נשות הכותל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחת ממתפללות קבוצת "נשות הכותל", בקריאת ספר תורה בקשת רובינסון.

נשות הכותל הוא ארגון נשים[1] שמטרתו, על פי פרסומיו, היא "להשיג הכרה משפטית ומעשית בזכותנו כנשים, להתפלל בקבוצה ובקול, לקרוא מן התורה ולהתעטף בטליתות בעזרת הנשים שבכותל המערבי"[2].

הקבוצה הוקמה בסוף שנות השמונים לאחר שקבוצת נשים ביקשה להתפלל ברחבת הכותל, אולם נאסר עליה להתעטף בטליתות ולהשתמש בספרי התורה שבמקום או להכניס ספר תורה משלהן[3]. מאז הקמתה בשנת 1988 הקבוצה מקיימת מדי ראש חודש[4] תפילת שחרית וקריאת ההלל בעזרת הנשים של הכותל המערבי. בעבר הנשים נהגו לעבור לקשת רובינסון, בהתאם להחלטת ועדה ממשלתית בעניינה שאושרה בבג"ץ, כדי לקרוא בתורה ולאפשר לנשים המעוניינות בכך להתעטף בטלית ולהניח תפילין[5], אך מאז שנת 2013 גם הקריאה בתורה נעשית בעזרת הנשים.

יושבת ראש "נשות הכותל" מאז התארגנות הקבוצה בשנת 1988 היא ענת הופמן. הקבוצה נרשמה כעמותה ביוני 1998 והכנסותיה, שכמעט כולן נתקבלו כתרומות, עמדו בשנת 2013 על 986 אלפי ש"ח ובשנת 2014 על 711 אלפי ש"ח[6] .

בקרב חלק משמעותי של הציבור האורתודוקסי ובמיוחד בקרב היהדות החרדית קיימת התנגדות עזה, לעתים אף אלימה[7], לאופי התפילה של נשות הכותל בעזרת הנשים של רחבת הכותל, בייחוד במקרים בהם גם השימוש בטליתות ותפילין והקריאה בתורה הם בעזרת הנשים בכותל[8]. מנגד קיימת תמיכה לעמדתן מצד הציבור הרפורמי וכן חלק מהציבור הקונסרבטיבי[9].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפילות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה לתפילה הראשונה באה לאחר הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות, אשר נערך בירושלים בראש חודש טבת ה'תשמ"ט (9 בדצמבר 1988). לקראת סיומו הציעה אחת המשתתפות, רבקה האוט, פמיניסטית מברוקלין, לקיים "תפילת הודיה לשלום המדינה" ברחבת הכותל הדרומי. קבוצה של כשבעים נשים הגיעה לעזרת הנשים של הכותל המערבי כשהן עטופות בטליתות, וניסו להתפלל ולקרוא בתורה, ונתקלה בהתנגדות מתפללות ובעקבותיהן מתפללים, שהובילה למהומה אלימה ולהתערבות המשטרה[10]. בעקבות התפילה הראשונה קבוצת נשים ירושלמיות החליטה לקיים תפילה בכל ראש חודש. כך התגבשה קבוצת "נשות הכותל".

כעבור 8 ימים, בראש חודש טבת תשמ"ט (9 בדצמבר 1988), הביאה עמה הקבוצה ספר תורה. משהחלנה לקרוא בתורה בקול רם כשהן עטופות בטליתות החלה התפרעות אלימה אשר כללה יריקות, גידופים וחטיפת ספר התורה מידיהן. תפילת ראש חודש אדר תוארה בפסק דין של בג"ץ: "לקראת ראש חודש אדר א', למודות נסיון, הודיעו הנשים למשטרה מבעוד מועד על כוונתן להתפלל ליד הכותל כדרכן. אך ללא הועיל. במהלך התפילה החלו מתפללות אחרות - והחרו-החזיקו אחריהן מתפללים - להפריע לקבוצת הנשים: לקלל אותן, לשלח בהן דברי-בלע, ואף לחטוף את סידורי-התפילה מידיהן, להשליך עליהן חפצים ולהכותן[10]."

