הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה

הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה
**Obergermanisch-Raetischer Limes**
**אתר מורשת עולמית**
	מפה ובה מסומן קו הגבול והמצודות העיקריות
	מפה ובה מסומן קו הגבול והמצודות העיקריות
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2 ו-4
מדינה	גרמניה
חלק מתוך	הלימס הגרמאני
הערות	המשך של ההכרזה ב-1987 על חומת אדריאנוס וקדמה להכרזה על חומת אנטונינוס ב-2008
קואורדינטות	49°47′47″N 9°09′27″E / 49.796388888889°N 9.1575°E

הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה (בגרמנית: Obergermanisch-Raetischer Limes, בראשי תיבות ORL) הוא קטע בן 550 קילומטרים מהגבול החיצוני לשעבר של האימפריה הרומית בין הריין לדנובה. הוא משתרע מריינברוהל (Rheinbrohl) בצפון למצודת איינינג (Kastell Eining) שעל הדנובה בדרום-מזרח. הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה הוא מונומנט ארכאולוגי, ומאז 2005 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המונח

המונח הלטיני לימס (Limes, במקור: דרך צבאית) מתייחס למערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית. היו אלו חומות, מצודות, דרכים, ביצורים ומכשולים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים. בגרמניה, המונח לימס מתייחס בדרך כלל ללימס הרייטיאני (Raetische Limes) וללימס של גרמאניה סופריור (Obergermanische Limes), המכונים יחד הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה. שני חלקי הלימס נקראים על שם הפרובינקיות הרומיות השכנות רייטיה וגרמאניה סופריור (גרמניה עילית).

לראשונה בהיסטוריה הוגדרו ה-Limites (בלטינית - לימס ברבים) הרומיים באופן ברור במרחב והיו גבולות חיצוניים מזוהים של תחום השליטה הרומי עבור ידידים ואויבים כאחד. הוא מקיף את הגבול היבשתי הארוך ביותר בחלק האירופי של הלימס, שנקטע רק כמה קילומטרים ברצועה העוקבת אחרי הנהר מיין בין העיירות גרוסקרוצנבורג (אנ') ומילטנברג (אנ'). יתרת הלימס באירופה, היא לאורך הנהרות ריין (הלימס של גרמאניה אינפריור) והדנובה (לימס הדנובה).

מטרה

מטרת הגבולות הצבאיים הרומיים הייתה נושא לדיון ער בין החוקרים. המחקר העדכני ביותר מניח שלפחות הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה, בניגוד לרעיונות ישנים יותר, לא היה בעיקר תיחום צבאי וקו הגנתי, אלא גבול שנועד לפקח על הסחר עם האזור הלא-רומי. הוא אפשר פיקוח על תנועה חוצת גבולות ידידותית וגביית חובות ומיסים. הלימס לא התאים להדיפת התקפות חיצוניות מרוכזות, במיוחד מכיוון שהכוחות שהוצבו שם לא הספיקו להגנה. האימפריה הרומית הרחיבה את אזור השפעתה מעבר לגבול הרחק צפונה-מזרחה באמצעות מדיניות כלכלית מיומנת. מעברי הגבול הרבים, היו מפוקחים על ידי חיילים רומאים, אך בכל זאת אפשרו סחר חליפין ער, והממצאים הרומיים הרבים גם ב"גרמאניה החופשית" (עד יוטלנד וסקנדינביה) מעידים על כך. נעשו ניסיונות גם ליישב לגיונרים רומאים בצד השני של הלימס או, לעיתים קרובות יותר, לגייס חיילי עזר. הרומניזציה של האוכלוסייה התרחבה אם כן מעבר ללימס.

מחקר היסטורי

העניין בלימס כשריד למתחם מהתקופה הרומית התעורר לחיים בגרמניה בתקופת הרנסאנס וההומניזם. הוא התעורר כשהתגלו בספריות המנזר במאות ה-15 ותחילת המאה ה-16 הספרים גרמאניה וה"אנלים" שכתב ההיסטוריון הרומי טקיטוס. חוקרים כמו סימון שטודיון (גר') (1543–1605) חקרו כתובות וגילו מבצרים. כך למשל הוביל שטודיון חפירות ארכאולוגיות במצודת בנינגן (Benningen Fort) בקו הנקאר של הלימס נקאר-אודנוואלד (Neckar-Odenwald-Limes). הוקמו ועדות לימס (Limes-Kommissionen) אזוריות, אך הן נותרו מוגבלות לאזורים קטנים בגלל המצב הפוליטי, למשל בדוכסות הגדולה של הסן או בדוכסות הגדולה של באדן. ההיסטוריון יוהאן אלכסנדר דודרליין (גר') (1675–1745) היה הראשון שדיווח על מסלול הלימס באזור העיירה אייכשטאט (אנ'). בשנת 1723 הוא היה הראשון שפירש נכון את משמעות המילה לימס, ובשנת 1731 פרסם עליה מאמר מדעי ראשון.

