חטיבה 226

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבה 226
Hativa nesher.png
סמל חטיבה 226
ככל שנגביה עוף נרחיק לראות...
פרטים
כינוי חטיבה 80/ הצפונית / עוצבת הנשר
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך צה"לצה"ל  צה"ל
סוג חטיבת צנחנים במילואים
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1957
מקים היחידה אהרן דוידי
מלחמות מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
פיקוד
יחידת אם עוצבת המפץעוצבת המפץ  עוצבת המפץ
מפקדים מפקדי החטיבה

חטיבה 226, המכונה גם "עוצבת נשר" ו"הצפונית", היא חטיבת צנחנים במילואים בצה"ל תחת פיקוד עוצבת המפץ, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הצפון. תג היחידה נשר שחור על רקע אדום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 226 היא חטיבת המילואים הראשונה של יחידת הצנחנים. החטיבה הוקמה בשנת 1957 כחטיבה 80. בהמשך שונה מספרה ל-317, ל-939 ולאחר מכן ל-226.

מאז הקמתה נפלו 176 מלוחמי החטיבה.

"ככל שנגביה עוף נרחיק לראות..."

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים פיקד על החטיבה אלוף משנה (לימים אלוף) דני מט. החטיבה כללה 3 גדודים - גדוד 57 בפיקוד אפרים ברנד, גדוד 65 בפיקוד לוי חופש, וגדוד 98 בפיקוד אלישע שלם. החטיבה גויסה כבר בחודש מאי 1967 ויועדה לשמש כעתודה מטכ"לית. החטיבה סופחה לאוגדת שרון והשתתפה בקרב ההבקעה באום כתף. חיילי החטיבה נחתו ממסוקים בעורף הארטילריה המצרית ופגעו בה אך גם סבלו נפגעים רבים[1].

אחד מגדודי החטיבה - גדוד 98 בפיקוד אלישע שלם, סופח בתחילת המלחמה לחטיבת קרייתי וסייע לה בקרבות באזור לטרון ורמאללה. הסיירת החטיבתית השתתפה בקרב על ירושלים, והובילה את כיבוש מתחם אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הזיתים. הניסיון הראשון לכבוש את ההר נכשל, כאשר הסיירת ופלוגת הטנקים שנעה לפניה טעו בדרך, המשיכו לגשר גת שמנים וספגו אש כבדה מחומת העיר העתיקה. הקרב נודע כ"קרב גשר הסיירת". למחרת השתתפה הסיירת בכיבוש הרכס, והמשיכה בכיבוש א-טור, אבו דיס ואל עזרייה.

בשלב השני של המלחמה הופנתה החטיבה לגזרת רמת הגולן. גדוד 65 הועבר תחת פיקוד חטמ"ר 3 והשתתף בכיבוש מוצבי ג'לבינה ודרבשיה תוך טיפוס רגלי מעמק החולה ב-9 ביוני. ב-10 ביוני השתתפה החטיבה בכיבוש דרום רמת הגולן כמעט ללא קרב: גדוד 57 השתלט על אזור תאופיק וכפר חרב בדרום הרמה, וגדוד 98 הונחת באמצעות מסוקים באזור פיק. בהמשך הונחתו כוחות החטיבה באזור בוטמיה וסייעו בהשלמת כיבוש דרום רמת הגולן[2]. לחטיבה היו שלושה הרוגים ושלושה פצועים בקרבות ברמת הגולן.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה ביצעה מספר תעסוקות מבצעיות בעומס מילואים רב, בעיקר בבקעת הירדן והשתתפה בתקופה זו בלחימה בעזה בארגוני הטרור הפלסטינים, כאשר מפקד החטיבה משמש במקביל כמפקד הכוחות בבקעת הירדן.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור כללי של הצירים והאזורים המרכזיים ב"חווה הסינית", שבה נלחמה חטיבה 14 על כוחותיה ונספחיה במסגרת מבצע "אבירי לב" בליל ה-15 באוקטובר 1973.

