פרשת בן זיגייר
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1976 מלבורן, אוסטרליה  |
|---|---|
| התאבד |
15 בדצמבר 2010 (בגיל 34) רמלה, ישראל |
| מקצוע | סוכן מוסד |
  | |
פרשת בן זיגייר, שהתפרסמה בחודש פברואר 2013, ונודעה תחילה כ"פרשת האסיר X", עוסקת באזרח אוסטרלי-ישראלי בשם בן זיגייר ששירת ב"מוסד", נעצר ב-2010 בישראל בחשד לפגיעה בביטחון המדינה, נכלא בכלא איילון, והתאבד בתאו כעבור חודשים אחדים. דבר מעצרו ומותו נאסרו לפרסום.
מידע ראשוני על הפרשה התפרסם בחודש יוני 2010 כאשר פורסמה באתר החדשות ynet ידיעה על אסיר, ללא ציון שמו, הנמצא בתא שמור באגף השמור בכלא איילון, בגין עבירות שלא פורסמו ומבלי שהוא בא במגע עם העולם החיצון. במהלך חודש פברואר 2013 הפרשה יצרה הד ציבורי נרחב כאשר רשת טלוויזיה אוסטרלית פרסמה תחקיר העוסק במוצא האסיר ובקורות חייו.
יממה לאחר הפרסום, הוסרו בישראל חלקים מצו איסור הפרסום שעמד על כנו באותה העת אודות הפרשה, ומדינת ישראל הודיעה שבשירות בתי הסוהר בישראל הוחזק אזרח ישראלי בזהות בדויה מטעמי ביטחון, בכפוף לדין הישראלי וללא פגיעה בזכויותיו.
חייו ומותו של בן זיגייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי תחקיר של רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC, "האסיר איקס" היה הכינוי שניתן לבן זיגייר (Ben Zygier), שנולד במלבורן שבאוסטרליה ב-9 בדצמבר 1976 ועלה לישראל בשנת 1996. הוא השלים לימודי משפטים באוסטרליה. התמחה במשך כחצי שנה במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. עם עלייתו ארצה עברת את שמו לבנימין אלון והשתקע ברעננה. זיגייר החזיק דרכון אוסטרלי נוסף תחת השם בן אלן (Ben Allen). בשנת 2006 נישא לאזרחית ישראל ולזוג נולדו שתי בנות. בשנת 2010 נחשד והואשם, ככל הנראה, בריגול חמור,[1][2] ושהה במעצר באגף 15 בכלא איילון, בתא מבודד שהוקם על מנת לכלוא בו בבידוד מוחלט את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. זיגייר נכלא תחת זהות בדויה שסיפק "המוסד", כך שאפילו סוהרי השב"ס לא ידעו את זהותו האמיתית. בתא זה הוא גם נפגש עם עורכי דינו.
ביומו האחרון, 15 בדצמבר 2010, הגיעו לבקרו אשתו ובתו הקטנה, ובסיומה הבחין מש"ק המודיעין בכלא כי זיגייר "בוכה, עצבני ונסער", לאחר שקיבל בשיחה "הודעה קשה".[3] שעות אחדות לאחר מכן זיגייר התאבד בתלייה בתאו, וב-22 בדצמבר נטמן בבית קברות יהודי בעיר הולדתו שבאוסטרליה. בדו"ח הנתיחה שלאחר המוות, שנערכה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, נקבע כי סיבת מותו של זיגייר הייתה חנק כתוצאה מתלייה. בעקבות התחקיר פתחה ממשלת אוסטרליה בחקירה של הפרשה.