ועדת הלימס הקיסרית

רק לאחר הקמת האימפריה במחצית השנייה של המאה ה-19 הצליחו ארכאולוגים לתעד את המסלול, שעד אז תואר בקווים בסיסיים בלבד, ולבצע את החפירות השיטתיות הראשונות. בשנת 1892 הוקמה לשם כך "ועדת הלימס הקיסרית" (Reichs-Limeskommission בראשי תיבות RLK) בהנחיית ההיסטוריון של העת העתיקה תאודור מומזן, שבסיסה בברלין. עבודתה של ועדה זו נחשבת כמאמץ חלוצי להשלים את ההיסטוריה של הפרובינקיות הרומיות. עשר השנים הראשונות של המחקר היו פרודוקטיביות במיוחד, בהן נקבע מסלול הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה, והמצודות לאורך הגבול קיבלו שמות. דוחות המחקר על החפירות הופיעו משנת 1894 ועד לפיזור הוועדה בשנת 1937. הדוחות קובצו תחת הכותרת "הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה של האימפריה הרומית" (Der Obergermanisch-Raetische Limes des Roemerreiches (ORL)) בחמישה עשר כרכים, שבעה מהם עוסקים במסלול, ושמונה דנים במבצרים בודדים. מסמכי ועדת הלימס הקיסרית נמצאים כעת ברשותה של הוועדה הרומית-גרמנית (Römisch-Germanische Kommission) של המכון הארכאולוגי הגרמני (גר'). בנוסף למסלולים, ספררה ה-RLK את המבצרים ברציפות, וכן את מגדלי השמירה (Wp) של המקטעים הבודדים.

מסלול

במהלך עבודה זו נקבע מסלול הלימס באורך 550 קילומטרים, חולק למקטעים ותואר. חלוקה זו עקבה אחר הגבולות המנהליים שהיו בגרמניה של המאה ה-19, ולא אחר הגדרות קדומות:

מקטע 1: ריינברוהל – באד אמס
מקטע 2: באד אמס – אדולפזק (Adolfseck) בסמוך לבד שוואלבך (גר')
מקטע 3: אדולפזק – רכס טאונוס (אנ') – עמק קופרן (Köpperner Tal)
מקטע 4: עמק קופרן – שפלת וטראו (אנ') – מצודת מרקובל (Kastell Marköbel)
מקטע 5: מצודת מרקובל – מצודת גרוסקרוצנבורג (Kastell Großkrotzenburg)
- מקטע 6a: מצודת האינשטדט (Kastell Hainstadt) – וורת אם מיין (Wörth am Main), הלימס העתיק של המיין (Mainlimes)
- מקטע 6b: מצודת טרננפורט (Kastell Trennfurt) - מילטנברג (אנ')
מקטע 7: מילטנברג – ואלדירן (גר') – בושן-הטינגן (גר')
מקטע 8: בושן-הטינגן – אוסטרבורקן (גר') – יאגשטהאוזן (גר') (קו אודנוואלד החדש)
מקטע 9: יאגשטהאוזן – אורינגן (גר') - מיינהרדט (גר') – ולצהיים (גר') – אלטדורף (גר')
מקטע 10: וורת אם מיין – מצודת וימפּפן (Kastell Wimpfen im Tal), קו אודנוואלד הישן, על הלימס נקאר-אודנוואלד
מקטע 11: מצודת וימפּפן – מצודת קונגן (Kastell Köngen) על קו נקאר
מקטע 12: אלטדורף – לורש (גר') – רוטנבכטל (Rotenbachtal) סמוך לשוואביש גמינד (גר') (קצה הלימס של גרמאניה סופריור, תחילת הלימס של רייטיה) – אאלן שטולדן (גר')
מקטע 13: מונשסרות (גר') – וילטינגן (גר') – גוצנהאוזן (גר')
מקטע 14: גוצנהאוזן – מצודת וייסנבורג (Kastell Weißenburg) – קיפפנברג (גר')
מקטע 15: קיפּפנברג – מצודת איינינג (Kastell Eining)

היסטוריה של הבנייה

תחילת ההיסטוריה של הלימס בשנת 9 לספירה, כאשר הרומאים בפיקודו של פובליוס קווינקטיליוס וארוס ספגו תבוסה מוחצת מהטבטונים תחת מנהיגם ארמיניוס בקרב יער טויטובורג. בסך הכל שלושה לגיונות רומאים נספו בניסיון זה של הרומאים להרחיב את הגבול האימפריה לכיוון האלבה. לאחר אסון זה נסוגו הרומאים לגדה השמאלית של הריין, ולגדה הימנית של החלק העליון של הדנובה.

