היסטוריה של המחשוב (1960 עד היום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היסטוריה של המחשוב
היסטוריה של המחשוב (לפני 1960)
היסטוריה של המחשוב (1960 עד היום)
היסטוריה של המחשוב בישראל
היסטוריה של מערכות הפעלה
היסטוריה של הנדסת תוכנה
היסטוריה של שפות תכנות
היסטוריה של ממשק המשתמש הגרפי
היסטוריה של האינטרנט
היסטוריה של משחקי הווידאו

ההיסטוריה של חומרת המחשבים החל מ-1960 נפתחת עם החלפתן של שפופרות הריק בטרנזיסטורים ויותר מאוחר במעגלים משולבים. הזכרונות התחלפו בהדרגה מטבעות מגנטיות לזיכרון המבוסס על התקני מצב מוצק. כך התאפשר לייצר מחשבים מהירים קטנים וזולים יותר. לבסוף, יכולת המזעור והקטנת המחיר של מעגלים משולבים הייתה כה דרמטית עד שמחשבים הפכו ממוצר נדיר ביותר למוצר צריכה הנמצא בכל בית ומהווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום המודרניים.

הדור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמת השימוש ההמוני הגובר במחשבים התחזקה כאשר נכנסו מחשבי "הדור השלישי" לשוק. מחשבים אלו הסתמכו על המצאת המעגל המשולב על ידי ג'ק קילבי אולם מחשבי ה-IBM System/360 השתמשו במעגלים היברידיים.

המעגל המשולב הראשון יוצר בספטמבר 1958 אולם מחשבים שעשו בו שימוש לא החלו להופיע עד 1963. חלק מהשימושים המוקדמים שנעשו במעגלים היו במערכות משובצות. מערכות אלה היו בשימוש נרחב של סוכנות נאס"א עבור מחשב הניווט של אפולו וכן בשימוש הצבא בטיל בין יבשתי מדגם LGM-30 Minuteman.

בעוד שמחשבי מיינפריים כמו ה-System/360 הגבירו את יכולות האחסון של המחשב ויכולות העיבוד שלו, המעגל המשולב גם אפשר לפתח מחשבים קטנים בהרבה. המיני-מחשב נחשב לפיתוח חשוב בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. הוא הביא את כוח המחשוב ליותר אנשים, לא רק בשל גודלו הפיזי אלא בשל גידול במספר יצרני המחשבים. חברת DEC הפכה לחברה השנייה בחשיבותה אחרי IBM עם מחשבי ה-PDP וה-VAX. חומרה זולה וקטנה יותר הובילה לפיתוח מערכות הפעלה חדשות וחשובות כמו VMS ו-UNIX.

אינטגרציה רחבת היקף של מעגלים הובילה לפיתוח של יחידות עיבוד מזעריות. דוגמה מוקדמת לכך הוא המעבד שהותקן במטוס ה-F-14 של הצי האמריקאי ותפקידו היה לנתח נתוני טיסה. המעבד פותח על ידי סטיב גלר, ריי הולט וצוות פיתוח מחברת AiResearch וAmerican Microsystems.

בשנת 1966, חברת HP נכנסה לעסקי המחשבים הרב תכליתיים עם הדגם HP-2116 והציעה כוח מחשוב חסר תקדים שקודם לכן היה קיים רק במחשבים גדולים בהרבה. המחשב תמך במגוון רחב של שפות, בהן BASIC,ALGOL וכן FORTRAN.

בשנת 1969, חברת Data General יצרה 50,000 מחשבי Nova במחיר 8,000 דולר ליחידה. הנובה הייתה המיני מחשב הראשון שעשה שימוש בארכיטקטורת 16 סיביות. מחשב זה הוביל מגמה שהסתמנה לעשות שימוש ברוחב של מילה שהיא כפולה של בית. מחשב זה היה הראשון שהשתמש במעגלים משולבים בגודל בינוני (MSI) של חברת Fairchild Semiconductor. מודלים עוקבים השתמש במעגלים משולבים גדולים (LSI). המעבד כולו היה בנוי על גבי מעגל מודפס בגודל 15 אינץ'.

מכונת הכתיבה הטלוויזיונית שתוכננה על ידי דון לנקסטר, אפשרה בשנת 1973 , לראשונה להציג מידע של אותיות על גבי מסך טלוויזיה רגיל. המכונה השתמשה ברכיבים אלקטרוניים שעלותם הייתה 120 דולר כפי שתואר בגיליון ספטמבר 1973 של כתב העת " Radio Electronics". התכנון המקורי כלל שני לוחות זיכרון וסיפק יכולת לייצר ולאחסן 512 תווים כ 16 שורות של 32 תווים. קלטת בת 90 דקות סיפקה יכולת אחסון עבור 100 עמודי טקסט בקירוב. התכנון השתמש בחומרה מינימלית כדי לתזמן את האותות השונים שנדרשו ליצירת אות הטלוויזיה. קלייב סינקלייר השתמש מאוחר יותר בגישה דומה במחשב ה-Sinclair ZX80 האגדי שפיתח.

