שמואל וילוז'ני

שמואל וילוז'ני
לידה	10 בינואר 1954 (בן 70); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1979
מקום לימודים	תלמה ילין
צאצאים	יהונתן וילוז'ני
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה
	פרופיל ב-IMDb

שמואל (שמוליק) וילוז'ני (נולד ב-10 בינואר 1954) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאי, סטנדאפיסט ובמאי ישראלי, זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. וילוז'ני נחשב לאחד מה"אבות המייסדים" של אומנות הסטנדאפ בישראל.

ביוגרפיה

שמואל וילוז'ני נולד ברמת גן, לאב ניצול השואה. גדל בשדה יעקב ובכפר הילדים והנוער "הדסים", מקום בו אביו מוטק'ה שימש מדריך נוער. הוא סיים את לימודי התיכון ב"תלמה ילין". בצעירותו למד ריקוד בסטודיו של רוני סגל ובנסגרת זאת הופיע בטקסים של מכון "משואה".^[1] ושירת וילוז'ני כחבר בלהקת פיקוד הצפון בשנת 1973 והוא בוגר בית הספר למשחק "בית צבי", שם סיים את לימודיו בשנת 1979.

וילוז'ני נחשב לאבי סצנת הסטנדאפ שפרחה בישראל החל מאמצע שנות השמונים. וילוז'ני מציין, כי הוא טס לניו יורק ושם צפה באדם עומד באחת הכיכרות ליד ברז כיבוי ומציג בפני העוברים והשבים באופן קומי.^[2] וילוז'ני הוקסם ממופע הרחוב ועם חזרתו לישראל החל להופיע במופעי סטנדאפ שופעי הגיגים פרועים, דבר שנחשב לחדשני בזמנו. הוא הקים יחד עם בן זיידל את המועדון קאמל קומדי קלאב בתל אביב בו התקיימו מופעים שונים בפורמט זה ושם התגלו סטנדאפיסטים צעירים.

לאחר שעלו סטנדאפיסטים צעירים בולטים, החל וילוז'ני להמעיט בהופעות הסטנדאפ ולהשתתף בעיקר בהצגות בתיאטרון וכשחקן מסך.

קריירה

בתיאטרון

וילוז'ני שיחק בשורה של הצגות, ואף ביים מספר הצגות. עם תפקידיו בתיאטרון הבימה נמנים: סבסטיאן ב"הלילה השנים עשר", הורציו ב"המלט", שניהם מחזות מאת שייקספיר, וולר ב"הקמצן" של מולייר, דייוויד ב"מחילה", טרופלדינו ב"משרתם של שני אדונים" (הצגה שהצליחה מאוד וזיכתה אותו בשבחי הביקורות), "הכתובה" וההצגה "אבנים בכיסים". בתיאטרון הספרייה ברמת גן גילם, בין השאר, את ג'ימי פורטר ב"הבט אחורה בזעם" מאת ג'ון אוסבורן ואת מר סליק, בהצגה בשם זה. בתיאטרון באר שבע שיחק את אוברון ב"חלום ליל קיץ" ואת אנטיפולוס מאפזוס ב"קומדיה של טעויות".

במהלך שנות ה-90 ביים הצגות לתיאטרון הבימה, כמו: "שנים עשר המושבעים", "המפקח בא", "גט 4 TWO" בכיכובו של שלמה וישינסקי והצגת יחיד שלו בשם "יהודי בחושך", העוסקת ביהודי מאנוסי ספרד.

ב-2003 עבר לתיאטרון הקאמרי, לאחר 9 שנות פעילות בתיאטרון הבימה. בקאמרי השתתף בהצגה "פרק ב'" מאת ניל סיימון ובבימויו של אלון אופיר ובהמשך גם ב"מכתבי אהבה", "אחורי הקלעים".

ב-2006 השתתף ב"יתוש בראש", לצד לימור גולדשטיין.

בשנת 2010 עלה עם הקומדיה "אסיר בלב העיר" מאת ניל סיימון ובבימויו של אלון אופיר בתיאטרון הקאמרי.

ב-2015 גילם את התפקיד הראשי במחזה "נשוי במנוסה" מאת ריי קוני בבימויו של אלון אופיר. ב-2016 החל לשחק ב"מלון רנדוו" מאת ז'ורז' פדו ובבימוי אודי בן-משה.

ב-2019 ו-2021 גילם את אביהו תשבי במחזה "השיבה" (במקביל לאוהד שחר) מאת איה קפלן ובבימויה בתיאטרון הקאמרי.

בשנת 2020 ו-2022 שיחק במחזה "מחוברים לחיים" בתיאטרון הקאמרי מאת אלי ביז'אווי ובבימויו של אלון אופיר, שמבוסס על הסרט הצרפתי משנת 2011.

