התרסקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שגיאות תרגום.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
התרסקות
Crash
התרסקות.jpg
כרזת הסרט
בימוי פול האגיס
הפקה פול האגיס
דון צ'ידל
מארק האריס
רוברט מורסקו
תסריט פול האגיס
רוברט מורסקו
עריכה יוז וינבורן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים דון צ'ידל
סנדרה בולוק
מאט דילון
ג'ניפר אספוזיטו
ויליאם פיכטנר
ברנדן פרייז'ר
טרנס הווארד
לודקריס
טנדי ניוטון
ראיין פיליפה
לרנז טייט
מוזיקה מארק אישם
צילום ג'. מייקל מארו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ Lions Gate Films
מדינה גרמניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 בספטמבר 2004,
פסטיבל הסרטים בטורונטו
משך הקרנה 113 דקות
שפת הסרט אנגלית
ספרדית
פרסית
מנדרינית
קוריאנית
סוגה סרט דרמה, סרט פשע עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 6,500,000‏$
הכנסות 98,410,061‏$
הכנסות באתר מוג'ו crash05
פרסים 3 פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התרסקות (Crash) הוא סרט דרמה אמריקני משנת 2004 בבימויו של פול האגיס. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לתסריט המקורי הטוב ביותר ולעריכה הטובה ביותר.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפורן של מספר דמויות בלוס אנג'לס לאורך 36 שעות. לרוב הדמויות בסרט דעות קדומות גזעניות, והחוויות אותן הן חוות גורמות להן לבחון מחדש דעות אלו.

דמויות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרהאם ווטרס (דון צ'ידל): בלש במשטרת לוס אנג'לס, המנותק ממשפחתו העניה ומאחיו הפושע, פיטר. הוא מבטיח לאמו כי ימצא את פיטר, אך הוא עסוק עם תיק של שוטר לבן גזעני אשר ירה בשוטר שחור, ככל הנראה מושחת. פלנגן מציע לו קידום בקרירה בנוסף לניקוי התיק של אחיו, בשביל להשמיט עדות שנויה במחלוקת. גרהאם נעלב ומתנגד בתחילה, אך משתכנע עקב טיעונים של העדפה מתקנת בשיחה פרטית עם פלנגן. לבסוף הוא מחליט להשמיט את המידע, ובכך לשים בכלא אדם שאולי חף מפשע.
  • ג'ין קבוט (סנדרה בולוק): אשתו של ריק, אשר דעותיה הגזעניות מחריפות לאחר חטיפת מכוניתה בידי אנתוני ופיטר השחורים. בסוף הסרט, לאחר מעידה ונפילה במדרגות ביתה, היא מבינה כי האדם הקרוב לה ביותר היא מריה, המשרתת ההיספנית שלה, אליה התייחסה בעבר בחוסר כבוד מופגן.
  • ריק קבוט (ברנדן פרייז'ר): התובע המחוזי של לוס אנג'לס ובעלה של ג'ין. בתחילת הסרט המכונית שלו ושל ג'ין נחטפת על ידי אנתוני ופיטר השחורים. לאחר מכן, הוא מנסה להציל את הקרירה הפוליטית שלו על ידי הרגעת הבוחרים כי אינו גזעני- מאחר שהוא משתייך למפלגה הדמוקרטית, קולותיהם של האמריקאים-אפריקאים ושל ההיספנים חשובים לו ביותר.
  • ג'ון ראיין (מאט דילון): שוטר לבן אשר מבטא דעות גזעניות ומטריד מינית את כריסטין, אישה לבנה הנשואה לאדם שחור, לאחר שעצר את המכונית שלה ושל בעלה קמרון. מקרה זה גורם לשותפו, השוטר הנסון, לבקש את הפסקת שותפותם. במקביל, ראיין מנסה להשיג עזרה לאביו החולה. הערותיו הגזעניות של ראיין לנציגת ביטוח שחורה גורמות לה להתנהג אליו בקרירות ולא לסייע לאביו לקבל את הסיוע לו הוא זקוק. חלק מדעותיו נובעות מן ההשפעה השלילית של מדיניות ההעדפה המתקנת, אשר גרמו לדבריו לאביו לאבד את עבודתו. עם זאת, בהמשך הסרט, ראיין מציל את כריסטין ממוות כמעט בטוח לאחר תאונת דרכים שעברה. בנוסף, לאחר שהשוטר הנסון מבקש להפסיק לעבוד איתו, שותפו החדש של ראיין הוא היספני-אמריקני, אליו לא מראה ראיין סימנים של דעות קדומות.