הדור הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cray-1 מחשב העל, 1976

מחשבי הדור הרביעי נשענו על המצאת המיקרו-מעבד על ידי מרסיאן הוף.

בניגוד למיני-מחשבים של הדור השלישי, שהיו למעשה גרסאות מוקטנות של מחשבי מיינפריים, היו מחשבי הדור הרביעי שונים. מחשבים אלו פנו לשוק אחר לחלוטין. בתחילת הדרך לא היוו מחשבים אלו תחרות למחשבי הדור השלישי שכן מהירותם הייתה נמוכה ויכולתם החישובית מוגבלת.

למרות שמאז שנות ה-70 המשיכו כוח החישוב ונפח האחסון לגדול במהירות, הרי שהטכנולוגיה מבוססת שבבי ה-VLSI לא השתנתה. זו הסיבה שהמחשבים כפי שאנו מכירים אותם כיום עדיין שייכים למחשבי הדור הרביעי.

מיקרו-מעבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בנובמבר 1971 הכריזה חברת אינטל על המיקרו-מעבד המסחרי הראשון, ה-4004. המעבד פותח עבר חברת מחשבונים יפנית, Busicom, כחלופה למעגלים. באמצעות מיקרו-מעבד רוכזו רוב יכולות העיבוד של המחשב על גבי שבב יחיד. בשילוב עם ה-RAM המיקרו-מעבד אפשר למחשבי הדור הרביעי להיות קטנים יותר וחזקים יותר. ה-4004 היה מסוגל לבצע 60,000 פקודות בשנייה ומאז המעבדים רק ממשיכים להגדיל את מהירות המחשבים.

מחשבי על[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחשב על

מחשבי העל גם כן עשו שימוש בטכנולוגית המעגל המשולב והדבר הקנה להם עוצמה אדירה. בשנת 1976 פותח ה-Cray-1 על ידי סימור קריי שב-1972 הקים חברה בבעלותו. המעבד של הקריי היה מורכב ברובו ממעגלים משולבים. הקריי לא רק התאפיין בעיצוב שצורתו הייתה פרסה-במאמץ להאיץ את העיבוד על ידי קיצור מסלולי המעגלים-אלא הוא גם היה מחשב העל הראשון שהפך את העיבוד הווקטורי למעשי. עיבוד ווקטורי משתמש בפקודה אחת כדי לבצע את אותה פעולה על מספרים רבים. מאז הקריי, עיבוד ווקטורי נהיה מקובל במחשבי על. ה-Cray-1 היה מסוגל לבצע 150 מיליון פעולות נקודה צפה בשנייה. 85 מחשבים כאלה בעלות של 5 מיליון דולר ליחידה שווקו.

שנות ה-70: תקופת המחשב הביתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיקרו מחשב

מחשב ה-Datapoint 2200[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף בר תכנות בשם Datapoint 2200 הוא ההתקן הידוע המוקדם ביותר שיש בו חותם כלשהו למחשב האישי המודרני [1][2].

המחשב יוצר על ידי חברת CTC בשנת 1970 והיה המחשב המסחרי השלם הראשון במארז קטן.

ה-CPU של המערכת נבנה ממגוון של רכיבים בדידים אך החברה הטילה על אינטל לפתח שבב יחיד שיהווה יחידת עיבוד; לבסוף בשל סכסוך בין CTC לאינטל, השבב שפותח לא הותקן במחשבי החברה. אינטל במהרה הוציאה גרסה שונה של השבב ה-8008 (מעבד), המיקרו-מעבד הראשון בעולם שעשה שימוש ב-8 סיביות [3].

המקלדת של ה־2200 דמתה למקלדת של אחת ממכונות הכתיבה המצליחות בכל הזמנים - מכונת הכתיבה החשמלית של IBM.

הצרכים והדרישות של ה-Datapoint 2200 קבעו את אופיו של ה-8008 שעליו התבססו מאוחר יותר כל המעבדים שהיו בשימוש במחשבי תואמי IBM PC. בנוסף, התכנון הסופי של המעבד של ה-Datapoint 2200 ושל ה-8008 היו כה דומים שהם היו תואמים מבחינת תוכנה, וזו אחת הסיבות שנהוג לראות את ה־Datapoint 2200 כ"מיקרו-מחשב", למרות שלא השתמש במיקרו־מעבד.

למרות שה־2200 תוכנן ונבנה כמסוף גמיש ולא כמחשב עצמאי, הלקוחות הראשונים הבינו את הפוטנציאל הגלום בו: עצמת החישוב שלו הספיקה להרבה מהצרכים שעד אז רק מחשבים גדולים בהרבה יכלו למלא, ובמהרה החלו אנשים להשתמש ב־2200 גם ללא חיבור למחשב "אמתי".

מחשב ה-Xerox Alto[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשב ה-Xerox Alto, שפותח ב-Xerox PARC בשנת 1973, היה מיני-מחשב קטן והמחשב הראשון שעשה שימוש בעכבר מחשב וב-GUI עקרונות שהוצגו לראשונה על ידי דאגלס אנגלברט כשעוד עבד ב-SRI International.

