הבחירות לכנסת התשע עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 2009 Flag of Israel.svg 2017 ›
הבחירות לכנסת התשע עשרה
22 בינואר 2013

שם המפלגה יו"ר הרשימה מנדטים מספר קולות
הליכוד ישראל ביתנו בנימין נתניהו 31 Red Arrow Down.svg -11 885,163
יש עתיד יאיר לפיד 19   543,458
מפלגת העבודה שלי יחימוביץ 15 Green Arrow Up.svg 2+ 432,118
הבית היהודי נפתלי בנט 12   345,985
ש"ס אלי ישי 11 Gray Rectangle Tiny.svg 0 331,868
יהדות התורה יעקב ליצמן Green Arrow Up.svg 2+ 195,892
התנועה ציפי לבני 6   189,167
מרצ זהבה גלאון Green Arrow Up.svg 3+ 172,403
רע"ם-תע"ל אבראהים צרצור Gray Rectangle Tiny.svg 0 138,450
חד"ש מוחמד ברכה Gray Rectangle Tiny.svg 0 113,439
בל"ד ג'מאל זחאלקה Gray Rectangle Tiny.svg 0 97,030
קדימה שאול מופז Red Arrow Down.svg -26 78,974
הערה - הרשימה לעיל היא של המפלגות שעברו את אחוז החסימה בלבד.
לרשימה המלאה ראו טבלה מורחבת בערך זה.

רה"מ לפני הבחירות

בנימין נתניהו
הליכוד

רה"מ לאחר הבחירות

בנימין נתניהו
הליכוד ישראל ביתנו

הבחירות לכנסת התשע עשרה הן הבחירות הכלליות שנערכו בישראל ביום שלישי, 22 בינואר 2013 (י"א בשבט תשע"ג), והביאו לכינונה של הכנסת התשע עשרה, לאחר תום כהונתה של הכנסת השמונה עשרה.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה‏[1] אותו יזמה הממשלה.

תוצאות הבחירות סימנו הפתעה מסוימת כאשר המפלגות יש עתיד והבית היהודי, שפנו לקהל הצעיר ושבראשן עמדו פוליטיקאים חדשים, הצליחו להגיע להישגים משמעותיים. מנגד, מפלגת השלטון הליכוד שהתאחדה לרשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו, רשימה שכונתה הליכוד ביתנו, נחלשה בצורה ניכרת. במקביל, מפלגת קדימה, שהייתה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, נחלשה בצורה משמעותית והפכה לסיעה הקטנה ביותר בכנסת החדשה, בעוד שגם התנועה, מפלגה שהורכבה בעיקר מפורשי קדימה, לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים. לעומתן, מפלגת העבודה רשמה התחזקות בהשוואה למצבה בכנסת היוצאת וכך גם מפלגת מרצ ורשימת יהדות התורה. יתר המפלגות הצליחו לשמור על כוחן.

הרקע לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסת השמונה עשרה

בבחירות לכנסת השמונה עשרה זכה גוש מפלגות הימין והמפלגות הדתיות ב-65 מושבים בכנסת, ובכך נסללה דרכו של ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו להקמת הממשלה, והוא הקים ממשלה רחבה יחסית שכללה את מפלגות הימין (הליכוד, ישראל ביתנו), המפלגות החרדיות והדתיות (ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי) ואת מפלגת העבודה מהצד השמאלי הפוליטי. מפלגת קדימה, שהייתה המפלגה הגדולה בכנסת, נותרה באופוזיציה.

למרות שסעים אפשריים רבים בין מפלגות הקואליציה בנושאי ביטחון ושלום, דת ומדינה, פוליטיקה ודמוקרטיה, נהנתה ממשלת נתניהו מיציבות רבה למדי והצליחה לצלוח משברים פוליטיים וביטחוניים ללא איום ממשי מן האופוזיציה. יציבותה של הממשלה והקואליציה אף גברה לאחר הפיצול במפלגת העבודה ופרישתם של חמישה מחבריה והקמת מפלגת העצמאות.[2] פיצול זה אמנם הותיר את הקואליציה עם 66 חברים בלבד, לאחר שבתחילתה הכילה 74 חברים, אך הוא חיזק את שורות הקואליציה ומנע נפילה אפשרית של הממשלה עקב חוסר שביעות רצונם של אנשי מפלגת העבודה מישיבה בממשלת הימין[3] ופרישת המפלגה כולה מן הקואליציה כתוצאה מכך.

הפגנות המוניות במסגרת מחאת האוהלים

גם מעמדו של ראש הממשלה נתניהו בקרב הציבור, בדומה למעמד ממשלתו, היה יציב, והוא הצליח להתגבר על אירועים שהיו עשויים לסכן את יציבות ממשלתו - ובהם נאומו המדיני באוניברסיטת בר-אילן בתחילת כהונתו,‏[4] הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון,[5] הפרסומים על כך שבין נתניהו לנשיא ארצות הברית שוררים יחסים עכורים,‏[6] המשט לעזה והשלכותיו,‏[7] פריצת השריפה בהר הכרמל והמחדלים שיוחסו לה,[8] שביתת הרופאים במקביל לאירועי המחאות החברתיות, כמו גם המאבק נגד תקיפה ישראלית באיראן.[9]

עם זאת, שרידות הממשלה נפגמה במידת מה בקיץ 2011, עם התפרצותם של אירועי המחאה החברתית שחרתה על דגלה את "המאבק ביוקר המחיה"[10] והצליחה לפגוע בצורה משמעותית בפופולריות הציבורית של נתניהו וממשלתו. המחאה, שהחלה כעממית, תפסה לה לאיטה אחיזה בקרב קהלים רבים ברחבי המדינה, בעידוד סיקור תקשורתי נרחב - במה שהוביל לסדרת הפגנות בהשתתפות עשרות ומאות אלפי מפגינים.[11]

גלעד שליט לאחר העסקה לשחרורו

השפל שאליו נקלעה הממשלה חלף במהרה עם נאומו של נתניהו באו"ם בספטמבר באותה השנה על רקע בקשתה של הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד של מדינה.‏[12] ועם מתקפת הטרור בסמוך לאילת שסימנה יותר מכל את היחלשות ביטחונה של ישראל למול גל המחאות בעולם הערבי. גם החתימה על עסקת שליט ושחרורו של החייל החטוף במסגרת חילופי שבויים בין ישראל לבין החמאס, הביאו לתמיכה גבוהה בראש הממשלה. האירועים הללו הביאו לו למעשה את התמיכה הרחבה ביותר מאז תחילת כהונתו.[13]

