הנסיך אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיך אלברט ויקטור, 1891.

הנסיך אלברט ויקטוראנגלית: Prince Albert Victor;‏ ינואר 1864 - ינואר 1892), דוכס קלרנס ואייבונדייל, היה בנם הבכור של אדוארד, נסיך ויילס (לימים המלך אדוארד השביעי) ושל אלכסנדרה, נסיכת ויילס (לימים המלכה הרעיה אלכסנדרה).

בצעירותו כונה הנסיך אלברט בכינוי "אדי" - כינוי שדבק בו במשך כל חייו. אלברט ויקטור היה מאורס למרי מטק אולם בשל מותו משפעת, נישאה מרי לאחיו ג'ורג' (לימים המלך ג'ורג' החמישי).

לאורך כל חייו נפוצו שמועות שקר רבות על שפיותו ועל העדפותיו המיניות, ונטען שהיה אף הומוסקסואל. יש הסבורים שהנסיך אלברט היה בעצם ג'ק המרטש.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט ויקטור כריסטיאן אדוארד נולד חודשיים לפני המועד (נולד כפג) ב-8 בינואר 1864 בבית פרוגמור בווינדזור שבברקשייר. אלברט ויקטור היה בנם הבכור של אלברט אדוארד, נסיך ויילס ושל אלכסנדרה מדנמרק, והיה נכדה של המלכה ויקטוריה. אלברט ויקטור נקרא על שם בעלה המנוח של ויקטוריה, הנסיך אלברט מסקסה קוברוג גוטה, אבל זכה לכינוי "אדי" בקרב בני משפחתו. בשל היותו בנו של יורש העצר, הוא זכה לתואר "הנסיך אלברט ויקטור מוויילס" מרגע לידתו.

אלברט ויקטור הוטבל לנצרות בקפלה הפרטית של ארמון בקינגהאם ב-10 במרץ 1864. טקס ההטבלה נערך על ידי הארכיבישוף מקנטרברי צ'ארלס תומאס לונגלי.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט ויקטור בשנת 1875.

כאשר אלברט ויקטור היה בן 17 חודשים נולד אחיו ג'ורג' (ב-3 ביוני 1865) בשל סמיכות הגילאים ביניהם הוחלט ששני האחים יתחנכו יחדיו, ובשנת 1871 מינתה המלכה את ג'ון ניל דלטון כחונך וכמורה פרטי של שני הנסיכים. הנסיכים למדו לימודים אקדמיים וכן קיבלו השכלה צבאית. דלטון סבר שאלברט ויקטור היה איטי בלימודיו (וככל הנראה היו לו ליקויי למידה או אפילפסיה קלה שהשפיעה על לימודיו. סר הנרי פונסונבי סבר שלנסיך יש ליקויי שמיעה, כפי שהיה לאימו, ולכן הוא התקשה בלימודיו).

אבי הנסיכים שקל להפריד את לימודיהם המשותפים, אולם דלטון סבר שג'ורג' מקדם את לימודי אחיו ולכן המליץ נגד ההפרדה. בשנת 1877 נשלחו שני הנסיכים להתאמן על אוניית הצי המלכותי הבריטי "הנסיך מוויילס", אולם בשל מחלתו של הנסיך אלברט ויקטור, החלו הנסיכים את אימוניהם חודשיים לאחר יתר החניכים.

בשנת 1879 הוחלט לשלוח את הנסיכים לשירות של שלוש שנים באוניית הצי אה"מ באקשאנט, וביום הולדתו ה-16 קיבל הנסיך אלברט ויקטור דרגת קצין זוטר בספינה ("midshipman"). הנסיכים הפליגו ברחבי האימפריה הבריטית וביקרו בקנדה, באיי פוקלנד, בדרום אפריקה, באוסטרליה, בפיג'י, בסינגפור, בציילון, בעדן, במצרים, בארץ ישראל, ביוון וביפן (בה כל אחד מהם עשה קעקוע). במהלך ביקורם בארץ ישראל, הם חגגו את ליל הסדר של שנת 1882 בירושלים בביתו של הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'יל[1][2].