למרות שרק המהנדסים ב-Xerox PARC השתמשו במחשב, היו לו יכולות שהקדימו את זמנן בשנים רבות. מחשב זה יחד עם ה-Xerox Star, יהווה מודל עבור המקינטוש של אפל.

מחשב ה-MITS Altair 8800[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשב ה-Altair 8800, המחשב הביתי הראשון, הוצג בתמונה על עטיפת המגזין 'אלקטרוניקה פופולרית' בינואר 1975. היה זה המחשב הראשון שעשה שימוש במעבד האינטל 8080. המחשב נחל הצלחה מסחרית ועדות לכך היא שכ-10,000 מחשבי אלטייר שווקו. האלטייר אף העניק השראה למאמצי פיתוח התוכנה של פול אלן וחבר התיכון שלו ביל גייטס אשר פיתחו מְפָ‏רֵש לשפת BASIC עבור מחשב האלטייר ולאחר מכן הקימו את חברת מיקרוסופט.

מחשב ה-MITS Altair 8800 יצר תעשייה חדשה של מחשבים ביתיים וערכות מחשב ורבים אחרים הלכו בדרכו. דוגמה לכך היא גל המחשבים העסקיים הקטנים בסוף שנות ה-70 שהתבססו על ה-אינטל 8080, על ה-Zilog Z80 וכן על שבבי האינטל 8085. רוב המחשבים הריצו מערכת הפעלה בשם CP/M-80 שפותחה בחברת Digital Research, על ידי גרי קילדל. לראשונה הוטמעה מערכת הפעלה פופולרית על ידי ספקי חומרה רבים והדבר עורר גל של חבילות תוכנה פורצות דרך שנכתבו עבורה, בהן WordStar וכן DBASE.

מספר רב של חובבים פתחו במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 מערכות משלהם ונחלו מידות שונות של הצלחה. לעתים הם חברו יחד כדי להקל את העבודה. המפגשים הביתיים שנערכו הולידו מועדון בשם Homebrew Computer Club. חברי המועדון נפגשו על מנת לדבר על מה שעשו, להחליף רעיונות ותוכנות ולהפגין לראווה את יכולותיהם ומערכותיהם. הרבה אנשים בנו או הרכיבו את המחשבים האישיים שלהם. כדוגמה לכך, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 אלפי אנשים בנו את מחשב ה-גאלאקסיג'ה.

מחשב האפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשב ה-Apple II שלט בשוק משנת 1977 עד שנת 1983

השליטה של חברת אפל בשוק המחשבים האישיים בשנים 1977 עד 1983 נבעה מהיכולות הטכניות והעסקיות של סטיב ג'ובס, של סטיב ווזניאק ושל מייק מרקולה. ווזניאק הפגין תדיר את נוכחותו במפגשי מועדון Homebrew Computer Club. באחד המפגשים הציג את מחשב ה-Apple I אותו תכנן. לאחר שקיבל הזמנה ל-100 מחשבים שעלות כל אחד הייתה 500 דולרים אמריקאיים החליט ווזניאק בשיתוף עם ידידו סטיב ג'ובס להקים את חברת אפל.

בערך 200 מחשבים נמכרו לפני שהחברה הכריזה על השלמת פיתוחו של ה-Apple II. ה-Apple II היה אחד משלושה מחשבים אישיים שהושקו בשנת 1977. למרות מחירו הגבוה, הוא בידל עצמו מהר מהשניים האחרים,ה-TRS-80 וה-Commodore PET, והפך לסמל תופעת המחשבים האישיים בסוף שנות ה-70. ה-Apple II התאפיין במסך צבע, איכות בנייה גבוהה, ארכיטקטורה פתוחה ובכונני דיסקטים.

עוד היבט להצלחת אפל היה טמון בתוכנה. ה-Apple II נבחר על ידי מתכנתים כפלטפורמת הפיתוח לאפליקציה העסקית VisiCalc לגליונות אלקטרוניים. VisiCalc, יצרה שוק עסקי עבור ה-Apple II ונוכחות התעשייה היוותה גורם משיכה למפתחי חומרה ותוכנה רבים.

יותר מ-2 מיליון מחשבי Apple II שווקו במחיר של 970 דולר למודל שהכיל 4KB זיכרון.

מחשב הקומודור ומחשבים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Commodore PET, circa 1977

ה-Commodore PET היה הראשון בקרב מספר מחשבים אישיים שהושקו ב-1977. הוא הגיע מורכב לחלוטין והיה נהיר לתפעול. הוא הכיל 4 או 8 קילובתים של זיכרון וכונן קלטות מובנה. לאחריו הופיע מחשב הקומודור VIC-20 שהכיל מקלדת הדפסה מלאה והיו לו יכולות צליל וקול, 3.5 קילובתים של זיכרון נגיש ותג מחיר נמוך בהרבה מזה של מחשב המתחרה אפל.