אולם כעבור מאה שנה, רומא החליטה לקצר את קו הגבול בין הריין לדנובה וגם לספח בתהליך שטחים בעלי ערך כלכלי, כמו וטראו (אנ'). הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה התפתח בכמה שלבים ממסלול שירות דואר בלבד תוך נתיב שנפרץ ביערות הגרמניים. באודנוואלד נבנו מגדלי שמירה מעץ בשנים 107–110 ו-115 בהתאמה. מגדלי שמירה מעץ אלה, שגובהם כעשרה מטרים, הוקפו בחומות מאדמה והיה ביניהם קו ראייה. המרחק הממוצע ביניהם היה סביב 800 מטר. התרחבות הלימס לא הייתה אחידה. הלימס בגרמניה סופריור הורחב כ-40 שנה מוקדם יותר מאשר ברייטיה.

הממצאים הדנדרוכרונולוגיים העתיקים ביותר, המגיעים משלב ההקמה של המחנה הצבאי הרומי, מצודת בוך (Kastell Buch) ברייטיה, מוערכים למאי / יוני 161 לספירה. ייתכן כי הצבא הרומי הוזמן לבנות את הביצורים הראשונים ברייטיה וב"לימס פורדרן" (Vorderen Limes) בערך בתקופה זו. באתר הארכאולוגי הסמוך עם קשת הניצחון המכונה "לימסטור דלקינגן" (Limestor Dalkingen), נבנתה בשלב ראשון זה של הרחבה גדר סבכה פשוטה הבנויה מעמודים בודדים. באותו מקום נמצאה ריבוע מוקף חפיר שנועד למגדל עץ. הארכאולוג דיטר פלאנק (Dieter Planck) שחפר במקום תיארך את הגדר והמגדל לאותו זמן. מבחינת המדענים נשאלת כעת השאלה האם לא התעלמו לעיתים קרובות ממכשול פשוט זה בתצפיות הקודמות, בעיקר בתקופת ועדת הלימס הקיסרית (RLK). עם זאת, כמה מדענים תיארכו גדר זו לתקופה אחרת לגמרי. לדעתם, היא נבנתה רק לאחר שגדר בולי העץ נפגעה. עם זאת, זה סותר את הממצאים בלימסטור. לדברי פלנק, החפיר של הגדר חופף חלקית את בורות העמודים שם.

מצד שני בווטראו, הגדר של מצודת מרקובל היא משנת 120. הטבלה הבאה מציגה תאריכים דנדרוכרונולוגיים חשובים לפעילויות הבנייה בין השנים 120 עד 169 לספירה:

פרובינקיה	מיקום	תאריך כריתת העץ	תיאור
גרמאניה סופריור	מרקובל	חורף 119–120, אביב 120	גדר העץ
גרמאניה סופריור	אוסטרבורקן	חורף 159–160	כמה גזעי עצים בקרקעית עמק קירנאו
גרמאניה סופריור	מצודת מורהרדט (Kastell Murrhardt)	159	קליפת עץ מקצה היער
גרמאניה סופריור	מצודת ולצהיים (Kastelle von Welzheim)	165
גבול גרמאניה סופריור / רייטיה	רוטנבכטל (Rotenbachtal)	חורף 163–164	גדר הלימס או גשר מאחורי גדר הלימס
רייטייה	מצודת אאלן (Kastell Aalen)	160 ± 10 (כתובת הבנייה מ-163–164)	מרפסת עץ במרכז הדתי (Principia) של המוצב
רייטייה	מצודת בוך (Kastell Buch)	161	חיפוי באר 2 או משתנה 8
רייטייה	שוואבסברג (Schwabsberg)	סוף שנת 165, אולי באביב 166	גדר המצודה, עץ אלון, התגלה בשנת 1969, ארבע דגימות
רייטייה	שוואבסברג (Schwabsberg)	165	גדר המצודה, עץ אלון, התגלה בשנת 1974, שבע דגימות
רייטייה	מונשסרות (Mönchsroth)	160	גדר המצודה, עץ אורן, חולץ בשנת 1992 מבריכת שינדהאוס (Schindhausweihers).
רייטייה	גונצנהאוזן (Gunzenhausen)	162	גדר המצודה, עץ אלון שהתגלה בשנים 1895 ו-1898 באלטמילוויזן (Altmühlwiesen).
רייטייה	גונצנהאוזן (Gunzenhausen)	166 ± 10	גדר המצודה, עץ אלון שהתגלה ב-1975 מכיכר השוק העליונה
רייטייה	מצודת תילנהופן (Kastell Theilenhofen)	126	בית מרחץ צבאי ראשון; נדגם ב-27 בנובמבר 2002 על ידי הדנדרוכרונולוג פרנץ הרציג

