אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אדוארד השביעי | |
|---|---|
| מלך הממלכה המאוחדת והמושבות הבריטיות, קיסר הודו | |
 |
|
| שם מלא | אלברט אדוארד |
| תקופת שלטון | מ-22 בינואר 1901 עד 6 במאי 1910 |
| קודמו | ויקטוריה |
| יורש | ג'ורג' החמישי |
| בת זוג | אלכסנדרה, נסיכת דנמרק |
| צאצאים | אלברט ויקטור ג'ורג' החמישי לואיז ויקטוריה מוד ג'ון |
| שושלת | בית סקסה-קובורג-גותה |
| אב | אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה |
| אם | ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת |
| תאריך לידה | 9 בנובמבר 1841 ארמון בקינגהאם, לונדון, הממלכה המאוחדת |
| תאריך פטירה | 6 במאי 1910 ארמון בקינגהאם, לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה | טירת וינדזור |
אדוארד השביעי (9 בנובמבר 1841 - 6 במאי 1910), מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, מלך מושבות חבר העמים הבריטי וקיסר הודו.
אדוארד, ששמו המלא היה אלברט אדוארד אך היה ידוע בכינוי החיבה "ברטי", נולד למלכה ויקטוריה ולנסיך אלברט, והיה למלך הבריטי הראשון לבית סקסה-קובורג-גותה[1]. כיורש העצר, אדוארד החזיק בתואר של נסיך וויילס, תואר אותו נשא במשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה הבריטית - כמעט 60 שנה. לאורך תקופת שלטונה הארוכה של אמו לאדוארד לא היה כמעט שום כוח פוליטי, אך הוא נחשב להתגלמות מעמד האצולה האופנתי והנהנתני.
במהלך תקופת שלטונו של אדוארד, הנקראת כיום העידן האדוארדי על שמו, הייתה ההכרה הרשמית הראשונה בתפקיד ראש הממשלה. הוא גם שיחק תפקיד חשוב בתהליך המודרניזציה של הצי הבריטי ותהליך הרפורמציה בחיל הרפואה הבריטי, וכן בכל תהליך הארגון מחדש של הצבא הבריטי לאחר מלחמת הבורים. אדוארד היה אחראי לטיפוח היחסים בין בריטניה לשאר מדינות אירופה, ובמיוחד לצרפת, ולכן נהגו לכנות אותו "משכין שלום". אולם עברו כמלך ששמר על השלום נפגע על ידי פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים
אלברט אדוארד נולד בבוקר התשיעי בנובמבר, 1841, בארמון בקינגהאם. אמו הייתה המלכה ויקטוריה, שבאותו זמן מלכה במשך כ-4 שנים, ואביו היה אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה, דודנה ובעלה של ויקטוריה. כבן הראשון של המונרך הבריטי (הייתה לו אחות גדולה, ויקטוריה), הוא קיבל עם לידתו את התארים דוכס קורנוול, דוכס רות'סיי, רוזן קאריק, ברון רנפרו, אדון האיים ונסיך סקוטלנד. כבנו של הנסיך אלברט הוא קיבל גם את התואר נסיך סקסה-קובורג-גותה ודוכס סקסוניה. בגיל חצי שנה העניקה לו אמו את התואר נסיך וויילס ורוזן צ'סטר. בגיל יותר מאוחר הוא קיבל את התארים רוזן דבלין, אביר מסדר הבירית ואביר מסדר הדרדר. בשנת 1863 ויתר על זכויות הירושה שלו לדוכסות סקסה-קובורג-גותה לטובת אחיו הצעיר, אלפרד.
ויקטוריה ואלברט החליטו כי בנם הראשון צריך לקבל חינוך שיכין אותו להיות מונרך חוקתי למופת, ולכן בגיל 7 החל אדוארד את לימודיו אצל מספר מורים פרטיים, לפי תוכנית לימודים שהוכנה על ידי הנסיך אלברט. אולם בניגוד לאחותו הגדולה ויקטוריה, אדוארד לא הצטיין בלימודיו. הוא לא היה תלמיד חרוץ וכישוריו האמיתיים היו קסם, חברותיות וטקט. בקיץ 1859 למד באוניברסיטת אדינבורו, ולאחר מספר חודשים נרשם ללימודים באוקספורד. כתלמיד באוניברסיטה, משוחרר מתוכנית הלימודים של הוריו, הוא נהנה לראשונה מלימודיו והצטיין בהם.