כתוצאה מגל התמיכה הגבוה בראש הממשלה, הוא החליט להודיע על הקדמת הבחירות המקדימות בליכוד לתחילת 2012, הודעה שהפתיעה במקצת את המערכת הפוליטית ואף הובילה להגברת המתחים בין סיעות הקואליציה על רקע החשש מפני הקדמת הבחירות הכלליות גם כן.[14] במקביל למתחים הגוברים, נאלצה הקואליציה בראשות נתניהו להתמודד עם שתי מחלוקות משמעותיות שאיימו על יציבות הממשלה: מציאת חלופה לחוק טל לאחר פסיקת בג"ץ שקבעה בסוף פברואר 2012 כי החוק איננו חוקתי[15] וחקיקת תקציב המדינה לשנת 2013 שהיה צפוי לכלול קיצוצים נרחבים והעלאת מיסים,[16] לאור הגירעון בתקציב ועל רקע המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו.

למול המחלוקות הללו, עם פתיחת כנס הקיץ של הכנסת בחודש אפריל 2012, התגבר השיח בדבר בחירות ומפלגות האופוזיציה דרשו לקבוע תאריך מוקדם לקיום הבחירות.[17] אף ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע תמיכתו בבחירות מוקדמות.

ב־7 במאי 2012 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית להקדמת הבחירות ל־4 בספטמבר, שהונחה על שולחן הכנסת.‏[18] באותו הלילה, במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, הגיעו סיעות הליכוד וקדימה להסכמה על הצטרפותה של קדימה לקואליציה, ועקב כך הוקפא הדיון בהצעות אלה.‏[19] ואולם, לאחר כחודשיים, ב־17 ביולי, פרשה סיעת קדימה מהקואליציה, לאור העדר היכולת להגיע להסכמות בסוגיית התחליף לחוק טל ופירוק הוועדה לקידום השוויון בנטל.

על רקע זה החליט נתניהו לתמוך בהקדמת הבחירות לכנסת, והממשלה הגישה ב־15 באוקטובר 2012 הצעת חוק נוספת לפיזורה המוקדם של הכנסת והקדמת הבחירות ל־22 בינואר 2013. ההצעה אושרה במליאת הכנסת בכל שלוש הקריאות עוד באותו לילה. בקריאה השלישית אושרה ההצעה בתמיכת 100 ח"כים וללא מתנגדים.[20]

מערכת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתקי ההצבעה של המפלגות השונות

הצטרפות אישי ציבור לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הבחירות התאפיינה בתחילת דרכה בהצטרפות אישי ציבור רבים, מתחומים שונים, למערכת הפוליטית.

תחום בולט במיוחד ממנו הגיעו אישי הציבור היה תחום העיתונאות, כשהעיתונאי ומגיש התוכנית "אולפן שישי", יאיר לפיד, הודיע על הקמת מפלגה חדשה בראשותו, ועיתונאים נוספים דוגמת מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל, סתיו שפיר, איתן שוורץ, עפר שלח, פנינה תמנו-שטה ומרב דוד הודיעו על הצטרפותם למפלגות השונות. הצטרפותם של אלה, המשיכה את הקו שהחל במערכת הבחירות הקודמת, שבמסגרתו אישי תקשורת רבים מנצלים את חשיפתם הציבורית כדי להגיע לכנסת.

אל המערכת הפוליטית הצטרפו גם אישים מהתחום הפוליטי ומהתחום הביטחוני - ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, ראש עיריית דימונה מאיר כהן, ראש עיריית רעננה נחום חופרי, ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, ראש האגף לחקירות ומודיעין במשטרה לשעבר משה מזרחי ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר עומר בר-לב. כמו כן, אנשי עסקים ומספר כלכלנים הודיעו על הצטרפותם למערכת הפוליטית והתמודדותם במסגרת המפלגות השונות - אבי שמחון, אראל מרגלית, יאיר שמיר, נפתלי בנט ושלמה מעוז.

מבצע "עמוד ענן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע עמוד ענן

על רקע ההידרדרות הביטחונית בגזרת רצועת עזה, הורה הדרג המדיני לצה"ל לצאת למבצע "עמוד ענן", במהלכו החלה סדרת תקיפות מהאוויר כנגד יעדים צבאיים של החמאס ובכירי הארגון, ביניהם ראש הזרוע הצבאית של הארגון, אחמד ג'עברי, שחוסל בעת שנסע ברכבו בעיר עזה. חמאס מנגד הגיב בירי רקטות ומרגמות לעבר יישובים שונים בישראל, בעיקר בדרום המדינה, אך לראשונה גם לעבר ערים במרכזה.

בישראל זכה המבצע לתמיכת רוב המערכת הפוליטית, כולל חלקים מהאופוזיציה,‏[21] אך מפלגות שונות, ביניהן מרצ, חד"ש, ארץ חדשה והמפלגות הערביות הביעו את התנגדותן למבצע.‏[22] מספר אישים בשמאל הישראלי כינו את המבצע "מלחמת בחירות" שמטרתה להחליף את סדר היום החברתי-כלכלי בסדר יום ביטחוני, וטענו שהמבצע לא יועיל לישראל בטווח הרחוק.‏[23][24] לאחר שנחתם הסכם הפסקת האש עם החמאס, הביעו מספר אנשי ימין, ביניהם נפתלי בנט ואריה אלדד ביקורת על החלטת הממשלה.‏[25][26]

על רקע אירועי הלחימה ברצועת עזה ובדרום ישראל, הכריזו המפלגות השונות על השהיית קמפיין הבחירות הפוליטי שלהן - כך מפלגת הליכוד[27] וכך מפלגות האופוזיציה קדימה והעבודה.[28]

תעמולת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעמולת הבחירות החלה אמנם בתחילת דרכה ברשת האינטרנט, כשמפלגות ומועמדים רבים פתחו דפים ברשתות חברתיות מקוונות דרכם הם העבירו מסרים פוליטיים, אך כבר באמצע דצמבר החלה מפלגת התנועה בפרסום שלטי חוצות רבים בהם הותקפו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. בחודש ינואר הושק הקמפיין של הליכוד, תחת הסיסמה "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה" באירוע בבנייני האומה בו הופיעה הזמרת שרית חדד.