שני הנסיכים שבו לממלכה המאוחדת בהיותו של אלברט ויקטור בן 18. בשנת 1883 הופרדו הנסיכים. ג'ורג' נותר בצי, ואלברט ויקטור נשלח למכללת טרינטי שבקיימברידג'. ג'יימס קנת' סטפן מונה לחונך הפרטי של הנסיך, והם התגוררו במרבית הזמן בבית סאנדרינגהאם (כאשר דלטון המשיך לחנוך את הנסיך גם בתקופה זו). סטפן היה ידוע כשונא נשים וככל הנראה היה הומוסקסואל, וישנה סברה לפיה סטפן היה מאוהב בנסיך. בהיותו בקיימברידג' הפגין הנסיך עניין מועט בלימודיו, ומאחר שקיבל פטור ממרבית בחינותיו לא השקיע בלימודיו. מוריו תיארו אותו כלומד באמצעות הקשבה, ולא לומד מקריאה או כתיבה (עובדה המחזקת את הסברה שהיו לו ליקויי למידה).

באוגוסט 1884 נסע הנסיך אלברט ויקטור לאוניברסיטת היידלברג על מנת ללמוד גרמנית.

בשנת 1885 עזב הנסיך את קיימברידג' לאחר ששירת בגדוד האוניברסיטאי השני של קיימברידג', והחל לשרת כקצין בגדוד ההוסארים העשירי.

במרץ 1887 נשלח אלברט ויקטור להאונסלו שם זכה לדרגת קפטן (סרן). במהלך שירותו ערך ביקורים רשמיים באירלנד ובגיברלטר וכן חנך את גשר האמרסמית'.

פרשת רחוב קליבלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך אלברט ויקטור, שנת 1888 לערך.

ביולי 1889 פשטה המשטרה המטרופוליטנית (משטרת לונדון) על מבנה ברחוב קליבלנד בעיר, שבו פעל בית בושת שהעניק שירותים הומוסקסואליים. במהלך הפשיטה גילו הזונות (ממין זכר) את שמות לקוחותיהם, וכן הוזכר שמו של לורד ארתור סומרסט, ראש משמר הסוסים של הנסיך אלברט. באותה עת בממלכה המאוחדת, יחסי מין הומוסקסואליים היו עבירה פלילית, והלקוחות שנתפסו היו צפויים להעמדה לדין, וענישה של שתי שנות מאסר עם עבודת פרך. אף שלא פורסמו ראיות לכך, נפוצו שמועות שגם הנסיך אלברט ויקטור עשה שימוש בבית הבושת (וישנה סברה שמדובר בשמועות שהופצו על ידי עורכי הדין של סומרסט‏‏)[3].

התערבות זו הציתה גל שמועות נוסף לפיה עשה שימוש בבית הבושת, אולם ייתכן שמדובר בניסיון לסייע לידידו סומרסט. במכתבים שכתב סומרסט (שבעקבות הפרשה נאלץ להימלט מבריטניה) לידידו רג'ינלד ברט, ויסקונט אשר‏‏[4] הוא ציין שלא ידע דבר על נטיותיו המיניות של אלברט ויקטור, אך שמע שמועות בעניין, ומקווה שהנסיך מוויילס יתערב ויסיים את הפרשה. ואכן הנסיך מוויילס, אביו של הנסיך אלברט, התערב בחקירה, כל ההאשמות נגד המשתמשים בבית הבושת בוטלו, והחקירה הופסקה.

הביקור בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1889 יצא הנסיך אלברט ויקטור לסיור בהודו שהייתה אז חלק מהאימפריה הבריטית. העיתונות הזרה העלתה השערה לפיה סיור זה נועד למעשה להבריח את הנסיך מהמדינה למקרה שבפרשת רחוב קליבלנד יוזכר שמו של הנסיך‏‏[5], אולם בשמועות אלה לא היה ממש, מאחר שהסיור תוכנן קודם לפרסום הפרשה.

הנסיך ביקר בהיידראבאד, שהה בחג המולד במאנדליי ובראש השנה של 1890 שהה בכלכותה. מרבית המסע נערך ברכבות, אולם באירועים טקסיים הובל הנסיך ברכיבה על גבי פילים.