בקולנוע ובטלוויזיה

וילוז'ני השתתף בסרטי קולנוע, רובם משנות ה-80. הוא זנח את הקריירה הקולנועית שלו בראשית שנות ה-90, בעיקר לטובת עולם התיאטרון. סרטו הראשון נקרא "הפנימייה" (1983) בו שיחק לצד אלון אבוטבול, וב"עדות מאונס" (1984) לצד אורי גבריאל ואושיק לוי. סרטו השלישי היה "השגעון הגדול" (1986) בו שיחק לצד ענת וקסמן, דב נבון וספי ריבלין. ב-1987 שיחק תפקיד ראשי כצעיר ניצול שואה בסרט "תל אביב - ברלין" ובתפקיד משני ב"לא שם זין", סרט שהתבסס על ספרו של דן בן אמוץ. ב-1992 השתתף בסרט "אישה זרה" של מיכל בת-אדם, ובסרטי הטלוויזיה "בּוּצֵ'ה", בבימוי של רם לוי ו"כל דיכפין" בבימויו של שמואל הספרי, בהפקת הערוץ הראשון. ב-1995 הפיק סרט תעודה בשם "אבא'לה בוא ללונה פארק", אותו ביימה ניצה גונן, שעוסק במערכת היחסים המורכבת שלו, כבן הדור השני לשואה, עם אביו ניצול השואה ומתאר את המסע שערכו יחדיו לאושוויץ. ב-2007 שיחק בסרט "תהילים" של רפאל נג'ארי. בשנת 2009 שיחק במחזה הטרגי "לארץ המובטחת" יחד עם קרן מור, ובקומדיה "כסף עובר ושווא" מאת ריי קוני, לצד אלון דהן וקרן מור.

בטלוויזיה הייתה לווילוז'ני פינת סטנד-אפ בתוכנית "זהו זה!" בשם "מקום בעמידה". הוא השתתף בסדרה הקומית "צה"ל 1" משנת 1997. הנחה את תוכנית הטיולים "זמן גליל" בערוץ 10. ב-2002 השתתף בסרט הטלוויזיה "שתי דקות מפארדיס" בבימויו של דני סירקין. ב-2003 השתתף בסדרה הקומית היומית "צימרים" בערוץ הראשון. שנתיים לאחר מכן השתתף בעונה השנייה של סדרת הדרמה "לתפוס את השמיים", וכמו כן הנחה את תוכנית הסאטירה "פקקים" בערוץ הספורט. ב-2007 גילם צייר במשבר נפשי שנכנס לקשר עם צעירה בסדרה "מסכים" ושיחק בסיטקום לילדים "בילי" בערוץ ג'טיקס. בשנת 2009 הופיע במיני-סדרה "תמיד אותו חלום" בערוץ הוט 3. בשנים 2008–2010 שיחק בסדרת הדרמה "עד החתונה" בדמותו של איתן, סופר שבוגד באשתו ועובר לגור עם סופרת צעירה. בדצמבר 2011 עלתה העונה השלישית של "חצויה", שם שיחק את מני המפיק. ב-2012 שיחק בסרט הקומדיה "חתולים על סירת פדלים". בשנת 2013 החל להשתתף בסדרה הקומית "בלתי הפיך", לצד עדי אשכנזי בערוץ 2, וכן החל להגיש לצד יעקב כהן את תוכנית האירוח והבידור "מחר שבת" בערוץ הראשון^[3] ושיחק בסרט "סוכריות". ב-2017 שיחק בסרט הקומדיה הרומנטית של רועי פלורנטין - "ואז היא הגיעה". בסוף אותה שנה החל לשחק בסדרת הדרמת-אקשן "המדרשה" ששודרה ברשת 13 בתפקיד הרמס"ד. ב-2019 שיחק בתפקיד הראשי בסרטו של אריק לובצקי "סדקים". ב-2021 השתתף בסדרתו של תום שובל "הד קולך", המשודרת בערוץ כאן 11. ביוני של אותה שנה השתתף בסדרה "זאת שלי".

משתתף בערוץ הקבלה עם הרב מיכאל לייטמן בסדרת שיחות על ספר תהילים.

ב-2022 השתתף בסרטו של יונה רוזנקיאר "הדרך לאילת", עליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

ב-2023 השתתף בקליפ לשיר "הבא בתור" מתוך פרויקט "אלבום שקוף" המפתח תשתית לאומית להפניית לוחמים משוחררים שסובלים מפוסט טראומה לתהליכי שיקום.