מפלגת העבודה פרסמה גם היא שלטי חוצות, בנוסח המחאה החברתית ותחת הסיסמה "ביבי טוב לעשירים. שלי טובה בשבילך". הקמפיין של מרצ, במקביל, תחת הסיסמה "השמאל של ישראל", בחר לרמוז ששאר מפלגות השמאל-מרכז יסכימו לשבת בממשלה בראשות נתניהו, וגרס שהצבעה למרצ פירושה ש"הקול שלך בטוח נגד ביבי". סיסמת הקמפיין של התנועה הייתה "התקווה תנצח את הפחד", וחד"ש יצאה בסיסמאות "נגד הממשלה", ו"ביחד אין עלינו" (בהתייחס לשותפות היהודית-ערבית שמתקיימת בה).

מערכת הבחירות התאפיינה לכל אורכה במאבק תוך-גושי. מפלגות השמאל לא הצליחו להתאחד סביב מועמד מוסכם לראשות הממשלה מטעם הגוש, כששלושה מועמדים ניסו למצב עצמם כאלטרנטיבה לשלטון: שלי יחימוביץ', ציפי לבני ויאיר לפיד. התחושה הייתה שגוש השמאל מפולג, וקריאה של לבני להקמת חזית משותפת, לאחר התחייבות פומבית של יחימוביץ' שלא לשבת בממשלת נתניהו, לא צלחה, לאחר שלפיד ויחימוביץ' האשימו אותה בחוסר נכונות אמיתית לאיחוד ובניסיון למשוך אליה מצביעים בעקבות הידרדרותה בסקרים. מבין שלושת המועמדים, יחימוביץ' לבדה הצהירה בפומבי שלא תשב בממשלה שמפלגת העבודה לא תעמוד בראשה. לפיד ולבני לא הביעו התחייבות זהה, אולם סירבו להיות "עלה תאנה", כדבריהם, לממשלת ימין-דתיים.

בגוש הימין נוצר מאבק גם כן. סקרים רבים הראו שרשימת "הליכוד ביתנו" מאבדת מושבים באופן עקבי לרשימת הבית היהודי ולראש המפלגה, נפתלי בנט. צעירים רבים וציבור מסורתי העבירו אליו את תמיכתו, במהלך קמפיין עם הסיסמה "משהו חדש מתחיל", שבלט בעבודת שטח אינטנסיבית של בנט, שכללה מלבד סיורים רבים בארץ גם ראיונות רבים לכלי התקשורת השונים. ב-20 בדצמבר, במהלך ריאיון לתוכנית משעל חם, נשאל בנט בנושא פקודה לפינוי יישובים, כשתשובתו, הביאה לגל ביקורת עליו מכל צדדי הקשת הפוליטית. למחרת, תקף ראש הממשלה בנימין נתניהו את בנט בראיונות לערוצי הטלוויזיה, ומפלגת הליכוד פרסמה מודעות המאשימות את בנט בקריאה לסרבנות פקודה. נוסף על כך, החלה מפלגת הליכוד בהפצת מודעות כנגד "הבית היהודי" המאשימות אותה במגזריות, בקיצוניות ובהדרת נשים.

גם מפלגת ש"ס הייתה שותפה למאבקים בתוך גוש הימין. בעקבות פרסומים וקריאות שונות להוציא את משרד השיכון ומשרד הפנים מידיה של המפלגה, תקפה המפלגה את הליכוד. ש"ס הזהירה שאלמלא הבוחרים המסורתיים של הליכוד יתמכו בש"ס, אזי לאחר הבחירות תעלה ממשלה שתקצץ בתקציבי הרווחה ותפגע באופיה היהודי של מדינת ישראל. ביטוי לפגיעה אפשרית באופי היהודי של המדינה, לעמדת המפלגה, הגיע בסרטון התעמולה "כוכבית גיור" שהפיצה, ושגרר ביקורת מכל צדדי הקשת הפוליטית, בו נראה גבר יהודי, תחת חופה, לצד אישה לא יהודיה, בעלת מראה ומבטא רוסי, שמתגיירת באמצעות פקס ושלא כהלכה.

סאטירה במערכת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הבחירות לוותה בתוכניות טלוויזיה סאטיריות שונות שעסקו באופן אינטנסיבי בבחירות, ביקרו את המפלגות והאישים המתמודדים בהן וכן הציגו עמדות שונות ביחס לנושאים העומדים במרכזן. עיקר הביקורת הופנתה כלפי המפלגות החדשות "יש עתיד" ו"הבית היהודי" לצד ביקורת על מפלגת השלטון "הליכוד ביתנו".

התוכנית "מצב האומה" של זכיינית ערוץ 2 רשת החלה את עונתה החמישית ב-13 באוקטובר 2012, מיד עם ההודעה על הקדמת הבחירות, שלא תוכננו תחילה לעמוד במרכז העונה.‏[29] יוצרי התוכנית וכותביה נחשבים למאוזנים מבחינה פוליטית, אף כי יש התופסים אותה כשמאלנית.‏[30] עיקר הביקורת בתוכנית הופנתה כנגד יאיר לפיד, כהמשך לקמפיין ההומוריסטי "יאיר לפיד מלך" של התוכנית, כשלפיד הוצג כיהיר ובלתי כשיר לתפקידו. כמו כן הופנתה ביקורת כנגד המפלגות הדתיות הבית היהודי וש"ס במסגרת הצגת עמדה אתאיסטית כללית. בנוסף, בהתאם לפורמט התוכנית, התארחו במהלך העונה חברי כנסת ומתמודדים רבים, בהם ראשי המפלגות שלי יחימוביץ', ציפי לבני, נפתלי בנט, זהבה גלאון ואריה אלדד בעוד שבנימין נתניהו, יאיר לפיד ואריה דרעי סירבו להתראיין בה. עונת הבחירות הציפה שנית את הדיון ביחס למשמעותו של אירוח פוליטיקאים בתוכנית סאטירה, כאשר המתנגדים טענו להענקת במה נוחה מדי למתמודדים בעוד התומכים הצביעו על חשיפה ציבורית מזווית שונה.‏[31][32] במהלך העונה נודע כי מרב מיכאלי, בת זוגו של מנחה התוכנית ליאור שליין, תתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה וכן תהיה מועמדת מטעמה לכנסת. בסך הכל זכתה התוכנית לממוצע רייטינג של 24.2% ולביקורות משבחות.[33]

תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" של הזכיינית קשת הייתה בתקופת פגרה בעת ההכרזה על מערכת הבחירות (מלבד שידור חד-פעמי במהלך מבצע עמוד ענן) ועקב כך הוקדמה עליית העונה העשירית ל-24 בדצמבר 2012.‫‏[34]‬ כותבי התוכנית מציגים את עצמם כבעלי אג'נדה שמאלית והתוכנית נתפסת בציבור בהתאם‫.‏[35] גם בתוכנית זו, המבוססת על חיקויים, הופנתה עיקר הביקורת כלפי יאיר לפיד שהוצג כלא החלטי וכקורץ לשני צידי המפה הפוליטית, בעוד נפתלי בנט הוצג כבעל עמדה ימנית קיצונית, המתחזה לבעל עמדה מתונה יותר באמצעות חברים שונים במפלגתו. כמו כן נמתחה ביקורת של התנערותה כביכול של שלי יחימוביץ' מהשיוך השמאלי של מפלגת העבודה והעדפת השיח החברתי-כלכלי על פני זה המדיני-ביטחוני. בסיום יום הבחירות השתלבה "ארץ נהדרת" במשדר החדשות לפני ואחרי פרסום תוצאות המדגם. העונה זכתה לרייטינג ממוצע של 33%‏[36] ולביקורות מעורבות.‏[37][38]

ערוץ 10 העלה לרגל מערכת הבחירות תוכנית חדשה בשם "בובה של מדינה". התוכנית לא זכתה לאחוזי צפייה משמעותיים וספגה ביקורות שליליות‏[39] והשפעתה על מערכת הבחירות הייתה שולית.

למרות ההבדלים בין התוכניות, הוצגו אישים רבים מהמערכת הפוליטית ומהמפלגות המתמודדות באופן דומה. מפלגת הליכוד הוצגה כמוקצנת ולאומנית, ביקורת שהתגברה בעקבות התבטאויות שונות של חברת המפלגה מירי רגב[40] וראש המפלגה, בנימין נתניהו, הוצג כמנותק מהציבור, בין השאר בשל הדגשת סוגיית הגרעין האיראני והתעלמות כביכול מהמחאה החברתית. כלפי אביגדור ליברמן הופנתה ביקורת בשל כתב האישום שהוגש נגדו, וביקורת דומה נמתחה על אריה דרעי שחזר לפעילות ציבורית לאחר תום תקופות המאסר והקלון שנגזרו עליו. מפלגת ש"ס זכתה ללעג על מבנה ההנהגה המשולש אלי ישי-אריה דרעי-אריאל אטיאס וכן לביקורת כחשוכה וגזענית, בעיקר בעקבות תשדיר "כוכבית גיור". ציפי לבני ומפלגת התנועה הוצגו כלא רלוונטיות, ושאול מופז ומפלגת קדימה הוגחכו כמעוררי רחמים לאור התרסקותה הצפויה של המפלגה בבחירות. יהדות התורה, מרצ והמפלגות הערביות רע"ם-תע"ל, בל"ד וחד"ש נעדרו כמעט לחלוטין מתוכניות הסאטירה בטלוויזיה.

לצד הסאטירה בתקשורת, נוצרה גם סאטירה על ידי בלוגרים וברשתות החברתיות המקוונות דוגמת פייסבוק. דוגמה לסאטירה כזו היא "עובדות נפתלי בנט", הגרסה הישראלית לעובדות צ'אק נוריס, ודף הפייסבוק "נפתלי בנט - העמוד הלא הרשמי" שזכה לפופולריות גדולה בתקופת הבחירות.‏[41] כמו כן נפתחו אתרים סאטיריים על שלי יחימוביץ'[42] וציפי לבני.

על אף הפופולריות הרבה של "מצב האומה" ו"ארץ נהדרת" ועל אף שנטען כי לתוכניות אלו חשיבות רבה בעיצוב דמותם הציבורית של פוליטיקאים‏[43]‫‏[44] היו תוצאות הבחירות שונות באופן ניכר מסדר היום המוצהר של תוכניות אלו. יאיר לפיד ומפלגת יש עתיד שהיוו מטרה עיקרית ללעג וביקורת השיגו תוצאה מרשימה כשזכו ב-19 מנדטים בפעם הראשונה שהתמודדו בבחירות, מפלגת הבית היהודי הגדילה באופן משמעותי את כוחה ואף ש"ס שמרה על הישגי הבחירות הקודמות. עם זאת מפלגת הליכוד ביתנו אכן הגיעה לתוצאות נמוכות באופן יחסי, וכך גם מפלגות התנועה והעבודה. הסבר אפשרי שניתן לתופעה היה שתוכניות הסאטירה מפנות את הביקורת כלפי הפוליטיקאים ולא כלפי הציבור, כשהן חוזרות על הדימויים ותמונת המצב הנוכחיים, ובכך מחזקות את נטיית הציבור להצביע לפי דפוסים קבועים וצפויים מראש- במקרה זה, הנטייה ימינה והנהירה אחר מפלגות חדשות.‏[45]

מסע הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכוד וישראל ביתנו (מחל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז - בנימין נתניהו
הפריימריז על ראשות "הליכוד"
31 בינואר 2012
נתניהו פייגלין
76.8% (48,490) 23.2% (14,660)
רשימת "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לכנסת
1 בנימין נתניהו 2 אביגדור ליברמן
3 גדעון סער 4 יאיר שמיר
5 גלעד ארדן 6 סילבן שלום
7 עוזי לנדאו 8 ישראל כץ
9 דני דנון 10 סופה לנדבר
11 ראובן ריבלין 12 משה יעלון
13 יצחק אהרונוביץ' 14 זאב אלקין
15 ציפי חוטובלי 16 אורלי לוי-אבקסיס
17 יריב לוין 18 יולי אדלשטיין
19 פאינה קירשנבאום 20 חיים כץ
21 מירי רגב 22 דוד רותם
23 משה פייגלין 24 יובל שטייניץ
25 רוברט אילטוב 26 צחי הנגבי
27 לימור לבנת 28 חמד עמאר
29 אופיר אקוניס 30 גילה גמליאל
31 שמעון אוחיון 32 כרמל שאמה
33 אלכס מילר 34 לאון ליטינצקי
35 דוד ביטן 36 אורי פרג'
37 יוליה מלינובסקי 38 קטי שטרית
39 איוב קרא 40 סמדר בת אדם לויתן