בשנת 1860 היה ליורש העצר הבריטי הראשון שנסע לצפון אמריקה. מזגו הנעים ולבביותו הפכו את הנסיעה להצלחה גדולה. הוא חנך את גשר ויקטוריה במונטריאול, הניח את אבן היסוד של גבעת הפרלמנט באוטווה ובילה שלושה ימים בבית הלבן עם הנשיא האמריקאי ג'יימס ביוקנן. בשנת 1861 עבר אדוארד ללמוד בקיימברידג', שם למד היסטוריה תחת צ'ארלס קינגסלי, אולם הוא לא סיים את לימודיו שם.
הוא קיווה לפצוח בקריירה בצבא הבריטי, אולם לא יכל לעשות זאת משום היותו יורש העצר, והסתפק בשירות מינימלי של כמה חודשים, בהם עלה מדרגת סגן לדרגת קולונל. בחודש ספטמבר של אותה שנה נשלח אדוארד לגרמניה, לכאורה על מנת לצפות בתמרונים צבאיים, אך למעשה מטרת הנסיעה הייתה לארגן פגישה בינו לבין אלכסנדרה, בתו הבכורה של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק. הוריו של אדוארד החליטו עוד לפני כן שאדוארד ישא לאישה את אלכסנדרה. הפגישה הראשונה בין בני הזוג התקיימה ב-24 בספטמבר בעיר שפייר, תחת השגחתה של ויקטוריה, אחותו של אדוארד, שהייתה נשואה אז לפרידריך השלישי, קיסר גרמניה. החל מאותה התקופה החל אדוארד לקבל שם של רודף נשים. בדצמבר 1861 נפטר אביו ממחלת הטיפוס, שבועיים לאחר שביקר את אדוארד בקיימברידג'. הנסיך אלברט נסע לבקר את בנו כדי לנזוף בו על כך שהחביא שחקנית בשם נלי קליפדן באוהל הצבאי שלו במהלך אימונים באירלנד. ויקטוריה, שקיבלה את מות בעלה בצורה קשה ביותר ולבשה בגדי אבל עד יום מותה, האשימה את אדוארד במותו, וראתה בו בחור קל דעת וחסר אחריות.
[עריכה] נישואיו
לאחר מותו של אלברט ויקטוריה פרשה כמעט לגמרי מהחיים הציבוריים. בשנת 1862 היא שלחה את אדוארד למסע מקיף של המזרח התיכון, במהלכו הוא ביקר במצרים, ירושלים, דמשק, בירות וקונסטנטינופול. מיד עם חזרתו לבריטניה נעשו סידורים לאירוסיו עם אלכסנדרה, וב-10 במרץ 1863 השניים נישאו בטירת וינדזור.
אדוארד ואלכסנדרה התמקמו בבית מארלבורו כמשכנם הקבוע בלונדון, והשתמשו בבית סאנדרינגהאם כבית הכפר שלהם. היו קולות שהתנגדו לנישואיהם, משום שרוב קרוביה של המלכה ויקטוריה היו גרמנים, ודנמרק באותה התקופה הייתה מסוכסכת עם גרמניה בשל מחלוקת על מחוזות שלזוויג והולשטיין. כשאביה של אלכסנדרה ירש את כס המלוכה הדני בנובמבר 1863, הקונפדרציה הגרמנית ניצלה את ההזדמנות וסיפחה בכוח את שני המחוזות אליה. גם ויקטוריה עצמה התלבטה לגבי השידוך בהתחשב בנוף הפוליטי של התקופה. לאחר הנישואים היא התנגדה לאורח חייהם הנהנתני של הזוג וניסתה להתערב בחייהם, ואפילו החליטה על שמות ילדיהם.
