משתמש:ידך-הגדושה/רצח יצחק רבין
רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין הוא רצח פוליטי שאירע ב־4 בנובמבר 1995 (י"ב בחשוון ה'תשנ"ו) בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בתום עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל. הרצח בוצע על ידי יגאל עמיר, במטרה לעצור את יישום דרכו המדינית של רבין ובמיוחד את הסכמי אוסלו.
האווירה הציבורית לפני הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה שלאחר חתימת הסכמי אוסלו הייתה תקופה סוערת בישראל. טבח מערת המכפלה וגל של פיגועי התאבדות בישראל בשנים 1994–1995, שבהם נרצחו עשרות אנשים, עוררו קרע חריף בין הימין לשמאל. הימין האשים כי מדיניות הממשלה בראשות יצחק רבין מובילה לפיגועי טרור פלסטיני, ומסע ציבורי נרחב נוהל נגד מדיניות הממשלה ונגד רבין, שעמד בראשה. כמה אנשי ימין, בהם חברי כנסת, טענו כי הממשלה, שהייתה ממשלת מיעוט, אינה לגיטימית ומתחו עליה ביקורת חריפה, חלק מחברי הכנסת מן הימין השוו את פעולותיה של הממשלה לאלה של משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית.[1][2]
הפגנות ופעולות מחאה רבות נערכו בכל רחבי הארץ – הפגנות מאולתרות שאורגנו בזירות פיגועים מיד לאחר התרחשותם, והפגנות מאורגנות, שחלקן כללו חסימת כבישים וצמתים, פעולות שארגנה בעיקר התנועה "זו ארצנו" בהנהגת משה פייגלין, שניסתה להוביל מרי אזרחי בלתי־אלים כנגד ממשלת ישראל. בהפגנות נשמעו קריאות קראו "רבין בוגד" ו"רבין רוצח", וכרזות המציגות את רבין עטוי כאפייה ומחבק את ערפאת נתלו ברחבי הארץ והונפו בהפגנות הימין.[3] במרץ 1994 נערכה בצומת רעננה הפגנה בהשתתפות ראש האופוזיציה בנימין נתניהו שבה נשאו מפגינים ארון קבורה עם הכתובות "ישראל בסכנה", "רבין ממית ציונות"[4] ו"רבין קובר ציונות",[5] וכרכו חבלי תלייה סביב צווארם.[6][7] בעקבות ההפגנות התקיימה ישיבת ממשלה שבה נידונה האפשרות להעמיד לדין את מי שמתיר את דמו של ראש הממשלה ומסית לפגוע בו באופן פיזי.[8]
בעקבות ההתקדמות בתהליך אוסלו וחתימת הסכם ביניים נוסף, שהעניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות ובעוד כ־450 כפרים בשטחי יש"ע, שוסעה המדינה במחלוקת פנימית עזה. באוגוסט ניסה צעיר לדרדר את מכוניתו של השר יוסי שריד לתהום,[9] וב־2 באוקטובר 1995 נערך טקס פולסא דנורא מול ביתו של רבין בירושלים. בליל הדיון על הסכמי אוסלו ב התקיימה הפגנת רבבות בכיכר ציון בירושלים, ששם נאמו ראשי מפלגות הימין. במהלך ההפגנה נשמעו קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין" וכן נשרפו תמונותיו של רבין.[10] בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר למשכן הכנסת ושם השתוללו באלימות, ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת והרסו את מכוניותיהם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה.[11] יו"ר הכנסת, שבח וייס, שלל מחבר הכנסת חנן פורת את זכות הדיבור במליאה בשל המהומות והורידו מהדוכן בצעקות "תרגיע את האנשים שלך שם שבחוץ". במהלך ההפגנה ולאחריה פורסמה כרזה שיצר קטין[12], ובה הוצג רבין כשהוא לבוש במדי אס אס, ואחד מעותקיה נמסר לכתב הטלוויזיה ניצן חן על ידי סוכן שירות הביטחון הכללי אבישי רביב. עותק נוסף, של אותה כרזה, נמסר לעיתונאית רינה מצליח על ידי איתמר בן גביר[13].
