תפילת נשים ביהדות
תפילת נשים התקיימה ביהדות לאורך כל הדורות, ובמקרים מסוימים, תפילתן נחשבה לתפילת מופת. כך למשל היא תפילת חנה, שחז"ל ראו בה את המודל של התפילה האידיאלית.[1]
לפני חורבן בית שני, כאשר עדיין לא היה סידור, התפלל כל אדם על פי צרכיו, תפילות הודיה והלל ותפילות בקשה. מתפללת (כמו גם מתפלל) יכלה להביע את עצמה בכל דרך שתרצה ובספונטניות. גם לאחר היווצרות הסידור נותרה תפילת הנשים ממוסדת פחות מתפילת הגברים, ונשים לאורך הדורות חיברו תפילות העוסקות באירועים מהווי עולמן.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסיפורי המקרא עולה שאישה המתפללת היא עצמאית בלשונה וכל תפילה מנוסחת על פי המיית לבה. רבות המתפללות במקרא, ולכל אחת תפילה ייחודית משל עצמה. פנייתן הישירה מתקיימת באופן ספונטני מתוך הווייתן ונסיבות חייהן.[3] הספרות היהודית לדורותיה עסקה בנושא זה ואולם הנושא זוכה לעניין מחקרי רב בתקופה האחרונה. ספרות ענפה חוברה במחצית השנייה של המאה העשרים ועד ימינו אלה בנושא זה.
בין המתפללות במקרא ניתן למנות את: רבקה,[4] לאה,[5] מרים הנביאה,[6] דבורה,[7] חנה,[8] אסתר[9] ונשות בית לחם במגילת רות.[10][11] לאורך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל נשים חיברו תפילות, חלקן השתמר אך רובן הגדול השתכח משום שלא הועלו על הכתב. חלק מזערי של תפילות אלו הוא זה הבא לידי ביטוי בתפילות הנשים שאנו מוצאים בספרות החיצונית.
תקופת ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת היווצרות הסידור וביתר שאת עם הפיכת הנוסח לרשמי, כתוב ומאוחר יותר מודפס אנו פוגשים פחות ופחות השפעה של נשים על סידור התפילה. תפילות הנשים, גם אם נאמרו, לא נותרו בדרך כלל בידינו.
רק בתקופות הקרובות יותר לזמננו אנו מתחילים לפגוש סידורי נשים. בין אם היו אילו סידורי הכלל כמו סידור "קורבן מנחה" המיועד לנשים ובין אם היו אלו קובצי תחינות, היינו תפילות אישיות שנועדו להיאמר ברשות הפרט ובשפת המדינה (בדרך כלל יידיש), כמו "תחינות שרה בת-טובים" או סידורה האישי של יהודית כהן מאיטליה. סידורים אילו נתנו ביטוי, בדרך כלל, לנושאים נשיים אשר הסידור הממוסד לא נתן את דעתו עליהם כמו למשל נושאי הריון ולידה, טהרת המשפחה, וחיי גידול ילדים וחינוכם לצד הבעל.
במקביל אנו פוגשים קבוצות וקהילות מיוחדות בהן הנשים היו הממונות על שמירת המסורת. בגלל הקביעה כי היהדות מועברת מהאם לצאצאיה היו אלה הנשים, בקרב קהילות האנוסים בפורטוגל, שהפכו למתפללות העיקריות בהתכנסויות החשאיות ולנושאות בעול שימור המסורת בנסיבות החיים שנכפו עליהם.
בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגמה ההולכת ומתגברת של שוויונות בין האיש לאישה בכלל תחומי החיים, החל מסוף המאה ה-19, וביתר שאת במאה ה-20 וה-21 הביאה להרחבת חלקן של הנשים בבתי הכנסת ובתפילות.
ברוב מוסדות החינוך הדתיים לבנות כיום, סדר היום נפתח בתפילת שחרית. קיימים סידורי תפילה אורתודוקסיים עם ניסוחים מותאמים לנשים. בסידור פעמי גאולה מופיעה בכל המקומות הרלוונטיים אופציה של ניסוח לנשים וההנחיות בו מופנות לנשים ולגברים כאחד. בנוסף, קיימים סידורים מיוחדים לנשים דוגמת סידור כוונת הלב לבת ישראל וסידור עבודת השם לבת ישראל.