האגף בו היה כלוא זיגייר ממוקם בחלקו הדרומי של כלא איילון, מאחורי דלתות ברזל כפולות. אגף זה הוא אגף נפרד המכיל תא כליאה אחד בלבד, כך שמי שכלוא בו מבודד ואינו בא במגע עם אנשים. התחקיר חשף כי באגף המבודד מותקנת מערכת משוכללת למניעת התאבדויות, שבמקור הותקנה כדי למנוע את התאבדותו של יגאל עמיר. מערכת זו עוקבת אחר האסיר שבתא במשך כל שעות היממה, ומזהה שינויים גופניים אצל האסיר כמו עצבנות והזעה כתוצאה מלחץ, ולכן עלה חשד כי האסיר נרצח ולא התאבד. במאמר שפרסם פרשן "הארץ" אמיר אורן ב-27 בדצמבר 2010, נרמזה הסברה לרצח. הכתבה פורסמה שוב באתר העיתון ביום שידור התחקיר האוסטרלי. בעקבות הפרסומים נפתחה חקירה מיוחדת, תחת פיקוחו האישי של ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, ניצב יואב סגלוביץ ובמעקב של המפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, והשר לביטחון פנים.[4]
בפרסום נוסף בכלי התקשורת בעולם, נטען שזיגייר עבד בחברת קש של המוסד שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן, ושפעילותו זו נחשפה בסוף שנת 2009 על ידי עיתונאי אוסטרלי שפעל בירושלים.[5] נוסף על כך, נטען שזיגייר אף נחקר על פעילותו זו על ידי שירות הביטחון הפנימי של אוסטרליה, ASIO.[6]
על פי דיווח שהתפרסם בדר שפיגל ובעיתון האוסטרלי סידני מורנינג הראלד, זיגייר הועבר בשנת 2007 לתפקיד מטה באגף צומת במוסד לאחר שלא נחל הצלחה בעת עבודתו כסוכן באירופה.[7] בשנת 2008, ככל הנראה, על רקע תסכולו מתפקידו החדש, יצר ביוזמתו קשר עם איש חזבאללה במזרח אירופה במטרה לגייסו כסוכן כפול למוסד, אולם ניסיון זה הובילו למסירת מידע סודי על סוכני מוסד מרכזיים בלבנון, אשר נחשפו והועמדו למשפט בעקבות זאת. לפי דיווח של רשת ABC האוסטרלית, חשיפתו של אחד מאותם סוכנים הכשילה מבצע של המוסד לאיתור והחזרת גופותיהם של שלושת נעדרי קרב סולטאן יעקוב.[8] בכיר המוסד לשעבר רמי איגרא כינה סברה זו "מדע בדיוני", והוסיף כי "זיגייר עמד מול 22 שנות מאסר - אלה אישומים של בגידה, לא של מבצע דמיוני".[9] גם בספר "האסיר X" מאת רפאל אפשטיין, שפורסם באוסטרליה ב-2014, נשללת גרסה זו. בספר נטען שזיגייר הואשם בכך שבהיותו בחופשת לימודים במלבורן ב-2009 הוא חשף בפני איש עסקים איראני שפגש באוניברסיטה פרטים על עבודתו בחברת הקש של המוסד באיטליה. לדברי מקורות באוסטרליה ובישראל, המצוטטים בספר, המודיעין הישראלי גילה שהאיראני העביר פרטים אלה לאיראן.[10] העיתונאי יוסי מלמן כתב גם הוא שזיגייר נעצר בחשד של ריגול לאחר מגע עם סוכן איראני.[11]
בחקירת סיבות מוות שניהלה השופטת דפנה בלטמן-קדראי התגלתה שורה ארוכה של כשלים בטיפול באסיר בשירות בתי הסוהר, בין השאר נמצא כי ביום ההתאבדות לא נערכו הרישומים הנדרשים על ידי הסוהר האחראי, אחת המצלמות בתאו של זיגייר לא הייתה תקינה ולא תוקנה אף על פי שהדבר היה ידוע לסוהרים, עובדת סוציאלית שהייתה אחראית למעקב אחר מצבו הנפשי של האסיר לא הכירה בחומרת מצבו ביום התאבדותו ולמפקד הכלא לא הייתה כל שליטה או ידיעה על המתרחש בתאו של זיגייר מפאת מעטה הסודיות שבכליאתו.