ש. שפרה

ש. שפרה
	אין תמונה חופשית
לידה	22 באפריל 1931; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	9 בפברואר 2012 (בגיל 80)
שם לידה	שפרה שיפמן
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, האוניברסיטה העברית בירושלים, מכללת לוינסקי לחינוך
שפות היצירה	עברית, בבלית, אכדית, שומרית, אנגלית
בן או בת זוג	מתתיהו שמואלביץ'
פרסים והוקרה	פרס טשרניחובסקי (1998); פרס נשיא המדינה לספרות (2004); פרס יהודה עמיחי (2001); פרס ברנר (2007); פרס זאב לספרות ילדים ונוער (2001); פרס א.מ.ת. (2010); פרס אנדרסן (2002) ;

"ש. שפרה" הוא שם העט שבו נודעה שפרה שיפמן שמואלביץ (22 באפריל 1931 – 9 בפברואר 2012) הייתה משוררת, מתרגמת, סופרת וחוקרת ספרות ישראלית. כלת פרסים רבים.

קורות חייה

ש. שפרה, החמישית בין שמונה ילדים, נולדה בתל אביב^[1], גדלה בבני ברק למשפחה ירושלמית ותיקה^[2]; אביה היה מראשוני המורים בארץ ישראל. היא למדה בגימנסיה תלפיות בתל אביב, וסיימה את מכללת לוינסקי לחינוך. כמו כן, למדה קבלה, פילוסופיה יהודית, ספרות עברית, ובהמשך גם שומרית ואכדית. שיריה הראשונים התפרסמו ב-1953.

ש. שפרה הייתה חברת הנהלת "אמנות לעם" ויו"ר המדור לספרות; הקימה את "המרכז לספרות ילדים ערבית" בשיתוף עם המכללה למורים ערבים בחיפה ובניהולו של המשורר נעים עריידי. עסקה שנים רבות בהוראה ופיתחה תוכניות לימודים ייחודיות בספרות. מ-1998 עד 2006 לימדה באוניברסיטת תל אביב (כמורה מן החוץ) ובמכללת לוינסקי לחינוך.

בשנת 1964 נישאה למתי שמואלביץ.

שפרה שיפמן שמואלביץ נפטרה ב-9 בפברואר 2012, בגיל 80, לאחר מחלה ממושכת. היא נקברה לצד בעלה בבית העלמין ירקון.

ארכיונה האישי נמצא בארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

עבודתה הספרותית

עבודתה הגדולה ביותר של ש. שפרה, שאותה עשתה בצוותא עם פרופ' יעקב קליין, היא מפעל התרגום שהקדישה לו 15 שנים מחייה - האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" משירת המזרח הקדום. השניים תרגמו משפות המקור - שומרית ואכדית. האנתולוגיה של השירה בת 4,500 השנים מחזיקה כ-670 עמודים, והיא מכילה אפוסים, מיתוסים ומחזורי שירים, כגון: עלילות גילגמש, אנומה אליש, מחזור שירי תמוז-אשתר, ועוד.

ערכו של תרגום זה הוא ייחודי, מאחר שמקור רוב התרגומים הקלאסיים לעברית הוא בתרבות המערב, ואילו תרגום זה נלקח מתרבות המזרח. התרגום חושף את התשתית המשותפת של המיתולוגיה של המזרח הקדום ושל סיפורי הבריאה והמבול המקראיים, ומגלה קול נשי ייחודי ומלא עוצמה.

בשנותיה האחרונות פרסמה ספרי ילדים ונוער העוסקים גם הם במיתולוגיה השומרית-אכדית ובבלית. דרך דמותו של סופר אשורי דמיוני קרדי-נרגל, המספר סיפורים למלך אשורבניפל, הציגה לקוראים הצעירים את סיפורי המיתולוגיה.

החוט המקשר בין עבודת התרגום שלה לרבות מעבודותיה האחרות הוא הקשר למקום (ארץ ישראל והמזרח התיכון). על פי דבריה, הגיעה להתעניינות בספרות המזרח הקדום כתוצאה מהתעמקותה ביצירתו של נסים אלוני^[3]. קשר זה היה מרכזי לאידאולוגיה של החבורה שכונתה הכנענים, וש. שפרה הייתה מקורבת לחבריה, ובפרט ליונתן רטוש. עליו העידה שערך את שיריה הראשונים^[4], ושחלק מכתביו הוציאה לאור אחרי מותו, ולאהרן אמיר^[5]. הייתה חברת מערכת בעמותת "קשת החדשה".

שירתה של ש. שפרה תורגמה לשפות שונות, ויצירתה המקורית ותרגומיה פורסמו בכתבי עת ובמוספי ספרות.

