכלבים קורעים את בשרם.

סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום התסכית חזר אורסון ולס לתפקיד המגיש, הסביר למאזינים בהומור שהתוכנית נרקחה במיוחד לליל כל הקדושים, באומרו: "זה כמו שהתחפשנו, קפצנו מבין השיחים ואמרנו בּוּ!". הוא הוסיף: "אם תשמעו צלצלו בדלת, זה לא איש ממאדים. זה ליל כל הקדושים". רווחת הנחה שהבהרה זו נוספה בחיפזון לפי דרישת מנהלי CBS לאחר שנודע שהתוכנית עוררה פאניקה. אולם למעשה, ולס שידר את ההבהרה למרות שבהפסקת התוכנית ניסה דייווידסון טיילור להניא אותו מכך, מחשש לתביעות משפטיות.

הכרזות ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע מוקדם על התוכנית פורסם ברשימות תוכניות הרדיו לאותו שבוע בעיתונים. ביום השידור, העיתון ניו יורק טיימס הציג את התוכנית כאחת התוכניות הבולטות של אותו שבוע, וצירף תצלום של אורסון ולס וכמה משחקני "תיאטרון מרקורי", עם הכיתוב "תוכנית הערב, 'מלחמת העולמות' מאת ה' ג' ולס".

ארבע פעמים במהלך שידור התוכנית הכריז קריין ש"מלחמת העולמות" היא המחזה של יצירה בדיונית: בתחילת התוכנית, לפני ההפסקה, אחרי ההפסקה ובסיום התוכנית. הפסקת האמצע נדחתה בעשר דקות כדי לאפשר שידור רצוף של התסכית עצמו. שלוש הכרזות נוספות היו אחרי התוכנית, בשעות עשר וחצי, אחת עשרה וחצי ובשעת חצות. שלוש הכרזות אלה כללו הבהרה לטובת המאזינים שלא הבינו שמדובר בעיבוד מודרני לרומן של ה' ג' ולס גם אחרי ארבע ההכרזות הקודמות, שעל אף שהוזכרו שמות אמיתיים של ערים ומקומות כפי שנעשה בספר המקורי, הסיפור והאירועים היו בדויים.

שידורים מתחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סדר הופעת הדמויות בתוכנית:

דמויות שחקנים
הקריין דן סימור (אנ') בעצמו
מְסַפֵּר אורסון ולס
קריין א' באולפן פול סטוארט (אנ')
כתב במלון "מרידיאן" ויליאם אלאנד (אנ')
הכתב קארל פיליפס פרנק רידיק
פרופסור ריצ'רד פירסון אורסון ולס
קריין ב' באולפן קארל פרנק
מר וילמוט, בעל חווה בגרובר'ז מיל ריי קולינס (אנ')
שוטר בחוות וילמוט קני דלמאר (אנ')
בריגדיר גנרל מונטגומרי סמית' ריצ'רד וילסון (אנ')
הארי מק'דונלד, סגן נשיא תחנת הרדיו ריי קולינס
קפטן לנסינג מחיל הקשר קני דלמאר
קריין ג' באולפן פול סטוארט
מזכיר הפנים של ארצות הברית קני דלמאר
קצין תותחנים ריצ'רד וילסון
תותחן ויליאם אלאנד
תצפיתן חיל התותחנים סטפאן שנאבל (אנ')
לוטננט ווגט, מפקד ירי תותחים הווארד סמית' (אנ')
אלחוטאי צבאי קני דלמאר
אלחוטאי בנמל התעופה הצבאי "לנגהאם" ריצ'רד וילסון
אלחוטאי בניוארק ויליאם הרץ
חובב רדיו, אות קריאה: 2X2L פרנק רידיק
חובב רדיו, אות קריאה: 8X3R ויליאם הרץ
כתב על גג בניין CBS ריי קולינס
פליט קארל פרנק
אורסון ולס בעצמו