לקראת תענית אסתר של אותה שנה נפגשו הנשים עם רב הכותל דאז, הרב מאיר יהודה גץ ונציגי המשטרה. נשות הכותל הסכימו להצעתו של הרב גץ להתפלל ליד הכותל בלא טליתות וספרי תורה, בתמורה להבטחתו לדאוג לשלומן ולקיום תפילתן. אך כשהגיעה הקבוצה פרצה מהומה, השליכו לעברן כיסאות, אבנים ובקבוקים ומכל הבא ליד וסדרני הכותל לא הצליחו לשמור על הסדר. בסופו של דבר המשטרה נאלצה לפזר מתפרעים אלימים באמצעות רימוני גז מדמיע[11][10].

בעקבות זאת עתרה קבוצת הנשים לראשונה לבג"ץ נגד הממונה על הכותל, משרד הדתות, הרבנים הראשיים לישראל והמשטרה, בדרישה לאפשר להן להתפלל בטליתות ולקרוא בתורה בכותל, בשם חופש הדת והפולחן והזכות לשוויון[12]. בחודשים ובשנים שלאחר מכן, התפילות נערכו בעזרת הנשים, אך הקריאה בתורה נערכה במקום אחר, לרוב בחצר מרים. חלק מהתפילות עברו בשקט יחסי וחלקן הופרעו בגילויי אלימות כנגד המתפללות[13].

עמדת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם הגישה המדינה את תשובתה לעתירה, הרחיב שר הדתות את תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים החלים על הכותל, כך שיאסרו "עריכת טכס דתי שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים כלפי המקום". עמדת המדינה בתשובתה לבג"ץ הייתה שלאור תקנה זו ומטעמי ביטחון והסדר הציבורי, נמנע מהנשים להתפלל בכותל בדרכן: הגעה בקבוצה, התעטפות בטלית, נשיאת ספר תורה וקריאה בו.

פסק הדין הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג"ץ פסק[12] בסוגיה רק בינואר 1994. הנשיא מאיר שמגר ציין בפסק דינו[12]:

לטעמי, יש להוסיף ולחפש אחר דרכים מעשיות, שלפיהן כל אדם המבקש לפנות לבוראו בתפילה יהיה רשאי לעשות כן בסגנונו ובדרכו, ובלבד שלא יהא בכך כדי להוות פגיעה של ממש בתפילתם של אחרים. נקודת המוצא המשפטית היא אכן המצב הקיים. אך אין לסגור את הדלת בפני קיומה של זכותו בתום-לב של כל מי שמבקש לשטוח תפילתו בדרכו. [...] הנני מציע לממשלה לשקול מינויה של ועדה שתוסיף ותבדוק את הנושא לעומקו כדי להגיע לפתרון שיקיים את חופש הגישה לכותל ויצמצם פגיעה ברגשות המתפללים. על-כן הייתי דוחה בשלב הנוכחי את העתירות, וזאת בכפיפות להמלצתי הנ"ל.

ועדות מטעם הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 1994 הקימה הממשלה ועדת מנכ"לים שהתבקשה "להציע פתרון אפשרי שיקיים את חופש הגישה לכותל המערבי ואת חופש התפילה ברחבתו, תוך צמצום הפגיעה ברגשות המתפללים במקום". כעבור שנתיים, ב-2 באפריל 1996, הגישה הוועדה דו"ח שבו קבעה: "כדי להגיע לאיזון הנדרש מהוועדה בהחלטת הממשלה, בין חופש הגישה לכותל לבין צמצום הפגיעה ברגשות המתפללים, לא מצאה הוועדה כי בשלה העת לאפשר תפילה ברחבת הכותל המערבי גופא, אשר היא שונה מהתפילה המסורתית המקובלת בו".