יצירותיה

תרגום

בימים הרחוקים ההם - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, מתורגמת מן השומרית והאכדית בהוצאת עם עובד והמפעל לתרגום ספרות מופת, 1996 בשיתוף עם פרופ' יעקב קליין.

עבודת התרגום

עבודת התרגום הייתה רצופה קשיים בשחזור הטקסט של האפוס "עלילות גילגמש": לא היה בנמצא כתב יד ברור ואחיד; שנים עשר לוחות הטיט המקוריים שנמצאו באמצע המאה ה-19 פוענחו על ידי חוקרים רבים והורכבו בצורות שונות; היו בהם מקומות שבורים וחסרים או קטעים מוקשים שעסקו בפולחנים קדומים ובלתי מוכרים; הפעלים הן בשפה השומרית והן בזו האכדית מצויים בסופי המשפטים; לרוב המצאי הלשוני - מלבושים, צמחים, מאכלים, כלים וכו' – לא היו מקבילות עבריות.

קושי נוסף במלאכת התרגום עלה בדמות ניב מיוחד (אֶמֶסַל) המאפיין שירי אהבה וקינות מפי נשים. כמו כן, דמיון האכדית לעברית, אשר מקל לכאורה את חיי המתרגם, עשוי להפילו בפח ולגרום לטעויות בהבנת הטקסט. ההקלה היחידה בעבודת התרגום הייתה היעדר הצורך לשחזר את משקל השירה השומרית, מאחר שמיקומי ההטעמות אינם ידועים, ולכן ננקטה השיטה הטונית הטהורה.

נעשה ניסיון לשחזר את המנגינה של השירה השומרית ולכוון לאוזנו של הקורא. נעשה שימוש בעברית מקראית מבחינת התחביר; לדוגמה, כינוי השעבוד המקראי "אשר" (ולא בכינוי המאוחר "ש"), וגם בכינויי היחס של העברית המקראית. מאחר שאוצר המילים המקראי המצומצם לא ענה על כל הצרכים, היה צורך לעשות שימוש במילים מתקופות מאוחרות יותר. במקרים מסוימים סייע המקרא בהשלמת מילים שחסרו במקור.

מילון אכדי-אנגלי בן 20 כרכים, הכולל מובאות מהיצירות, שימש כקונקורדנציה^[6], וכך גם במילון אכדי-גרמני בן שלושה כרכים^[7]. אמצעי עזר אלה סייעו להתחקות אחר משמעויותיהן של כל המילים ביצירה.

אחדים מתרגומיה מאכדית והשומרית פורסמו בעיתונות, בלוויית מבואות והערות. ביניהם:

"ייכמרו רחמייך, הרחיקי מצוקתי!" תחינה לאשתר לשלום המלך אשורנצירפל הראשון (מאכדית)^[8]
"עצות לנסיך" (מאכדית)^[9]
"משלי חכמה" (מאכדית)^[10]
"משלי שורופך" (משומרית)^[11]
"מחרשה בת-מלך ומעדר בן-עוני" (ויכוח בין המעדר למחרשה) (משומרית)^[12]

ציטוט

לקראת סיום עלילותיו מתבונן גילגמש במוות מבעד לעיני אנכידו חברו ודורש ממנו לתאר לו את מראות השאול; אנכידו מסרב להיענות לבקשתו, כי הוא חס על רגשותיו:

"לֹא אַגִּיד לְךָ, חֲבֵרִי, לֹא אַגִּיד לְךָ,
אִם אַגִּיד לְךָ אֶת מִשְׁפְּטֵי הַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר רָאִיתִי -
אַתָּהּ שֵׁב וּבְכֵה,
אָנֹכִי אֵשֵׁב וְאֶבְכֶּה.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ בֶּגֶד נוֹשָׁן תּוֹלֵעָה תֹּאכְלֵהוּ.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ נְקִיק סֶלַע עָפָר נִמְלָא."

— לוח שנים עשר, שורות 96-90

שירה

שיר אשה, מחברות לספרות, 1962.
הצעד הבא, הוצאת מחברות לספרות, 1968.
שירי מדבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971.
חצבים נרות נשמה, הוצאת עם עובד, 1985.
אשה שמתאמנת בלחיות, הוצאת זמורה-ביתן, 2001.
משי לחשת לי, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.

פרוזה

רחוב החול, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ידיעות אחרונות / ספרי חמד, 1994. סיפורים
עלילות גלגמש לילדים ולבני נוער, ציורים: בלהה ומנשה קדישמן, עם עובד 2000
עלילות אנזו הנשר הגדול, ציורים: כריסטינה קדמון, הוצאת עם עובד, 2009
עלילות איננה-אישתר בשאול, הוצאת עם עובד, 2012
אשה היא רק זירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012. קובץ סיפורים הכולל את סיפורי "רחוב החול" וסיפורים נוספים.