בתחילת דצמבר 2011 הודיע ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו על הקדמת הפריימריז על ראשות מפלגתו,[46] הודעה שגם זכתה לתמיכת ואישור מרכז המפלגה בהמשך החודש.[47] בהתאם להחלטה הזו, נערכו הפריימריז ב-31 בינואר 2012, כשבסוף היום, רוב גדול של הבוחרים העניק לנתניהו כהונה נוספת כראש הליכוד.[48]

מספר חודשים לאחר מכן, ובעקבות פיזור הכנסת, הודיעו נתניהו ואביגדור ליברמן יו"ר ישראל ביתנו על הקמת רשימה משותפת, ששמה "הליכוד ישראל ביתנו".[49] במקביל לכך, אל שתי המפלגות הצטרפו מספר אישים חדשים: אל מפלגת "הליכוד" הצטרפו צחי הנגבי,‏[50] אבי דיכטר,[51] אריה ביבי[52] שלמה מעוז ואבי שמחון ואל מפלגת "ישראל ביתנו" הצטרף יאיר שמיר. לשתי המפלגות החברות בסיעה היו לפני הבחירות 42 חברי כנסת.

בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד, שארכו יומיים, החל מה־25 בנובמבר, בעקבות תקלה במערכת ההצבעה הממוחשבת, בלטו התוצאות שהראו על העדרם של השרים המכהנים בני בגין, מיכאל איתן, דן מרידור ואבי דיכטר מרשימת המקומות הריאליים מחד, ועל כניסתם של שני מתמודדים חדשים מאידך - ובהם צחי הנגבי, שעבר למפלגת הליכוד ממפלגת קדימה, ומשה פייגלין, פעיל פוליטי מרכזי בתנועה וראש תנועת מנהיגות יהודית.

ב־13 בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין על הגשת כתב אישום נגד אביגדור ליברמן, לצד סגירת תיק החקירה העיקרי נגדו. למחרת הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקיד שר החוץ בממשלה היוצאת, והמשיך להיות מועמד ברשימה המשותפת.

יש עתיד (פה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשימה, יאיר לפיד
רשימת "יש עתיד" לכנסת

במהלך כהונתה של הממשלה ה-32 עלו השערות שיאיר לפיד, העיתונאי ומגיש התוכנית אולפן שישי, יודיע על פרישתו מתחום העיתונות והצטרפותו לפוליטיקה. לפיד ברוב המקרים התייחס בביטול לדיווחים ולהשערות,[53] אך כתוצאה מהתנגשות אתית בין תפקודו כעיתונאי לבין רצונותיו הפוליטיים, הודיע לפיד למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 כי יחייב את עצמו לפרוש כחצי שנה לפני כניסתו לפוליטיקה.[54] התחייבות זו לא מנעה את ההליכים לחקיקת חוק בכנסת המבקש למנוע הצטרפותם של עיתונאים לכנסת בשנה הראשונה לפרישתם.‏[55]

בתחילת ינואר 2012 הודיע לפיד על פרישתו מחברת החדשות ומהגשת "אולפן שישי" ועל הצטרפותו לחיים הציבוריים.[56] מספר חודשים לאחר מכן הקים מפלגה עצמאית בשם "יש עתיד"[57] כשאליו הצטרפו מאוחר יותר ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי,[58] ראש עיריית הרצליה יעל גרמן,[59] ראש עיריית דימונה מאיר כהן,[60] הרב שי פירון,[61] העיתונאי עופר שלח ועוד.

העבודה (אמת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז - שלי יחימוביץ'
הפריימריז על ראשות "העבודה"
11 בספטמבר 2011
יחימוביץ' פרץ
54.2% (22,257) 45.8% (18,822)
רשימת "העבודה" לכנסת

בעטיו של הפיצול במפלגת העבודה ופרישתם של חמישה מתוך 13 חבריה תוך הקמת "מפלגת העצמאות", נותרה מפלגת "העבודה" ללא מנהיג ואף הוצגה בכלי התקשורת כמפלגה בתהליכי גסיסה. ואולם, עזיבתו של אהוד ברק, יו"ר המפלגה, רק הובילה לעניין גבוה במפלגה, במיוחד לאור העובדה שעל ראשות המפלגה התמודדו כמחצית מחברי הסיעה שנותרה בכנסת.[62]

בבחירות על ראשות המפלגה זכתה שלי יחימוביץ', כאשר רשמה פער של כ-10% על עמיר פרץ בסיבוב השני. בחירתה של יחימוביץ', השמה את הדגש על ערכים חברתיים על פני ביטחוניים, הביאה להתעניינות מחודשת במפלגה על רקע אירועי המחאה החברתית וסקרים רבים ניבאו לה התחזקות, תוך כדי שהיא הופכת למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד על חשבון קדימה.

בהמשך הדרך, וביתר שאת לאחר הכרזתו של יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה, התמתנו במעט מעמדה של יחימוביץ' ומעמד המפלגה.[63] עם זאת, חיזוק תקשורתי למפלגה הגיע במהלך שנת 2012 לאחר הכרזתם של מספר אישי ציבור על כוונתם להתמודד לכנסת במסגרת רשימת התנועה - בהם: נועם שליט,[64] משה מזרחי,[65] סתיו שפיר,[66] איציק שמולי,[67] מיקי רוזנטל,[68] יריב אופנהיימר,[69] אראל מרגלית,‏[70] חילי טרופר, עומר בר-לב ומרב מיכאלי. נוספו על כך הח"כים מקדימה נינו אבסדזה[71] ונחמן שי[72] שהצטרפו למפלגה.

בחירת הרשימה נעשתה ב-29 בנובמבר. לאחר בחירת הרשימה, וביום האחרון להגשת הרשימות הודיע חבר הכנסת עמיר פרץ על פרישתו מהמפלגה ועל התפטרותו מהכנסת ועל הצטרפותו למפלגת "התנועה".