  • קמרון ת'ייר (טרנס הווארד): במאי טלוויזיה שחור, אשר נהיה מבולבל לאחר שהשוטר ראיין הטריד מינית את אשתו, כריסטין, ולאחר שהבין כי התוכנית אותה הוא מפיק מציגה סטריאוטיפים גזעניים על אנשים שחורים. כאשר אנתוני ופיטר מנסים לחטוף את מכוניתו, הוא נלחם בהם, לוקח את אקדחו של אנתוני, ונכנס לוויכוח נוקשה עם מספר שוטרים חמושים על מנת לחפות עליו. כאשר נדמה כי הם הולכים לירות בו, השוטר הנסון מתערב ומונע התפרצויות אלימות.
  • כריסטין ת'ייר (טנדי ניוטון): אשתו של קמרון. היא מוטרדת מינית על ידי השוטר ראיין, לאחר שזה עוצר את מכוניתם. לאחר מכן, היא כועסת על בעלה, אשר לא פעל בעוד היא הוטרדה. יום מאוחר יותר מכוניתה נהפכת בתאונת דרכים. רגע לפני שמכוניתה עולה באש, חייה ניצלים על ידי השוטר ראיין, אותו אחד אשר הטריד אותה.
  • אנתוני (לודקריס): גנב מכוניות אפרו-אמריקני, המאמין כי לחברה יש דעות קדומות לא הוגנות על שחורים, ומצדיק את מעשיו באומרו כי לא יפגע ויגנוב מאדם שחור. עם זאת, כאשר הוא ופיטר מנסים בטעות לגנוב מכונית של אדם שחור, קמרון, ולאחר שקמרון תוקף אותו במהלך החטיפה, תגובתו של אנתוני היא לבקש מפיטר לירות בקמרון.
  • פיטר ווטרס (לרנז טייט): חברו של אנתוני ושותפו לפשע. על אף שגם הוא שחור, הוא לועג לאנתוני על פרנויית הגזענות שלו. פיטר מוצא את מותו כאשר השוטר הנסון לוקח אותו טרמפ לאחר ניסיון החטיפה הכושל; הנסון, אשר חושב כי פיטר עומד לשלוף אקדח, יורה בו, רק כדי לגלות כי למעשה הוא הוציא מהכיס פסלון של כריסטופר הקדוש.
  • טום האנסן (ראיין פיליפה): שותפו של השוטר ראיין, אשר נגעל מהגזענות של שותפו, לאחר שבנוסף לכך היה עד למעשה ההטרדה המינית על ידי ראיין, מבקש האנסן להחליף שותף. הקצין שמעליהם מפציר בו להתלונן על מעשיו של ראיין, ולאחר שרואה שהוא חשש, אומר לו שיש לו אפשרות נוספת - להתלונן על בעיה אישית, בעיה של "גזים", וכך הוא יוצב לבד בניידת בלי להתלונן על שותפו. בהמשך האנסן אכן מוצב ברכב לבדו. לאחר מכן הנסן מציל את קמרון מעימותו עם המשטרה. אך תדמית "השוטר הטוב" שלו מתנפצת, לאחר שהוא יורה בפיטר, לאחר שחשב שהלה עומד לשלוף אקדח. בניסיון להשמיד את הראיות, הוא נוטש את הגופה מעט רחוק מהכביש, ושורף את המכונית.
  • דניאל (מייקל פנייה): מסגר ממוצא מקסיקני, אשר בא להחליף את מנעול הדירה של ריק ושל ג'ין לאחר שמכוניתם נחטפת. בשל קעקועיו, ראשו המגולח וג'ינס ה"באגי" שלו, מאמינה ג'ין כי הוא חבר כנופיה. למעשה, הוא איש משפחה מסור, המחפש סביבה בטוחה עבור משפחתו, לאחר שכדור אקדח חדר לחלון חדרה של בתו בביתם הקודם. הוא בא להחליף את מנעול חנותו של פרהאד, אך אומר לו כי יש להחליף את הדלת כולה. לאחר שהחנות נפרצת, פרהאד מאשים את דניאל, ובא לביתו על מנת להרוג אותו. הוא יורה על דניאל, אך באותה עת ביתו קופצת עליו כדי להגן עליו, ונוצר רושם שהיא נפגעה אנושות. בפועל היא לא נפגעת, מכיוון שהכדורים באקדח היו כדורי סרק.