מחקר

בין תנור לבריכה - מקרא בסיפורי נסים אלוני 1981, הוצאת פרוזה
מעלילות ראשית ועד מלכים ונביאים - מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא, הוצאת עם עובד 2003
המלים ככישוף והכישוף שבמלים – שיחות על ספרות המזרח הקדום - האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון
מאמרים שעסקו ביצירתם של נתן אלתרמן, יונתן רטוש, אסתר ראב, אמיל חביבי, ע. הלל, חנוך ברטוב, אהרן אמיר, משה דור, נתן זך, יעקב שבתאי ואחרים, וכן מאמרים על ספרות המזרח הקדום.

ספרי לימוד

מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא - עם עובד, 2003. הספר מביא קטעים מתעודות ויצירות ספרותיות עתיקות ומאיר את הקשרים ביניהן לתרבות העברית ולמקרא בפרט.

עיתונאות ובקורת ספרותית

בין השנים 1970 ל-1976, ראיינה כארבעים סופרים ומשוררים, ראיונות שהתפרסמו בעיתון דבר. על ראיונות אלה כתבה:

בג'ונגל שהשתלט על הבקורת הספרותית, נראה לי הראיון הספרותי כז'אנר המאפשר לאמר דברי בקורת - בנחת^[13].

עריכה

ספרות יהודית בלשון העברית - יונתן רטוש, מבוא, הערות ומראי מקום ש. שפרה, הדר 1982.
ראשית הימים - יונתן רטוש, בעריכת ש. שפרה, הוצאת הדר 1982.

מוזיקה ליצירתה

גיל שוחט, מיכל - מחזור שירים לסופרן ותזמורת קאמרית.
גיל שוחט, בת-שבע - מחזור שירים לאורטוריה (ביצוע בכורה ב-23 באפריל 2005, מילווקי, ארצות הברית).
גיל שוחט, אם ובנה - פנטזיה בשני חלקים למקהלת ילדים, פסנתר וכלי הקשה.
שרה שוהם, אם הרחמים - יצירה למקהלה בקולות שווים שנכתבה עבור מקהלת לי-רון.
הגר קדימה, "ולס לקושרת את נפשה לאהבה", לסופרן, קלרינט, כינור, צ`לו ופסנתר.
חיים רחמני, פשוט שיר בביצוע טליה אליאב מתוך האלבום קוד הזיכרון.
חיים טוקצ'ינסקי, מחזור שירים לקול ולפסנתר, הולחן ב-2008.

אמנות פלסטית

צבי לחמן, אלבום תחריטים מלווה טקסט מעלילות גילגמש, הוצאת אבן-חֹשן 1999 (65 פריטים).
תמר גלעדי, תערוכת כריכות לספרים בהשראת אשה שמתאמנת בלחיות (בספריית אוניברסיטת חיפה ובגלריה ברמת השרון).
יפה צורי, חורף 2003, פסלים בלוויית טקסטים של מיתוס התמוז ובהשראתם (במוזיאון אשדות יעקב).

פרסים

1987– פרס ראש הממשלה, על כלל יצירתה
1989– פרס ראש הממשלה, על כלל יצירתה
1992 – פרס אקו"ם, על קובץ הסיפורים "רחוב החול"
1997 – פרס ראש הממשלה, על כלל יצירתה
1997 - פרס לאה גולדברג, על קובץ הסיפורים "רחוב החול"
1998 – פרס טשרניחובסקי לתרגום מטעם עירית תל אביב, על "בימים הרחוקים ההם"
2001 – פרס עמיחי, על ספר השירים "אישה שמתאמנת בלחיות"
2001 – פרס זאב מטעם משרד החינוך ועיריית תל אביב, על "עלילות גלגמש לילדים ובני נוער"
2002 – עיטור אנדרסן מטעם IBBY (בזל), על "עלילות גלגמש לילדים ובני נוער"^[14]
2004 – פרס נשיא המדינה לספרות בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, על מפעל חיים (כלל יצירתה)^[15]
2007 – (תשס"ח) פרס ברנר מיסודה של קרן יעקב והדסה האפט, על מפעל חיים
2010 – פרס א.מ.ת תרגום שירה וספרות^[16]

שמות עט

בגיליון אלף ממאי 1972 פרסמה מאמר, "לא לבעול, ולא בשמחה - על בעיית האהוב הזר בספרות הארץ-ישראלית", בשם העט יוסף דותן.