במשך שנות נישואין החזיק אדוארד פלגשים רבות, ביניהן ג'ני צ'רצ'יל האמריקאית, שהייתה אמו של וינסטון צ'רצ'יל, השחקנית הצרפתיה שרה ברנאר, ועוד רבות. לא ברור מה היה טיבם של קשרים אלו, משום שאדוארד תמיד ניסה להיות דיסקרטי, אולם ניסיונותיו לא מנעו את הרכילות בחברה הגבוהה. בשנת 1869 סר צ'ארלס מורדון, חבר פרלמנט, איים להכליל את אדוארד בתביעת הגירושין שלו מאשתו. אדוארד היה צריך להעיד במשפט שהוא אכן ביקר את אשתו מספר פעמים בזמן שבעלה היה בפרלמנט. אמנם לא הוכח שום מעשה מעבר לכך, אך עדיין שמו של אדוארד נפגע. אלכסנדרה, ככל הנראה, הייתה מודעת לכל הרומנים של בעלה וקיבלה אותם, ואפילו התחברה עם חלק מפילגשותיו.
הפילגש ה"רשמית" האחרונה של אדוארד הייתה אשת החברה היפהפייה אליס קפל, שהייתה אם-סבתה של קמילה פארקר בולס, אהובתו של הנסיך צ'ארלס במשך שנים והיום אשתו ודוכסית קורנוול. ישנן שמועות, שנותרו עד היום לא מבוססות, כי סבתה של קמילה, סוניה קפל, הייתה בתו הלא חוקית של אדוארד. אליס קפל הורשתה להיות לצד אדוארד בעת מותו, למרות שאלכסנדרה לא חיבבה אותה כלל.
[עריכה] יורש העצר
לאחר מותו של אביו, ייצג אדוארד את המלכה ויקטוריה באירועים ציבוריים, כמו למשל השקת גשר טאוור בשנת 1894. אולם אמו, שכעסה עליו בשל תמיכתו בדנמרק בסכסוך על שלזוויג והולשטיין, לא הרשתה לו לעסוק בענייני ניהול המדינה עד 1898.
בשנת 1870 קיבלה התנועה הרפובליקנית בבריטניה תנופה עם תבוסתו של הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי במלחמת צרפת-פרוסיה והקמתה של הרפובליקה השלישית. אולם בחורף של שנת 1871 נדבק אדוארד במחלת הטיפוס, מה שגרם לדאגה ציבורית כללית לשלומו. אדוארד ניצל מהמחלה, שגרמה לשיפור ביחסיו עם אימו וכן עם הציבור.
בשנת 1875 נסע אדוארד להודו לסיור מקיף של שמונה חודשים. יועציו בסיור ציינו כי הנסיך נהג להתייחס לכל האנשים באותו הכבוד, בלי קשר למעמדם או לצבע עורם. הנסיך כעס על היחס המזלזל שקיבלו התושבים המקומיים מהפקידים הבריטים. בסוף מסעו אימו קיבלה את התואר "קיסרית הודו", בעיקר בשל הצלחת המסע.
אדוארד חבב מאוד הימורים ומשחקי שדה. הוא גם היה תומך גדול של האמנויות והמדעים ועזר להקים את הקולג' המלכותי למוזיקה בשנת 1883. הוא היה צייד מושבע, וציווה כי כל השעונים באחוזתו בסנדרינגהאם יוקדמו בחצי שעה כדי שיהיה יותר זמן לציד. מסורת זו, הנקראת זמן סנדרינגהאם, נמשכה עד שנת 1936, אז בוטלה על ידי אדוארד השמיני.
בשנת 1892 בנו הבכור של אדוארד, אלברט ויקטור, התארס למרי, נסיכת טק, אך רק מספר שבועות לאחר מכן נפטר מדלקת ריאות. אדוארד היה שבור לב ממות בנו והתאבל במשך זמן רב.
בדרכו לדנמרק דרך בלגיה בשנת 1900 שרד אדוארד ניסיון התנקשות, כאשר סוציאליסט בלגי בשם ז'אן-בטיסט סיפידו ירה בו במחאה על מלחמת הבורים. המתנקש ברח לצרפת, והעיכוב הבלגי בבקשת ההסגרה גרם להרעה ביחסים בין בריטניה ליבשת. אולם במהלך עשר השנים הבאות, חביבותו של אדוארד ושימושו בקשרים המשפחתיים שלו עזרו לבריטניה לבסס בריתות אירופאיות חשובות.