פיצול החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים פיקד על החטיבה אלוף משנה (לימים אלוף) חיים נדל. חיילי החטיבה לחמו במהלך המלחמה הן בחזית הדרומית והן בחזית הצפונית. ראשית עלתה החטיבה, לאחר גיוס אנשיה, לרמת הגולן, ואולם תוך זמן קצר התקבלה ההחלטה לפצלה בין שתי חזיתות המלחמה. שני גדודים הועברו לחזית הדרום: גדוד 469, בפיקוד סגן אלוף אפרים ברנד וגדוד הסיור והנ"ט של החטיבה (שהוקם על ידי מיכה בן ארי, קפוסטה), בפיקוד רב סרן נתן שונרי. גדוד 469 שימש עתודה פיקודית, וגדוד הסיור סופח לחטיבה 14, במסגרתה לחם בקרב החווה הסינית.

הלחימה בחווה הסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב החווה הסינית

הקרב החל בליל 15 באוקטובר בשעה 20:00, כאשר כוחות חטיבה 14, בהובלת גדוד הסיור, החלו בתנועה אל שטח החווה הסינית, שהיה רווי בכוחות נ"ט ושריון מצריים רבים. גדוד 79 בפיקודו של סא"ל עמרם מצנע, הגיע בשעה 21:06 לצומת "לכסיקון-שיק" והמשיך צפונה. מול הגדוד עמד כוח מצרי גדול שכלל טנקים, נגמ"שים ותותחים. הופעת הגדוד הייתה הפתעה מוחלטת למצרים והגדוד החל לפתוח באש כבדה והשמיד מטרות מצריות רבות. הגדוד הצליח להתקדם עד לציר "אושה", אך המצרים התעשתו ופתחו באש על הגדוד (לעתים הקרבות התנהלו מטווחים של מטרים ספורים) והלחץ על הגדוד גבר. במהלך הקרב נשחקו כוחות השריון של החטיבה וספגו אבידות קשות. גדס"ר 582 היווה כוח עתודה ואבטח את החטיבה מדרום. במקביל גדוד 407 לחם בצומת "לכסיקון-טרטור" ועסק במקביל בפינוי הכוחות השונים (גדוד 184, סיירת שקד, כוח "שמוליק" ואנשיו שלו עצמו) שנפגעו.

לאחר חצות הורה המח"ט, אל"ם אמנון רשף, לנתן שונרי (מפקד גדס"ר 582) לקחת פיקוד על גדוד 407 (שמפקדו נפצע), להתארגן ולתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור". בשעה 2:09, לאחר התקפה ארטילרית כבדה על הצומת (של הכוחות הישראלים), נעו גדס"ר 582 וגדוד 407 במטרה לכבוש את הצומת, אך ההתקפה נכשלה עקב מכת אש קשה של שריון מצרי שהיה מחופר היטב בצומת, והכוח החל לפנות את נפגעיהם. בשעה 5:50 פנה המח"ט אל מפקד האוגדה, אלוף אריאל שרון, וביקש סיוע. גדודי הטנקים 599חטיבה 421) ו409 (מחטיבה 600) נקראו למשימה. באמצעותם ובתיאום עם גדס"ר 582, פלוגה ג' מגדוד 407 (שמוקדם יותר אבטחה את סיירת שקד) וסיוע ארטילרי, הוחלט לתקוף את צומת "לכסיקון-טרטור" מכל הכיוונים במקביל. בשעה 9:43 ולאחר יותר מ-12 שעות לחימה עקובות מדם נכבש הצומת והציר נפתח. כוחות החטיבה התמקמו מחדש כדי לאבטח את האזור.[3]

פלוגת התול"רים של גדוד הסיור והנ"ט 582, עליה פיקד אמיר קרן[4], לא השתתפה בקרב ונשארה מאחור עם הסמג"ד אמרי רון, משום שלא נעה על גבי זחל"מים כשאר הגדוד, אלא על גבי ג'יפים ועליהם תול"רים. לאחר הקרב, ב-17 באוקטובר, חצתה הפלוגה את תעלת סואץ וכבר למחרת נאמר למ"פ, קרן, לנוע לעבר ציר "טסט" בחיץ החקלאי ולהגן מדרום ולאבטח את כוחות צה"ל הנעים מראש הגשר לעומק שטח מצרים. אמיר קרן ולוחמי פלוגתו השמידו באמצעות התול"רים עשרות טנקים מצריים ומנעו מהארמייה המצרית השלישית לסגור את התפר בינה לבין הארמייה השנייה, שבו התבצעה הצליחה[5].

