צוואת דוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור של הצייר פרדיננד בול המדמה את מעשה צוואת דוד. שמן על קנבס, 1643

צוואת דוד היא קבוצת הדרכות וציווים בנושאים שונים, שדוד המלך אמר לבנו שלמה, לפני מותו. זהו מעשהו האחרון של דוד המוזכר במקרא.

הסיפור מופיע בספר מלכים א', פרק ב', וביהדות נוהגים להפטיר בו בפרשת ויחי, העוסקת בברכות יעקב לבניו לפני מותו.

תוכן הצוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד פתח את הצוואה בשתי הוראות פרטיות שנגעו להתנהגותו הפרטית של שלמה:

  • להיות חזק ולהתבגר. ”אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ” (ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ב')
  • ללכת בדרך אביו, לעבוד את ה' ולשמור את מצוותיו: ”וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה”. אם יעשה זאת, הבטיח דוד, ישמור ה' את מלכותו.

לאחר מכן, הורה דוד לשלמה מספר הוראות פוליטיות, בנוגע לסילוק הספיחים של אויבי בית דוד בעם ישראל, כדי לחזק את המשך שלטונו של שלמה:

  • לנקום ביואב בן צרויה על רצח אבנר בן נר ועמשא בן יתר. בדברי דוד לא נאמר במפורש להרוג את יואב, אלא בדרך רמז: ”וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל”.
  • לגמול חסד עם בני ברזילי הגלעדי, שעזר לדוד בזמן מרד אבשלום. כאשר הציע לו דוד תמורה על עזרתו, הוא סירב לקבל טובה אישית, בנימוק שהוא כבר זקן ואין לו צורך בכלום, אך ביקש שדוד יעזור לבניו.”וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ: כִּי-כֵן, קָרְבוּ אֵלַי, בְּבָרְחִי, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיך ” (ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ז')
  • לנקום בשמעי בן גרא, שקילל את דוד בזמן מרד אבשלום. דוד הסביר שהוא אינו יכול לעשות לו דבר, שכן הוא נשבע לו שלא יפגע בו, אך את שלמה הוא מצווה: ”אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל”.

ציווי נוסף שמופיע רק בספר דברי הימים[1] הוא בניית בית המקדש: ”וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה: בְּנִי, אֲנִי הָיָה עִם-לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי. וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי... הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב: כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל-יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו... הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב; וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. עַתָּה בְנִי, יְהִי ה' עִמָּךְ, וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ”. דוד סיפר לשלמה שהוא כבר אסף זהב, נחושת וברזל, עצים ואבנים, וכל שנותר לשלמה הוא לבנות.

קיום הצוואה על ידי שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את יואב בן צרויה הרג שלמה כאשר אדוניה אחיו ביקש לשאת את אבישג השונמית, פילגש דוד, פעולה שפורשה על ידו כניסיון לבסס את כוחו בחצר המלוכה כיורשו האמיתי של דוד. יואב, שבעבר תמך באדוניה, שמע ששלמה הוציא את אדוניה להורג, וברח לאוהל ה', ובניהו בן יהוידע הרג אותו שם על פי ציוויו של שלמה.

על שמעי בן גרא ציווה שלמה שלא יצא מירושלים, והזהיר אותו שאם יעזוב את העיר ימות. שמעי הסכים, אך לאחר שלוש שנים עבדיו ברחו לגת, והוא יצא מירושלים כדי להשיב אותם. בעקבות זאת זימן המלך שלמה את שמעי, נזף בו על שהפר את התנאי ועל שקילל את דוד, וציווה את בניהו להרוג גם אותו.

את הציווי על בניית בית המקדש קיים שלמה והוא בנה את בית המקדש הראשון[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]