כעבור שנה החליטה ועדת השרים לענייני ירושלים לאמץ את המלצות הוועדה, והחליטה "לפעול לבחינת אפשרות להסדרת אתר תפילה חילופי מתאים". ועדה נוספת שמינתה הממשלה, בראשותו של שר האוצר, יעקב נאמן, המליצה שנשות הכותל יתפללו בקצה הכותל המערבי, באזור קשת רובינסון, הנמצאת בתחומי הגן הארכאולוגי ירושלים ליד רחבת הכותל.

פסק הדין השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 פסק בג"ץ שיש לאפשר את תפילת נשות הכותל, תוך שהוא מותח ביקורת על פעולתן של הוועדות, והורה לממשלה "לקבוע את ההסדרים והתנאים המתאימים, בגדרם תוכלנה העותרות לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל המערבי"[14].

קבוצה של חברי כנסת חרדים הגישה בשנת 2001 הצעת חוק לתיקון חוק השמירה על המקומות הקדושים, המכוונת ישירות נגד נשות הכותל ופסיקת בג"ץ: הוצע לקבע בחקיקה שרחבת התפילה של הכותל המערבי תחולק באמצעות מחיצה לעזרת גברים ועזרת נשים, "לא יקוים טקס דתי בעזרת הנשים שליד הכותל המערבי, הכולל הוצאת ספר תורה וקריאה בו, תקיעה בשופרות, לבישת טליתות ותפילין"[15]. הצעת החוק לא אושרה.

נשות הכותל בעת קריאת התורה בקשת רובינסון, ינואר 2013

דיון חוזר והצעת קשת רובינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה ביקשה דיון נוסף[10] בו הציעה, בהתאם להמלצתה של ועדת נאמן, שהנשים יתפללו כמנהגן בקשת רובינסון, ונימקה שתפילה במקום זה:

מקיימת את שני התנאים שהציב הנשיא שמגר, קרי, קיום חופש הגישה לכותל וצמצום פגיעה ברגשות המתפללים. חופש הגישה לכותל יישמר (כמו גם חופש הפולחן) שכן קשת רובינסון היא כאמור ממקטעי הכותל, והתפילה בו תייתר חיכוכים ותמנע פגיעה ברגשות המתפללים בכותל בדרך הנהוגה מימים ימימה.

השופט מישאל חשין העיר על כך: "אתר "קשת רובינסון", ידענו כולנו, שריד הוא מן החומה המערבית של הר-הבית, כמוהו ככותל המערבי. ואולם איש לא יכחד כי בתודעה הקולקטיבית והאינדיווידואלית של בני העם היהודי אין חלק זה של החומה המערבית ניצב בדרגת קדושה ויחודיות השווה לאותו חלק מן החומה המערבית הקרוי הכותל המערבי."

השופט חשין ציין את הצורך לאזן בין שתי זכויות:

זכותן של נשות הכותל זכות היא העומדת להן להתפלל ליד הכותל כדרכן. כך הוחלט בפסק-הדין הראשון. כך נישנה בפסק-הדין השני, ואני לא נמצא לי הצדק לעקור הלכה זו ממקומה. ואולם זכותן של העותרות להתפלל כדרכן ליד הכותל, ככל זכות במשפט, אין היא זכות ללא- גבולות. זכות היא הנדרשת - ככל זכות אחרת במשפט - כי נמוד אותה ונשקלנה כנגד זכויות אחרות הראויות להגנה אף- הן. אכן, עלינו לעשות כיכולתנו למַזער את הפגיעה ששומרי מצוות אחרים חשים בשל אורח תפילתן של נשות הכותל, ועל דרך זו אף למנוע אירועים חמורים בהתנגשות שבין המחנות הניצים.