הלחימה בחזית הצפון ומבצע "קינוח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזית הצפון לקחו לוחמי החטיבה חלק בהדיפת כוחות סוריים ברמת הגולן. גדוד 567 בפיקודו של סא"ל אלישע שלם כבש את תל א-שמס[6]. גדוד 471, עליו פיקד סא"ל חזי שלח כבש עם גדודו את העיירה הסורית ח'ן ארנבה[7].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע קינוח

גדודי החטיבה, ובהם גדוד 567 וגדוד 471, לקחו חלק בכיבוש המובלעת הסורית. ב-21 באוקטובר לקחה החטיבה, תחת פיקודם של המח"ט, חיים נדל, והמג"דים, אלישע שלם וחזי שלח, חלק במבצע קינוח, במשימה שהתאימה לייעודה המבצעי כחטיבת צנחנים. משימת החטיבה הייתה כיבוש שיא החרמון, מוצב החרמון הסורי ומוצב הפיתולים. עוד בטרם החלו לוחמי חטיבת גולני את הקרב על מוצב החרמון הישראלי, התכנסו לוחמי החטיבה בשדה התעופה מחניים והתכוננו להטסה בחמישה מסוקי יסעור (מאוחר יותר הצטרף מסוק נוסף). בשעה 14:00 המריא זוג המסוקים הראשון ובו חפ"ק מג"ד 471, חזי שלח ולוחמי פלוגה ב', בפיקוד עוזי צור, ועימם כוח סמנים מבית הספר לצניחה בפיקודו של רס"ן רן בג (קצין אג"ם ב' של החטיבה) שהיה אמון על ארגון נקודות הנחתת המסוקים. כוח קטן, בן תשעה עשר לוחמים, בפיקוד סרן עמנואל בר-ניב, נחת על פסגת החרמון משם צפה על תנועות אויב וטיווח אש ארטילרית. סבב ההטסות השני כלל גם את מפקד חטיבת הצנחנים 317, אל"ם חיים נדל והחפ"ק שלו. לאחר שהוטסו כלל לוחמי גדוד 471 החלו נוחתים לוחמי גדוד 567, בפיקודו של אלישע שלם. בשעה 17:30 הסתיימה הנחתת 625 מלוחמי החטיבה על החרמון, והכוחות החלו לנוע אל משימותיהם.

גדוד 471, בפיקוד סא"ל שלח, הוביל את הכוחות כשהוא נע באיגוף ימני לכיוון מוצב הפיתולים. הגדוד נע לאט, כמתוכנן, בשל תנאי השטח הקשים ודלילות האוויר. פלוגה ב', בפיקוד עוזי צור, כבשה את מוצב הפיתולים לאחר קרב קצר תוך שהיא סופגת הרוג אחד, סגן מנחם פינבלט. בסריקת המוצב נמצאו חמישה חיילים סורים הרוגים ונראה היה כי נוספים ברחו. בשל חשש מהגעת תגבורות אויב מכיוון הכפר ערנה, הורה שלח לסגנו, יאיר עוגן, לבצע חסימה, באמצעות כוח הנ"ט וההנדסה שהיה איתו, על ציר הכביש ממזרח. הכוח בפיקוד עוגן התמקם על מצוק ששלט על הכביש ופוצץ מטען חומר נפץ שפער בור גדול בכביש והפכו למכשול בפני כוח תגבורת סורי. לקראת השעה 01:30 דיווח עוגן כי מהציר העולה מהכפר ערנה הוא מזהה תנועת כוח תגבורת שנע באופן רכוב לעבר החסימה. כאשר הגיעו ראשוני הרכבים הסורים לקרבת הבור שנפער בכביש, הורה הסמג"ד על פתיחה באש. כוח החסימה ירה אש מנשק קל, פצצות תאורה ממרגמות 52 מ"מ ופצצות מרנ"ט. הרכב הסורי שהוביל את השיירה נפגע ולאור פצצות התאורה נראו משאיות וחיילים בורחים. הסורים כלל לא השיבו באש. בסריקות שנערכו מאוחר יותר נמצאו שני חיילים סורים הרוגים.

הגדוד המשיך לנוע לעבר נ.ג. 2360 ובדרכו נתקל בכוח סורי שהתבצר במה שכונה מוצב הכוכים, שפתח לעבר באש. פלוגה א' בפיקוד שי לין שנעה בראש הגדוד פתחה באש יעילה והסתערה על הכוח הסורי. בסריקת השטח נמצאו בו כוכים ועמדות מבוצרות ושנים עשר חיילים סורים הרוגים. לפלוגה לא היו נפגעים. בחצות הלילה הגיע הגדוד סמוך ל- נ. ג. 2360. והמג"ד דיווח למח"ט כי הגדוד השלים את משימתו. גדוד 567, בפיקוד אלישע שלם, נטל אז את ההובלה ונע למשימה העיקרית - כיבוש מוצב החרמון הסורי.