במהלך ביקור זה פגש הנסיך אלברט ויקטור את הגברת מרג'רי האדון, רעייתו של המהנדס האזרחי הנרי האדון. לאחר מותו של הנסיך שבה מרג'ורי לאנגליה וטענה כי בנה, קלרנס האדון, הוא למעשה בנו של הנסיך, כתוצאה מרומן מחוץ לנישואים שהיה לשניהם. משטרת לונדון חקרה את הפרשה והגיעה למסקנה כי אין עדויות לתמיכה בטענותיה, אף שהנסיך הודה כי קיים איתה קשרי ידידות, הוא הכחיש כל קשר ‏‏לאבהות[6]. קלרנס, בבגרותו, פרסם בארצות הברית ספר בשם "דודי, ג'ורג' החמישי", שבו הוא טען שנולד בלונדון בספטמבר 1890, כתשעה חודשים לאחר הפגישה בין אלברט ויקטור לאמו. בשנת 1933 הוא הואשם בסחיטה של בית המלוכה, ונטען שדרש מבית המלוכה כספים על מנת לקנות את שתיקתו. במהלך המשפט הובאו ראיות שנולד בשנת 1887 ולא כפי שטען בספרו, והוא הורשע בסחיטה. עונשו כלל מאסר על תנאי ובלבד שלא יחזור על הטענות שהוא בנו של הנסיך אלברט. קלרנס הפר את התנאי ונאסר לשנה.

בשובו מהודו, ב-24 במאי 1890 קיבל אלברט ויקטור את התארים דוכס קלרנס ואייבונדייל, ורוזן את'לון.

האירוסין להלנה מאורליאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה מרי מטק

בשנת 1889 נבדקה האפשרות של אירוסים בין הנסיך אלברט ויקטור לבין הנסיכה אלכסנדרה פיודרוונה מהסה, אולם הנסיכה סירבה להצעה (והיא נישאה לבסוף לצאר ניקולאי השני בשנת 1894). בשנת 1890 נבדקה האפשרות של אירוסים עם הנסיכה הלנה מאורליאן, בתו של פיליפ, רוזן פריז, ונינתו של לואי פיליפ, מלך צרפת. המלכה ויקטוריה התנגדה לאפשרות זו בשל היות הלנה קתולית, והציעה במקומה את הנסיכה מרגרט מפרוסיה כאלטרנטיבה‏‏[7], אולם אלברט ויקטור התאהב בהלנה ושכנע את המלכה ויקטוריה להסכים לאירוסים, ואף הציע לוותר על מקומו בסדר הירושה לכתר הבריטי על מנת שיכול יהיה להינשא לה‏‏[8]. לצערם של בני הזוג, סירב אביה של הלנה להסכים לאירוסים. הלנה פנתה לאפיפיור לאו ה-13 בתקווה שישכנע את אביה, אולם הלה צידד באביה.

מחלתו של הנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 1890 חלה הנסיך. רופאיו התייחסו למחלה כאל "חום" או "צינית" אולם כיום סבורים שמדובר במחלת מין כלשהי - וייתכן שמדובר היה בזיבה. בתקופה זו ניסו שתי זונות לסחוט את הנסיך בתמורה לשתיקתן, נושא הסחיטה אינו ידוע כיום וייתכן שמדובר בעניין הקשור למחלה‏‏[9].

מרי מטק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1891 התאהב הנסיך אלברט ויקטור בנסיכה מרי מטק, ונשקלו אירוסים בין הנסיך לבין הנסיכה. המלכה ויקטוריה תמכה באירוסים אלה, וב-3 בדצמבר 1891 הציע הנסיך אלברט ויקטור נישואים לנסיכה מרי מטק בלוטון הו. החתונה נקבעה ל-27 בפברואר 1892.

מותו של הנסיך אלברט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה המלכותית. איור משנת 1891 (המבוסס על תמונה משנת 1889): (משמאל לימין) הנסיך אלברט ויקטור, הנסיכה מוד, אלכסנדרה מדנמרק, נסיכת ויילס, אדוארד השביעי, נסיך ויילס, הנסיכה לואיז, הנסיך ג'ורג' והנסיכה ויקטוריה אלכסנדרה.