כפתרון לצורך זה פסק: "כדי לנסות ולהכיל גם את אלה גם את אלה, סבורני כי למיצער לעת הזו ראוי להן לנשות הכותל כי תתפללנה כדרכן ליד הכותל המערבי באתר "קשת רובינסון" ובלבד שהאתר יוכשר כראוי וכיאות לכניסת אנשים אליו ולשהיית אנשים בו." פסיקה זו נתקבלה ברוב קולות[10].

המשך פעילות כעמותה רשומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2009 עוכבה חברת הקבוצה, על ידי המשטרה כיוון שיחד עם נשים נוספות התעטפה בטלית והשתתפה בקריאת התורה בעזרת הנשים[16]. עשרות מתפללות התאספו מול התחנה שבה נעצרה ומחו על המעצר. ביולי 2010, נעצרה ענת הופמן, יו"ר הארגון, בנימוק שיחד עם קבוצת נשים ניסתה לקיים תהלוכה ברחבת הכותל כשבידיה ספר תורה. כתנאי לשחרורה הוסכם שתורחק מהכותל לחודש[17]. באירועים אחרים נעצרו גם נשים נוספות[18]. העילה החוקית למעצרים הייתה חשד לעבירות של 'התנהגות במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת שלום הציבור', 'הפרת הוראה חוקית' ו'מעשה אסור בתחומי המקומות הקדושים'[19], אך לא הוגשו כל כתבי אישום. עד 2012 במרבית המקרים נשות הכותל קראו בתורה בקשת רובינסון ולא ניסו להיכנס עם ספר התורה לעזרת הנשים.

חברות "נשות הכותל", עטופות בטליתות, מעוכבות לחקירה בראש חודש כסלו ה'תשע"ג, נובמבר 2012

בפברואר 2013 פנתה הופמן למפכ"ל המשטרה בבקשה שתמנע נגיעת שוטרים גברים בנשות הכותל, שלדבריה פוגעת באמונתן הדתית[20].

בשנת 2012 צילם הצלם דוד רובינגר, מספר חברות של הארגון בתנוחה הדומה לתנוחת הצנחנים מתצלום הצנחנים בכותל המערבי המקורי שצילם[21]. בפברואר 2013 הצטרפו לתפילתן החודשית של נשות הכותל גם חלק מלוחמי חטיבת הצנחנים שהשתתפו בקרבות לשחרור הכותל. ב-12 במרץ 2013, ראש חודש ניסן, הצטרפו שלוש חברות הכנסת, סתיו שפיר, תמר זנדברג ומיכל רוזין לנשות הכותל. באותו מועד, לראשונה לאחר חודשים רבים, אף אחת מהמתפללות לא נעצרה בידי המשטרה[22].

באפריל 2013 דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשת המדינה להתנות בתנאים מגבילים את שחרורן של חמש נשים שנעצרו. השופטת שרון-לארי בבלי פסקה כי "לא התקיים כל יסוד למעצרן של המשיבות". לדבריה, הפרת הסדר לא הייתה מצד המתפללות, ולא "נשות הכותל" החלו בפרובוקציה - כי אם המפגינים והמפגינות נגדן[23].

המשטרה ערערה על ההחלטה, והעניין הובא בפני בית המשפט המחוזי ב-25 באפריל 2013. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, דחה את ערעור המדינה ופסק שמעשי הנשים אינם מהווים הפרת הוראה חוקית שיש בה עילה למעצרן, בנימוק שבג"ץ פירש את "מנהג המקום" האמור בתקנות השמירה על המקומות הקדושים בפרשנות "פלוריאליסטית-חילונית-לאומית". כמו כן פסק בית המשפט כי ההחלטה הקודמת, שראוי לנשות הכותל להתפלל כמנהגן במתחם קשת רובינסון, נוסחה כהמלצה לנשות הכותל ולממשלה ו"פסק הדין בדנג"ץ הופמן לא הטיל על נשות הכותל איסור תפילה - למצער לא איסור שהפרתו מקימה סנקציה פלילית". בנוסף לא ניתנה קביעה שיפוטית שתאשר כי בעבודות שביצעה המדינה באתר קשת רובינסון הממשלה מילאה אחר התנאי שנקבע בדנג"ץ הופמן שהאתר יוכשר כראוי וכיאות[24]. פסק הדין נחשב למהפכני[18] כיוון שהוא למעשה קבע כי אין בתפילת נשות הכותל בעזרת הנשים שבכותל המערבי דבר עבירה.