כשהגיע כוח החוד הגדודי למנחת המסוקים הסורי נראה המוצב במרחק ארבע מאות מטרים מדרום למנחת. פלוגות הגדוד נערכו לכיבוש היעד בעוד המג"ד הורה לקצין הקישור הארטילרי שלו להנחית אש חזקה על המוצב. המג"ד, שלם, הבחין כי לא היה ירי מן המוצב הסורי והעריך שהמוצב נטוש. המוצב נסרק בזהירות ונמצא ריק מאויב. סא"ל שלם פקד על אנשיו להיערך להגנה בעמדות הריקות שבמוצב וזמן קצר לאחר השעה 03:00 דיווח למח"ט שהיעד בידו. המשימה החטיבתית הושלמה. קצין האג"ם רס"ן רן בג ארגן כוח צנחנים ופינה במסע אלונקות את ההרוג ושני הפצועים שהיו לחטיבה בקרבות הלילה לשטח הנחיתה. עם בוא הבוקר נחת מסוק פינוי בשטח הנחיתה והועמסו עליו הנפגעים.

בשל הקשיים בהתקפת חטיבת גולני על מוצב החרמון הישראלי הוחלט כי כוח מן החטיבה יסייע להם. אל"ם נדל שלח למשימה את מג"ד 567 סא"ל אלישע שלם, ועמו שתי פלוגות. הכוח נע באופן איטי ומאובטח בשל השטח הסלעי ועייפות הלוחמים. במהלך תנועת הכוח נתקלו הצנחנים בחיילים סורים נסוגים מזירת הלחימה בחרמון הישראלי לכיוון צפון-מזרח. הם הרגו כמה מהם ולקחו כמה בשבי כשהם סופגים פצוע אחד. בשעה 10:00 הודיע תא"ל יקותיאל אדם לסא"ל שלם כי לוחמי גולני הצליחו במשימתם ועל הכוח לשוב למוצב החרמון הסורי. בתנועה חזרה למוצב שוב נתקלו לוחמי הגדוד בעשרות חיילים סורים נסוגים. הלוחמים פגעו ברבים מהם, שחלקם נמלטו ואחרים נלקחו בשבי. רק לאחר מספר שעות הגיע הכוח של סא"ל שלם למוצב החרמון הסורי. בדרך חזרה ספג הכוח הרוג אחד, רב"ט מרדכי גאון. אבידות החטיבה היו שני הרוגים וחמישה פצועים. אבידות הכוח הסורי מנו עשרות הרוגים ושבעה עשר שבויים.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מבצע ליטני, בשנת 1978, החלה החטיבה בהכנות לחידוש הלחימה בלבנון אשר כללו אימוני לחימה בשטח בנוי בעיירה הלבנונית אל-חיאם, שהייתה אז ריקה מתושביה. במהלך המלחמה, השתתפה החטיבה בלחימה שכללה את כיבוש העיר צור, טיהור ציר צור-צידון, כיבוש העיר צידון[8], כיבוש מחנה הפליטים עין אל חילווה, והיערכות לפריצה לביירות. גדוד 9263 של החטיבה לחם בקרב עין זחלתא[9], בפיקוד משה סלע. הגדוד ניהל קרב קשה כנגד הקומנדו הסורי והסב לו נפגעים רבים אולם בסוף יום הלחימה לא הצליחה החטיבה לפרוץ את הציר ולהתקדם לעבר כביש ביירות-דמשק, וזאת נוכח אש האויב בה נתקלה[10]. הגדוד אף ארגן כוח, בפיקוד עופר חקלאי, אשר יצא לסיור ולאחר מספר שעות חילץ את מפקד חטיבה 500, דורון רובין, שנותר לבדו בכפר בחיפוש אחר קציני צה"ל שנעדרו. הכוח חילץ גם את גופות קציני צה"ל הנעדרים[11].