במהלך ההכנות לחתונה חלה הנסיך אלברט ויקטור בשפעת (בשנים 1889 - 1892 הייתה פנדמיה (מגפת שפעת עולמית) שכונתה השפעת הרוסית). השפעת התפתחה לדלקת ריאות והנסיך נפטר בבית סאנדרינגהאם שבנורפוק ב-14 בינואר 1892, שבוע לאחר יום הולדתו ה-28.

בעקבות מותו של הנסיך אלברט ויקטור, תפס ג'ורג' את מקומו בסדר הירושה לכתר הבריטי ולימים הוכתר כמלך ג'ורג' החמישי בשנת 1910. במהלך תום תקופת האבל, שבו ניחמו מרי מטק וג'ורג' אחד את השנייה, הם התאהבו ולימים הם נישאו.

אמו, הנסיכה אלכסנדרה, לא התאוששה ממותו, והורתה שלא יוצאו חפציו של הנסיך אלברט ויקטור מחדרו. מורהו של אלברט ויקטור, ג'יימס קנת' סטפן, הפסיק לאכול בעקבות מותו, ונפטר אף הוא זמן קצר לאחר מותו של הנסיך (עובדה המחזקת את הסברה שהיה מאוהב בנסיך).

תאוריות קשר רבות משערות שהנסיך נפטר מזיבה או מהרעלה, וישנה תאוריה לפיה אף נרצח בהוראת לורד רנדולף צ'רצ'יל. תאוריות אלה מתבססות על ההנחה שהנסיך היה הומוסקסואל, ועל ההשערה שנעשו מאמצים למנוע מנסיך הומוסקסואל להיות מוכתר למלך.

הנסיך נקבר בקפלת הזיכרון לנסיך אלברט, בסמוך לקפלת ג'ורג' הקדוש בטירת וינדזור. מצבתו עוצבה על ידי אלפרד גילברט בסגנון אר-נובו. המצבה מציגה את דמותו של הנסיך לבוש מדי הוסאר, שלראשו כורע מלאך האוחז בידו כתר‏‏[10].

שאלת ההומוסקסואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת רחוב קליבלנד (והתערבות אביו בחקירה) עוררה גל של שמועות בדבר מיניותו של הנסיך. שמועות אלה פורסמו בעיתונות הזרה, אך לא בעיתונות הבריטית, שבחייו התייחסה לנסיך מתוך כבוד רב, ולאחר מותו בהספדיו של הנסיך שיבחו והיללו אותו.

יחד עם זאת, מכתבים של אצילים התייחסו לשמועות אלה, ואף המלכה ויקטוריה במכתביה אמרה ש"חייו של הנסיך מבוזבזים" ("dissipated life") - ביטוי בו עשו שימוש באותה עת על מנת לתאר הומוסקסואליות‏‏[11]. עם השנים הפכו הכתבות אודות הנסיך לשליליות יותר ויותר, וביוגרפיות רשמיות שנכתבו אודות המלכה מרי מטק (על ידי ג'יימס פופ הנסי) ואודות ג'ורג' החמישי (על ידי הארולד ניקולסון) התייחסו לנסיך אלברט ויקטור כאל נסיך עצלן, בור וחלש מבחינה גופנית, אולם גם ביוגרפיות אלה לא מצאו ראיות להומוסקסואליות של הנסיך.

סיפרו של אנדרו קוק "Prince Eddy: The King Britain Never Had" שנכתב בשנת 2006 מציג דווקא את הנסיך באור חיובי, מאשים את דלטון בהיעדר השכלתו של הנסיך, ומדגיש שאין כל ראיה לטענות בדבר ההומוסקסואליות של הנסיך. קוק טוען שההשמצות המאוחרות יותר נועדו להאדיר את שמו של אחיו, ג'ורג' החמישי.

ג'ק המרטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חשודים כג'ק המרטש

הטענה לפיה הנסיך אלברט ויקטור היה ג'ק המרטש הופיעה לראשונה בשנת 1962. לפי סברה זו, אחת הנשים בווייטצ'אפל הייתה זונה שילדה לנסיך בן, והרציחות נועדו להסוות את השערוריה. לפי תאוריה זו אין הכרח שהנסיך עצמו היה הרוצח, אך אולי מדובר באחד מיועציו.