בעקבות פסיקתו של סובל, החליט היועץ המשפטי לממשלה לבחון תיקון בתקנות השמירה על המקומות הקדושים אשר לא יאפשר את תפילת נשות הכותל כדרכן. עד לתיקון הותר לנשות הכותל להתפלל כמנהגן ברחבה, דבר שיישמו בראש חודש סיון - 10 במאי 2013[25]

ביוזמת ארגון "נשים למען הכותל" (מוצג בהמשך) ובתמיכת מנהיגים רוחניים חרדים הגיעו אלפי בנות סמינרים להתפלל במקביל לתפילת עשרות נשות הכותל, שנקבעה על ידי המשטרה לשעה 6:30 בבוקר[26]. גם אלפי גברים הגיעו למקום, ולאחר התפילה יידו כמה מהם אבנים לעבר נשות הכותל ושלושה מהם נעצרו[8].

ב- 15 במאי הודיעה שרת המשפטים לבני כי לתיקון תקנות השמירה על המקומות הקדושים נדרשת הסכמת שרת המשפטים, ועמדתה היא שקביעת בית המשפט מקובלת עליה ועולה בקנה אחד עם קידום שוויון לנשים ויישום מדיניות סובלנית ופלורליסטית בכותל המערבי[27].

בראש חודש אב, למעלה מחמשת אלפי בנות ונשים חרדיות באו להתפלל בכותל לפני תפילת נשות הכותל ומילאו את עזרת הנשים[28]. המשטרה אפשרה את תפילת נשות הארגון רק ברחבה העליונה, שם התפללו ביחד עם הגברים שנלוו אליהן, אל מול מפגינים חרדים. בחודשים שלאחר מכן הנוכחות החרדית הייתה דלילה יותר ותפילת נשות הכותל חזרה להתקיים בעזרת הנשים.

באוקטובר 2014 יצא הארגון בקמפיין על גבי אוטובוסים הקורא לנערות לבוא לחגוג בת מצווה בעליה לתורה עם נשות הכותל, יוזמה שמומשה לראשונה ב-24 באוקטובר בקריאה בספר תורה זעיר בן 200 שנה שהוברח לעזרת הנשים. גם בתפילת ראש חודש סיוון שהתקיימה בחודש מאי 2015, קראו נשות הכותל בתורה לאחר שגברים התומכים בקבוצה העבירו ספר תורה מעזרת הגברים לעזרת הנשים דרך המחיצה. בעקבות כך הגברים עוכבו לחקירה.

הפולמוס הציבורי סביב פעילות העמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בציבור החרדי הביעו את מורת רוחם מפעילות נשות הכותל. הרב עובדיה יוסף התייחס למעשי העמותה באומרו: "יש טיפשות שבאות לכותל המערבי, שמות טלית ומתפללות. אלו שוטים. רוצות שוויון, לא רוצים שם שמיים, צריך להוקיע אותן ולהיזהר"[29]. רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ, אמר על נשות הכותל:"ניתנה להן האפשרות לקיים את מנהגן בצמוד לכותל בקשת רובינסון. אך הן מבקשות לעשות זאת דווקא בעזרת הנשים תוך פגיעה ברגשות. חציית הקווים שלהן תחזיר לירושלים את מלחמת האחים שכבר החריבה אותה בעבר"[22][30]. רבנים מהציונות הדתית קראו "לא לתת לקבוצה קטנה לפגוע במאות אלפי המתפללים הבאים להתפלל בקביעות במקום המקודש הזה"[31], ורבנים במועצת הרבנות הראשית תיארו את פעילות נשות הכותל כפרובוקציה[32]. ההתנגדות לפעילות העמותה באה לידי ביטוי גם במקרי אלימות נגד הקבוצה, שכללו השלכת חפצים עליהן[33]. רונית פסקין, חרדית מירושלים, הקימה תנועה בשם "נשים למען הכותל" שמטרתה לדבריה למנוע את הפיכת הכותל ל"קרקס תקשורתי"[34]. תנועה זו השתתפה בהתכנסות של אלפי בנות חרדיות שנערכה במקביל לתפילת נשות הכותל בראש חודש סיון תשע"ג[35].