החטיבה גויסה ביום הראשון של מלחמת לבנון ושוחררה כעבור כחודש. לאחר שהמצור על בירות לא הביא לנסיגתו של אש"ף מן העיר, הוחלט לפרוץ למערבה. משנשאל המח"ט, יאיר עוגן על ידי הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, אם ניתן לגייס את החטיבה ולהפעילה בפריצה למערב ביירות, השיב עוגן כי היות שרבים מן הלוחמים בחטיבה באים מן ההתיישבות העובדת, ולהם משקים חקלאיים רבים, הדבר ייחשב כנטל כבד אולם אם יורה על כך הרמטכ"ל ניתן לגייסם. ככל הנראה עקב אי הבנה הובנה תשובתו של עוגן כסירוב פוליטי להתגייס ולחטיבה הוצמד הכינוי "החטיבה שלא גויסה"[12]. בראשית אוגוסט גויסה החטיבה בשנית לפרק לחימה נוסף. בדצמבר אותה שנה, נערכה החטיבה לגיוס שלישי אשר במסגרתו נערך סיור מפקדים בגיזרה המזרחית. במהלך הסיור עלה ג'יפ המח"ט על מוקש וכל יושבי הג'יפ נפגעו: הסמח"ט סא"ל אמנון אליעז, מג"ד 9263 סא"ל משה סלע, וקמ"ן החטיבה רס"ן נפתלי יהב נהרגו, והמח"ט יאיר עוגן נפצע אנושות, אולם לאחר תקופת החלמה ממושכת החלים מפציעתו. במהלך המלחמה איבדה החטיבה שישה-עשר ממפקדיה ולוחמיה.

האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעו גדודי החטיבה תעסוקה מבצעית הן באיו"ש והן ברצועת עזה[13], פגעו בפעילי טרור, סיכלו פיגועים ועצרו מחבלים[14].

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה ללבנון

חטיבת הצנחנים, "הנשר השחור", בפיקודו של אל"ם בועז עמידרור, גויסה ב-2 באוגוסט 2006[15] ולחמה בגזרה המזרחית תחת פיקוד אוגדה 162. החטיבה לחמה בגזרת הכפרים א-טייבה,[16] מרכבה, רב א-תלתין, עדיסה ודיר סיריאן. החטיבה נלחמה וביצעה משימות מורכבות ברמה גבוהה וזכתה לתשבחות רבות מצד פיקוד הצבא לאחר המלחמה.[דרוש מקור]

גדוד 9263[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתו של תומר בוהדנה, מפקד פלוגה בחטיבה, אשר נפצע במהלך הקרבות, הפכה לאחת מ"תמונות המלחמה" הנודעות ביותר.[17] גדוד הצנחנים 9263, עליו פיקד סא"ל אבי לוי[18] לחם במרכבה. בקרב על חירבת כסיף[19] ב-12 באוגוסט נפגע הטנק של בניה ריין, מפקד כוח השריון שהתנדב להצטרף לחטיבה במשימותיה, שהיה בדרכו לחילוץ נפגעים במגנן השריון בחִרבת-כסיף מטיל נ"ט שנורה בידי החזבאללה. סגן מפקד גדוד 9263 יוסף ברגר מיהר עם כוח בפיקודו למגנן וזאת אף על פי שלא היה חלק מיחידתם של אנשי צוות הטנק שנפגע. משגילה ברגר שהלוחמים בטנק, למעט הנהג שהיה לכוד בתא הנהג, נהרגו, פעל לחילוץ הנהג הפצוע וגופות הלוחמים. ברגר ולוחמים אחרים, ובהם עמית עין-גדי, הפגינו נחישות ונכנסו לטנק מספר פעמים על מנת לחלץ את נהג הטנק למרות סכנת ירי טיל נוסף על הטנק המוגן ולמרות אדי גזים מסוכנים שהיו בטנק. על כך הוענק לאחר המלחמה צל"ש מפקד אוגדה לרס"ן ברגר[20] ולרס"ל עין-גדי.[21]