עשייה ציבורית פוליטית

וילוז'ני כיהן כחבר מועצת עיריית תל אביב-יפו בשתי קדנציות (לא רצופות). ב-1989 התמודד בבחירות העירוניות בראש רשימת "שמואל וילוז'ני-העיר שלנו" שקיבלה מושב אחד במועצה. הוא נחשב לאופוזיציונר בולט כנגד ראש העיר דאז, שלמה להט. בתום הקדנציה פרש מהפוליטיקה, אך שב אליה ב-1998, אז גם התמודד על ראשות העירייה. רשימתו התחזקה מעט וקיבלה שני מנדטים במועצת העיר, ובבחירות לראשות העירייה דורג במקום השלישי אחרי רון חולדאי ודורון רובין, עם כ-13.5% מהקולות. סיעתו הייתה באופוזיציה במשך כל הקדנציה, שבסופה הכריז וילוז'ני כי לא יתמודד בבחירות הבאות, וכי הוא פורש מהפוליטיקה. כחבר המועצה שם דגש על בעיותיו של "האזרח הקטן" כגון נושא החנייה.

בשנת 2003, בעת הבחירות לכנסת השש עשרה, התמודד במקום החמישי ברשימת הירוקים לכנסת. מאז לא חזר לעשייה פוליטית.

וילוז'ני נשוי לאיריס ואב לארבעה. אחד מבניו הוא השחקן יהונתן וילוז'ני.

פרסים בהם זכה

1994: פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה
פרס פינקל
2022: פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "הדרך לאילת"

לקריאה נוספת

יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמודים 146 - 152.^[4]

קישורים חיצוניים

שמואל וילוז'ני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שמואל וילוז'ני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
שמואל וילוז'ני, באתר AllMovie (באנגלית)
שמואל וילוז'ני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שמואל וילוז'ני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שמואל וילוז'ני, בארכיון הבימה
שמואל וילוז'ני, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
נירית אנדרמן, ראיון: וילוז'ני המוטרף שוב כאן, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
יונתן אסתרקין, שמואל וילוז'ני לא דופק חשבון ב"קאמרי", nrg ‏, 29 בספטמבר 2009
אייל מלובן, שמואל וילוז'ני: "צריך להיות שחקן טוב כדי להיות פוליטיקאי", באתר הארץ, 3 בפברואר 2011
טל פרי, ‏וילוז'ני: "ניסיתי להפוך למושחת ולא הצלחתי", באתר גלובס, 3 בספטמבר 2012
שי הרלב, שמואל וילוז'ני: "המדינה הזאת מספקת לנו פארסות מדי יום", באתר הארץ, 11 באוקטובר 2012
יובל אברמוביץ', יום האב, באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2013
איילת קליין כהן, שחקני בית צבי נזכרים בימיהם כתלמידים, באתר nrg‏, 2 בינואר 2015
נעמה לנסקי, צוחק אחרון, באתר ישראל היום, 12 באוגוסט 2016
מאיה כהן, משחק בית, באתר ישראל היום, 3 בינואר 2019
אבנר שביט‏, "אלוהים קיים - אין שום ספק בכך. שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד. תדפוק את זה לעצמך בראש כמו פטיש", באתר וואלה, 4 במאי 2023

הערות שוליים

^ בספר "הענקים וילדי השמש" מאת אוריאל זוהר, מופיע וילוז'ני כדמות של רקדן במופעי השואה והגבורה בקיבוץ. היות שהכותב נולד בתל יצחק, וכתיבתו אוטוביוגרפית, יש להניח שמדובר בסיפור אמיתי, ואכן וילוז'ני הופיע שם כרקדן, ביחד עם רוני סגל מורתו.
^ שיחה עם שמואל וילוז'ני, בתוך: ענת זלצר, במדינת היהודים, פרק 10 "עלילות כולנו בעיר הגדולה" .
^ מחר שבת, באתר של רשות השידור
^ השיחה עם שמואל וילוז'ני התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש" ששודרה במקור בHOT בידור ובטלוויזיה הישראלית ומובאת בספר בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים

[1] בספר "הענקים וילדי השמש" מאת אוריאל זוהר, מופיע וילוז'ני כדמות של רקדן במופעי השואה והגבורה בקיבוץ. היות שהכותב נולד בתל יצחק, וכתיבתו אוטוביוגרפית, יש להניח שמדובר בסיפור אמיתי, ואכן וילוז'ני הופיע שם כרקדן, ביחד עם רוני סגל מורתו.

[2] שיחה עם שמואל וילוז'ני, בתוך: ענת זלצר, במדינת היהודים, פרק 10 "עלילות כולנו בעיר הגדולה" .

[3] מחר שבת, באתר של רשות השידור

[4] השיחה עם שמואל וילוז'ני התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש" ששודרה במקור בHOT בידור ובטלוויזיה הישראלית ומובאת בספר בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר
1990–1999	ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999)
2000–2009	יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009)
2010–2019	מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019)
2020 ואילך	נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל וילוז'ני
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמואל וילוז'ני