ראו גם

לקריאה נוספת

ש. שפרה, "בשדה בעשב הרך", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 129–147

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ש. שפרה בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של ש. שפרה, בקטלוג הספרייה הלאומית
כתבי ש. שפרה בפרויקט בן-יהודה
לאה מזור, ש. שפרה ותרומתה להוראת המקרא ועולמו
תקציר עלילות גלגמש, מקראנט
הספרים של ש. שפרה, באתר "סימניה"
ש. שפרה, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
ש. שפרה, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
ש' שפרה באתר פרס א.מ.ת
ב. ש., כיסופים של מציאות, מעריב, 4 באוגוסט 1970
יאיר לפיד, בבוקר, עם שיר חדש (המשך), מעריב סופשבוע, 1987/12/25
עם ש. שפרה, אני אוהבת את השירים שטרם כתבתי, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2007
שירי ארצי, נגיעה מאגית בלוז הלב, באתר הארץ, 29 בינואר 2008 (ביקורת על "משי לחשת לי")
מיה סלע, עכבר העיר אונליין, עלילות שפרה, באתר הארץ, 31 במרץ 2009
מיה סלע, מתה המשוררת והמתרגמת ש. שפרה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2012
אלי אשד, השומרית האחרונה (פורסם גם במוסף 'שבת', מקור ראשון)
אורי הולנדר, מסה | מסעה האֶפּי של ש. שפרה, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, ‏10 בפברואר 2022
זיוה שמיר, גבהים ושאול: ש. שפרה- רחוב החול (סיפורים), ידיעות אחרונות, 4 במרץ 1994
ש. שפרה, דף שער בספרייה הלאומית
ש. שפרה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

^ תקציר קורות חיים, נמסר על ידי ש. שפרה לצורך תוכנית השקת הספר "עיבל" מאת חיים גורי במשכנות שאננים, 3 ביוני 2009
^ ברצקי, נורית: להפוך את הכאב ליופי - ריאיון עם ש. שפרה. סגנון (מוסף של מעריב), 7 במרץ 2001
^ גלבוע, שולמית: ריאיון עם ש. שפרה, כתב יד השמור במכון גנזים
^ ש. שפרה: הרצאה על יונתן רטוש שנישאה בבית ביאליק. בארכיון גנזים (פריט 687/כ-34)
^ שירי לב-ארי: חייו של איש עברי. בהארץ, 1 במרץ 2008
^ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago (CAD), the University of Chicago
^ Wolfram von Soden, Akkadisches Handwörterbuch: unter Benutzung des lexikalischen Nachlasses von Bruno Meissner (AHw), 1959-1981
^ ייכמרו רחמייך, הרחיקי מצוקתי!, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
^ עצות לנסיך, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006
^ משלי חכמה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
^ "עצות איש זקן יקרות, לו תשימן לצווארך": משלי שורופך, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
^ מחרשה בת-מלך ומעדר בן-עוני, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
^ ש. שפרה, מכתב השמור בארכיון גנזים (פריט 687 / 122)
^ IBBY, IBBY Honour List (2002), June 2002, p.60.
^ ש. שפרה ועידן אלמוג: זוכי פרס הנשיא, באתר ynet, 15 ביולי 2004
^ ש. שפרה באתר א.מ.ת

[1] תקציר קורות חיים, נמסר על ידי ש. שפרה לצורך תוכנית השקת הספר "עיבל" מאת חיים גורי במשכנות שאננים, 3 ביוני 2009

[2] ברצקי, נורית: להפוך את הכאב ליופי - ריאיון עם ש. שפרה. סגנון (מוסף של מעריב), 7 במרץ 2001

[3] גלבוע, שולמית: ריאיון עם ש. שפרה, כתב יד השמור במכון גנזים

[4] ש. שפרה: הרצאה על יונתן רטוש שנישאה בבית ביאליק. בארכיון גנזים (פריט 687/כ-34)

[5] שירי לב-ארי: חייו של איש עברי. בהארץ, 1 במרץ 2008

[6] The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago (CAD), the University of Chicago

[7] Wolfram von Soden, Akkadisches Handwörterbuch: unter Benutzung des lexikalischen Nachlasses von Bruno Meissner (AHw), 1959-1981

[8] ייכמרו רחמייך, הרחיקי מצוקתי!, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008

[9] עצות לנסיך, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006

[10] משלי חכמה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007

[11] "עצות איש זקן יקרות, לו תשימן לצווארך": משלי שורופך, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009

[12] מחרשה בת-מלך ומעדר בן-עוני, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007

[13] ש. שפרה, מכתב השמור בארכיון גנזים (פריט 687 / 122)

[14] IBBY, IBBY Honour List (2002), June 2002, p.60.

[15] ש. שפרה ועידן אלמוג: זוכי פרס הנשיא, באתר ynet, 15 ביולי 2004

[16] ש. שפרה באתר א.מ.ת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]