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט אחרי השעה שמונה וחצי במהלך התוכנית, קיבל איש CBS דייווידסון טיילור, הוראה בטלפון לקטוע את השידור מיד ולקרוא הבהרה שתוכן התסכית בדוי. אולם כאשר ההוראה התקבלה בחדר הבקרה, התוכנית כבר הייתה ממילא על סף יציאה להפסקה מתוכננת מראש. השחקן סטפאן שנאבל סיפר שכאשר ישב בחדר ההמתנה אחרי שסיים את תפקידו, שוטרים התאספו במקום וקיימו מריבה קשה עם מנהלי CBS שניסו למנוע את כניסת השוטרים לאולפן[15]. תוך כדי השמעת נעימת הסיום, התקשר לאולפן אדם נזעם, הזדהה כראש עיר במערב התיכון, ואמר שאנשים מתגודדים ברחובות.

ג'ון האוסמן סיפר:

השעות הבאות היו סיוט. הבניין נמלא לפתע אנשים ומדים כחולים-כהים. מיהרנו לצאת מהאולפן והסתגרנו במשרד עורפי בקומה אחרת, בעוד עובדי הרשת עסקו בחריצות באיסוף, השמדה או נעילה של כל התסריטים והרישומים של השידור. לבסוף, העיתונאים עטו עלינו, רעבים לאימה: על כמה הרוגים שמעתם? (רמזו שהיו אלפים); מה נודע לנו על המנוסה הקטלנית באולם בניו ג'רזי? (רמזו שהיו הרבה); מה עם הרוגי תאונות דרכים? (התעלות היו כנראה מלאות גופות); בקשר להתאבדויות, האם לא שמעתם על ההתאבדות בריברסייד דרייב (אנ')?

פול וייט (אנ'), ראש מחלקת החדשות של CBS (אנ'), זומן מיד למשרד, שם התחוללה מהומה, וכך כתב וייט:

מרכזת הטלפונים ... הצליחה לענות רק לחלק מהשיחות הנכנסות. ולס הקודר ישב לבד ומדוכדך, וקונן: "אני גמור, מותש". לא רציתי לטרוח ולענות להערכה העצמית הלא-מדויקת הזו. הייתי עסוק בכתיבת הסברים לשדר ולהבטיח למאזינים שהכל בסדר. גם עניתי לשיחות הטלפון עבורי שלא פסקו, רבות מהן היו מרחוק, כמו מהחוף המערבי.

אורסון ולס בתיאטרון "מרקורי", מיד אחרי השידור
ולס עונה לשאלות עיתונאים, 31 באוקטובר 1938, בניין CBS

מכיוון שעיתונאים, צלמים ושוטרים צבאו על בניין CBS, צוות התוכנית יצא מפתח אחורי. אורסון ולס, בהיותו מודע לסנסציה שחוללה התוכנית, אך לא להיקפה, עזב מיד לתיאטרון "מרקורי", שם התקיימה חזרה לילית על "מות דנטון". מעט אחרי חצות התברר שעל המסכים האלקטרוניים בכיכר טיימס הוקרנו כותרות, וביניהן, על בניין ה"ניו יורק טיימס" הוקרנה הכתובית: "אורסון ולס גורם פאניקה". אלפי מאזינים ששמעו רק חלק מהתוכנית, וחשבו בטעות שאלה היו חדשות אמיתיות, מיהרו לחלוק את המידע עם אחרים, או שהתקשרו ל-CBS, לעיתונים ולמשטרה לברר את העניין. עבור עיתונים רבים, שיחות הטלפון הרבות, הדיווחים הכוזבים שפשטו במהרה, וכן אזרחים שהתרוצצו ואף ברחו מביתם, הצביעו על פאניקה המונית. אבל לאמיתו של דבר, התופעות האלה לא היו נרחבות[16][17]. בעיירה קונקריט (אנ') שבמדינת וושינגטון, קווי הטלפון והחשמל קרסו, ותושבים לא הצליחו להתקשר לשכנים, בני משפחה או חברים כדי להפיג את פחדיהם. עיתונאים מיהרו לפרסם את סיפורה של קונקריט בסוכנויות הידיעות, ושמעה של העיירה הקטנה למרחוק[18].