גדוד 7056[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד אחר של החטיבה, 7056, בפקוד סא"ל עמוס בריזל, לחם ברב א-תלתין וכבש את הכפר דיר-סיריאן. בשבת, 12 באוגוסט, כאשר הסתבכו כוחות צה"ל בהקרב על הסלוקי וספגו אבידות רבות פנה מפקד החטיבה, אל"ם בועז עמידרור, למג"ד, בריזל, ושאל אם הוא מסוגל בכוח העומד לרשותו להשתלט על הכפר אל-קוצייר, בו התבצרו חוליות נ"ט של החזבאללה וירו על הטנקים של צה"ל החוצים את ואדי הסלוקי. אף שלא היו בידו עזרי מודיעין ומצב האספקה היה דל השיב בריזל בחיוב. קציני המטה של הגדוד ובראשם המג"ד התכנסו בבית בדיר-סיריאן ושירטטו על מפית נייר מרשם קרב של הכפר, כפי שזכרו אותו מתצפית שערכו כמה ימים קודם לכן.[22] המרשם הועתק למפיות נייר נוספות וחולק למפקדי הפלוגות בגדוד. הגדוד יצא למשימתו ביום ראשון לפנות בוקר. עד הצהריים השלימו הצנחנים את ההשתלטות על הכפר וסריקת השלוחה השולטת על הסלוקי[23].

גדוד 9255[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 9255 בפיקוד סא"ל נמרוד רגב, גויס בצו 8 ב-3 באוגוסט. ב-5 באוגוסט נכנס הגדוד ללבנון בתנועה רגלית והשתתף באחד עשר ימי לחימה בגזרות רב א-תלתין, עדשית אל-קוצר וא-טייבה. לוחמי הגדוד יצרו מגע עם לוחמי חזבאללה שעמדו מולם ופגעו בהם, ובנוסף איתרו והשמידו אמצעי לחימה רבים. בין היתר ביצעו הצנחנים ירי טילי גיל לעבר חוליית מחבלי חזבאללה בכפר יוחמור והרגום, לאחר שאלה שיגרו טילי נ"ט והכווינו ארטילריה לעבר הכפר טייבה והרגו שלושה חיילי צה"ל[24].

למחרת כניסת הכוח העיקרי של הגדוד ללבנון שהו הדרגים, בליווי משאיות התחמושת, סמוך לבית הקברות של קיבוץ כפר גלעדי בהמתנה להוראה להיכנס ללבנון ולהצטרף לכוח העיקרי. בבוקר 6 באוגוסט נהרגו 12 מלוחמי הגדוד שאיבטחו את משאיות התחמושת מפגיעת קטיושה שנחתה בסמוך אליהם. לוחם נוסף, מהפלוגה המסייעת, נהרג ב-9 באוגוסט בקרב בכפר עדשיית אל-קוצר שבדרום לבנון.[25] אנדרטה לזכר חללי גדוד 9255 הוקמה בצמוד לגדר בית העלמין של כפר גלעדי במקום נפילת הקטיושה הקטלנית. גדוד 9255 מקיים אזכרה שנתית באתר[26].

מבצע "צוק איתן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב השני של המבצע גויס גדוד 9263 ונפרס והחזיק את גבול מצרים ו"ציר פילדלפי" הידוע. הגדוד ביצע משימות בט"ש מגוונות תוך שמירת סטריליות הגזרה, אימונים אינטנסיביים ומניעת הברחות של אמל"ח וסמים. הגדוד זכה לתשבחות ולהערכה רבה על תפקודו.[דרוש מקור]

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אהרן דוידי 1957 - 1966 המפקד הראשון
דני מט מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים
רפאל איתן מפקד החטיבה בתקופת מלחמת ההתשה, לימים הרמטכ"ל ה-11
אריה רגב מפקד החטיבה בתקופת מלחמת ההתשה, נהרג בקרב במרדף בבקעת הירדן
משה לוי מפקד החטיבה בתקופת מלחמת ההתשה, לימים הרמטכ"ל ה-12
חיים נדל מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
צורי שגיא מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
אלישע שלם  
יאיר עוגן מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
אריק מורן  
עופר בן צבי  
מיכה טמיר  
שמאי רן 1989 - 1991  
אלעזר שטרן 1991 - 1993 לימים ראש אגף כוח האדם (אכ"א)
גדי שמני[27] 1993 - 1995 לימים אלוף פיקוד המרכז
אריה נייגר  
הראל כנפו 2001 - 2002  
מוטי ברוך 2002 - 2004  
בועז עמידרור 2004 - 2007 מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
רון וייזל 2007 - 2009  
ליאור כרמלי 2009 - 2011 לימים מפקד אוגדת איו"ש
אליעזר טולדנו 2011 - 2013 לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
גיא חזות 2013 - 2015 לימים מפקד חטיבת כפיר
דן גולדפוס 2015 - 2017 לימים מפקד חטיבת הנח"ל
אלי ויצמן מרץ - אוגוסט 2017 מונה זמנית למפקד החטיבה
ירון שרוני אוגוסט 2017 - מפקד החטיבה הנוכחי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, פרק רביעי: לאט וחכם עם הצלחה מהירה, חטיבת צנחנים 317 בכיבוש החרמון הסורי 21–22 באוקטובר 1973, עמודים 67–84.
  • אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, תל אביב: משרד הביטחון, 2005, עמ' 69-78, ISBN 9650512780
  • אלישיב שמשי, בכוח התחבולה, תל אביב: משרד הביטחון, 1995, עמ' 181-189, ISBN 9650507760
  • עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 84-85, 344-345, 431-432, ISBN 9654824310
  • יוסי ברגר, חופשת קיץ, רמת גן: רימונים, 2010
  • אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק חמישי: חסימה מוצלחת, סרן אמיר קרן- מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמודים 55–64.
  • משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
  • אילן כפירהקרב על החרמון, אור יהודה: דביר, 2013, ISBN 9789655526356