המחשב האישי הנמכר ביותר של כל הזמנים הושק על ידי חברת קומודור בשנת 1982: הקומודור 64. הופעת מחשב זה בשוק לוותה בהשקת כתבי עת שהכילו קוד לאפליקציות ולמשחקים. כל המכונות עשו שימוש במיקרו-מעבד מבוסס טכנולוגית MOS. חברת MOS Technology, Inc. הייתה בבעלותה של קומודור. הקומודור 64 וכן מחשבים אחרים של קומודור מבוססי 8 סיביות הוחלפו בשנת 1985 על ידי הקומודור אמיגה שבלבו היה מעבד ה-Motorola 68000.

מחשבים אישיים רבים אחרים חדרו לשוק, בהם משפחת האטארי מבוססת ה-8 סיביות, מחשב ה-ZX80 של חברת סינקלייר,מחשבי ה-ZX81 וה-ZX spectrum, מחשב ה-TI 99/4A, ה-BBC Micro, ה-Amstrad CPC 464, ה-Oric Atmos, ה-Coleco Adam, מחשבי ה-6809,SWTPC 6800 , מחשבי TRS-80, ה-Exidy Sorcerer, ה-MSX היפני וכן המחשב הנישא דגם 5100 של IBM. חברת סינקלייר חידשה בכך שיצרו מחשבים ביתיים במחיר פחות מ 100 דולר שהיו פופולריים באנגליה אבל נמכרו גם בכל אירופה ובישראל. בעקבותיהם Amstrad ואחרים שיווקו מחשבי תואמי-יבמ זולים שבסוף הכניעו שוק זה. הסיבה העיקרית היא לא בחומרה אלה בשפע האדיר של התוכנה שבשנות השמונים היה בעיקר על דיסקטים.

שנות ה-80: תקופת המחשב הביתי והאישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-PC של IBM[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחשב אישי
מחשב ה-IBM PC

בשנת 1980 החליטה IBM לחדור לתחום המחשבים האישים כתגובה להצלחת סדרת המחשבים Apple II של חברת אפל. המודל הראשון היה ה-IBM PC-G, שיצא לשוק באוגוסט 1981. שלא כמו ה-Apple II (שהיה מבוסס על מעבד MosTec) וה-S-100 (מבוסס אינטל 8080), ה־PC היה מבוסס על מעבד Intel 8088, גרסה חלשה יותר של המעבד אינטל 8086, אחד מהמיקרו־מעבדים הראשונים בעולם בעל רוחב מילה של 16 סיביות. מעבד זה פעל בתדר שעון של 4.77 MHz, והכיל 29,000 טרנזיסטורים. לדגם הראשון היה ממשק חיצוני לרשמקול קסטות (בדומה לקומודור ולאטארי), ואפשרות להתקנת אחד או שני כונני דיסקטים. דגם זה הכיל 64KByte זיכרון על הלוח הראשי, עם אפשרות להתקנת עד 640KB בעזרת כרטיסי הרחבה. שיפורים מאוחרים יותר בתכנון המקורי הגדילו את סף זיכרון הלוח הראשי מ-64k ל-256k.

חברת IBM פנתה לביל גייטס, שכבר סיפק לחברה את תוכנו של שבב ה-ROM שתפקד כאינטרפרטר ל-BASIC במחשבי ה-PC בבקשה לספק גם מערכת הפעלה. באותו זמן היה לגייטס הסכם בלתי כתוב עם גארי קילדל, המייסד והבעלים של חברת Indergalactic Digital Research שמיקרוסופט לא תכנס לתחום מערכות ההפעלה, ודיגיטל ריסרץ' תישאר מחוץ לנושא שפות תכנות. כש-IBM שאלה על מערכת הפעלה, הפנה אותם גייטס לקילדל. אלא שהמשא ומתן בין IBM ל־Digital Research שבבעלות קילדל, לא עלה יפה: רעייתו של קילדל שהייתה גם שותפתו לעסקים, עורכת הדין דורותי מקאוון, נפגשה עם נציגי IBM, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על הסכם אי חשיפה.

נציגי IBM חזרו לגייטס, וזה הסכים לספק את מערכת ההפעלה. עקב לוח הזמנים הקצר, גייטס החליט לא לנסות לפתח מערכת הפעלה מהתחלה, ובמקום זאת ניהל משא ומתן שבמסגרתו רכש אחת ממספר מערכות הפעלה שהחלו להופיע בשוק וחיקו את CP/M עבור מעבד אינטל 8086. מערכת זו, ששמה המקורי היה QDOS (ראשי תיבות של "Quick and Dirty Operating System") פותחה על ידי טים פטרסון. מיקרוסופט רכשה את הזכויות עבור המערכת (ובאותה הזדמנות שכרה את פטרסון), ובזמן קצר הסבה אותה לעבודה על המחשב החדש. מערכת זו סופקה ללקוחות תחת השם PC-DOS, והוצגה לראשונה יחד עם ה PC הראשון ב־1981.