הנוהג של נשים לומר קדיש יתומה על הוריה הולך ומתרחב, על בסיס הנוהג הקדום, היעדר מקורות הלכתיים האוסרים זאת ופסק ההלכה של מספר פוסקים.[12][13]
בזרם האורתדוקסיה המודרנית החלו להיווצר קבוצות תפילה נפרדות לנשים, ונפתחו "מניינים שיתופיים" הרואים עצמם כנאמנים להלכה, ובהם נשים לוקחות חלק משמעותי בחלקים מסוימים בתפילה. החלוצה הייתה קהילת שירה חדשה בירושלים, שהוקמה בשנת 2001 על ידי קבוצה בראשות ד"ר טובה הרטמן במטרה "ליצור קהילה דתית המשלבת מחויבות להלכה עם מחויבות לתפילה ופמיניזם, ולהגדיר מחדש את מקומן של נשים בבית הכנסת". מאז פועלות בארץ כמה עשרות קהילות שוויוניות או משתפות מסוג זה. בולט בתמיכתו הרב דניאל שפרבר, אשר הקדיש ספר הלכתי לדיון בשיתופן של נשים בתפילות ובקריאת התורה.[14]
תפילת נשים בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינת ההלכה היהודית, חיוב הנשים בתפילה שונה משל הגברים: הן פטורות מאמירת רוב חלקי התפילה, ואינן חייבות בתפילה במניין ובבית כנסת. אמנם נשים רבות מגיעות להצטרף לתפילה בבית הכנסת, בעיקר בשבתות ובחגים.[15] נשים פטורות גם מלבישת טלית והנחת תפילין בהן הגברים חייבים, ונעשות כיום על ידם בעיקר בתפילת שחרית.
ישנה מחלוקת על חיוב הנשים בתפילת העמידה, המהווה את ליבת התפילה המנוסחת, ומספר התפילות שיש לנשים להתפלל מדי יום. לפי פוסקים רבים די לנשים באמירת בקשה אחת ביום, שיכולה להיות תפילה אישית או חלק מהתפילה המנוסחת כרצונן (למשל אמירת ברכות התורה). גם בקרב פוסקים אחרים, המורים לנשים להתפלל תפילה עמידה אחת ביום או יותר, רווחת העמדה לפיה נשים הטרודות בטיפול בילדיהן או בעבודה פטורות מתפילה.
מניין ובית כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים פטורות מתפילה במניין ובבית כנסת, אמנם המתפללות במניין ובבית הכנסת יש להן בזה זכות.[16]
תפילת עמידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה נאמר שנשים חייבות בתפילה. התלמוד נימק דין זה בכך שהתפילה היא בקשת רחמים, ולפי חלק מהגרסאות הוא מסביר שהתפילה אינה מצווה התלויה בזמן, ממנה נשים פטורות.[17]
דין זה הובא בספרות ההלכה, אולם מנהג הנשים היה לא להתפלל שלוש תפילות, אלא להסתפק באמירת בקשה בקומן בבוקר. בעל המגן אברהם הסביר זאת על פי דברי הרמב"ם, שכתב שיש מצווה מן התורה להתפלל כל יום, אך די בפעם אחת וללא נוסח מחייב. מכיוון שחובה זו אינה מצווה התלויה בזמן גם הנשים חייבות בה, אך הן פטורות משלוש התפילות המנוסחות והתלויות בזמני היום שמדברי חכמים.[18] אמנם לדעת הרמב"ן כל החיוב להתפלל הוא מדברי חכמים, וייתכן שלשיטתו דברי המשנה שנשים חייבות להתפלל פירושם שחייבו אותן להתפלל את כל התפילות, למרות שהן תלויות בזמן, משום שהן בקשות רחמים.[19]
- כמה פוסקים קיבלו את הדעה שנשים אינן חייבות להתפלל כל יום, ודי להן באמירת בקשה בבוקר.[20]
- הרב עובדיה יוסף כתב שיש לנשים להתפלל תפילת עמידה אחת ביום, ועדיף שתהיה זו תפילת שחרית - כדי להתחיל את היום בתפילה. ואף שעיקר החיוב לפי המגן אברהם הוא בתפילה אחת ביום ללא נוסח מחייב, כיון שהנשים בזמננו רגילות בלשון התפילה וקל להן להתפלל את תפילת העמידה, ההדרכה לפי הרב עובדיה יוסף היא שהנשים תתפללנה לפחות תפילת עמידה אחת ביום. והרוצה להדר ולהתפלל כמה תפילות, רשאית.[21]
- בעל המשנה ברורה כתב שמרבית הפוסקים סוברים שהחיוב בתפילה הוא מדברי חכמים, ושעל כן יש להזהיר את הנשים שתתפללנה שתי תפילות עמידה ביום. מתפילת ערבית הן פטורות, כיון שמעיקר ההלכה היא הייתה תפילת רשות, ורק הגברים קיבלו על עצמם כחובה להתפלל אותה.[22]
- בספרות האחרונים נמצא מי שכתב שמעיקר הדין נשים חייבות בשלוש תפילות בכל יום.[23]
יש הסוברים שנשים צריכות להתפלל שתי תפילות עמידה ביום גם לדעת הרמב"ם.[24] מאידך, יש הסבורים שגם לדעת הרמב"ן נשים יוצאות ידי חובה בבקשת רחמים אחת ביום.[25]
על אף דברי בעל המשנה ברורה בספרו, בנו העיד שאימו כמעט לא התפללה כל השנים בהן היא טיפלה בילדיה, בהוראת בעלה.[26] הנחיות דומות מופיעות לאחר מכן אצל פוסקים רבים שהלכו בשיטתו, גם עבור נשים הטרודות בעבודה.[27] הנחיות אלו נומקו באפשרות להסתמך לכתחילה על שיטת המגן אברהם במקום קושי, וכן על מגוון פטורים הלכתיים שאינם מיושמים בדרך כלל עבור תפילת גברים, דוגמת הכלל העוסק במצווה פטור מן המצווה, וההלכה הפוטרת מתפילה את מי שדעתו טרודה.[28]
שאר חלקי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים פטורות מאמירת: קרבנות, קריאת שמע וברכותיה, תחנון, אשרי, למנצח, קדושה דסדרא, שיר של יום, פיטום הקטורת ועלינו לשבח.