מנגד, יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל, כתב על המצב הקיים בכותל המערבי שבו האתר פועל כמו בית כנסת אורתודוקסי: "יש להחזיר את הכותל לכלל ישראל. צריך לשחרר את הכותל שנית."[36] העמותה מציינת את התנועה הרפורמית כתומכת בפעולותיה וכן קיימת התארגנות קונסרבטיבית התומכת בעמותה, בארצות הברית פועלת קבוצת תמיכה בשם "ועד בינלאומי למען נשות הכותל".

באפריל 2013 הגיע הוויכוח סביב פעילותן של נשות הכותל לדיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת הפנים של הכנסת[37].

דורית ביניש, נגידת האוניברסיטה הפתוחה ונשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אמרה בראיון: "אם חשוב להן להתפלל בדרך הזאת בראש חודש, אני מבינה אותן, זאת זכותן. חלק מהחירויות והזכויות של בני אדם הן הזכות לפולחן דתי והזכות להימנע מפולחן דתי. אלה זכויות בסיסיות. קשה לי גם להבין את ההתנגדות, כי רחבת הכותל גדולה והן עומדות מאחורי עזרת נשים [...] נראה לי שאפשר להגיע להסדר שלא יפגע ברגשותיו של איש." וכן אמרה: "חשוב לציין שעל פי המצב המשפטי הן אינן מפרות חוק"[38].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אתר העמותה הוא כולל קונסרבטיביות, רפורמיות ואורתודוקסיות.
  2. ^ לפי הדף הראשי של אתר העמותה
  3. ^ קובי נחשוני, המשטרה מחמירה עם נשות הכותל: אסור קדיש, באתר ynet, פורסם: 04.04.13
  4. ^ למעט ראש חודש תשרי (ראש השנה)
  5. ^ ראו תמונה.
  6. ^ לפי הדוחות הכספיים של העמותה באתר guidestar
  7. ^ שלמה אבינרהעם רוצה כותל דתי. רפורמיות, הניחו לכותל, באתר ynet, 13 במאי 2013
    סרטון של השלכת כיסאות אל עבר נשות הכותל
    Marcy Oster, Chairs thrown at Women of the Wall, JTA, March 16, 2010
  8. ^ 8.0 8.1 נועם (דבול) דביר וקובי נחשוני, קרב תפילות: חרדים יידו אבנים על נשות הכותל, באתר ynet, 10 במאי 2013
  9. ^ סיגל שמואל, NYC Jews Pray In Solidarity With Women Of The Wall, אופן ציון, 12 במרץ 2013
    Women’s Rabbinic Network Responds to Anat’s Arrest, אתר נשות הכותל, 19 בספטמבר 2012
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 דנג"ץ 4128/00 מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחרים נגד ענת הופמן ואחרים, ניתן ב-6 באפריל 2003.
  11. ^ כתב העתירה המצוטט בבג"ץ 257/89
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 בג"ץ 257/89 ענת הופמן ואחרים נגד הממונה על הכותל המערבי ואחרים, אוחד עם בג"ץ 2410/90.
  13. ^ לפי התצהירים המצוטטים בפסק דינו של בג"ץ 257/89
  14. ^ בג"ץ 3358/95 ענת הופמן ואחרים נגד מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב-22 במאי 2000