ולס עזב את התיאטרון עם שחר 31 באוקטובר, וכעבור זמן מה הוא נקרא למסיבת עיתונאים בבניין CBS, שם קרא הצהרה וענה על שאלות:

שאלה: האם היית מודע לאימה ששידור כזה עלול לעורר?
תשובה: בהחלט לא. הטכניקה שהשתמשתי בה לא הייתה מקורית שלי. זה לא היה דבר חדש. לא צפיתי משהו בלתי רגיל.
שאלה: האם היית ממתן את השפה הדרמטית?
תשובה: לא. אתה לא מציג רצח במילים עדינות.
שאלה: מדוע שוּנָּה הסיפור והוכנסו שמות של ערים ופקידי ממשל אמריקאים?
תשובה: ה' ג' ולס השתמש בערים אמיתיות באירופה, וכדי שהמחזה יהיה הגיוני יותר עבור מאזינים אמריקאים, השתמשנו בערים אמיתיות באמריקה. כמובן, אני מצטער נורא עכשיו.

באריזונה, שלוש תחנות-בנות של CBS, בערים פיניקס, טוסון וביזבי (אנ') תכננו לשדר את התוכנית בשידור מושהה (אנ') ביום שני בערב, יממה אחרי השידור החי. בשעה מאוחרת בלילה שבין ראשון לשני, קיבל בארידג' באטלר, בעלי התחנות בפיניקס וטוסון, הוראה מ-CBS בניו יורק לא לשדר את התסכית בערב שלמחרת.

אדולף היטלר, בנאום שנשא במינכן ב-8 בנובמבר 1938, אמר שהשפעת התסכית על האומה האמריקאית מוכיחה את רמת הניוון והשחיתות של משטרים דמוקרטיים[19].

פגישת אורסון ולס וה' ג' ולס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוקטובר 1940, סמוך ליום השנה השני לשידור התסכית, התקיים בתחנת הרדיו KTSA בסן אנטוניו שבטקסס ראיון משותף עם ה' ג' ולס (להלן: הסופר) ואורסון ולס (להלן: המגיש). הדבר היה כאשר השניים הזדמנו לסן אנטוניו לשאת הרצאות[19]. הסופר הביע ספקנות מבודחת באשר להיקף הבהלה שנגרמה בפועל על ידי "שעשוע מסעיר זה לרגל ליל כל הקדושים", ותהה אם תיאור הפאניקה לא היה גם הוא אלא שעשוע לחג. המגיש הודה לסופר על התייחסותו זו, באומרו שזה הדבר החביב ביותר שאדם מאנגליה יכול לומר על האנשים ממאדים. עוד אמר המגיש שהיטלר עשה מהעניין "סיפור גדול", ודעתו של הסופר לימדה שלא רק שזו לא הייתה כוונת המגיש, זו גם לא הייתה כוונת העם האמריקאי[19].

כאשר המראיין צ'ארלס סי' שו אמר שהוא לא ממעיט ממידת ההתרגשות שהתעוררה, המגיש ענה שההתרגשות שהזו לא נבדלה מכל התרגשות שמעוררת הלצה של אדם שמכסה את ראשו בסדין ואומר "בּוּ!". הוא הסביר שבמקרה כזה, איש לא באמת מאמין שזו רוח רפאים, אבל צורחים וצועקים ובורחים לקצה המסדרון, ובסך הכל, לדעתו זה מה שקרה[19].

הסופר העיר: "עם זאת, אתם באמריקה לא לגמרי רציניים. המלחמה לא נמצאת מתחת לאפכם, והתוצאה היא שאתם יכולים להשתעשע ברעיונות של אימה וסכסוך ... זה דבר טבעי עד שניצבים מול זה", והמגיש הוסיף: "עד שזה מפסיק להיות משחק" (באותה עת, בריטניה וצרפת כבר היו במלחמה עם גרמניה הנאצית מזה כשנה).