משום שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, הן פטורות מאמירת פסוקי דזמרא, לפי שזמן אמירתם לפני תפילת שחרית. עם זאת, יש הסוברים שהואיל ונשים חייבות להתפלל עמידה (לפי חלק מהדעות), הן חייבות גם לומר פסוקי דזמרא כדי להתכונן על ידם לתפילה. אולם לדעת רוב הפוסקים - פטורות, והרוצה להדר רשאית.[29]
יש פוסקים הסבורים, שהואיל ומצוות זכירת יציאת מצרים נמשכת ברציפות ביום ובלילה יש לחייב את הנשים בה, אך רבים חלקו על כך ולדעתם הנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים.[30]
תפילת נשים בזרמים הלא אורתודוקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילת נשים בולטת במיוחד בזרמי היהדות הלא אורתודוקסיים, אשר הפכו עוד מראשית המאה ה-20 את המגמה האידאולוגית לשוויון בין המינים ליישומית על ידי שוויוניות הדרגתית של כלל תפקודי בית הכנסת לנשים.
גם לשונה של התפילה הלכה והפכה רגישה ומודעת יותר לשאלות מגדריות. במאמרה על השפעות המגדר על התפילה הישראלית הרפורמית מחלקת המחברת, הרבה ד"ר דליה מרקס, את השינויים בסידורים הליברליים לארבע רמות:[31]
- המרת לשונות אשר לטענת הרפורמים פוגעניות ומתייחסות לנשים כאובייקט – ברכת "שלא עשני אישה", הנאמרת במסגרת ברכות השחר, הושמטה או הומרה בברכות בלשון חיובית. בסידורים רבים נאמר כאן "ברוך.. שעשני בצלמו", לשון המזכירה את סיפור הבריאה הראשון המתואר בספר בראשית. כיום גם בתוך מחנה האורתודוקסיה המודרנית מתקיימים דיונים על ברכת "שלא עשני אישה" ויש בודדים המבקשים אף לשנות את נוסח הברכה.[32]
- הוספת דמויות נשיות לתפילה - בעקבות רצון להנכיח את דמויות הנשים היהודיות לאורך הדורות, הוכנסו שמות האמהות שרה רבקה רחל ולאה אל ברכת "אבות", הברכה הראשונה בתפילת העמידה, שהיא התפילה המרכזית הנאמרת שלוש פעמים ביום. ברכה זו נקראה מעתה ברכת "אבות ואמהות". בדומה, נוסף שמה של מרים הנביאה בברכת "גאולה" שאחרי קריאת שמע יחד עם אחיה משה, בקריאה "משה מרים ובני ישראל, לך ענו שירה חדשה ואמרו כולם..." ושניהם יחד מוליכים את עם ישראל באמירת: מי כמוך באלים ה'.
- טקסי חיים - שינויים נוספים באו לידי ביטוי בטקסי מעגל החיים. אלה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: א. עדכון של טקסים קיימים, כמו טקסי לידה (זבד הבת), בת מצווה וטקסי חתונה שוויוניים, הנותנים מענה גם לקולה ולתפילתה של הכלה ולא רק לחתן; ב. יצירתם של טקסים חדשים שענייניהם לקוחים מעולמן של הנשים כגון: נוסחי תפילה לנשים לקראת חתונה, הריון, לידה, הנקה, הפלה ועוד.