מאוחר יותר הוחלפו מגדלי העץ המקוריים הפגיעים למזג האוויר במבני אבן. הלימס עצמו עבר גם מספר תקופות התרחבות. הלימס הרייטאני התפתח בהתאם. רק שם, בתקופת שלטונו של הקיסר ספטימיוס סוורוס, הוקמה חומה מסיבית רצופה שגובהה עד שלושה מטרים במקום גדר העץ, מבצר וחפיר. בהתבסס על תחקירים דנדרוכרונולוגיים זהים על שלוש מקבצים של גזעי עץ אלון שנשמרו היטב שעליהם ששימשו יסודות לחומה הרייטיאנית ליד מצודת דמבך (Kastell Dambach), כי העץ ששימש יסודות נכרת בחודשי החורף 206–207 לספירה. ייתכן שהגזעים הוחדרו לקרקע כבר באביב 207. נראה אם כן ברור כי שגדרות העץ ברייטיה התקיימו בערך 45 שנה. מההבדל המבני בין ביצורי הגבול, המחקר מסיק כי תחזוקת הבנייה שלהם הייתה ככל הנראה באחריות הממשל של הפרובינקיה.

הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה עבר שינויים גדולים וקטנים של קו הגבול ונבנה בהתאם בכמה מקומות. הסיבות לתזוזות הגבול הללו אינן ידועות. למשל, הגבול של "לימס אודנוואלד", ששימש כביצור גבול רומי במשך כ-60 שנה, הועבר לאחר מכן כמה קילומטרים מזרחה.

מאפיינים מיוחדים

בלימס של גרמאניה סופריור ישנם כמה קטעים הבולטים עקב היותם מסלול ישר מדויק ונראים כאילו שורטטו בנוף עם סרגל. הדיוק יוצא הדופן הנדרש לכך מיוחס לשימוש בגרומה (גר') (מכשיר מדידה) על ידי מודדים רומאים. הארוך ביותר מבין קטעים אלה משתרע, עם סטייה קצרה בלבד עקב תבליט בשטח, בפפדלבאך (גר') – גליכן (Gleichen), ממגדל שמירה לא משמעותי ליד ולדירן (Walldürn, מקטע 8) ועד הגהוף (Haghof) מדרום לוולצהיים שאורכו 81.259 קילומטרים. זהו המסלול הישר הארוך ביותר בימי קדם. מאפיין מיוחד באזור זה הוא המגדל המשושה (WP 9/51) בפדלבאך-גליכן. זהו המגדל היחיד כזה במקטע לימס זה. היסודות ברוחב מטר אחד, ולכן הם חזקים באופן יוצא דופן, בסיסם בולט 0.5 מטר מבחוץ כחיזוק נוסף. הצורה המשושה וקירות היסוד מצביעים על כך שהמגדל היה גבוה מהרגיל. תכנון המגדל ומיקומו מרמזים שהוא היה נקודה עיקרית למדידה האופטית של הקו הישר.

מבני עזר

הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה נתמך ברשת בסיסים צבאיים ומתקני אספקה אזרחיים בעורף הרומי והיה מחובר ברשת דרכים ונתיבים.

במרחק של כעשרה קילומטרים מהלימס נבנו מבצרים קטנים יותר עבור כוחות העזר שתספקו את צוותי המגדלים והיו יכולים לקבל הודעה מהם במקרה של תקריות בגבול. המבצרים הראשונים נבנו על הנהר נקאר וברכס טאונוס, תחילה כמבני עץ ואדמה, ואחר כך, משנת 150 ואילך, גם כמבני אבן. דוגמאות בולטות למבצרים כאלה הם מצודת זאלבורג (Kastell Saalburg), מצודת קליינר פלדברג (Kastell Kleiner Feldberg) ומצודת קפרסבורג (Kastell Kapersburg), ששלושתם ממוקמים ברכס הטאונוס. מבצר גדול במיוחד ליחידת פרשים (בלטינית: Ala) נמצא באזור העירוני של אאלן של ימינו. הכוחות במצודות אלה היו יכולים לבקש תגבורת ממחנות הלגיונות, בבירות הפרובינקיה, במידת הצורך.

ככלל, התנחלויות אזרחיות גדולות וקטנות יותר (בלטינית ויקוס (אנ') ברבים ויקי, Vici) נוצרו סביב המצודות. באלה התגוררו, בין היתר, קרובי המשפחה של חיילי העזר המוצבים. סוחרים, בעלי מלאכה ופונדקים סיפקו גם הזדמנויות לתספק את הכוחות. חלק מהוויקי המוקדמים הפכו לערים (civitas) גדולות ומשגשגות יותר גם לאחר שהצבא נסוג, כמו העיר נידה (אנ') הרומית, כיום בפרוורים הצפון-מערביים של פרנקפורט.