הבית היהודי (טב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז - נפתלי בנט
הפריימריז על ראשות "הבית היהודי"
6 בנובמבר 2012
בנט אורלב
67.1% (23,645) 32.7% (11,501)
רשימת "הבית היהודי" ו"תקומה" לכנסת

במהלך כהונת הכנסת ה-18, החלה סיעת האיחוד הלאומי (שכללה את המפלגות תקומה, התקווה וארץ ישראל שלנו) במגעים עם מפלגת "הבית היהודי" לאפשרות ריצה משותפת בבחירות הבאות ברשימה אחת.[73] בעקבות המגעים וההסכמה הכללית לאיחוד, פרשו חברי מפלגת "התקווה" יחד עם בן-ארי שעזב את מפלגת "ארץ ישראל שלנו" מהסיעה המשותפת של "האיחוד הלאומי" והקימו רשימה חדשה בשם "עוצמה לישראל". מנגד, חברי מפלגת "תקומה" המשיכו במגעים להתאחד עם מפלגת "הבית היהודי" ולרוץ במשותף בבחירות ולבסוף הגיעו להסכמה על הקמת רשימה משותפת לשתי המפלגות‏[74] וב-29 בנובמבר חתמו על הסכם שיתוף פעולה ואיחוד המפלגות.‏[74]

בד בבד עם מגעי האיחוד, החלו במפלגת "הבית היהודי" בהכנות לפריימריז, בהן מפקד מפלגתי נרחב שכונה "מפקד הציונות הדתית", במסגרתו התפקדו למפלגה מעל חמישים אלף איש.[75] הבחירות על ראשות הבית היהודי התקיימו ב-6 בנובמבר 2012 כשעל תפקיד ראשות המפלגה התמודדו זבולון אורלב ונפתלי בנט, לאחר שדניאל הרשקוביץ הסיר את מועמדותו והעביר את תמיכתו לאורלב.‏[76] ביום הבחירות ניצח בנט ברוב גדול ואילו אורלב הודיע על פרישתו מהפוליטיקה.‏[77]

ש"ס (שס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשימה, אלי ישי
רשימת "ש"ס" לכנסת

לאחר הודעתו של אריה דרעי על שובו לחיים הפוליטיים גם במסגרת רשימה עצמאית, ולאחר מספר פרשות תקשורתיות סביב נושאי דת ומדינה,[78] החל מעמדה של ש"ס להתערער כאשר מרבית הסקרים צפו לה ירידה מסוימת בכוחה. לאור זאת, רמז יו"ר המפלגה אלי ישי לאריה דרעי לחזור אל המפלגה כתחליף לריצה במסגרת תנועה עצמאית.[79] דרעי שב למפלגה כאשר ברקע החל משא ומתן כדי לפתור את שאלת הנהגת התנועה והמפלגה, בעוד השניים, דרעי וישי, טוענים לכתר. לבסוף, הגיעו השניים להסכמה על הנהגה משותפת ומשולשת שתכלול גם את חבר המפלגה אריאל אטיאס זה לצד זה כשסמכויות ניהול המפלגה והקמפיין הפוליטי יתחלקו בין השלושה.[80] כחודשיים לאחר הבחירות, מינה הרב עובדיה יוסף עצמו את אריה דרעי ליו"ר המפלגה, במקומו של אלי ישי.

יהדות התורה (ג)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשימה, יעקב ליצמן
רשימת "יהדות התורה" לכנסת

יהדות התורה היא רשימה משותפת של שתי המפלגות החרדיות, החסידית והליטאית - אגודת ישראל ודגל התורה. הרשימה המשיכה במתכונת דומה לזו של הבחירות הקודמות, עם נציג של חסידות גור במקום הראשון, נציג דגל התורה במקום השני, נציג החסידויות הירושלמיות במקום השלישי, נציג שני לדגל התורה במקום הרביעי ונציג חסידות ויזניץ במקום החמישי. ישראל אייכלר, נציג חסידות בלז, הודיע שהוא מוותר על הדרישה לרוטציה במקום החמישי, והוצב במקום השישי ברשימה. במקום השביעי, הוצב נציג שלישי של דגל התורה, ראש עיריית בני ברק, יעקב אשר.

בשנה שלפני הבחירות חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר מחנה בתוך דגל התורה הרואה עצמו כממשיך דרכו של הרב שך ומזוהה עם הרב שמואל אוירבך, חש שאינו מיוצג על ידי המפלגה. הפילוג המעשי החל עם הקמת עיתון הפלס ימים ספורים לפני פטירת הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור הליטאי. לאחר הקדמת הבחירות רשמו אנשים המזוהים עם מחנה זה את מפלגת נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם יהדות התורה וב-17 בינואר 2013, חמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.‏[81]

התנועה (צפ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשימה, ציפי לבני
רשימת "התנועה" לכנסת

מאז הפסדה בפריימריז על ראשות מפלגת "קדימה" והתפטרותה מהכנסת, פורסמו דיווחים רבים על אפשרות לחזרתה למערכת הפוליטית של ציפי לבני בראשות מפלגה חדשה משלה. בהמשך לכך, ב-27 בנובמבר פרסמה לבני כי תרוץ לכנסת בראש מפלגה חדשה תחת הלוגו "התנועה - בראשות ציפי לבני" ובמסיבת עיתונאים שנערכה באותו היום, הכריזה באופן רשמי על הקמת התנועה בראשותה ועל התמודדותה בבחירות.[82]

בסמוך לאחר ייסוד המפלגה, התפלגו שבעה חברי כנסת מסיעת "קדימה" בכנסת - מאיר שטרית, יואל חסון, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מגלי והבה, רחל אדטו ואורית זוארץ - והקימו סיעה חדשה שייצגה בכנסת את "התנועה" וזיכתה אותה במקדמה על חשבון מימון הבחירות.[83] במקביל, הצטרפו אל המפלגה מספר אישי ציבור ופוליטיקאים וביניהם אלעזר שטרן, עמרם מצנע ועמיר פרץ.