- לשון הפניה לאל – הפניה אל האלוהים בתפילה המסורתית נעשית בלשון "אתה" או "הוא". חלק מעורכי הסידורים הליברליים ביקשו להימנע מהשימוש בלשון זו לתיאור האל, ויש שהוסיפו דימויים בלשון נקבה כדי לאזן את הנוסח (למשל פניה אל ה"שכינה" או פניה בנוסח "ברוכה את י-ה..."). השינויים הקשורים בדרכי הפנייה אל האל בתפילה שנויים במחלוקת.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליקים אלינסון, האשה והמצוות (3 חלקים), הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית
- תמר רוס, העוד מסוגלות אנו להתפלל לאבינו שבשמים?!, בתוך: עין טובה - ספר היובל לטובה אילן
- חנה ספראי, מנין, מגדר ודמוקרטיה, בתוך: רבגוני, מסגרת למחשבה ולזהות יהודית בזמננו (גיליון 3 אלול התש"ס, ספטמבר 2000, עמ' 41–43), הוצאת מכון ון ליר, ירושלים
- עליזה לביא, תפילת נשים, הוצאת משכל, תל אביב, 2005
- מנחם פרי, "רבקה וחתנה העבד, והקואליציה של אלוהים עם הנשים בסיפור המקראי", אלפיים, קובץ 29, 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר יעקב הדני, מתפללת
- ד"ר דניאל אלבו, "תפילת רבקה", באתר 4
- ד"ר דפנה מוסקוביץ, דבורה אמיר וצאלח סואעד, תפילת נשים בשלוש הדתות, אתר מט"ח
- יעל לוין, "הכל שוין לפניו" על שוויון האישה לפני הקב"ה בתפילה וברוח הקודש, קולך 81, סיון תשס"ד, באתר קולך
- מנחם ברונפמן, האם נשים חייבות במצוות תפילה? ואם כן, עד כמה? באתר עלי-ספר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א
- ^ ד"ר יעקב הדני, מתפללת
- ^ ד"ר יעקב הדני, מתפללת
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב: "ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'"
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"ה: "ותאמר הפעם אודה את ה'"
- ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ'
- ^ ספר שופטים, פרק ה'
- ^ ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א; פרק ב', פסוקים א'–י"א
- ^ מגילת אסתר, פרק ד', פסוקים ט"ו–ט"ז
- ^ מגילת רות, פרק ד', פסוק י"ד
- ^ ד"ר יעקב הדני, מתפללת
- ^ ד"ר יואל ב' וולוולסקי, קדיש יתומה, צהר, תשס"ב
- ^ פסק הלכה | קדיש יתומה, באתר בית הלל - הנהגה תורנית קשובה, 2018-07-11
- ^ קישורים לסוגיות הלכתיות בתפילת נשים בציבור ולקהילה שיוויניות, באתר נאמני תורה ועבודה
- ^ ד"ר דפנה מוסקוביץ, דבורה אמיר וצאלח סואעד, תפילת נשים בשלוש הדתות, אתר מט"ח
- ^ תפילת נשים, נשים פטורות מתפילה בבית הכנסת ובמניין, באתר פניני הלכה
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ג', משנה ג'. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב'. מאירי שם. תוספות רבי יהודה שירלאון שם. לפי חלק מהכיוונים שהוצעו במפרשים, אין הגרסאות חולקות אחת על השנייה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ב'. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף ב'. מגן אברהם, סימן ק"ו, סעיף קטן ב'
- ^ השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה ה, טקסט דיגיטלי באתר ספריא. שולחן ערוך הרב, סימן קו, סעיף ב, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ אשל אברהם, סימן ע; נימוקי אורח חיים, סימן מז; הליכות שלמה, פרק ב, הערה ה; ועוד
- ^ שו"ת יביע אומר חלק ו סימן יז
- ^ משנה ברורה, סימן ק"ו, סעיף קטן ד'
- ^ בן ידיד על הרמב"ם, הלכות תפלה, פרק א, הלכה ב
- ^ אור לציון, חלק ב, פרק ז, אות כד
- ^ תורת חיים, סימן קו אות ב; שו"ת לב אברהם, סימן כה; שו"ת ברכות שמים (לאדמו"ר מקאשוי), סימן מו; ועוד
- ^ שיחות החפץ חיים חלק א אות כז
- ^ שו"ת משנת יוסף, חלק ט, סימן לב
- ^ תפילת נשים, נשים המטופלות בילדים, באתר פניני הלכה
- ^ תפילת נשים, האם חובה לומר פסוקי דזמרה, באתר פניני הלכה
- ^ משנה ברורה, סימן ע', סעיף קטן ב'
- ^ Dalia Marx, “Gender language in Liberal Israeli Liturgy”, Elyse Goldstein ed, New Jewish Feminism: Probing the Past, Forging the Future, Woodstock 2008, pp. 206-217:
- ^ שלמה ריסקין, "ברכת 'שלא עשני אשה', אפשרויות לשינוי", להיות אישה יהודייה (כרך א), בעריכת שילה מרגלית, ירושלים 1999, עמ' 139 – 149