צייד הצבאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צייד הצבאים
The Deer Hunter
The Deer Hunter poster.jpg
בימוי מייקל צ'ימינו
הפקה מייקל צ'ימינו
תסריט דריק ושבורן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה פטר זינר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוברט דה נירו
כריסטופר ווקן
ג'ון סאבאג'
מריל סטריפ
מוזיקה סטנלי מיירס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום וילמוש זיגמונד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ אולפני יוניברסל
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
בריטניהבריטניה  בריטניה
הקרנת בכורה 1978
משך הקרנה 182 דקות
שפת הסרט אנגלית
רוסית
וייטנאמית
צרפתית
תקציב 15 מיליון דולר
הכנסות 48,979,328 דולר
הכנסות באתר מוג'ו deerhunter
פרסים פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית
פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (כריסטופר ווקן)
פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (מייקל צ'ימינו)
פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר (פטר זינר)
פרס אוסקר לסאונד מיקס הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צייד הצבאיםאנגלית: The Deer Hunter; התרגום המדויק לעברית הוא "צייד האיילים") הוא סרט בשפה האנגלית שיצא בדצמבר 1978 (בישראל הקרנת הבכורה הייתה ביולי 1979 בקולנוע מוגרבי בתל אביב), המספר את סיפורם הבדוי של חבורת עובדי פלדה אמריקאים ממוצא רוסי, בזמנה של מלחמת וייטנאם. רוב הסרט מתרחש בווייטנאם או בעירם קלייטון שבפנסילבניה, דרומית לפיטסבורג, לאורך נהר המונוגהלה. מלבד פיטסבורג נערכו הצילומים גם בקליבלנד הסמוכה, ובצומת מינגו. האתרים של וייטנאם צולמו בתאילנד. בסרט מככבים רוברט דה נירו, כריסטופר ווקן ומריל סטריפ.

הבמאי מייקל צ'ימינו קיבל את ההשראה לסרט מהרומן Drei Kameraden (שלושה חברים) שכתב הסופר הגרמני הנודע אריך מריה רמרק, ששירת בתור חייל במלחמת העולם הראשונה. הרומן מתאר את חייהם של שלישיית חיילים בוגרי מלחמת העולם הראשונה, אותה עברו בשן ועין ומתאר את חייהם בזמן רפובליקת ויימאר בגרמניה של שנות ה-20 של המאה ה-20. הסרט ממחיש את משמעותם והשפעתם של המלחמה, האלימות והפטריוטיות על בני קהילה אתנית אחת הקשורים זה בזה. המושגים של אתניות, משפחה, רעות וקהילה משחקים כולם תפקיד בולט מאוד בסרט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייק (דה נירו), סטיבן (סאוואג'), ניק (ווקן), סטנלי, ג'ון ואקסל, אמריקאים ממוצא רוסי, הם פועלים במפעל לייצור פלדה והם גם ציידי צבאים נלהבים בזמנם הפנוי.

הסרט מורכב משלושה חלקים. חלקו הראשון של הסרט פורש את מסכת חייהם של החברים במערב פנסילבניה: בעבודה, בבית, במסבאה, בכנסייה. שיא החלק הוא בחגיגת חתונתם של סטיבן ואנג'לה ההרה, כשנרמז שהתינוק אותו היא נושאת ברחמה הוא בנו של ניק. החתונה עצמה מתוארת בהרחבה ובפרוטרוט, ולה מסורות טקסיות פרבוסלביות מובהקות. סטיבן ואנג'לה עוזבים את הכנסייה בעוד המקהלה מזמרת "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"). קבלת הפנים כרוכה בשירה ובריקודים, לקולם של רוסים המזמרים שירים רוסיים בעודם מרבים לשתות לשוכרה. לאחר מכן נוסע זוג הנישאים וחבריהם מסביב לעיר. ניק מבקש ממייק להבטיח לו כי הוא לא "יעזוב אותו מאחור", אם דבר כלשהו יקרה להם בוייטנאם. לאחר מסע ציד מסכם עוזבים סטיבן, מייק וניק את אמריקה בדרכם למלחמת וייטנאם המתמשכת, כמהים ללכת לאן ש"הכדורים עפים".

במהלכו של מסע הצייד אנו רואים את מייק שנודע ביכולת הקליעה שלו והורג מדי שנה את הצבי הטוב ביותר. מייק מתנהג בנוקשות עם סטנלי על כך שהצטרף אליהם לא מוכן. במהלכן של סצינות הציד מושמעת מוזיקה כנסייתית. הציד מוצלח עבור מייק והצבי מובא הביתה על גבי מכסה מנוע הקדילק שלו.