יסודה של העיר הרומית באזור ולדגירמס (Waldgirmes) של ימינו בעמק הנהר לאהן (אנ') מעבר ללימס הוא מקרה מיוחד. לעיר היה פורום מייצג והיא נועדה כנראה להיות מרכז מנהלי מקומי, כבירת הערים האחרות המתוכננות, אולי אפילו כבירתה העתידית של הפרובינקיה הגדולה גרמאניה מאגנה לפי החזון המקורי של הקיסר אוגוסטוס. היא הייתה אמורה להתרחב מהריין עד לאלבה. לאחר קרב יער טויטובורג (9 לספירה), או לכל המאוחר עם נטישת מדיניות ההרחבה של אוגוסטוס בתקופת טיבריוס (17 לספירה), כל התוכניות הרלוונטיות בוטלו והעיר ננטשה.

הנפילה

רק מקורות כתובים מעטים הגיעו אלינו על תקופת הדעיכה של הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה. היסטוריונים הניחו אפוא זמן רב כי הלימס הותקף והתמוטט בהתקפה יחידה של הטבטונים בשנים 259 וב-260 לספירה. חקירות וממצאים ארכאולוגיים מאוחרים יותר מראים, עם זאת, שהדעיכה במאה ה-3 לספירה התרחשה לאט ובכמה שלבים וכי היו גם הבדלים בין המקטעים בגרמאניה סופריור למקטעים ברייטיה. צירוף המקרים של מספר גורמים פנימיים וחיצוניים הוביל לתהליך של התדרדרות מתמשכת.

קרבות בתקופת אלכסנדר סוורוס

הלחץ על הגבול הצפוני של רומא גבר כבר בסוף המאה השנייה; מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שהדבר יכול היה לנבוע בין השאר מקבוצות אתניות שהיגרו מפנים גרמאניה, שלא עברו רומאניזציה והיו תוקפניות יותר כלפי האימפריה. הקיסר קומודוס חידש והרחיב כמה ביצורי גבול בסביבות שנת 185. בשנת 213 ביצע הקיסר קרקלה מסע עונשין מעבר ללימס. הסיבה העיקרית לשקיעתו או לנטישתו של הלימס היא, מצד אחד, בשימוש הגובר בכוחות צבאיים עקב עימותים במחוזות המזרחיים. האימפריה הרומית ראתה עצמה ניצבת בפני אתגר הולך וגובר מצד שכנתה המזרחית, האימפריה הסאסאנית הפרסית, שנוסדה בשנת 224 לספירה. בתגובה, יותר ויותר כוחות צבא, במיוחד פרשים, הוצאו מהלימס. הקיסר הצעיר אלכסנדר סוורוס ניהל מערכה נגד הסאסאנים יחד עם אימו יוליה בשנת 232 לספירה. הכוחות שהוצבו על הגבולות במזרח הוכיחו את עצמם כלא אמינים בגלל מרד, כך שהקיסר נאלץ להקצות יותר כוחות מהלימס. בקרבות עם הסאסנים לאחר מכן, שלוו באבדות כבדות, אף אחד משני הצדדים לא הצליח להשיג ניצחון, והם הסתיימו בלא שנחתם הסכם שלום.

מצד שני, השבטים הגרמאניים, כלומר הקונפדרציה של האלמאנים, ניצלו את היחלשות קווי ההגנה הרומיים כדי לבזוז ולהשמיד בשנת 233 לספירה. באותה תקופה היו כנראה רק כוחות רגלים של חיל העזר לאורך הלימס, שלא היה בכוחם לעמוד מול התקפת השבטים הגרמנים, שכעת היו מאורגנים בקבוצות שבטיות גדולות באופן שונה מבעבר, ולכן ידעו ביתר קלות כיצד לגייס יחידות חזקות יותר. פשיטות הביזה הובילו את הטבטונים אל הריין ולמורדות הרי האלפים. כמה מחנות, כולל מצודת זאלבורג, נהרסו. ניתן לזהות ארכאולוגית שכבות הרס מתקופה זו, למשל במצודת אוסטרבורקן. שרידי שלושה אנשים לפחות שמתו באלימות נמצאו באזור החפיר של חיל המצב באוסטרבורקן.

נאמר כי הכוחות הרומיים שלחמו בפרסים במזרח דאגו לקרוביהם בגאליה. כל זה הניע את אלכסנדר סוורוס ואימו להגיע ללימס של גרמאניה סופריור-רייטיה בשנת 235. הם הקימו את המטה בעיר הלגיון מוגונטיאקום. הלגיונרים קיוו לשלל, תגמול וניצחון קל על הטבטונים. עם זאת, אם הקיסר רבת ההשפעה שרצתה לחסוך בעלויות החלה לנהל משא ומתן עם הטבטונים על מנת להימנע ממערכה יקרה. לכן, הכוחות הרומיים מרדו והעלו את הקצין שהיה אחראי על הכשרת הכוחות שזה עתה גויסו, מקסימינוס תראקס, לקיסר. ככל הנראה נרצחו אלכסנדר סוורוס ואימו בברצנהיים (פרוור של מיינץ) במרץ 235.