[12] בסיכום הדו"ח הותירה השופטת בלטמן-קדראי את ההחלטה בשאלת הגשת כתבי אישום נגד אחראים בפרשה לפרקליטות המדינה, זאת אף שהדבר מצוי בתחום סמכותו של שופט חוקר סיבות מוות. באפריל 2013 הודיעה פרקליטות המדינה שמחומר הראיות שנאסף בעניין מותו של זיגייר לא ניתן להוכיח שאנשי שב"ס או אחרים פעלו ברשלנות. ולכן לא יוגשו כתבי אישום בפרשה.[3] בפשרה שהושגה בין משפחת זיגייר לבין המדינה, נקבע שמשפחת זיגייר תפוצה ב-4 מיליון ש"ח.[13]
פרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסום הפרשה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, הוציאה צו איסור פרסום מוחלט על זהותו של האסיר, על עצם כליאתו, על החשדות בגינם הוא כלוא וכן על כל פרט אחר הקשור בפרשה, לרבות עצם קיומו של צו איסור הפרסום עצמו. צו זה הוצא בשנת 2010 לבקשת פרקליטות המדינה ולא הוגבל בזמן.
עם זאת, דבר כליאתו פורסם במהלך חודש יוני 2010 באתר ynet ומאוחר יותר גם באתר "הארץ". שתי הכתבות אמנם הוסרו לאחר זמן קצר מן הרשת בעקבות צו איסור הפרסום, אך עותק מן הכתבה שפורסמה ב-ynet נשמר בזיכרון המטמון של מנוע החיפוש גוגל והופץ בבלוגים ואתרי חדשות ברחבי העולם.
כשנתיים וחצי לאחר מכן, ב-12 בפברואר 2013, שודרה כתבה בתוכנית התחקירים "Foreign Correspondent" של רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC, במהלכה סקר העיתונאי טרבור בורמן את קורות חייו של האסיר תוך כדי שהוא מדווח על עצם כליאתו והתאבדותו בבית הכלא איילון. בכתבה נטען כי הוטל איפול מוחלט על הפרשה כדי למנוע את התערבותה של ממשלת אוסטרליה, שכן זיגייר החזיק גם באזרחות אוסטרלית.
שידור התחקיר ברשת הטלוויזיה האוסטרלית הביא את האתרים "וואלה", "הארץ" ו"גלובס" לצטט את התחקיר האוסטרלי ולפרסם את הפרטים המובאים בתחקיר, אך כעבור זמן קצר הוסרו כל הכתבות הללו בעקבות צו איסור הפרסום העומד על כנו. גם כתבות אלה נשמרו בזיכרון המטמון של גוגל.[14]
בעקבות הדיווחים השונים, ובמהלך דיון שגרתי במליאת הכנסת שהתקיים ביום חשיפת הפרשה, הפנו חברי הכנסת דב חנין, זהבה גלאון ואחמד טיבי שאילתות לשר המשפטים יעקב נאמן הקשורות לפרשה, ובכך היו לגורמים הישראלים הרשמיים הראשונים להתייחס אליה, על אף צו איסור הפרסום ותחת חסינותם הפרלמנטרית.[15] השאלות נשאלו בזמן דיון ששודר בערוץ הכנסת וחשפו בפעם הראשונה את הפרשה בתקשורת הישראלית. הפרוטוקולים ותמלילי השאלות של חברי הכנסת פורסמו לאחר מכן באתר הכנסת, על אף בקשות של גורמי ביטחון מיו"ר הכנסת הזמני בנימין בן אליעזר להטיל עליהם חיסיון,[16] ובכך התאפשר לכלי התקשורת באותו היום לצטט את שאלותיהם של חברי הכנסת. עקב כך, ביטל למחרת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' את נאום סיכום כהונתו בתפקיד בפני הכנסת, וזאת מחשש שיישאל אודות הפרשה.[17]