[עריכה] מלך
כאשר המלכה ויקטוריה נפטרה ב-22 בינואר 1901, הנסיך אדוארד הפך למלך הממלכה המאוחדת, קיסר הודו, ובפעם הראשונה, מלך המושבות הבריטיות. אדוארד, שהיה אז בן 59, היה יורש העצר שהחזיק בתואר זה למשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה הבריטית. למרבה ההפתעה הוא בחר למלוך בשם אדוארד השביעי ולא בשם אלברט אדוארד, השם בו בחרה בשבילו ויקטוריה. המלך החדש הצהיר כי בחר בשם אדוארד בשל הכבוד הרב הטמון בו, כשמם של שישה מקודמיו, וכן כי רצה שהשם אלברט ימשיך להיות מקושר עם אביו. היו שחשבו כי ויתורו על השם אלברט נבע מרצונו לברוח סוף סוף מצילם של הוריו.
הוא תרם למדינה את בית הוריו שבאי וייט, בית אוסבורן, והמשיך לגור בבית סנדרינגהאם. הוא היה יכול להרשות לעצמו להיות נדיב, שכן נטען כי הוא היה המונרך הבריטי הראשון שעלה לשלטון בלי חובות. ענייני הכספים של המלך נוהלו על ידי חבריו המומחים לכספים, כמו מוריס הירש ומשפחת רוטשילד.
אדוארד השביעי והמלכה אלכסנדרה הוכתרו במנזר וסטמינסטר ב-9 באוגוסט 1902. ענייניו העיקריים של המלך היו קשורים ליחסים בינלאומיים ולצבא. אדוארד, שדיבר צרפתית וגרמנית שוטפת, ביקר בחו"ל פעמים רבות. אחת מנסיעותיו החשובות ביותר הייתה ביקור רשמי לצרפת בשנת 1903, כאורחו של הנשיא אמיל לובה. נסיעה זו הייתה צעד חשוב לכיוון ההסכמה הלבבית של 1904, הסכם בו הוגדרו הקולוניות הבריטיות והצרפתיות בצפון אפריקה במטרה למנוע מלחמות קולוניאליות באזור. ההסכם סימל את סופם של מאות שנות יריבות בין שתי המדינות הגדולות וכן את סופה של הבידוד הבריטי מענייני היבשת. הוא גם היווה נסיון ליצור איזון כנגד הכוח הגדל של האימפריה הגרמנית ובת בריתה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. המלך אדוארד היה גם המלך הבריטי הראשון שביקר באימפריה הרוסית בשנת 1908.
אדוארד התערב בדיונים לגבי הרפורמה בצבא לאחר כשלון מלחמת הבורים. הוא תמך בארגון מחדש של הפיקוד הצבאי, ביצירתו של הצבא הטריטוריאלי ובהחלטה לתמוך בצרפת במקרה שתותקף על ידי גרמניה.
המלך אדוארד התעניין רק לעתים רחוקות בפוליטיקה, אולם דעותיו בעניינים רבים היו מאוד ליברליות לזמנן. לדוגמה, במהלך שלטונו הוא טען כי השימוש במילה ניגר לתיאור אנשים שחורים היה מחפיר, למרות היות המילה מקובלת בדיבור היומיומי. בעניינים אחרים הוא היה שמרני יותר. הוא התנגד, לדוגמה, לשלטון הבית באירלנד או למתן זכות בחירה לנשים.
אדוארד חי חיי נוחות, שהיו מרוחקים מאוד מחייהם של רוב נתיניו. אולם קסמו האישי בהלכותיו עם אנשים מכל שכבות החברה והתנגדותו החזקה לדעות קדומות מנעו את התחזקות התנועה הרפובליקאית.
[עריכה] "דודה של אירופה"
אדוארד השביעי, דרך אמו וחמו, מלך דנמרק, היה קרוב משפחה של כמעט כל שאר המונרכים האירופאים, ולכן קיבל את הכינוי "דודה של אירופה". בין אחייניו היו ניקולאי השני, קיסר רוסיה ווילהלם השני, קיסר גרמניה, ובין אחייניותיו היו ויקטוריה, מלכת ספרד, מרגרט, נסיכת הכתר של שבדיה, מריה, מלכת רומניה ואלכסנדרה, קיסרית רוסיה; מלך נורבגיה הוקון השביעי היה אחיינו דרך נישואיו וכן חתנו; גאורגיוס הראשון, מלך יוון ופרדריק השמיני, מלך דנמרק היו גיסיו; בין דודניו היו קרלוס הראשון, מלך פורטוגל, מנואל השני, מלך פורטוגל, פרדיננד הראשון, מלך בולגריה, וילהלמינה, מלכת הולנד ואלברט הראשון, מלך הבלגים.