לא רחוק מההפגנה, השר בנימין בן אליעזר הותקף במכוניתו בדרכו לכנסת. אחרי כמה ימים, כשרבין השתתף בכינוס במכון וינגייט, המון התנפל על מכוניתו ואחד הנוכחים ניסה להתפרץ לעברו ולתקוף אותו פיזית.[14] לאחר אותה תקרית התראיין לטלוויזיה איתמר בן גביר, פעיל כך (ולימים שר בממשלת ישראל), עם סמל של מכונית קאדילק, שלטענתו נעקר ממכוניתו של רבין, ואמר: "כמו שאנחנו הגענו לסמל הזה – אנחנו יכולים להגיע לרבין".[15][16]
במחנה השמאל היו שהתריעו מפני פגיעה ברבין בידי פעילי ימין קיצוני. למשל, אריה כספי כתב בעיתון "הארץ" שבועיים לפני הרצח: ”'רבין בוגד' הוא ביטוי שיכול להביא מישהו מהמאזינים של הימין לחסל את החשבון עם הבוגד. כל מי שמשתמש בביטוי יודע זאת.”[17] אל מול האשמות וחששות אלה, היו בימין שהאשימו את השמאל בפרובוקציה ובניסיון לסתימת פיות.[18]
גם במחנה הימין התריע אהרן דומב, איש מועצת יש"ע, במכתב לרבין ב־13 במאי 1994: "אנו מצידנו עושים כל מאמץ, אולם מצאתי לנכון להתריע בפניך על כך, וכי באם תמשיך בדרך זאת תישא לפחות 'באחריות עקיפה' (בניסוחה של ועדת כהן) בגין פעולה שטנית של יחיד" (רצח פוליטי).[19]
כבר מספר חודשים לפני הרצח שמו של יגאל עמיר היה ידוע לאנשי המחלקה היהודית בשב"כ והוא היה תחת מעקב של מספר סוכנים (בפרט אבישי רביב), כחלק מרשימה של אנשי ימין קיצוני שהתנגדו להסכמים.[20]
כמשקל נגד להפגנות הימין, ארגנו תנועות השמאל במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, הפגנה גדולה לתמיכה בקואליציה, בממשלה וברבין תחת הכותרת "כן לשלום, לא לאלימות".
האשמת מחנה הימין-דתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – תגובת החברה הדתית לרצח רבין |
לאחר הרצח החלו להישמע קולות רבים בשמאל,[21] אשר טענו כי האווירה הציבורית הטעונה ששררה לפני הרצח היוותה הסתה, ושהיה קשר ישיר או עקיף בינה ובין הרצח, וביקשו לנקוט אמצעים משפטיים (כגון העמדה לדין) כנגד רבנים ופוליטיקאים מהימין שלטענתם הסיתו לרצח. שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן טען כי "כל הסימנים מעידים שהחלת דין רודף על ראש הממשלה מפי פוסקי הלכה כלשהם הביאה אחד שומר מצוות לידי שפיכות דמים".[22] השופט בדימוס אליהו מצא טען, שביטויי ההסתה שנשמעו בציבוריות הישראלית לפני מקרה הרצח השפיעו על הרוצח והכשירו את הקרקע לקראתו, וכראיה לדבריו הביא מדברי עמיר בחקירתו לאחר הרצח: ”כל מה שעשיתי לא הייתי עושה, אלא בגלל חובתי הדתית להגנת עם ישראל, מצד דין מוסר, שאליו השתייך רבין, כפי שנאמר על ידי הרבה רבנים”.[23][24][25]
למעשה, השיח העיתונאי לאחר מותו של רבין הבליט שתי זירות עימות מרכזיות בחברה הישראלית: חילוניים מול דתיים ושמאל נגד ימין. בעיני השמאל, פוליטיקאים מהימין התעלמו מהסיסמאות, מהשלטים ומהמיצגים האלימים בהפגנות הימין ואף שלהבו את ההמונים שפקדו את ההפגנות. חמור מכך, הם טענו שרבנים החילו על רבין ״דין רודף״ שהצדיק את גדיעת חייו כדי למנוע מסירת שטחים. מנגד, פוליטיקאים מהימין ומנהיגי ציבור ציוניים־דתיים טענו כי הם, למעשה, הקורבנות, משום שסומנו כאשמים ברצח על לא עוול בכפם.[26]
רבים בימין טענו כי מדובר בניצול פוליטי של הרצח, שעשה מתנקש בודד, ובניסיון לבלום את הביקורת נגד הסכמי אוסלו וספיחיהם.[27] הרב אליעזר מלמד נחקר בגין מכתב ששלח לרבנים בפברואר 1995 ובו כתב שלל סיטואציות בהן יחידים ייטלו את החוק לידיהם אך שאל אם יש מקום "שחכמי ישראל וראשי הציבור צריכים להזהיר את רוה"מ ואת שרי הממשלה, שאם ימשיכו למסור את תושבי יש"ע לשלטון מרצחים, על פי ההלכה יהיה הכרח להעמידם למשפט ציבורי ולהענישם כדין של מוסר".[28] לא הוגש נגדו כתב אישום. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר לימים שלא הוכח כי הסתה גרמה לרצח.[29]
- ^ רחבעם זאבי: "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת... ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה", נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