יממה לאחר פרסום הפרשה, ב-13 בפברואר, צומצם צו איסור הפרסום, וניתן היתר לפרסם בישראל את המידע שפורסם באמצעי התקשורת הזרים. בהמשך היום הוסרו חלקים נוספים מצו איסור הפרסום ומדינת ישראל הודיעה באופן רשמי שאזרח ישראלי הוחזק בכלא ויוצג בידי עורכי דין. עוד נאמר בהודעה: "מטעמי ביטחון, האסיר הוחזק בזהות בדויה, אולם משפחתו קיבלה מיידית הודעה על דבר מעצרו. ...האסיר הוחזק בכלא מכח פקודת מעצר שהוציא בית המשפט המוסמך. ההליכים בעניין האסיר לוו על ידי הגורמים הבכירים ביותר במשרד המשפטים, וזכויות הפרט של האסיר נשמרו, בכפוף להוראות הדין".[18]
בעקבות חשיפת הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 2010, בעקבות חשיפה באתר ב-ynet של פרשת כליאתו של אסיר אלמוני (אשר לימים נודע כי היה בן זיגייר), שלח היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו"ד דן יקיר, מכתב מחאה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין,[19] ובו טען כי כליאתו של זיגייר ללא משפט, מניעת זכויותיו ואיסור פרסום דבר מעצרו והחשדות בגינם הוא כלוא, מהווים פגיעה קשה בזכויות האדם, בעקרון פומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת, ואינם ראויים במדינה דמוקרטית. באותה עת פנה אף חבר הכנסת ניצן הורוביץ ליועץ המשפט לממשלה באותו העניין ונענה כי "העניין נמצא תחת פיקוח שיפוטי".[20] עם חשיפת הפרשה נמתחה ביקורת על כך שוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לא עודכנה בנושא בזמן אמת.[21] בחודש יולי 2013 התפרסם כי ככל הנראה בישראל קיים לפחות אסיר נוסף אחד, המכונה "האסיר X2",[22] המוחזק בחשאיות גמורה, מבלי שזהותו ידועה אף לסוהריו.[23]
חשיפת הפרשה באוסטרליה בפברואר 2013 עוררה הדים רבים ברחבי העולם, והביאה את משרד ראש הממשלה לכנס את ועדת העורכים למפגש עם ראש "המוסד" תמיר פרדו,[24] על מנת לבקש מחבריה למנוע את פרסום הפרשה בכלי התקשורת הישראליים.[25]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תעלומת איש המוסד שהתאבד בכלא והשאיר אישה ושני ילדים, באתר ynet, 13 בפברואר 2013 - כתבת התחקיר של רשת הטלוויזיה האוסטרלית (הכתבה באתר ABC)
- האסיר X, באתר "הארץ"
- הותר לפרסום - אוסטרלי בשירות המוסד נכלא בזהות בדויה בישראל והתאבד; אוסטרליה פתחה בבדיקה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2013
- 9/12/76 - 15/12/2010. חייו ומותו של בן זיגייר, באתר ynet, 14 בפברואר 2013
- אוסטרליה: זיגייר לא היה מעורב בחיסול מבחוח, באתר ynet, 6 במרץ 2013
- ג'ייסון קוטסוקיס, The life and strange death of Prisoner X, אתר The Age, 25 במרץ 2013, ודיווח מקביל ב"דר שפיגל" (באנגלית)
- פזית רבינא, מקור ראשון, תחקיר בן זיגייר: בין הסיפור לעוּבדות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 באפריל 2013
- מרדכי חיימוביץ, מלבורן, ממלבורן לקיבוץ: מסע בתחנות חייו של בן זיגייר, באתר nrg, 15 במאי 2013
- תהילה שוורץ אלטשולר וגיא לוריא, צנזורה וסודות ביטחוניים בעידן הדיגיטלי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 113 (אוגוסט 2016), עמ' 64-68
- טל אריאל יקיר, "אם שורפים שיטה כמו שהאסיר X שרף למוסד, אי אפשר לשקם אותה": גילויים חדשים בפרשת בן זיגייר, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסי מלמן, דרוש מרגל: איך מגייס המוסד לוחמים לשורותיו?, באתר וואלה, 31 במרץ 2013