קרוב המשפחה היחיד של אדוארד איתו היו לו יחסים קשים בפומבי היה אחיינו, וילהלם השני. העוינות בין שני המונרכים הגבירה את המתח שבין בריטניה לגרמניה.
[עריכה] מותו
במרץ 1910 המלך אדוארד התמוטט בעיר ביאריץ שבצרפת, בה נפש, כתוצאה ממחלת הברונכיט. הוא נשאר כחודש בצרפת כדי להחלים, ומכיוון שדבר מחלתו לא היה ידוע בבריטניה, הוא ספג ביקורות רבות על שהייתו הארוכה בחו"ל בתקופת מתח פוליטי בבית. הוא חזר לארמון בקינגהאם באפריל, והמלכה אלכסנדרה חזרה לבריטניה שבוע לאחר מכן, באמצע ביקור אצל אחיה, גאורגיוס הראשון, מלך יוון.
ב-6 במאי, יום למחרת חזרת המלכה, המלך נתקף בלבו מספר פעמים, אבל סירב להפסיק לעבוד ולנוח במיטתו. בין איבודי ההכרה בנו, נסיך וויילס, שיהפוך במהרה למלך ג'ורג' החמישי, סיפר לאביו כי סוסו זכה במירוץ באותו יום. המלך ענה כי הוא שמח ביותר, ואלו היו מילותיו האחרונות. הוא איבד את הכרתו בפעם האחרונה ב-11 וחצי בלילה, ונפטר כרבע שעה מאוחר יותר. הוא נקבר בטירת וינדזור, ולווייתו הייתה בדיעבד ההתכנסות הגדולה האחרונה של בתי המלוכה של אירופה, שכן מספר שנים מאוחר יותר החלה מלחמת העולם הראשונה.
אדוארד הצליח בתפקידו כמלך יותר מאשר שיערו, אך הוא היה כבר איש זקן בזמן הכתרתו ולא היה לו זמן רב למלוך. במהלך שלטונו הוא דאג כי בנו השני, ג'ורג', יהיה יותר מוכן ממנו למלוכה. בני תקופתם תיארו את היחסים בין האב לבן כיחסים יותר של שני אחים קרובים. עם מותו של המלך, ג'ורג' כתב ביומנו כי הוא איבד את חברו הטוב ביותר ואת האב הטוב ביותר.
[עריכה] ילדיו
לאדוארד ולאלכסנדרה נולדו ששה ילדים:
- אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואבונדייל (1864-1892), נפטר בגיל 28, עוד בטרם עלה אדוארד לכס המלכות.
- ג'ורג' החמישי (1865-1936), ירש את אביו ומלך במשך 26 שנה.
- לואיז, הנסיכה המלכותית (1867-1931), נישאה לאלכסנדר דאף, רוזן פייף.
- ויקטוריה, נסיכת הממלכה המאוחדת (1868-1935), לא נישאה מעולם ושימשה כבת לוויה להוריה.
- מוד, נסיכת הממלכה המאוחדת (1869-1938), נישאה להוקון השביעי, מלך נורבגיה.
- אלכסנדר ג'ון, נסיך הממלכה המאוחדת, נולד כפג ומת תוך יממה מלידתו.
[עריכה] אילן יוחסין
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שם הבית שונה לבית וינדזור על ידי בנו של אדוארד, ג'ורג' החמישי, בשל השנאה הבריטית לגרמנים שעלתה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
|
מלכי מרסיה | בית וסקס | המלכים הנורמנים | בית פלנטג'נט - אנגואין | בית לנקסטר | בית יורק | בית טיודור | בית סטיוארט | בית הנובר | בית סקסה-קובורג-גותה | בית וינדזור אדוארד השביעי | ג'ורג' החמישי |