סמוך למועד הגשת הרשימות לידי ועדת הבחירות, החליטה הנהגת מפלגת "התנועה הירוקה" להצטרף לרשימת התנועה, ואלון טל הוצב במקום ה-13 בה.‏[84] "התנועה הירוקה", שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-18 ברשימה משותפת עם מפלגת מימד אך לא עברה את אחוז החסימה, התמזגה בחודש מאי 2012 עם "ישראל הירוקה" שהורכבה מפורשי מפלגת הירוקים.‏[85]

רשימת "התנועה" רצה לכנסת על בסיס מפלגת חץ ששימשה לה כמפלגת מדף.

מרצ (מרצ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז - זהבה גלאון
הפריימריז על ראשות "מרצ"
7 בפברואר 2012
גלאון גילאון
60.6% (506) 36.6% (306)
רשימת "מרצ" לכנסת

בעקבות כישלון המפלגה בבחירות 2009‏,[86] קראו חלק מחברי מרצ ליו"ר המפלגה, חיים אורון, להתפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה, וכן לפנות את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה ולא נכנסה לכנסת בעקבות מספר המושבים הנמוך שזכתה לה המפלגה. כשנתיים לאחר הבחירות אכן פרש אורון מהכנסת[87] ולקראת תום הקדנציה פרש מתפקיד יו"ר המפלגה.

בפריימריז שנערכו ב-7 בפברואר 2012[88] בהצבעה אלקטרונית זכתה זהבה גלאון במקום הראשון כאשר לאחריה ניצב אילן גילאון. הפריימריז לבחירת הרשימה לכנסת נערכו ב-11 בנובמבר.

רע"מ-תע"ל-מד"ע (עם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשימה, אברהים צרצור
רשימת "רע"מ-תע"ל-מד"ע" לכנסת

השותפות בין רע"מ לתע"ל החלה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והמפלגות תמשכנה להתמודד ברשימה משותפת בפעם השלישית ברציפות. מפלגת מד"ע, שנטמעה בעבר בתוך מפלגת רע"מ, ונציגה טלב א-סאנע הוא חבר כנסת מאז הכנסת ה-13, חזרה להיות מוצגת בשם הרשימה.

אברהים צרצור הוצב גם בבחירות אלה בראש הרשימה, ויו"ר תע"ל, אחמד טיבי, הוצב במקום השני. חבר הכנסת טלב א-סאנע, שהוצב במקום החמישי ברשימה המשותפת, ביקש להתפלג מהמפלגה והודיע על כוונתו להתמודד ברשימה עצמאית. ואולם לאחר שוועדת הכנסת אישרה את הפילוג, התרצה, ונותר חלק מהרשימה.

חד"ש (ו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז, מוחמד ברכה
רשימת "חד"ש" לכנסת

הבחירות לרשימת חד"ש לכנסת התקיימו במסגרת מועצת חד"ש, גוף בן 800 צירים שהתכנס ב-10 בנובמבר 2012 ובחר במוחמד ברכה להמשיך לכהן כראש המפלגה. במקום השני ברשימה נבחר חנא סוויד ובמקום השלישי דב חנין. כמו כן, נדחתה ברוב של 79% ההצעה לשריין לנשים מקום ברשימה.

מוחמד ברכה וחנא סוויד הודיעו על כוונתם לפרוש מהכנסת באמצע הקדנציה ולפנות את מקומם לנשים וצעירים.

בל"ד (ד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז, ג'מאל זחאלקה
רשימת "בל"ד" לכנסת

בשני המקומות הראשונים ברשימת בל"ד הוצבו היושב ראש ג'מאל זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת סעיד נפאע, שהודח מהתנועה בשנת 2010 בשל סירובו לקיים הסכם רוטציה, נותר מחוץ לרשימה. את מקומו בשלישייה הפותחת החליף באסל גטאס, איש עסקים שפרש ממק"י והיה ממקימיה של בל"ד בשנות ה-90.

ב-19 בדצמבר החליטה וועדת הבחירות המרכזית לפסול את חברת הכנסת זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת.‏[89] ב-30 בדצמבר החליט בית המשפט העליון לא לאשר את החלטת הוועדה, והתיר לזועבי להתמודד.[90]

קדימה (כן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בפריימריז - שאול מופז
הפריימריז על ראשות "קדימה"
27 במרץ 2012
מופז לבני
62.3% (23,987) 37.7% (14,516)
רשימת "קדימה" לכנסת

הודעתו של ראש הממשלה בחודש דצמבר 2011 בעניין הקדמת הבחירות המקדימות במפלגתו הציתה מחדש את הדיון סביב מועד הפריימריז במפלגת קדימה.[91] יו"ר המפלגה ציפי לבני התקשתה לעמוד מול הבקשות ההולכות ומתרבות של חברי הסיעה להקדמת הפריימריז,[92] ולבסוף הכריזה על הקדמתן לתאריך 27 במרץ 2012‏.[93]

חברי הסיעה שאול מופז ואבי דיכטר הודיעו על כוונתם להתמודד על ראשות התנועה מולה, אך כשבוע לפני יום הבחירות הודיע דיכטר על פרישתו ועל העברת תמיכתו למופז. בבחירות ניצח מופז את לבני בפער ניכר והדיח אותה מתפקידה,[94] ובעקבות זאת קיבל גם את ראשות האופוזיציה.[95] מאוחר יותר, לבני הגישה את התפטרותה מהכנסת‏[96] ובהמשך הדרך הקימה מפלגה חדשה בשם "התנועה".

ב-15 באוקטובר החליטה סיעת קדימה על ביטול הבחירות המקדימות במפלגה והקמת ועדה מסדרת תחתיהן.‏[97] הוועדה פרסמה את החלטתה ב-5 בדצמבר.[98]

עוצמה לישראל (נץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע מגעי האיחוד בין סיעת "האיחוד הלאומי" ומפלגת "הבית היהודי", חבר הכנסת מיכאל בן ארי, יחד עם אנשי חזית יהודית לאומית ברוך מרזל ואיתמר בן גביר, הודיעו כי לא מצאו את מקומם באיחוד זה והחליטו להתמודד עצמאית. גם ח"כ אריה אלדד ממפלגת התקווה, החליט לא לקחת חלק באיחוד. ב-13 בנובמבר 2012 הודיעו על ריצה ברשימה משותפת בשם "עוצמה לישראל". בראש הרשימה המשותפת הוצב אלדד (התקווה), אחריו בן ארי וברוך מרזל (פורשי ארץ ישראל שלנו), אריה קינג (התקווה) ואיתמר בן גביר (פורשי ארץ ישראל שלנו).‏[99]