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רון בן ישי, זה לא הפאשלות. זה אנחנו, באתר ynet, 5 ביוני 2007.
  2. ^ עודד הון הוניגווקס, סירבתי ללחוץ על ההדק, באתר הארץ, 17 ביוני 2015.
  3. ^ שעות האירועים (המתייחסים לכוחות חטיבה 14) נלקחו מתחקיר חטיבה 14, שפורסם באוקטובר 1975.
  4. ^ אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק חמישי: חסימה מוצלחת, סרן אמיר קרן- מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמודים 55-64.
  5. ^ אורי דרומי, הכתובת הראשונה של האלמנות והיתומים, הארץ, 17 בנובמבר 2004 (חלופי).
  6. ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 69-78.
  7. ^ משה דיין, אבני דרך; אוטוביוגרפיה, הוצאת עידנים, ירושלים, 1976, עמוד 635.
  8. ^ יצחק מרדכי, ‏אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 20-25 .
  9. ^ עוזי דןיום הזיכרון: שוער, קצין וג'נטלמן, באתר הארץ, 9 במאי 2011.
  10. ^ זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, עמוד 200.
  11. ^ חן קוטס­בר, כשראיתי את התמונה שלו קפאתי. הרגשתי כאילו זה קרה אתמול, באתר nrg‏, 22 באוקטובר 2001.
  12. ^ אביתר אורן, "קשיי עורף", במחנה, 7 ביוני 2012, עמודים 50-51.
  13. ^ אביחי בקרדברים שרואים משם, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2003.
  14. ^ עמוס הראלתשעה הרוגים פלשתינאים, כולם "נקיים", באתר הארץ, 26 בדצמבר 2001.
  15. ^ פליקס פריש, מעריב, יש נשר בשמים, באתר nrg‏, 15 בינואר 2007.
  16. ^ בועז עמידרור, ‏כך סורסה החטיבה בצה"ל, מערכות .
  17. ^ יונתן הללי, המ"פ הפצוע התעורר ודאג לשלום החיילים, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2006.
  18. ^ יוסי ברגר, חופשת קיץ, פרק ראשון מתוך הספר, הוצאת רימונים, 2010.
  19. ^ עמוס הראל4 שנים למלחמת לבנון השנייה טוב שהתקשרת, חשבתי שאתה מת, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2010.
  20. ^ צל"ש מפקד האוגדה שהוענק לרס"ן (מיל') יוסף ברגר, באתר הגבורה, מתוך "אתר הגבורה".
  21. ^ צל"ש מפקד האוגדה שהוענק לרס"ל עמית עין-גדי, באתר הגבורה, מתוך "אתר הגבורה".
  22. ^ אורי בר-יוסףהכושלת במלחמות ישראל, באתר הארץ, 8 באפריל 2008.
  23. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 431.
  24. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 431.
  25. ^ חנן גרינברג, המג"ד מכפר גלעדי: "אני לא מפקד אומלל", באתר ynet, 17 באוגוסט 2006.
  26. ^ אחיה ראב"ד, טקס אזכרה טעון להרוגי הרקטה בכפר גלעדי, באתר ynet, 15 בספטמבר 2006.
  27. ^ יגאל צחור, דרך נשר בשמיים - 50 שנה לעוצבת נשר חטיבת צנחנים במילואים", הוצאת ספריית מעריב, עמ' 219.