מרבית ההיסטוריונים סבורים כי מדובר באגדה אורבנית, ולנסיך לא הייתה כל הזדמנות לבצע את הרציחות, כך, לדוגמה, ב-30 בספטמבר 1888, מועד רציחתן של אליזבת סטרייד ושל קצרין אדווז, הנסיך אלברט ויקטור שהה בטירת בלמורל שבסקוטלנד, בנוכחות המלכה ויקטוריה, ועל כן אין מחלוקת שלא יכול היה לבצע רציחות אלה.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל האגדה האורבנית בדבר היות הנסיך ג'ק המרטש, זכתה דמותו להופיע בסרטים רבים. כמו כן הופיעה דמותו של הנסיך בסרט משנת 1979 "רצח על פי צו" בו חוקר שרלוק הולמס תעלומת רצח בה היה מעורב הנסיך (שגולם על ידי רובין מרשל).

בסרט "ג'ק המרטש" משנת 1988 מגלם סמואל וסט את דמותו של הנסיך. כמו כן דמותו של הנסיך מופיעה בסרט "From Hell" משנת 2001.

פיטר דיקינסון כתב סדרת רומנים בדיוניים בהם מוצגת היסטוריה חלופית, שבה אלברט ויקטור שורד את מחלתו ומולך בשם "ויקטור הראשון". הראשון בספרי הסדרה "King and Joker" יצא לאור בשנת 1976, והשני "Skeleton-in-Waiting" יצא לאור בשנת 1989.

ברומן "Goodnight Sweet Prince" מאת דיויד דיקינסון משנת 2002 נטען שהנסיך נרצח, וכי השפעת הומצאה על ידי חצר המלוכה על מנת להסוות את הרצח.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה של הנסיך.

הנסיך אלברט ויקטור נשא את התואר "הוד מעלתו, הנסיך אלברט ויקטור מוויילס" ("His Royal Highness Prince Albert Victor of Wales") מלידתו עד ה-24 במאי 1890 עת קיבל את התואר דוכס קלרנס ואייבונדייל אותו נשא עד מותו.

תוארו המלא במותו היה: "רב סרן, הוד מעלתו המלכותי, הנסיך אלברט ויקטור כריסטיאן אדוארד מוויילס, דוכס קלרנס ואייבונדייל, רוזן את'לון, האביר המלכותי של המסדר הנאצל ביותר של הבירית, האביר של המסדר המהולל ביותר של פטריק הקדוש, עוזר אישי של המלכה"‏‏[12].

בין היתר קיבל הנסיך את התארים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף ענטבי, בתוך מגנזי ירושלים, חוברת טו
  2. ^ פנחס מרדכי גראייבסקי, נסיכי אנגליה בירושלים
  3. ^ "המונרך שלא היה: הנסיך אלברט ויקטור"
  4. ^ ‏מכתב מיום 10 בדצמבר 1889.‏
  5. ^ ‏"הניו יורק טיימס", 10 בנובמבר 1889.‏
  6. ^ פיטר דיי וג'ון אנגואוד תומאס, "גילוי הטיוח המלכותי", הסאנדיי טיימס, 27 בנובמבר 2005.‏
  7. ^ ‏מכתבה של המלכה ויקטוריה לאלברט ויקטור מיום 19 במאי 1890.‏
  8. ^ ‏לאור חוק ההסדר 1701 לא יכול יורש העצר הבריטי להינשא לקתולית‏.
  9. ^ ריצ'רד איליין, "היסטוריה של סקנדל מלכותי", ה"דיילי טלגרף", 29 באוקטובר 2007
  10. ^ תיאור קפלת אלברט
  11. ^ תיאו ארונסון, Prince Eddy and the Homosexual Underworld, 1994
  12. ^
    Major His Royal Highness Prince Albert Victor Christian Edward of Wales, Duke of Clarence and Avondale, Earl of Athlone, Royal Knight of the Most Noble Order of the Garter, Knight of the Most Illustrious Order of Saint Patrick, Personal Aide-de-Camp to the Queen


דוכסי קלרנס

ליונל מאנטוורפן (1362–1368) • תומאס מלנקסטר (1412–1421) • ג'ורג' פלנטג'נט (1461–1478) • ויליאם הרביעי (1789–1830) • הנסיך אלברט ויקטור (1890–1892)