כיוון שהחוזה של IBM עם מיקרוסופט לא כלל בלעדיות, יכלה האחרונה לשווק גרסאות של מערכת ההפעלה ליצרנים אחרים. גרסאות אלו שווקו תחת השם MS-DOS, וראו אור לראשונה ב-1982. תוך זמן קצר יצרנים רבים החלו למכור מחשבים שכונו "תואמי־IBM" או "תואמי־PC", כשעד סוף העשור עלו מכירות התואמים הרבה מונים על מספר מחשבי ה־PC שמכרה חברת IBM. [4]

ההשפעה של מחשבי ה-Apple II וה-IBM PC הומחשה כאשר כתב העת "טיים מגזין" בחר את המחשב הביתי כ"איש השנה" של 1982. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של כתב העת שעצם דומם זכה במעמד זה.

תנופה אדירה לשיווק המחשבים האישיים בעולם העניקה הקמתה של רשת ComputerLand העולמית בסוף שנות ה-70. בשיאה התפרשה רשת קומפיוטרלנד על פני חמש יבשות ומנתה 1,360 סניפים בסוף שנות ה-80.

תואמי IBM[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 הושק דגם הIBM XT כהמשך למחשב ה-PC המקורי. הדגם היווה תכן משופר של המחשב המקורי. הדגם החדש לא כלל תמיכה בקלטת, הכיל יותר חריצי כרטיסים ואף הכיל אפשרות להתקין דיסק קשיח. בעוד חסם הזיכרון של ה-640k נותר בעינו, היו גרסאות מאוחרות יותר, קלות יותר להרחבה.

למרות שה-PC וה-XT כללו גרסה של שפת בייסיק בזיכרון ה-ROM, רוב המחשבים נרכשו עם כונני דיסקטים ועבדו באמצעות מערכת הפעלה. רק 3 מערכות הפעלה התלוו בתחילה ל-PC. הראשונה הייתה CP/M-86, השנייה הייתה PC-DOS והשלישית הייתה UCSD p-System (מאוניברסיטת קליפורניה בסאן דיאגו). מערכת ההפעלה PC-DOS הייתה גרסה של IBM למערכת הפעלה של חברת מיקרוסופט. ההבדל היה שמי. כאשר מערכת ההפעלה נמכרה תחת מיקרוסופט הפך השם PC-DOS ל- MS-DOS. מערכת ההפעלה UCSD p-System נבנתה סביב שפת התכנות פסקל ולא שווקה לאותו קהל אליו פנתה IBM. מערכות ההפעלה p-System ו-CPM-86, לא נחשבו להצלחה מסחרית.

מאחר ו-MS-DOS היה זמין כמוצר נפרד, חלק מהחברות ניסו לייצר מחשבים שיוכלו להריץ MS-DOS ותוכניות. מחשבים מוקדמים אלה, בהם הSeequa Chameleon ומספר מחשבים נוספים לא נחלו הצלחה רבה שכן הם דרשו גרסה מתוקנת של MS-DOS ולכן לא יכלו להריץ תוכניות שתוכננו במיוחד עבור החומרה של ה-IBM.

בשנת 1984, IBM השיקה את דגם הIBM AT (שלעתים קרובות מכונה PC/AT או פשוט AT). בלב הדגם שכן מיקרו-מעבד מדגם Intel 80286. שבב זה היה מהיר בהרבה. ביכולתו היה לגשת לכמות זיכרון RAM של לכל היותר 16 מגה בתים. עם זאת התעוררה בעיה שכן מערכת ההפעלה MS-DOS לא הייתה מסוגלת להפיק דבר מהיכולות החדשות. אגדה אורבנית מספרת שביל גייטס מחברת מיקרוסופט שאל

"מדוע שמישהו יזדקק ליותר מ-640KB זיכרון ?"

מחשב ה-286 יצר בעיה לחלק מהחברות ששווקו תוכנה למחשבי ה-PC. חלק מכותבי התוכניות הראשונים פנו ישירות לכתובת פיזית בביוס על מנת לבצע פקודות מסוימות, הביוס של ה-AT היה שונה ולכן נותרה בעיית תאימות. אמנם הבעיה תוקנה במהירות אולם הפתרון, שלא התבסס על ביוס, אפשר חדירת מחשבים תואמים בעלי ביוס אחר.

מחשבי דיגיטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת DEC ייצרה שלושה מחשבים אישיים, אחד לעיבוד תמלילים בלבד, אחד לביצועים מעט יותר מתקדמים והשלישי שהיה תואם PC בעל תכונות נוספות ששלא היו ב-PC.

  • DECmate התבסס על PDP-8 ושימש לעיבוד תמלילים בלבד
  • DEC Professional יצא ב-1982, התבסס על PDP-11.
  • Rainbow 100 שווק החל ב-1982 ונחשב היום כעולה בתכונותיו על המחשב האישי המקביל של יבמ. אולם מערכת השווק של יבמ הצליחה לגרום לכך שמעטים יקנו את המחשב. מיעוט לקוחות לא עודד חברות תוכנה להסב את התוכנות לרינבואו ולכן לקוחות שחיפשו מחשב שיבצע עבורם פעולות משרדיות לא מצאו מענה בריינבואו ורכשו מחשבי יבמ או תואמים.

