עד הנה (סיפור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עד הנה הוא הסיפור הראשון מתוך קובץ הסיפורים 'עד הנה' שכתב הסופר ש"י עגנון. הסיפור מתאר את שהותו הכפויה של המחבר בגרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר מתגורר בברלין בביתה של אישה, ובתחילת הסיפור קוראת לו בעלת הבית לקראת סיום מגוריו בביתה, ומספרת לו על בנה שנעדר בשדה הקרב. היא מספרת לו כי ראתה בחלומה כי הוא האדם שהיה אמור להחזיר את בנה משדה הקרב, ומביעה תוך כך ספק חזק אם כך אכן יקרה, וכדבריה "עכשיו שאדוני נוסע הרי כל דברי החלום בועה של בורית."

סיבת עזיבתו את ברלין לעיר גרימא היא הספרים שהותיר אחריו דוקטור לוי המנוח בעיר גרימא בשני חדרים המלאים בהם. כהרגלו, משתף עגנון את הקורא במצוקותיו, כמו נדודי השינה שלו והדרכים שהתגבר עליהם, בחלומותיו, ובסיפורים שונים המהווים סיפורים בפני עצמם, וחלקם אף תומכים ומקדמים את העלילה הראשית.

כסיפור מסע, נוסע המספר מעיר לעיר ובחזרה, תוך תיאור המחסור הגדול באמצעים, כמו ביגוד ש"נתרם" לטובת המאמץ המלחמתי, המחסור והקיצוב במזון, והלכלוך וההזנחה שהוא רואה בכל מקום בשל ההשקעה הטוטלית במאמץ המלחמתי.

הסיפור מסתיים עם סיום המלחמה. המספר עולה לארץ ישראל, קונה חלקת אדמה ומקים לו בית. חדר אחד בבית הוא מקצה לעצמו, ואת שאר החדרים הוא מייעד לספריו של דוקטור לוי, שאמורים להגיע מגרמניה. המספר מרגיש שהגיע סוף סוף אל המנוחה והנחלה לאחר כל הנדודים שעבר, והוא מסיים את הסיפור בפסוק מתוך התפילה נשמת כל חי: "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלהינו, ואל תטשנו ה' אלהינו לנצח." מתוך תפילה זו, אומר המספר, לקח לו את שם הסיפור, והפסוק הנבחר מביע תודה על העבר ותפילה ובקשה לעתיד.

דמויות מהסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בירגיטה שימרמן - שחקנית עבר שהפכה לעסקנית ציבור והקימה בית מחסה לפצועי המלחמה בכספי חמיה. את בירגיטה הכיר המספר כאשר כתב את "החיבור על המלבושים".
  • פטר טמפר - אחד הממונים על החיות הטורפות שבגן החיות של ברלין, המספר מכנה אותו "אלופי ומיודעי".
  • גוסטב פלובר - המספר מזכיר את גוסטב פלובר פעמיים באותו עמוד, במרחק של כעשרים שורות זה מזה. ראשית מתואר האדון שימרמן הזקן, חמיה של בירגיטה שימרמן ש"פניו דומות היו לפני פלובר". שנית מוזכר פלובר על ידי שימרמן הזקן, שכשהיה קצין צעיר במלחמה בין גרמניה לצרפת נכנס עם חיילים וקצינים נוספים למעונו של גוסטב פלובר שברח ממנו. בשל הכבוד שרחשו לפלובר לא נגעו החיילים בשלל המזכרות והאוספים שהיו בביתו.
  • סימון גביל - אדריכל יהודי הממשיך לבנות בגרמניה תוך כדי המלחמה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצה בן-דב, אהבות לא מאושרות - תסכול אירוטי, אמנות ומוות ביצירת עגנון, הוצאת עם עובד, 1997, חלק ראשון: "עד הנה", עמ' 122-11.
  • חיים באר, חדרים מלאים ספרים: 'רפובליקת הספר' בעד הנה בין בדיה למציאות, הוצאת מנגד, תשע"ו[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד אסף‏, ספרים, רבותי, בבלוג "עונג שבת", יוני 2016