- ^ אריאל שרון: "בכל פעם שאני שומע את ההצעה הנוראה שהציע אייכמן לקסטנר וליואל ברנד, של "דם יהודים תמורת משאיות", עולה דמי לראשי... כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של אש"ף, מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע באותה מידה","שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 18 בנובמבר 1994
"מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה", הארץ, 1 באפריל 1994
רפאל איתן: "מה שקרה בצומת בית-ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם", "ידיעות אחרונות", "שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 23 בינואר 1995 - ^ ההסתה שקדמה לרצח, אתר הנוער העובד והלומד
- ^ חנן עמיאור, שלוש האשמות שווא שהודבקו לנתניהו, באתר פרספקטיבה, 20 ביולי 2015
- ^ יואש אלרואי, פוסט מספר 717.3: יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922), באתר יואש אלרואי TVblog, 4 בנובמבר 2017
- ^ יוסי גורביץ, התמונה האבודה, באתר החברים של ג'ורג', 31 באוקטובר 2012
- ^ ארון הקבורה וחבל התלייה, (מאורכב), נובמבר 1997 (ארכיון)
- ^ חנה קים, הארץ, 25 באוגוסט 1995
- ^
יוסי שריד, הנואם שאני מציע לעצרת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015
- ^ סרטון המתעד את ההסתה לפני רצח יצחק רבין - YouTube
- ^ "מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה". נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
- ^ נחמיה שטרסלר, מי באמת הכין את כרזת רבין במדי אס־אס, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2018
- ^ העיתונאית תקפה את בן גביר, באתר כיפה, 25/05/23
- ^ ניר יהב, הספירה לאחור: שרשרת האירועים שהובילו אל הרצח הבלתי נמנע, באתר וואלה, 22 באוקטובר 2015
- ^ איתן הבר ואיתמר בן גביר על הסתה שקדמה לרצח רבין, נבדק ב-2023-03-03
- ^ איתמר אייכנר, הרצוג: "רצח רבין מבליט את נחיצות הלכידות". שבס: "מי שהסית נגדו יהיה בשלטון", באתר ynet, 5 בנובמבר 2022
- ^ אריה כספי, מישהו עוד יחסל את "רבין הבוגד", באתר הארץ, 13 במאי 2003 פורסם במקור ב-20 באוקטובר 1995, שבועיים לפני רצח רבין.
- ^
שרון: "הידיעות המופצות על סכנה לחיי רה"מ - פרובוקציה סטאליניסטית"... "מה שממשלת רבין עושה כעת בארץ: פרובוקציה תקשורתית על כוונה כביכול להתנקש בחיי רבין ושרי הממשלה, שמטרותיה גלויות לעין"
— נדב שרגאי, הארץ, 15 באוקטובר 1995 - ^ ברק רביד, בכיר מועצת יש"ע לרבין ב-94': "דבריך יובילו לרצח פוליטי", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 בנובמבר 2018
- ^ יוסי מלמן, המחדל המודיעיני שלא נחקר דיו: מדוע שב"כ לא קישר בין יגאל עמיר ל"תימני הקטן", באתר הארץ, 29 באוקטובר 2020
- ^ אהוד ברק בהתייחסות לתקופה שלפני הרצח: "...אם שוב נרשה שחופש הביטוי יהפוך לחופש ההסתה..." שמעון פרס: "אין ספק שהדיבורים על פולסא דנורא והטפות הרבנים הובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין"
- ^ משה נגבי, "כסדום היינו", הוצאת כתר. עמוד 213
- ^ אליהו מצא, ההסתברות שמילים תהרוגנה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 בדצמבר 2005.
- ^ דפנה ברק-ארז ודודי זכריה, הסתה לטרור וגבולות חופש הביטוי: בין הגבלות ישירות להגבלות עקיפות, באתר אוניברסיטת תל אביב, 2012.
- ^ ראו גם את אמירותיו של יגאל עמיר בסוף הקטע מתוך: חקירת רצח ראש הממשלה
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםסיקור - ^ זאב בנימין בגין אמר במליאת הכנסת: "... נעשה גם ניסיון מאורגן, שיטתי, מחושב, להחניק את הדמוקרטיה בישראל על ידי השתקת האופוזיציה הפרלמנטרית, ונעשה ניסיון ציני ליצור אווירה שבה תהיה זהות במוחם של אנשים בין עצם ההתנגדות להסכמי אוסלו לבין תועבת הרצח", זאב בנימין בגין, מליאת הכנסת, 22 בנובמבר 1995, מתוך: סיפור עצוב, עמוד 214
- ^ יחסו של הרב לנושאים בוערים, שו"ת של אליעזר מלמד באתר ישיבה, מתוך פורום "ארץ מולדת" באתר ערוץ 7
- ^ צבי זרחיה ויובל יועז, מזוז: לא הוכח שרבין נרצח בגלל הסתה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