Xerox Star[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-Xerox Star הוצג לראשונה ב-1981, והיה עמדת עבודה שנבנתה על ידי חברת Xerox. בהתבסס על קודמו ה-Xerox Alto, היה ה-"Star" המערכת המסחרית הראשונה שכללה טכנולוגיות מגוונות אשר כיום הפכו נפוצות במחשבים האישיים, כולל מסך ממופה סיביות, GUI חלונאי, צלמיות, תיקיות, עכבר מחשב, רשת אתרנט, שרת קבצים, שרת הדפסה ודואר אלקטרוני. המחשב גם כלל שפת תכנות בשם Smalltalk.

ה-Xerox Alto וה-Xerox Star יהוו השראה בהמשך למחשבי ליסה ומקינטוש.

Apple Lisa ומקינטוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקינטוש המקורי של אפל, 1984

בשנת 1983, אפל הציגה את ליסה, המיקרו-מחשב הראשון ששווק להמונים והכיל ממשק משתמש גרפי. הפיתוח של מחשב זה היה הבסיס למערכות דומות במחשבים האישיים. מחשב ה-Lisa הכיל מעבד Motorola 68000 והגיע עם 1 מגה בייט של RAM, מסך שחור לבן בגודל 12 אינץ', שני כונני דיסקטים בגודל חמש ורבע אינץ' ודיסק קשיח בנפח חמישה מגה בתים. המהירות הנמוכה של ה-Lisa ומחירה הגבוה (כ-10,000 דולרים אמריקאיים) הובילו לכישלון מסחרי. כישלון זה הוליד את החלטתו של סטיב ג'ובס לעבור לצוות המקינטוש.

בהתבסס על הניסיון עם הליסה, השיקה חברת אפל בשנת 1984 את המקינטוש, עליו הכריזה בתשדיר הפרסומת "1984" במהלך משחקי הסופרבול ה-18 בשנת 1984.

מחשבים גרפיים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטארי ST היה חלוץ בספקו ממשק משתמש גרפי צבעוני

בשנת 1985, האטארי ST, שגם כן היה מבוסס על מיקרו-מעבד 68000 של מוטורולה, סיפק ממשק משתמש גרפי (GUI) בשם אטארי TOS. ניתן היה לערוך את הממשק כדי לעשות אמולציה למקינטוש באמצעות התקן צד-שלישי בשם Spectre GCR.

בעולם הקומודור, מערכת ההפעלה הגרפית GEOS הייתה קיימת במחשבי הקומודור 64 וה קומודור 128. מאוחר יותר, הייתה גם גרסה למחשבים שהריצו DOS. ניתן היה להשתמש בגרסה עם עכבר מחשב או עם ג'ויסטיק כהתקן להצבעה. הקומודור הגיע עם מגוון של אפליקציות מותאמות GUI. קו המוצרים המוצרים המאוחר יותר של קומודור, פלטפורמת האמיגה, הריצה מערכת הפעלה גרפית כברירת מחדל.

באירופה ובאוסטרליה, חברת Acorn השיקה קו מוצרים בשם Archimedes שהכיל מחשבים ביתיים בעלי ארכיטקטורה של 32 סיביות אשר סיפקה ביצועים גבוהים. בתחילה המערכות הגיעו עם מערכת הפעלה גרפית שנקראה ארתור, לאחריה הופיעה מערכת הפעלה גרפית התומכת בריבוי מטלות בשם RISC OS. העכבר שהגיע עם מחשבים אלה הכיל 3 כפתורים.

המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר משוק הנשלט על ידי תואמי ה-PC והנתמך על ידי IBM לשוק רחב יותר החל להסתמן בשנים 1986 ו-1987. ב-1986 השיקה חברת אינטל מיקרו-מעבד מדגם Intel 80386. תואם ה-IBM הראשון מבוסס ה-386 היה ה-Compaq Desktop. תגובת IBM הגיע באיחור כשנה לאחר מכן, כאשר החברה השיקה את סדרת המחשבים של ה-PS/2, שנבנו בארכיטקטורה סגורה והתרחקו מהארכיטקטורה של ה-PC. לבסוף, זו נהייתה התשתית לארכיטקטורה הסטנדרטית שתשלוט בשוק.

שנות ה-90 וה-2000: תקופת המחשב האישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1989 ובתחילת 1990, עמדת עבודה בשם NeXTstation החלה להמכר, ויעודה היה מחשוב בינאישי כפי שמינח זאת סטיב ג'ובס. עמדת ה-NeXTstation אמורה הייתה להחליך את הגרסה הזולה הקודמת שנקראה NeXTcube. ה-NeXTstation נחלה כישלון חרוץ והובילה בשנת 1993 להפסקת פעילותה של חברת NeXT בתחום המחשבים.

כונני CD-ROM ו-CDRW הפכו לסטנדרטיים ברוב המחשבים האישיים.

שנות ה-90 המוקדמות בישרו את הפיכת כונן התקליטורים לתקן תעשייתי. הכונן החל להגיע עם הרבה מחשבים שולחניים ולקראת סוף שנות ה-90 החל להופיע גם במחשבים נישאים. למרות שהכונן הופיע כבר בשנת 1982, הוא היה בשימוש רק לצורכי מוזיקה במהלך שנות ה-80 ורק מאוחר יותר, בשנות ה-90, החל להכיל גם נתונים,אפליקציות מחשב ותוכן מולטימדיה. עם הזמן החלו כונני CD-RW להחליף את כונני התקליטורים.