מקסימינוס הבטיח הגדלת שכר, קצבאות מיוחדות וחנינה לכל העונשים המשמעתיים. בקיץ 235 לספירה הוא הוביל מערכה עמוק לתוך אזורי ההתיישבות הגרמניים (ראו גם קרב הרי ההארץ). הסכנה נמנעה למשך זמן מה, ביצורים נבנו מחדש וחוזקו חלקית.

התדרדרות כלכלית

שחזור של גדר בולי העץ והתעלה סמוך לזאלבורג

הביצורים חודשו לאחר חוויית הביזה של שנת 233, וככל הנראה הותאמו לתנאים החדשים. סביר להניח כי מערכת החומות והחפירים ששימשו כמחסום כנגד צבאות הפרשים הורחבה רק אז בביצורי הלימס של גרמאניה סופריור, בנוסף או כתחליף לגדר בולי העץ. עם זאת, רבים מהיישובים האזרחיים שהושמדו כבר לא נבנו מחדש. ממצאים ארכאולוגיים מאשרים את הצורך בתיקונים במהירות של מבני המשק. לא רק בנייני מגורים ובתי מרחץ כבר לא נבנו מחדש בגודלם הקודם, אלא שנראה כי גם מבצרים בודדים הצטמצמו באותה תקופה. חפירות בתוך המבצרים קפרסבורג ומילטנברג-אוסט הראו צמצום של פנים המבצר.

הסיבה לשיקום המהוסס הייתה אולי העברות הכספים המופחתות לאזור הגבול. בעוד שהקיסר קרקלה הצליח לרכוש את תמיכת חייליו במערכה נגד האלאמנים ועמים גרמאנים אחרים על נהר המיין בשנת 213 לספירה באמצעות שכר מוגדל מאוד ובבונוסים נדיבים תכופים, עמדתו כלפי יציבות ערך הכסף והמדיניות הכלכלית של יורשיו היו הרת אסון. אפילו אלכסנדר סוורוס כבר לא יכול היה לספק את הציפיות המוגזמות של החיילים. התוצאה הייתה מלחמות אזרחים והתחלפות קיסרים מהירה. שוב ושוב הוצאו כוחות מהלימס להסדרת סכסוכים פוליטיים פנימיים. הקיסר מקסימינוס תראקס, הלך בעקבותיו עם חייליו כבר בשנת 236 לספירה בפאנוניה, ובשנת ששת הקיסרים (אנ'), 238 לספירה, הוא נרצח על ידי בני עמו בדרך לרומא במהלך המצור על העיר אקוויליה. התרחבות הלימס וכוח הקנייה הגבוה של כוחות הצבא היו הגורמים לתנופה הכלכלית למלאכות יד, סחר ושירותים באזור הגבול. כעת גרמו גם הכוחות ההולכים ומתמעטים להתמעטות האוכלוסייה. המחסור בכסף ועבודה פגם בשיקום הלימס.

מצד שני, נראה כי הלחץ של מעבר אוכלוסייה מאזור אירו-אסיה לגבולות הריין והדנובה גבר. שלישית, גם סכסוכים רומיים פנימיים מילאו תפקיד חשוב. אולם מעל לכל, ככל הנראה מעולם לא הייתה כוונתם של הרומאים להשתמש בלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה כמתקן הגנה צבאי - ייתכן שהיו יוזמות כאלו לאחר 235, אך הלימס היה ונשאר גבול של שלום.