  15. ^ הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון) (שמירה על הכותל המערבי), התשס"א-2001, ה"ח 3010 מיום 6.6.2001
  16. ^ רוני מלול, האישה שהתעטפה בטלית: מכפישים אותנו, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2009
    לראשונה: המשטרה עצרה מתפללת בכותל, באתר ynet, 18 בנובמבר 2009
  17. ^ ליאל קייזר, יאיר אטינגר, יו"ר נשות הכותל עוכבה לחקירה כי צעדה עם ספר תורה, באתר הארץ, 13 ביולי 2010
  18. ^ 18.0 18.1 אביב צמח, המחלוקת סביב תפילת נשות הכותל, אתר מט"ח
  19. ^ לפי פסק הדין שיוזכר לקמן.
  20. ^ קובי נחשוני, נשות הכותל למפכ"ל: שהשוטרים ישמרו נגיעה, באתר ynet, 7 בפברואר 2013
  21. ^ קובי נחשוני, הצנחנים מתגייסים: יתפללו עם נשות הכותל, באתר ynet, 10 בפברואר 2013
  22. ^ 22.0 22.1 יהונתן ליס, ח"כיות השתתפו בתפילת נשות הכותל; לראשונה זה חודשים לא היו מעצרים, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
  23. ^ בית המשפט: לא הייתה עילה למעצר נשות הכותל
  24. ^ פסק הדין
    שלמה פיוטרקובסקי, ‏ביהמ"ש: נשות הכותל אינן עוברות על החוק, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2013
    קובי נחשוני, "בג"ץ לא אסר את תפילת נשות הכותל", באתר ynet
  25. ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תפילת "נשות הכותל"
    קובי נחשוני ומורן אזולאי, שר הדתות יתקן תקנות נגד "נשות הכותל", באתר ynet, 6 במאי 2013
  26. ^ שרי רוט, בפעם הראשונה: החרדיות בחזית נגד 'נשות הכותל', באתר בחדרי חרדים, 09/05/2013
  27. ^ רויטל חובל, יהונתן ליס, לבני לבנט: לא אאשר הגבלת פעילות נשות הכותל, באתר הארץ, 16 במאי 2013
  28. ^ חזקי שטרן, ‏אלפי בנות בתפילה בכותל; 'נשות הכותל' נותרו מאחור, באתר כיכר השבת, א' באב תשעג 08.07.13
  29. ^ יאיר אטינגרהרב עובדיה יוסף: נשים המתעטפות בטלית ומניחות תפילין הן "טיפשות", באתר הארץ, 7.11.2009
    קובי נחשוני, הרב עובדיה נגד נשות הכותל: "להוקיע אותן", באתר ynet, 7 בנובמבר 2009
  30. ^ קובי נחשוני, מתפללת בכותל הוציאה ספר תורה - ונעצרה, באתר ynet, 12 ביולי 2010
  31. ^ רבני הציונות הדתית נגד נשות הכותל, באתר "מורשת", 9 במאי 2013
  32. ^ מועצת הרבנות הראשית: פעילות נשות הכותל - פרובוקציה, באתר כיפה, 20 במאי 2013
  33. ^ דפנה ליאל, המהדורה המרכזית ערוץ 2
  34. ^ אתר התנועה
  35. ^ מהומה בכותל המערבי: אלפי חרדים הפגינו נגד נשות הכותל
  36. ^ יזהר הס, לשחרר את הכותל שנית, באתר ynet, 3 בינואר 2010
  37. ^ אריק בנדר, נשות הכותל חוללו סערה גם בכנסת, באתר nrg‏, 30 באפריל 2013
    שבתי בנדט‏, הכנסת דנה בסוגיית נשות הכותל: "המציאות מעוותת", באתר וואלה! NEWS‏, 1 במאי 2013
  38. ^ נגידה אקטיביסטית, עדכן 58, יולי 2013