- ^
אמיר אורן, דו"ח החקירה האוסטרלי רומז: זיגייר הואשם ב"ריגול חמור", באתר הארץ, 6 במרץ 2013
- ^ 1 2 עפרה אידלמן, אף שהיה אובדני, ולמרות ראיות לכאורה לרשלנות: אין אישומים בפרשת זיגייר, באתר הארץ, 25 באפריל 2013
- ^ אמיר אורן, תעלומת ההתאבדויות בכלא, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2010; וראו גם במאמר נוסף
- ^ Peter Beaumont, Mossad and Australian spies: how Fairfax reporter homed in on Zygier, The Guardian, 13 February 2013
"זיגייר עבד ב'חברה' של המוסד שמכרה לאיראן", באתר ynet, 13 בפברואר 2013 - ^ דיווח: זיגייר ביקר באיראן, בסוריה ובלבנון, באתר ynet, 13 בפברואר 2013
- ^ How life of spy Ben Zygier unravelled. The Sydney Morning Herald, 25/03/2013
- ^ Zygier sabotaged mission to bring home soldiers' remains
- ^ רמי איגרא: הטענות בתחקיר האוסטרלי הן מדע בדיוני, "מעריב", 7 במאי 2013
- ^ Secrets behind death of spy Ben Zygier revealed in new book, Prisoner X, by Rafael Epstein. The Sydney Morning Herald, 22/02/2014 (קטע מתוך הספר)
- ^ יוסי מלמן, סיפורו של מאיר דגן, "זולל הערבים" שלמד את מגבלות הכוח, באתר מעריב אונליין, 18 במרץ 2016
- ^ נעמה כהן פרידמן ושחר חי, תעלומת האסיר X: האסיר X: מפקד הכלא מודר, "הכול בשושו", באתר ynet, 9 ביולי 2013
- ^ יוחאי עופר, משפחתו של בן זיגייר תפוצה ב-4 מיליון שקל, מעריב, 10 בספטמבר 2013
- ^ עידו קינן, שמים X על התחקיר האוסטרלי, באתר העין השביעית, 12 בפברואר 2013
- ^ אלוף בן, יהונתן ליס, שר המשפטים: לבדוק אם אזרח אוסטרלי התאבד בכלא בישראל תחת זהות בדויה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
- ^ אריק בנדר, בן אליעזר: ביקשו ממני להטיל חיסיון על שאלות הח"כים, באתר nrg, 14 בפברואר 2013
- ^ אריק בנדר, אהרונוביץ' ביטל את נאומו בכנסת, באתר nrg מעריב
- ^ נעמה כהן פרידמן, ישראל מודה: כלאנו בזהות בדויה, תיבדק רשלנות, באתר ynet, 13 בפברואר 2013
- ^ מכתבו של היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח
- ^ אריק בנדר, הורוביץ: התרעתי על האסיר לפני 3 שנים, באתר nrg, 13 בפברואר 2013
- ^ ברק רביד, ויכוח בממשלה: מדוע ועדת חוץ וביטחון לא עודכנה בפרשה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2013
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, At Least 2 Mossad Spies were Held in Israeli Prisons: One Committed Suicide, and Now Some Details on the Second Man — a World Exclusive
- ^ מורן אזולי ועומרי אפרים, האסיר X השני: בכנסת דורשים לחקור, באתר ynet, 9 ביולי 2013
- ^ אלכסנדר כץ, הפרשה שמסעירה את ישראל: מה היה במפגש בין ראש המוסד לוועדת העורכים?, באתר "אייס", 13 בפברואר 2013
- ^ עופר וולפסון, משרד רה"מ זימן בדחיפות את ועדת העורכים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 בפברואר 2013