חברת IBM השיקה את סדרת ה-ThinkPad המוצלחת שלה ב-Comdex בשנת 1992. הסדרה מוספרה במספרים 300, 500 ו-700 (הטענה היא שהמספרים היו זהים לאלו של מכוניות ה-BMW ומטרתם הייתה לסמן את פלח השוק היעודי של המכשירים). סדרת ה-300 נחשבה כסדרה הזולה ביותר, סדרת ה-500 הייתה סדרת ביניים וסדרה 700 הכילה את כל החידושים ומחירה היה הגבוה ביותר. המספור הזה היה נהוג עד סוף שנות ה-90 של המאה ה-20. אז, IBM הציגה לראשונה את סדרת ה-"T" כמחליפה של סדרת ה-600/700.

בשנת 1994, כונן הZip הושק על ידי חברת Iomega כדיסקט נייד בעל קיבולת בינונית. הכונן של החברה נועד להחליף את דיסקט ה-3.5 אינץ' שהיה מקובל עד אות תקופה. אולם החברה לא נחלה הצלחה. לפני השקת כונן ה-Zip, חברת SyQuest הייתה ידועה בשוק המדייה הניידת אולם מוצריה נחשבו יקרים ולא מוצלחים בשל בעיות אמינות. כונני Zip עדיין מיוצרים בתחילת שנות ה-2000 אולם כונני CD-RW נפוצים יותר.

באמצע שנות ה-90, החברות אמיגה,קומודור ואטארי לא היו עוד בשוק. הם פינו מקום לתחרות שהתרחשה בין תואמי ה-IBM שהציעו מחירים זולים. חברות כמו Sinclair ו-Amstrad גם כן נאלצו לנטוש את שוק המחשבים. חברת Dell החלה לשגשג בהציגה מערכות זולות שיועדו לפלח השוק של הצרכנים והעסקים. מודל המכירות של Dell היה מודל מכירות ישירות. Dell עברה את חברת Compaq כיצרן המחשבים הגדול בעולם ונכון ל-2006 היא עדיין מחזיקה בתואר זה.

בשנת 1994, הציגה חברת Apple את סדרת ה-Power Macintosh שהייתה סדרה של מחשבים שולחניים איכותיים ויעודם היה desktop publishing וכן עיצוב גרפי. המחשבים החדשים עשו שימוש במעבדי מוטורולה ו-PowerPC כחלק מברית AIM, להחליך את ארכיטקטורת הMotorola 68k שהייתה בשימוש לקו המקינטוש. במהלך שנות ה-90, המקינטוש לא היה מאוד נפוץ ונותר כברירה המועדפת עבור מומחים בתעשיות הגרפיקה והפרסום.

בשנת 1995, חברת Be Inc השיקה את מחשב ה-BeBox, שעשה שימוש בשני מעבדי PowerPC שמהירותם הייתה 66 MHz כל אחד (ומאוחר יותר 133 MHz). למחשב אף הייתה מערכת הפעלה מיוחדת שנועדה לנצל את יכולותיו. מחשב זה היה כישלון ויצורו פסק בשנת 1997. בסך הכול יוצרו רק 2000 מחשבים מסוג זה בין השנים 1995 ו-1997.

ה-iMac משנת 1998 הפך את אפל שוב לחברה רווחית.

בשל הגידול בקרב תואמי ה-IBM בשנות ה-90, הם נהיו התקן התעשייתי לעסקים ושימוש ביתי. לאחר השקת מערכת ההפעלה חלונות 3.0 של חברת מיקרוסופט בשנת 1990, החלה הפופולריות של המקינטוש לדעוך בהדרגה ועד 1996, חברת אפל כמעט פשטה את הרגל. סטיב ג'ובס חזר לחברה בשנת 1997 והצליח להחזיר את אפל לנתיב הרווחיות. הצעד הראשון בו נקטה החברה היה השקת מערכת ההפעלה MAC OS 8, מערכת הפעלה חדשה למחשבי מקינטוש. צעד נוסף היה השקת מחשבי הiMac וה-PowerMac G3 לששוק הביתי והמקצועי. ה-iMac היה המחשב הראשון שעשה שימוש בכיסוי שקוף במבנה ארגונומי. מיליוני iMacs נמכרו ובשנת 2006 הם עדיין מיוצרים במתכונת שונה. מאוחר יותר השיקה חברת אפל את Mac OS X, iLife ואת ה-iBook.

בשנת 1999 הושקו לוחות אם ראשונים שתמכו בסוג חדש של RAM שכונה RDRAM. היה זה סוג של RAM דינמי סינכרוני. ה-RDRAM היה יקר פי 2 עד 3 לעומת מחירו של ה-SDRAM שהיה מקובל עד אותה תקופה בשל שילוב של עלויות יצור גבוהות ותמלוגי רישוי גבוהים. השימוש ב-RDRAM נדיר מאוד כיום.

