מנזר סנט קלייר בירושלים

המנזר סנט קלייר בירושלים נקרא על שמה של "הנזירה קלרה הקדושה". קלרה פעלה במרכז איטליה במאה ה-13 וייסדה את מסדר האחיות הקלאריסיות. בישראל למסדר שני מנזרים, מנזר סנט קלייר בירושלים, ומנזר סנט קלייר בנצרת (אנ'). המנזר בירושלים נבנה בשני שלבים: הראשון בשנת 1888–1889 והשני בתחילת המאה ה-20.

את המנזר בנו צרפתים בסגנון בנייה צרפתי. המנזר נמצא בשכונת אבו תור בירושלים, על גבי גבעה, סמוך לכביש המוביל אל בית לחם ולכביש המוביל אל בניין מטה האו"ם (ארמון הנציב) בשולי רמת תלפיות.

ביוגרפיה על קלייר הקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קלרה מאסיזי

קלייר (קלרה הקדושה) חיה באסיזי שבאיטליה בין השנים 1194 – 1253. קלייר נולדה למשפחה אמידה ואדוקה, ונחשפה בצעירותה לדרשותיו של פרנציסקוס מאסיזי מייסד מסדר הפרנציסקנים שהטיף לחיי עוני ואהבת האל. משפחתה לא אהבה את הדרך בה בחרה, ולכן בגיל 18 ברחה מביתה בעזרתו של פרנציסקוס והפכה לנזירה במנזר הבנדיקטיות..למרות הלחצים שהפעילו עליה דבקה קלרה בדרכה – דרך הנזירות, ובעקבותיה הלכה גם אחותה אגנס.^[1]

פרנציסקוס החליט להקים מסדר נזירות באסיזי באיטליה. הוא רצה כי הן ילכו בדרך שבה הוא מאמין, ובראש המסדר העמיד את קלרה. קלרה חייתה במנזר 42 שנה ושנתיים לאחר מותה הוכרזה כקדושה. קלרה נהגה להתעמק בסבל של ישו.

פרנציסקוס המורה שלה ביקש מהנזירות שתי בקשות: האחת להרגיש את הסבל של ישו, לקחת חלק בנשיאה שלו. והשנייה להרגיש בו זמנית את האהבה שהייתה בליבו למרות כל הקושי שחווה.^[2]

קלרה הייתה שותפה לאותה שאיפה. התקנון שחיברה למסדר הוא בין המחמירים, לקראת השבוע הקדוש היא חוותה בגופה את סבלו של ישו, ופעם אחת אף התעלפה למשך 24 שעות. קלרה נהגה להתפלל עבור אנשים וכן לרפא בעזרת סמל הצלב אותו הייתה מתווה באוויר למולם ומעליהם. קלרה גם התפללה עבור אסיזי ויש אומרים שהצילה אותה מכיבוש של צבאות זרים.

תיאור המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר הוקם בסוף המאה ה-19. את המנזר בנו במשך כמעט שלושים שנה. צורת הבניין ממחישה את מטרת הקמתו ועיקר פעילותו-עבודת האל ותפילה לשמה, תוך התכנסות, הסתגרות והתנתקות מוחלטת כמעט מן העולם החיצון.^[3]

רווח קבוע של חלונות קמורים תואמים את אופיים של בנייני פרנציסקנים באירופה, המצטיינים אף הם בפשטות ובצניעות מודגשת.

כשנכנסים למתחם רואים משעול ארוך מוביל לחצר המנזר ולגינה, שני מבנים עיקריים בשטח הגן: מבנה מגורים, והכנסייה בת שתי הקומות ומבנה למגורים ואוכל. בשטח הגן מפוזרים כיסאות, שולחנות ופסל מרים במשעול ואחד נוסף תלוי בחזית המבנה משמאל לכניסה לכנסייה. במשעול הכניסה ממוקם שער ברזל ומעל לקשת שמעל לשער ניצב צלב ומתחתיו כתובית קטנה של שם הכנסייה. משמאל לשער, ידית משיכה המחוברת בחוט ברזל ארוך, לפעמון התלוי בסוף המשעול ליד חדר האוכל, המשמש את הרוצים להיכנס.

שער נעול נוסף בקצה הגינה, מחבר את המנזר לכנסייה איטלקית בשם בית הלבבות הקדושים.

החלק החדש של הכנסייה בסגנון חדשני ומודרני נבנה בזמן שיא תוך מעט יותר משנה אחת, ומשמש לצליינות. בחלק התחתון נבנתה קפלה לתפילה. בשטח הגובל עם המנזר היה מבנה שהיה שייך לאישה נוצרייה, ביתה התפורר וחורבותיו שנותרו נמצאים בחזית הכנסייה החדשה היפוך של ישן בחדש.

חיי הנזירות הקלריסיות בישראל עד המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הצלבנית (1099-1291) היה מנזר הקלריסיות בעכו. אל המנזר הצטרפו צעירות אחרות אשר ביקשו להיות כלות המשיח ולחיות ללא רכוש וללא ממון.

מבחינת אורח החיים, כפי שקלרה ואחיותיה לא נעלו נעליים, נמנעו מלאכול בשר וחיו בבית עני, גם במנזר בעכו חיו בצורה דומה. הנזירות אף שמרו על שקט ברוב שעות היום, אולם חיו באושר גדול כי האדון – האל היה קרוב אליהן בכל שעה.

בראשית דרכן הן דגלו באביונות מוחלטת ושללו כל רכוש פרטי או אחר. מכאן אחד משמותיהם "קלריסיות אביוניות". עם הזמן התמתנו התקנות והנזירות הורשו להחזיק ברכוש פרטי.

עם נפילת עכו בידי המוסלמים ב-1291, נהרס גם המנזר, וחדל להתקיים בארץ.

בשנת 1884 שבו הקלריסיות מחדש לארץ כדי להקים מנזר בירושלים. תחילה נשלחו לנצרת, שם הקימו מנזר ורק ב-1888 הקימו מנזר בירושלים. (בנצרת המנזר החדש נבנה 1956).

במלחמת בעולם הראשונה השתלטו הטורקים על המבנה וגירשו את הנזירות למצריים, רק לאחר המלחמה חזר המנזר לפעילותו הרגילה.

חיי הנזירות במנזר סנט קלייר במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים המנזר נמצא ברחוב אלבק 1 פינת דרך חברון בירושלים^[1]. חיות בו כ-12 נזירות. הנזירות מתפללות שבע פעמים ביום ומתכנסות גם לשיחה קצרה בענייני הקהילה ומעבר לכך הן שותקות (למעט דיבורים הכרחיים), על מנת להגיע לריכוז מוחלט בתפילה ולהתמקד באהבת האל. חלק מהנזירות לא יוצאות מתחום המנזר וגם לא יוצרות קשר כלשהו עם המבקרים.

מסלול ההכשרה של נזירה הוא בן 6 שנים: השנה הראשונה היא שנת בחינה של המועמדת והתאמתה למסגרת. שנתיים נוספות היא חיה ומתפקדת בליווי חונכת. עוד שלוש שנים היא לוקחת על עצמה נדרים זמניים ורק כעבור פרק זמן זה היא הופכת לנזירה מן המניין.

הנזירות דוגלות באידאולוגיה של סנט קלייר וחיות בצניעות הגובלת בסגפנות. החדרים בהם הן גרות קטנים ויש בהם מיטה עם מזרן קשה, שרפרף, שולחן וארון.