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוקטובר 1975 הקרינה רשת הטלוויזיה ABC את סרט הדוקו-דרמה "The Night That Panicked America" (בעברית: "הלילה שהבהיל את אמריקה")[20], ששחזר את האירועים סביב התוכנית מנקודת ראותם של אורסון ולס ושותפיו להפקה, ושל משפחות בדיוניות במקומות וממעמדות חברתיים שונים בארצות הברית. את דמותו של ולס גילם פול שנאר, ואת דמות פול סטוארט – וולטר מק'גין.

האנדרטה המציינת את מקום נחיתת אנשי מאדים בפארק ואן נסט, גרובר'ז מיל, וסט וינדזור, ניו ג'רזי.

בשנת 1988 התקיימו בווסט וינדזור ארבעה ימי פסטיבל לציון חמישים שנה לשידור התוכנית. במסגרת זו הוטמנה קפסולת זמן והוסר הלוט מעל אנדרטת ארד המציינת את מקום הנחיתה הראשונה של אנשי מאדים (כיום בפארק "ואן נסט" לחוף אגם גרובר'ז מיל). אורח הכבוד בטקס היה כותב התסכית, הווארד קוץ'[21].

ב-1 בינואר 2003 הוכללה הקלטת התוכנית במאגר ההקלטות הלאומי (אנ') של ספריית הקונגרס האמריקאי[22].

בשנת 2013, לציון 75 שנה לתוכנית, התקיים שידור חוזר בינלאומי עם הקדמה שהגיש השחקן ג'ורג' טאקיי[23]. כמו כן, רשת PBS שידרה פרק מיוחד במסגרת הסדרה התיעודית "American Experience" (בעברית: "חוויה אמריקאית")[24].

גרסאות מחודשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בנובמבר 1944 שידרה תחנת רדיו בסנטיאגו, בירת צ'ילה, גרסה מקומית של התסכית. אתר הנחיתה נבחר להיות העיירה פואנטה אלטו (Puente Alto), במרחק כ-24 קילומטר מהבירה. בדומה לתסכית המקורי, מפיקי התסכית ויליאם סטיל (Steele) ועוזרו ראול זנטנו (Zenteno), השתמשו בפורמט של סדרת מבזקי חדשות. השידור התייחס לארגונים מוכרים כמו הצלב האדום, שחקנים חיקו קולות מוכרים. העיתון האמריקני ניוזוויק דיווח כי החשמלאי חוסה וייארואל (Villarroel), תושב ולפראיסו, פחד כל כך מהמתקפה עד שמת מהתקף לב[25]. דווח שהמרכז העירוני בסנטיאגו הושמד, לצד מספר בסיסים צבאיים. השדרנים סיפרו על רחובות מלאים בפליטים, וכך גם במציאות. אלפי מאזינים מפוחדים נמלטו לרחובות בעוד שאחרים ביצרו את עצמם בבית. אף על פי שבמשך שבועות לפני כן מפיקי התוכנית פרסמו הודעות על כוונותיהם, ואף על פי שפעמיים במהלך השידור הובהר שמדובר בבדיה, גם במקרה הזה התפשטה פאניקה בקרב הצ'יליאנים[26].

ב-12 בפברואר 1949 שידרה תחנת רדיו בקיטו, בירת אקוודור, גרסה ספרדית של התסכית. שירם של הצמד הפופולרי בניטס-ולנסיה (Benítez-Valencia) נקטע לדיווח שאנשי המאדים נחתו במרחק כ-32 קילומטר מהבירה והם מתקרבים אליה בצורת ענן ענק. בדומה לגרמניה בתסכית של 1938, רבים מהאקוודורים חשבו שמדובר בפרו השכנה שפלשה אליה עקב סכסוכי הגבולות שהיו בין השתיים באותן השנים. הפאניקה התפשטה בקיטו ובסביבותיה, ההמון יצא לרחובות והכנסיות פתחו את דלתותיהן לאוכלוסייה המבועתת. כאשר עובדי הרדיו הבינו את חומרת המצב, הם שידרו הבהרה והפצירו במאזינים להירגע. כשהובן לכל שמדובר בבדיה, הפאניקה הפכה למהומה. ההמון הזועם הצית את בניין הרדיו, וגרם למותם של בין 6 ל-20 אנשים[27].