הפשיטות הגרמאניות בשנים 259–260

מחקרים נומיסמטיים ודנדרוכרונולוגיים מצביעים על כך שהחלק של רייטיה בלימס ננטש זמן קצר לאחר שנת 254 לספירה, בתקופת שלטונו של הקיסר ולריאנוס (253–260). כך למשל, בתחילת הקיץ של שנת 254 לספירה הפך הכפר-מחנה של מצודת בוך ברייטיה לעיי חורבות. בניגוד לכך, החלק הדרומי של המקטע של גרמאניה סופריור של הלימס של פורדרן (Vorderen Limes) התקיים עוד מספר שנים אחר כך. עובדה זו קיבלה אישוש באמצעות ממצאים מאוחרים של מטבעות עד זמנו של הקיסר גליאנוס, שהתגלו במצודה הקטנה של הסלבורג (Kleinkastell Haselburg) ובמצודה הקטנה רוטלזה (Kleinkastell Rötelsee). הארכאולוג מרקוס שולץ מניח כי הלימס על הטאונוס והלימס בווטראו נפלו מוקדם יותר מאשר בדרום. ממצאי מטמון רבים מוכיחים אז את הפלישות הגרמאניות בשנים 259 ו-260 לספירה, מה שהוביל בסופו של דבר לנטישת כל הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה. פלישות אלה התרחשו בזמן המשבר באימפריה הרומית. בין הממצאים "המטמון של נאופוץ" (Hortfund von Neupotz) שנחשף בשנים 1967–1997 במהלך דליית חצץ מיובל קדום של הריין ליד נאופוץ. הוא שייך לאותה תקופה כמו ממצא המטמון מהגנבאך (Hortfund von Hagenbach) או לממצא המטמון מאוטרשטאדט (Hortfund von Otterstadt). בסך הכל ידועים כיום 18 אתרי ממצאים מהמאה ה-3 מהריין בין סלץ למנהיים. התקדמות אדירה של השבט הגרמאני של היותונגי (אנ') לאיטליה בשנים 259–260 ידועה באמצעות מזבח הניצחון של אאוגסבורג (אנ'). עם זאת, עקבות לחימה והשמדה אלימה נמצאו במצודות מעטות ביותר של הלימס, ולכן חוקרים רבים מניחים כיום כי חומת הגבול עצמה לא נכבשה, אלא פונתה פחות או יותר על פי התוכנית: המצב הצבאי שהשתנה באופן דרסטי הפך את המתקן למיותר. לכן סביר להניח שמצודות רבות נשרפו על ידי הכוחות הרומיים עצמם כדי שלא יפלו לידי האויב.

זמן קצר לאחר ההתקפות הגרמאניות הכבדות סביב שנת 260, הוחלט לסגת לגדה המערבית של הריין ולגדה הדרומית של הדנובה עם קו ההגנה החדש של הלימס דנובה-אילר-ריין (Donau-Iller-Rhein-Limes). גבולות הנהר היו הרבה יותר נוחים להגנה. הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה ננטש למעשה, גם אם החיים נמשכו בחלק מכפרי המחנה על הלימס לשעבר. לדוגמה, לאחר ההרס בסביבות 254 לספירה, יושרה הקרקע במצודת בוך ההרוסה והחל השיקום בקנה מידה מצומצם. חלק מהכוחות הרומאים הנסוגים קברו ציוד וכלי עבודה ליד מצודותיהם, כנראה התכוונו לחזור במועד מאוחר יותר ברגע שהאזור יירגע שוב. קיים חשד לקשר עם הקרבות בין המורד פוסטומוס (אנ'), שייסד את האימפריה הגאלית, שהתנתקה מהאימפריה הרומית בשנת 260, לבין הקיסר הלגיטימי גליאנוס. הכוחות נדרשו במקום אחר ולכן הגבול היה חשוף.

לא ניתן להוכיח שכל האזור בגדה הימנית של הריין פונה על ידי הרומאים יחד עם הלימס, כלומר שהאוכלוסייה האזרחית גורשה. נסיגה שיטתית של החיילים הרומיים האחרונים שנותרו הייתה אפשרית ככל הנראה רק בסביבות שנת 275, כאשר מצבה של האימפריה הרומית התייצב שוב. לפחות חלק מהאוכלוסייה הרומית נשארה במקומה והתערבבה עם השבטים הגרמאנים המהגרים. בסביבות שנת 300, מקורות רומאיים כבר לא מכנים את האזור של גרמאניה סופריור-רייטיה אגרי דקומטס (אנ'), אלא אלאמניה (Alamannia). עם זאת, הקיסרים הרומאים שמרו על תביעותיהם לאזורים אלה לפחות עד סוף המאה הרביעית (הקיסר הרומי גרטיאנוס ניהל את המערכה האחרונה באזור בשנת 377), ואולי בסביבות 360 הקיסר יוליאנוס הכופר אף תיקן חלק מהלימס הישן לתקופה קצרה.

חשיבות מאוחרת יותר

ההתפוררות של מבני הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה נמשכה מאות שנים. על פי דברי כרוניקן מבוואריה, חלקים מהחומות עדיין נראו לאורך שטחים ארוכים בשנת 1780. עם זאת, מכיוון שיותר ויותר בניינים נבנו מאבן במקום מעץ, "התושבים לקחו הרבה אבנים" משרידי החומה. בקלן היו עדיין מגדלים של חומת העיר הרומית בתחילת המאה ה-19. השער הצפוני של חומת העיר הרומית של קלן נהרס רק באמצע המאה ה-19 מכיוון שהפך צר מדי לתנועה הגוברת.