  • פרהאד (שון טאוב): מהגר פרסי בעל חנות. הוא מוצג כאדם המתוסכל מן ההטרדות הגזעניות אותן הוא חווה בארצות הברית, כמו גם מן הקושי שבדיבור והבנת אנגלית (על אף היותו אזרח אמריקני). על מנת להגן על חנותו, הוא קונה אקדח, אך מזגו החם מביא למספר הערות גזעניות מצד המוכר בחנות, המסרב למכור לו את האקדח. לבסוף בתו דורי קונה את האקדח, בנוסף לכדורי סרק. לאחר שחנותו נפרצת מכיוון שלא שמע לאזהרותיו של דניאל בקשר להחלפת הדלת, הוא הולך ויורה בדניאל, ולכאורה פוגע בבתו, אשר נותרת ללא פגע עקב כדורי הסרק.
  • דורי (באהר סומך): בתו של פרהאד, המורגלת לתרבות האמריקנית יותר מהוריה. היא הרופאה בחדר המתים אשר מלווה את גרהאם ואת אימו לגופתו של פיטר, לאחר שהתגלתה בשדה.
  • פלנגן (ויליאם פיכטנר): עוזרו של ריק, אשר מנסה לשכנע את גרהאם לקבל את העסקה המושחתת.
  • ריה (ג'ניפר אספוזיטו): בלשית ממוצא היספני, שותפתו של גרהאם וחברתו.

הצלחת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים בטורונטו בספטמבר 2004, והופץ ברחבי העולם בשנת 2005. תקציב הסרט היה 6.5 מיליון דולר בלבד[1]- סכום אשר כוסה בקלות עם הכנסות של יותר מ-54 מיליון דולר בארצות הברית[2]. מבקר הקולנוע הנודע רוג'ר איברט בחר בהתרסקות כסרט האהוב עליו משנת 2005.[3]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר בטקס האוסקר ה-78, מתוכם זכה בשלושה:

זכיית הסרט בפרס לסרט הטוב ביותר היוותה הפתעה גדולה, לאחר שהר ברוקבק היה מועמד כמעט ודאי לזכייה. "התרסקות" הוצג לראשונה עוד ב-2004, אך הציג בבתי קולנוע בלוס אנג'לס - הקריטריון הטכני לקבלת מועמדות לאוסקר - רק בשנה שלאחר מכן. בעת האוסקר, תחילת 2006, הרי שכבר היה זמין על גבי תקליטורי DVD. כמו כן, הסרט היה מועמד לפרסים מעטים, ולא זכה למעשה באף פרס חשוב אחר (כגון משחק או בימוי) מלבד החשוב ביותר. לעומתו, הר ברוקבק היה מועמד ל-18 פרסים, בעל תקציב גדול יותר ורווחים גדולים יותר, ואף צבר פרסים רבים יותר מטעם איגודים מקצועיים שונים, כגון איגוד הבמאים והמפיקים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרסקות קיבל ביקורות מעורבות לאחר צאתו[4]. בעוד שהיו מבקרים אשר שיבחו את התסריט ואת המשחק שבסרט, היו שטענו כי מדובר ב"סרט הגרוע של השנה". אחדים אף אמרו כי זהו "אחד מזוכי האוסקר הגרועים ביותר אי פעם". ביקורות רבות טענו כי הסרט, באופן אירוני, מציג בערות בתיאורו את מגוון הגזעים של הדמויות. בנוסף, היו שטענו כי הסרט לא מציג תיאור מדויק של יחסי הגזעים בלוס אנג'לס, במיוחד בתיאור המשטרה או המתיחות בין הגזעים.[5].

ביקורות נוספות רבות באו לאחר שהסרט זכה בפרס האוסקר, ולא הר ברוקבק. יום לאחר הטקס, מספר עיתונאים הביעו את אי-שביעות רצונם ממה שהייתה, לדעתם, אחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות האוסקר. עיתונאי ה- MSNBC אריק לונדגרד ביקר את האקדמיה האמריקאית לקולנוע, והצהיר כי "האקדמיה היא בת 78, ומתנהגת כך בדיוק, ואתמול בלילה הם לקחו צעד נוסף לקראת אי-רלוונטיות". לונדגרד הוסיף כי "זהו הזוכה הגרוע ביותר מאז "ההצגה הגדולה בתבל" ב- 1952."[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]