ב-6 באוגוסט 2017 שודרו ברשת החברתית פייסבוק צילומים מזויפים של פלישת חייזרים על רקע אתרים מפורסמים בארצות הברית. בשידור עצמו היה לוגו של ערוץ החדשות CNN כדי לתת לכך יותר אמינות וצפו בו 9 מיליון בני אדם שחלקם נלחצו, לפי הדיווחים[28].

היסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן בלושטיין, במאמרו "רדיקליזם במסווה? פחד, תיאטרון ותסכית הרדיו 'מלחמת העולמות'", טוען כי תיאור רמת הפאניקה של הציבור בעיתונות ובמחקר הועצמה, והאירוע הוצג כמקרה של היסטריה המונית על ידי בעלי אינטרסים. הוא מציג דפוס חוזר במחקר של הסתמכות-יתר על דוגמאות פרטיות; התמקדות בפרט ולא במקרה הכללי[29]. ולס ואנשי "תיאטרון מרקורי" שאפו להדגיש את הצלחתם האמנותית והמסחרית; העיתונות רצתה להבליט את כוחו המסוכן של הרדיו, בתור אמצעי תקשורת מתחרה; גורמים שמרנים ואנשי ממשל היו מעוניינים להראות את הסכנות שבשימוש הרדיקלי באמצעי התקשורת ההמוניים ולחזק את הצנזורה על הרדיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלושטיין, בן, "רדיקליזם במסווה? פחד, תיאטרון ותסכית הרדיו 'מלחמת העולמות'", זמנים 80, סתיו 2002, עמ' 63–73. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
  • גוטפלד, ארנון, "ימי הרדיו: אורסון ולס ומלחמת העולמות", בתוך: שערים לחוויה האמריקנית, תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2006, עמ' 337–344.
  • Brown, Robert J., Manipulating the Ether: The Power of Broadcast Radio in Thirties America, Jefferson, North Carolina: McFarland, 1998.
  • Cantril, Hadley, The Invasion from Mars: A Study in the Psychology of Panic, Princeton University Press, 1940.
  • Hayes, Joy Elizabeth, Battles, Kathleen, Hilton-Morrow, Wendy, War of the Worlds to Social Media: Mediated Communication in Times of Crisis, Peter Lang, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת העולמות בוויקישיתוף
מעיתונות התקופה
  • לעיתונות: Campbell, W. Joseph, "Fright beyond Measure? The Myth of The War of the Worlds", Getting it Wrong: Ten of the Greatest Misreported Stories in American Journalism, University of California Press, 2010, pp. 26–44.
  • Bartholomew, Robert E. and Radford, Benjamin, "Radio Daze — The Martian Invasion Broadcast", The Martians Have Landed!: A History of Media-Driven Panics and Hoaxes, Jefferson, North Carolina: McFarland, 2012, pp. 16-27.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסדרה הייתה גלגול רדיופוני של "תיאטרון מרקורי" (אנ'), תיאטרון רפרטוארי שהקימו בשנת 1937 אורסון ולס והמפיק ג'ון האוסמן. הסדרה כללה 22 עיבודים לרומנים ששודרו בין התאריכים 11 ביולי – 4 בדצמבר 1938, תחילה בימי שני ובהמשך בימי ראשון.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Pooley Jefferson & Socolow, Michael J. The Myth of the War of the Worlds Panic. Slate, October 28, 2013
  3. ^ Schwartz, Brad A. "Yours in Terror", In: Broadcast Hysteria: Orson Welles's War of the Worlds and the Art of Fake News. New York: Hill and Wang, 2015, ISBN 9780809031634, pp. 67-69
  4. ^ Schwartz, A. Brad. The Infamous “War of the Worlds” Radio Broadcast Was a Magnificent Fluke. Smithonian Magazine, May 6, 2015