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, הרבה מחשבים אישיים חדשים החלו להכיל התקן USB לשם קישור plug and play להתקנים כגון מצלמות דיגיטליות,מצלמות וידאו,מחשבי כף יד,מדפסות,סורקים והתקנים אחרים. נכון לשנת 2006 קיים נוהג להתקין במחשבים לפחות שני שקעי USB. נגני DVD גם כן צברו פופולריות החל מסוף שנות ה-90.

בשנת 2002, חברת HP קנתה את חברת Compaq. חברת Compaq עצמה קנתה את חברת Tandem Computers בשנת 1997 ואת חברת DEC בשנת 1998. כך הפכה HP שחקן ראשי בייצור מחשבים שולחניים ונישאים וכן שרתים לשווקים מגוונים. לבסוף Dell לקחה לעצמה את שרביט ההובלה.

בשנת 2003, חברת AMD השיקה מיקרו-מעבדים מבוססי 64 סיביות למחשבים שולחניים. שמות המעבדים היו Opteron ו-Athlon 64. בנוסף בשנת 2003, IBM השיקה את הPowerPC 970 מבוסס ה-64 סיביות עבור מערכות ספינת הדגל של אפל שכונו PowerMac G5. חברת אינטל, בתגובה להצלחת AMD עם מעבדיה מבוססי ה-64 סיביות, הוציאה גרסאות מעודכנות של מעבדי ה-Pentium 4 וה-Xeon. מעבדי 64 סיביות שכיחים במערכות מחשב מקצועיות, בשרתים ובעמדות עבודה אולם הם גם הופכים בהדרגה לנפוצים במחשבים שולחניים ביתיים.

בשנת 2004, הכריזה IBM על מכירה אפשרית של עסקי ה-PC שבבעלותה ליצרן המחשבים הסיני לנובו, אשר נמצאת בבעלות חלקית של ממשלת סין. סכום העסקה נאמד ב-650 מיליון דולרים אמריקאיים וב-600 מיליון דולרים אמריקאיים במחיר מניות. העסקה אושרה בארצות הברית במרץ 2005 והושלמה במאי 2005. כתוצאה מהרכישה לנובו ירשה את פס היצור של ה-ThinkPad,סדרה של מחשבים נישאים שהיו ממוצריהם המצליחים ביותר של IBM.

אבטיפוס של "מחשב נייד ב-100 דולר" משנת 2006

בתחילת שנות ה-2000, החל תקן ה-WiFi לצבור קהל אוהדים בקרב צרכנים אשר בנו בביתם רשתות אלחוטיות פרטיות. רבים מהמחשבים הנישאים הקיימים כיום וכן מספר רב של מחשבים שולחניים נמכרים עם כרטיס רשת אלחוטי מובנה ואנטנות. בנוסף בראשית שנות ה-2000, צברו מסכי LCD פופולריות במקביל למגמת ההאטה ביצור מסכי ה-CRT. מסכי LCD בדרך כלל מציגים תמונה חדה ובהירה יותר והם נחשבים חסכוניים יותר ממסכי CRT.

שרתים ורשתות מבוססי מיקרו-מעבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמצאה בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-20 של האתרנט שהיה LAN (רשת מקומית), אפשרה למחשבי PC לתקשר זה עם זה (קצה לקצה) וכן עם מדפסות.

מהפכת המיקרו-מחשבים המשיכה וגרסאות רובסטיות יותר של הטכנולוגיה יושמו בשרתים מבוססי מיקרו-מעבד שהיו בעלי חיבוריות לרשת LAN. הדבר לווה בפיתוח של מערכות הפעלה בגרסת שרת שיועדו לארכיטקטורה של אינטל. בהם היו Unix ו"חלונות" של מיקרוסופט.

בסביבות שנות ה-2000, כאשר הופיעו חוות שרתים המכילות אלפי שרתים, המיני-מחשב נעלם כמעט לחלוטין ומחשבים מרכזיים יועדו לישומים מסוימים. נכון לספטמבר 2004, חוות השרתים של גוגל היא ככל הנראה הגדולה ביותר ובעלת כוח חישוב כולל של שלוש פעמים זה הקיים בסימולטור כדור הארץ או בגן הכחול.

טלפונים חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות בתחום החומרה והמזעור הובילו ליישומים של מערכת על שבב. התפתחויות אלו הביאו את היכולת הטכנולוגית ליצור טלפונים חכמים ומחשבי לוח ובייצור המוני. למכשירים אלו יכולת תקשורת ומחשוב, כמו גם ניידות, המאפשרת להם להוות חלופה למחשבים השולחניים ולמסופי-קצה של מחשבים מרכזיים/

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבוסס על תרגום מוויקיפדיה האנגלית

  1. ^ http://www.americanheritage.com/articles/magazine/it/1994/2/1994_2_64.shtml
  2. ^ OLD-COMPUTERS.COM musem ~ Datapoint Corporation Datapoint 2200
  3. ^ A History of Modern Computing, (MIT Press), pp. 220–21
  4. ^ Paul Carrooll - Big Blues, The Unmaking of IBM, Crown Publishers ISBN 0-517-59197-9