טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טבח חברון (ידוע בשם מאורעות תרפ"ט) בוצע על ידי ערבים מוסלמים תושבי העיר חברון והסביבה ביהודי העיר בשבת, י"ח באב תרפ"ט, 24 באוגוסט 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט בארץ ישראל. בטבח נרצחו 67 יהודים, והוא הוביל לחיסול היישוב היהודי בחברון, שהיה קיים 400 שנים.

החורבן בבית בחברון
העיתון "חדשות בולטימור" בארצות הברית מדווח על טבח חברון בכותרת הראשית.
ניצול מהטבח בחברון
מברק מראש ישיבת חברון

הרב אפשטיין שלח מברקים לאגודת הרבנים אשר בניו-יורק ולכל העתונים אשר בחוץ לארץ, וגם לרבנים ידועים בארצות הברית. וזה נוסח המברקים:
שבר עמנו גדול כים. החורבן בישיבה נורא, נרצחו עשרים ושנים גדולי ישראל ונפצעו שש-עשרה. הישיבה כמאה וחמשים מבחורי הישיבה והמנהלים מסתדרים בירושלים. נשארנו בעירום ובחוסר כל. החישו - הצילו קראו לעזרה תכופה ומסוימה. עם הקודש, אל תתנו לכבות אור ישראל שהאיר את היישוב הארץ ישראל
.

– דבריו של ראש הישיבה של חברון הרב משה מרדכי אפשטיין,
פורסם בדאר היום, 04-09-1929.
המלל והכתיב נאמנים למקור

ערב הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו חודש החלו מהומות אלימות בין ערבים ליהודים ברחבי הארץ. מפקד משטרת חברון בעת הטבח היה הבריטי ריימונד אוסוואלד קפראטה, שהגיע לחברון שלושה שבועות לפני הטבח. הוא לא הכיר את נכבדי הערבים, על השוטרים הערבים שעמדו לפקודתו לא יכול היה לסמוך, ובמשטרת חברון שירת רק שוטר יהודי אחד. ביום שישי, 23 באוגוסט, כשנתגברה ההסתה בעיר ונראה היה כי עומדת להתרחש התפרצות, חזר וביקש קפראטה בטלפון כי תשלח אליו עזרה[דרוש מקור], אך לא נענה. בערב הפרעות פנו לקפראטה ראשי היישוב היהודי, בדרישה "למלא את חובתו ולהשתלט על המצב", קפראטה השיב "הסתגרו בבתיכם ולא תפגעו"‏[1].

ביום שישי בבוקר, נודע לרב מאיר חדש על תוכנית הטבח בחברון (אשתו שמעה ערבים שתכננו את הטבח) והוא הזהיר את אליעזר דן סלונים שהיה ראש הקהל בחברון. סלונים דיבר עם ידידיו הערבים והם הבטיחו לו שלא יקרה כדבר הזה. סלונים האמין, והודיע לתושבים היהודים שאין צורך להימלט מחברון‏[1].

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי נכנסו פורעים לבית המדרש של ישיבת חברון ורצחו את שמואל רוזנהולץ, תלמיד הישיבה. בשבת אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים ועוד והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!"‏[2], והתנפלו על בתי היהודים, בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה.‏[3] בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחוהו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, נהרג בעינויים, לאחר שבִּתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים. ידי רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים. פורעים רבים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת עירית חברון. יהודים רבים נמלטו לביתו בתקווה למצוא בו מקלט. סלונים, שהיה מצויד באקדח לא ירה בפורעים, אלא זעק אליהם לשלום בנסיון להרגיע את הרוחות. הפורעים ריסקו את ראשו במוט ברזל, לאחר מכן הפורעים רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים‏[4]. מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסהו בכח לתוך תנור האפיה.

זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. לאחר מספר שעות של פרעות דמים שהבריטים לא התערבו בהן, הגיע למקום קצין המשטרה קפראטה. שני אחים יהודים: אליהו-דב וישראל-אריה חייכל יצאו אליו ממחבואם, והתחננו שירחיק את הפורעים. קפראטה לא הסכים להגן עליהם ולנגד עיניו רצחו הפורעים את שניהם‏[5]. לאחר מכן קפראטה חשש שעומדים להתנפל גם עליו. הוא הזעיק את חבריו, ואלו ירו באוויר. הפורעים החלו לנוס. היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל.‏[6]