  5. ^ Wilkes, David. 'Bolsheviks are attacking the Palace and Big Ben has been destroyed': The fake BBC radio bulletin that terrified listeners in 1926. Daily Mail, October 12, 2011
  6. ^ The BBC Radio Panic. Museum of Hauxes. Retrieved February 6, 2020
  7. ^ King, R. R. INVASION PANIC THIS WEEK; MARTIANS COMING NEXT. Radio Recall, April 2013
  8. ^ Smith, Steven C. For the Heart at Fire's Center. The bernard Herman Society, 1996
  9. ^ The War of the Worlds, Book One - The Coming of the Martians, Chapter One - The Eve of the War. fourmilab. Retrieved February 6, 2020
  10. ^ הכוונה לשדה התעופה הצבאי "לנגלי" בוירג'יניה (אנ')
  11. ^ Radio Research 1941 American radio History. retrieved February 9, 2020
  12. ^ 12.0 12.1 Chilton, Martin. The War of the Worlds panic was a myth. The Telegraph, May 6, 2016
  13. ^ Memmott, Mark. 75 Years Ago, 'War Of The Worlds' Started A Panic. Or Did It?. WNYC, October 30, 2013
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Miller, Jeff. Radio’s War of the Worlds Broadcast (1938). History of American Broadcsting. Retrieved February 9, 2020
  15. ^ Vallance, Tom. Obituary: Stefan Schnabel. Independent, march 25, 1999
  16. ^ [,http://www.war-of-the-worlds.org/Radio/Newspapers/Oct31/NYT.html Radio Listeners in Panic, Taking War Drama as Fact]. New York Times, october 31, 1938
  17. ^ Schwartz, A. Brad. Orson Welles and and History's First Viral-media Event. April 27, 2015
  18. ^ Banel, Feliks. When ‘War of the Worlds’ brought a small Washington town to a panic. NYNorthwest, october 24, 2018
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 סרטונים ראיון רדיו משותף של ה' ג' ולס ואורסון ולס, סרטון באתר יוטיוב
  20. ^ Hutchinson, Tom. The Night that Panicked America. Radio Times. Retrieved February 19, 2020
  21. ^ Delany, Don. West Windsoe Celebrates 'The War of the Worlds'. Mercer Business, October 1988, pp. 14-17
  22. ^ "War of the Worlds" ("The Mercury Theatre on the Air"). (October 30, 1938). Library of Congress. Retrieved February 19, 2020
  23. ^ 'The War of the Worlds' at 75: Listen to it again on KPCC along with George Takei. Southern Califirnia Public Radio, October 9, 2013
  24. ^ War of the Worlds. PBS, October 29, 2013
  25. ^ Those Men From Mars, Newsweek, 27 november 1944, p. 89
  26. ^ War of the Worlds radio broadcast, Santiago (1944)
  27. ^ War of the Worlds radio broadcast, Quito, Ecuador (1949)
  28. ^ "פלישת החייזרים" הועברה בשידור חי בפייסבוק, באתר ynet, 7 באוגוסט 2017
    No comment, השידור בדף הפייסבוק This is Real
  29. ^ דוגמאותיו הן ספרו של ההיסטוריון פרדריק לואיס אלן (Allen) מאז אתמול (Since Yesterday: The 1930s in America, New York: Harper and Row, 1939, pp. 327-329) והמחקר של האדלי קנטריל (Cantril)‏ (The Invasion From Mars: A Study In The Psychology Of Panic) קנטריל תמך בתאוריית המחט התת-עורית שטוענת כי התקשורת יכולה "להזריק" מסרים לציבור הפסיבי. הוא חקר את היקף התופעה ואת קהל היעד שלה באמצעים שונים, אך לא ערער על עצם העובדה שהייתה היסטריה המונית.