חלקו השני של הסרט נפתח היישר בעיצומה של סצנת המלחמה של וייטנאם. מייק, אשר הינו חייל בכוחות המיוחדים, מתאחד מחדש עם סטיבן וניק, בעודו שרוי במהלכו של מבצע הרג. הסצנה נחתכת ועוברת לבית כלא צף על הנהר, שם מוחזקים השלושה כשהם שבויים בידי הווייטקונג. שוביהם מאלצים אותם לשחק ברולטה רוסית האחד כנגד רעהו, בעוד שוביהם הווייטנאמים משתעשעים בהימורים על הצלחת אדם זה או אחר. מייק חושב בתחילה לנטוש את סטיבן (בהיותו מאמין כי הלה שבור מנטלית ואינו מסוגל לשרוד), אולם לבסוף הוא מתכנן את בריחתם של כל שלושת החברים על ידי הריגת אויביהם במהלך המשחק. זמן קצר לאחר מכן מופיע פטרול מסוקים אמריקאי, אולם עולה בידו להציל רק את ניק. מייק וסטיבן נסוגים לתוך הנהר ושוחים אל החוף. רגלו של סטיבן שבורה מן הנפילה; מייק נושא אותו עד שהם מגיעים לשיירה דרום וייטנאמית, שאצלם הוא מותיר את סטיבן. מייק ממשיך משם את דרכו הביתה לבדו.

בינתיים שב ניק לאיתנו בבית החולים שבדרום וייטנאם. הוא נעשה נפקד ברגע שהוא נכנס לשותפות עסקית עם נוכל צרפתי בעיר סייגון, הלה מבטיח לעשותו איש עשיר אם ישתתף ניק בתחרויות של רולטה רוסית.

מייק, המצוי בארצות הברית, נעשה מעורב רומנטית עם לינדה חברתו של ניק. החברים יוצאים לטיול ציד, שם משחק מייק רולטה רוסית ומתעלל בסטן. אף על פי שנקרית בדרכו ההזדמנות להרוג את הטוב בצבאים, הוא מניח לו לחיות. מייק אף מתאחד מחדש עם סטיבן, ששתי רגליו נקטעו וזרועו השמאלית משותקת. הוא מחלים בבית החולים הצבאי לוותיקי מלחמת וייטנאם. סטיבי מראה למייק סכומים גדולים של מזומנים אותם הוא מקבל בדואר ומעידים על כך שניק נותר חי בווייטנאם.

מייק טס לסייגון זמן קצר לפני נפילתה בשנת 1975. בעזרתו של הצרפתי הוא מאתר את ניק ונוכח לדעת כי חברו הטוב ביותר עודו מסובך במשחק המחתרתי והלא חוקי של הרולטה הרוסית. בתחילה אין ניק זוכר את חברו או את חייהם בפנסילבניה. הוא מצוי תחת ההשפעה של הרואין, כפי שמורים סימנים הטבועים על זרועו. הם מתעמתים זה מול זה במשחק ומוקפים במהמרים משולהבים. במהלך הקרב האחרון "קונה" מייק את ניק ומנסה לשכנעו לשוב הביתה. ניק מודה לבסוף כי הוא אכן זוכר את מייק בחוזרו על שורה בה הם השתמשו יחדיו במהלך ציד הצבאים ("יריה אחת"). ניק מפנה את האקדח הלאה מחברו, מכוון אותו לראשו שלו ויורה בעצמו לנגד עיניו של מייק.

מייק מביא את גופתו של ניק לאמריקה, ממלא בעצב אחר הבטחתו מליל החתונה. הסרט מסתיים בבוקר הלוייתו של ניק המתרחשת בקהילה הרוסית הפרבוסלבית. בתחילת הסרט ראינו את האנשים העוזבים את הכנסייה לצלילי השיר השמח "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"), אולם בתום ההלוייה הם יוצאים מן הכנסייה לקול הצליל הנוגה של "Вечная Память" ("זיכרון נצח"). הסרט מסתיים כשהחברים ששרדו עורכים ארוחת בוקר פרטית בצוותא בעודם שרים God Bless America ("אלוהים יברך את אמריקה").

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נכתב בידי מייקל צ'ימינו, לואיס גרפינקל, קווין ק. רדקר, ודריק ושבורן ובוים בידי צ'ימינו.

מפיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון קארלי - מפיק משותף.
  • מייקל צ'ימינו - מפיק.
  • מייקל דילי - מפיק.
  • ג'ון פבראל - מפיק.
  • מריון רוזנברג - מפיק משותף.
  • בארי ספיקיניג - מפיק.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
רוברט דה נירו מיכאל (מייק) ורונסקי
כריסטופר ווקן ניקונאר "ניק" צ'בוטרביצ'
ג'ון קאזאלה סטנלי הידוע גם כ"סטוש"
ג'ון סאבאג' סטיבן פושקוב
מריל סטריפ לינדה
ג'ורג' דזונדזה ג'ון וולש
צ'אק אספרגן פיטר "אקסל" אקסלרוד
שירלי סטולר אימו של סטיבן
רוטאניה אלדה אנג'לה לודגדראביצ-פושקוב
אמי רייט שושבינה
פייר סגוי ג'ולין גרינדה
ג'ו גריפאסי מנצח תזמורת
האב סטפן קופסטונסקי אב אורתודוקסי

אתרי צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי הצילום כללו:

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייד הצבאים זכה באוסקרים עבור הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (מייקל צ'ימינו), השחקן הטוב ביותר בתפקיד משני (כריסטופר ווקן), עריכת הסרט הטובה ביותר והסאונד. בנוסף לכך היה הסרט מועמד לפרס השחקן בתפקיד ראשי הטוב ביותר (רוברט דה נירו), שחקנית בתפקיד משני הטובה ביותר (מריל סטריפ), הצילום הטוב ביותר (וילמוש זיגמונד) והכתיבה הטובה ביותר. התסריט נכתב ישירות עבור הקולנוע.

הסרט נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית והוא מופיע דרך קבע ברשימת 250 הסרטים המכניסים ביותר של ה-IMDb. הוא גם מדורג במקום השבעים ותשעה ברשימת מכון הסרטים האמריקאי של מאה הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר בכל הזמנים.

שיר הנושא של הסרט Cavatina, נכתב בידי סטנלי מיירס, ומנוגן על ידי הגיטריסט הקלאסי ג'ון ויליאמס והוא ידוע בתור שיר הנושא ממשחק הצבאים.

אחד השירים המזוהים ביותר עם הסרט הוא "Can't Take My Eyes Off You" בביצועו של פרנקי ואלי שהגיע ב-1967 למקום השני במצעד הפזמונים האמריקאי ומושמע בסצנה בה החבורה מבלה במסבאה.

ביקורת שלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור תומאס רדקי, פסיכיאטר ולשעבר דובר האגודה נגד אלימות בטלוויזיה, טוען כי צייד הצבאים הצית ניצוצות של התאבדויות רולטה רוסית. זאת בשל התיאור הדרמטי של החיילים השבויים האמריקנים, אשר שוביהם הווייטקונג כפו עליהם לשחק ברולטה רוסית.

אין שום תיעוד או דיווח של שבויים או שובים מאף אחד משני הצדדים הלוחמים על משחק ברולטה רוסית במהלכה של מלחמת וייטנאם.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על מנת לשוות לעצמו הופעה דמוית רוח רפאים בשבוע שלפני סצנת הסיום בוייטנאם, אכל כריסטופר ווקן, אורז ובננות גרידא, ושתה רק מים.
  • היצירה המנוגנת על ידי ג'ון (המוזג) על הפסנתר לאחר מסע הציד ומעט טרם יציאתם של מייק, ניק וסטיבן לווייטנאם, היא הנוקטורנו אופוס 15 מספר שלוש בסול מינור של שופן.
  • נעשו פרודיות על סצנת הרולטה הרוסית בטלוויזיה (למשל הסימפסונים) ואפילו בפרסומות.
  • הסרט הפך לפופולרי את המשפט הווייטנאמי "Di-di mau", המתורגם בחופשיות כ"התקדם".
  • במהלך צילומי סצנת הרולטה ביקש רוברט דה נירו שיותירו ברובה כדור אחד, על מנת "לחמם את האווירה". הכדור הריק נטען ברובה, אולם מייקל צ'ימינו הצהיר כי יהיה על הרובה להיבדק שוב ושוב על מנת להבטיח שלא תתרחש כל תאונה.
  • צ'אק אספרג'ן, ששיחק את פיטר "אקסל" אקסלרוד, היה פועל במפעל פלדה בגארי שבאינדיאנה. הוא מעולם לא שיחק קודם לכן.
  • משחק הווידאו Conflict Vietnam מציג שלב במשחק בו דמויות השחקנים נשבות על ידי חיילי ה-NVA ומאולצות לשחק רולטה רוסית בדיוק כמו בסרט.
  • במהלך ההקרנות של הגרסה הארוכה והקצרה של הסרט, שילם הבמאי מייקל צ'ימינו למקרין שיחבל בגרסה הקצרה על מנת לסייע לו לקבל ביקורות טובות יותר של הגרסה הארוכה.
  • הצבאים המצולמים הם כולם שחורי זנב, שאינם מצויים בפנסילבניה.
  • רבים מן העצים בסצינות ההרים מזהים את האזור בבירור כצפון-מערב האמריקאי ולא כצפון-מזרח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]