עם זאת, תפקידם של רוב הבניינים לאורך הלימס לשעבר נשכח. האוכלוסייה פירשה את אמת המים הרומית של העיר קלן, שרובה נבנתה על פני השטח והגיעה מדרום-מערב, כ"מעבר מקשר סודי" בין הערים קלן וטריר. לעומת זאת, הביצורים הרעועים של הלימס של רייטיה, שאיש לא יכול היה כבר להסביר תפקידם, נקראו בפי העם "חומת השטן" (Teufelsmauer).

באופן משמעותי שימש מסלול המתחם גם כגבולות רכוש במשך מאות שנים (לרוב במקביל לגבולות של העיירה או לגבול המנהלי). האחדת הקרקעות ביטלה חלקית גבולות אלו במאה ה-20, אך בחלקם הם קיימים עד היום.

הלימס כיום

הלימס הוא מונומנט ארכאולוגי בעל חשיבות בינלאומית בגרמניה. מבנים מסוימים על הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה שוחזרו. דוגמאות לכך הן זאלבורג ליד באד הומבורג ומבצר אאלן, שבין הכתלים של כל אחד מהם נמצאים מוזיאונים רומיים חשובים, כמו גם מגדלי שמירה רבים.

החומות והתעלות של ביצורי הגבול האמיתיים נשמרים בצורה הטובה ביותר על הלימס של גרמאניה סופריור. הדבר נכון במיוחד עבור אזורי היער של הרכסים של וסטרוואלד (אנ') וטאונוס. לעומת זאת, בלימס של רייטיה, רצועה רחבה של הריסות, הנראית לעיתים קרובות בשדות, מסמנת את מסלול הביצור. ניתן למצוא תלוליות אדמה קטנות והריסות לאורך שני הקטעים של הלימס בהם עמד בעבר מגדל שמירה.

השם לימס מילא תפקיד בבניית קו זיגפריד: התוכנית הגדולה ביותר להקמת מבצר זה לקראת מלחמת העולם השנייה נקראה תוכנית לימס (Limesprogramm).

מדי כמה שנים מתקיים קונגרס הלימס (Limes Congress) הבינלאומי, בו נפגשים מדענים המתמסרים לחקר הלימס ומחליפים תוצאות מחקר (ב-1967 הקונגרס נערך בתל אביב).

הכביש לאורך הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה, מכונה "כביש הלימס הגרמני" (Deutsche Limes-Straße) וכמו כן יש דרך מיוחדים לרכיבה על אופניים ושבילי הליכה שונים המכוונים ספציפית לאתרים השונים לאורך הלימס.

הנציבות האירופית (המנהל הכללי לענף ותעשייה) מימן את פיתוח השירותים הדיגיטליים לתיירות תרבות לאורך הלימס בעשר מדינות אירופה שכנות בין השנים 2011–2013. אזורי המודל נמצאים בריינלנד-פפאלץ (גרמניה), אוסטריה תחתית (אוסטריה) והעיר רוסה (בולגריה).

אתר מורשת עולמית

ב-15 ביולי 2005 נכלל הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה ברשימת אתרי מורשת התרבות העולמית של אונסק"ו, וב-5 ביולי 2006 נמסרו באאלן, מסמכי אונסק"ו הרלוונטיים לנציגי ארבע המדינות הפדרליות שבהן עובר הלימס: ריינלנד-פפאלץ, הסן, באדן-וירטמברג ובוואריה. המדינות הפדרליות המעורבות ייסדו את ועדת הלימס הגרמנית (DLK) לתיאום. רק הקו הראשי של הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה במצב הפיתוח הנרחב שלו הוא חלק מהמורשת העולמית. הוא כולל חלק מהתשתית הבסיסית.

הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה הוא לא אתר מורשת תרבותית עולמית עצמאי, אלא האתר השני של אתר המורשת העולמית "גבולות האימפריה הרומית" (Frontiers of the Roman Empire). האתר הראשון הוא חומת אדריאנוס באנגליה, שהוכרזה כאתר מורשת תרבותית עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1987. מטרת פרויקט "גבולות האימפריה הרומית" הייתה - בהתחלה - לשלב את כל המדינות האירופאיות שדרכן עבר הלימס עם המתקנים בשטחן במורשת העולמית. בשנת 2008 נוספה חומת אנטונינוס בסקוטלנד.

בתמיכת ועדת הלימס הגרמנית והמשרד הממלכתי לשימור מונומנטים של באדן-וירטמברג, הוקמה בפברואר 2005 אגודת לימס-ציצרונס (Limes-Cicerones), שחבריה עובדים כמדריכי טיולים מוסמכים על הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה. ובכך ממלאים תפקיד במסגרת תוכנית הפיתוח של הלימס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הלימס של גרמאניה סופריור-רייטיה בוויקישיתוף

The Limes in Germany, סרטון באתר יוטיוב