היו ערבים שהגנו בגופם על יהודי העיר לרוב ללא הצלחה‏[7]. על-פי עדותה של זמירה מני שפורסמה בעיתון הארץ ב-12 בספטמבר 1929, הציל אבו עיד זייתון, ערבי מחברון, כמה משפחות של יהודים בכך שיצא חמוש להגן עליהם, ונתן להם מקלט במרתף ביתו. הוא הזעיק את המשטרה הבריטית שהעבירה אותם וכמה יהודים ניצולים נוספים לתחנת המשטרה.‏[8] גם משפחת עזרא ניצלה מהטבח בזכות ערבים ידידים. מכיוון שהיישוב היהודי בחברון היה מבודד ומנותק, לא יכלו כוחות "ההגנה" להגיע לעזרת התושבים ולמנוע את הטבח. במקום לא היו כוחות הגנה מקומיים בשל השתייכותם של התושבים היהודיים ליישוב הישן ואמונתם ביחסיהם הטובים עם שכניהם הערביים.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו יום נטבחו 59 יהודים: עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון. 263 יהודים ניצלו על ידי שכניהם הערבים, 44 נפצעו קשה ו- 21 נפצעו קל. הבריטים הורו ליהודים לערוך לחללים הלוויה מזורזת, עוד באותו לילה, כשמנין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר "קדיש". הקורבנות נקברו בקבר אחים, בארבע שורות ארוכות בבית העלמין העתיק בחברון. קבר נוסף נכרה לחלקי האברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים. לאחר שלשה ימים, החליטו הבריטים לחסל את היישוב היהודי בחברון. היהודים הועלו למשאיות שהובילו אותם לירושלים. כל רכושם ובתיהם של היהודים נגזל בידי הפורעים: בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ובית העלמין העתיק חולל. בעקבות הפרעות עברה הישיבה בחברון לירושלים.

הרב יעקב יוסף סלונים, רב לעדת האשכנזים מחברון, פנה מעל דפי העיתונות אל ההנהלה הציונית בקריאה לשקם את היישוב היהודי בחברון,‏[9] אך פנייתו לא הביאה לתוצאות.

היישוב היהודי בחברון חודש שוב בשנת תרצ"א 1931, אולם ב-1936, במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ננטש שוב. העיר לא יושבה ביהודים במשך 31 שנה, עד לחידוש היישוב היהודי בעיר אחרי מלחמת ששת הימים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד לזכר נרצחי המאורעות במוזיאון חברון

במוזיאון חברון שבבית הדסה מוקדש אולם לזכר נרצחי הטבח. מוצגות בו תמונות של הפצועים וההרס, מצבת זיכרון להרוגים וכלי הרצח של הפורעים הערבים שנלקחו בידי הנוטר היהודי חנוך ברוז'צקי.

ב-5 באוגוסט 2009 החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים כי מידי עשור, במלאת תאריך עגול, יצויין הטבח בטקס ממלכתי. המשמעות היא, בין היתר, שבטקס ישתתפו נציגים של שלוש הרשויות, המחוקקת, המבצעת והשופטת. בישראל מתקיימים מדי שנה כשלושים טקסים ממלכתיים. את קבלת ההחלטה בנושא קיום טקס ממלכתי קידמו נציגי היישוב היהודי בחברון ויושב ראש הוועדה, השר יולי אדלשטיין‏‏‏[10].

ב-2005, בארגונה של מפלגת חד"ש-תע"ל, התקיימה בעיר עכו תהלוכה לזכר 3 מהרוצחים שהשתתפו בטבח והוצאו להורג על ידי הבריטים. כ-150 איש השתתפו בתהלוכה.‏[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הוצאת פלדהיים, 2001, עמודים 183-184
  2. ^ "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 185
  3. ^ שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 112
  4. ^ שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמודים 185-186
  5. ^ עדות ראיה של צביה חדש, בספר: שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הו"ל פלדהיים ירושלים, 2001, עמודים 186-187
  6. ^ על פי אתר ישיבת שבי חברון
  7. ^ ערבים שהצילו יהודים במאורעות תרפ"ט מתוך האתר של היישוב היהודי בחברון
  8. ^ זמירה מני, "מה שראיתי בחברון", "הארץ", 12/9/1929, בתוך: ספר הארץ - השנה השבעים וחמש, בעריכת יהושע קנז, הוצאת שוקן, תשנ"ו 1996, עמ' 33-34.
  9. ^ יעקב יוסף סלונים, לבנינה של חברון, דבר, 3 בדצמבר 1929
  10. ^ ‏חיים לוינסון, ועדת השרים אישרה: טקס ממלכתי לחללי טבח חברון, הארץ, 5 באוגוסט 2009
  11. ^ אחיה ראב"ד, עכו: תהלוכה לזכר ה"שאהידים" שרצחו יהודים בתרפ"ט, באתר ynet‏, 17 ביוני 2005