עם שלם (ץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חיים אמסלם שנבחר מטעם מפלגת ש"ס לכנסת השבע עשרה והכנסת השמונה עשרה כנציגו של הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים, החל במהלך הכנסת ה-18 להשמיע עמדות עצמאיות בסוגיות שונות שגרמו לקרע בינו לש"ס ואף דרישה מטעם מועצת חכמי התורה לפנות את מקומו - לה הוא סירב, ולהתקפות נגדו מגופים נוספים בציבור החרדי. מנגד הוא זכה לגילויי תמיכה בציבור הכללי החילוני והדתי ואף זכה בתואר אות אביר איכות השלטון לשנת 2011. בעקבות הניתוק בפועל מש"ס הקים אמסלם תנועה פוליטית חדשה בשם "עם שלם" והודיע שבכוונתו לרוץ עימה לבחירות הכלליות באופן עצמאי תוך שימוש במפלגת המדף "אחיעזר".[100] ב-3 בדצמבר 2012 אישרה ועדת הכנסת את פרישתו של אמסלם מסיעת ש"ס והפיכתו לח"כ יחיד.‏[101]

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמת סיעת העצמאות לא זכתה המפלגה להצלחה בסקרים ומרביתם לא צפו את הצלחת המפלגה לעבור את אחוז החסימה. אך לאחר מבצע עמוד ענן, סקרים שונים צפו התחזקות מסוימת למפלגה. עם זאת, בתקופה שלאחר פיזור הכנסת, ב-26 בנובמבר, הודיע ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים בנימוק של תחושת מיצוי ורצון להקדיש זמן למשפחה.[102] במסגרת הודעה זו גם הכריז שאין בכוונתו להתמודד במערכת הבחירות לכנסת ה-19 ובכך למעשה הותיר את מפלגתו ללא מנהיג וללא דמות מרכזית. עקב כך, הוקפא הקמפיין הפוליטי של המפלגה לקראת הבחירות[103] ולבסוף הודיעה המפלגה שהיא לא תתמודד במערכת הבחירות.

מפלגות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת בחירות של מפלגת "כח להשפיע"

ההכנות לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הבחירות: ישראלי מצביע בקלפי

ועדת הבחירות המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע עשרה מכהן שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.

ב-10 באוקטובר פתחה ועדת הבחירות המרכזית בהכנות לקראת הבחירות: הגוף, המונה בדרך קבע מספר מצומצם של בעלי משרות, נערך לקליטת אלפי עובדים ופתח באיתור 18 מבנים שישמשו את הוועדות האזוריות.[107] תקציב ועדת הבחירות המרכזית עמד על כ-247 מיליון ש"ח כאשר ביום הבחירות הופעלו ברחבי הארץ כ-10,000 קלפיות ששירתו 5,656,705 בעלי זכות בחירה.

הסכמי עודפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמי עודפים נחתמו בין[108]:

לוח זמנים כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות שעברו את אחוז החסימה
הליכוד ביתנו: 885,163 קולות (25.1%) יש עתיד: 543,458 קולות (15.4%) מפלגת העבודה: 432,118 קולות (12.3%) הבית היהודי: 345,985 קולות (9.8%) ש"ס: 331,868 קולות (9.4%) יהדות התורה: 195,892 קולות (5.6%) התנועה: 189,167 קולות (5.4%) מרצ: 172,403 קולות (4.9%) רע"ם-תע"ל: 138,450 קולות (3.9%) חד"ש: 113,439 קולות (3.2%) בל"ד: 97,030 קולות (2.8%) קדימה: 78,974 קולות (2.2%)Circle frame.svg
  •   הליכוד ביתנו: 885,163 קולות (25.1%)
  •   יש עתיד: 543,458 קולות (15.4%)
  •   מפלגת העבודה: 432,118 קולות (12.3%)
  •   הבית היהודי: 345,985 קולות (9.8%)
  •   ש"ס: 331,868 קולות (9.4%)
  •   יהדות התורה: 195,892 קולות (5.6%)
  •   התנועה: 189,167 קולות (5.4%)
  •   מרצ: 172,403 קולות (4.9%)
  •   רע"ם-תע"ל: 138,450 קולות (3.9%)
  •   חד"ש: 113,439 קולות (3.2%)
  •   בל"ד: 97,030 קולות (2.8%)
  •   קדימה: 78,974 קולות (2.2%)

מתוך 5,656,705 בעלי זכות בחירה הצביעו 3,833,646 איש, 3,792,742 קולות נמצאו כשרים ו-40,904 קולות פסולים. אחוז ההצבעה עמד על 67.8% (גבוה בכ-2.6% ביחס למדד בסיס של 100%, מאחוז ההצבעה במערכת הבחירות שקדמה לה). אחוז החסימה, 2% מהקולות הכשרים, עמד על 75,854 והמודד למושב בכנסת עמד על 29,366 קולות. מספר הקולות שניתנו למפלגות שלא חצו את רף אחוז החסימה עמד על 268,795 - הגבוה ביותר בכל מערכות הבחירות בישראל.

תוצאות הבחירות סימנו הפתעה, כשמפלגת יש עתיד, שלא יוצגה בכנסת השמונה עשרה, הצליחה להגיע למקום השני עם 19 מושבים, בניגוד למגמות הסקרים שפורסמו בשבועות שלפני הבחירות ולהלך הרוח בכלי התקשורת. מפלגות השלטון היוצא, הליכוד, שניגשה לבחירות ברשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו תחת הרשימה שכונתה "הליכוד ביתנו", נחלשה בכוחה היחסי והרשימה המשותפת הניבה 31 מושבים, בהשוואה ל-42 מושבים לשתי המפלגות בכנסת היוצאת, והייתה הסיעה הראשונה בגודלה בכנסת התשע עשרה.

מפלגת העבודה, שהייתה המפלגה הרביעית בגודלה בעת כינון הכנסת הקודמת, עלתה למקום השלישי והתייצבה על 15 מושבים לעומת 13 בתחילת הכנסת הקודמת ו-8 בסופה, לאחר התפלגות סיעת העצמאות. רשימת הבית היהודי, שיוצגה בכנסת היוצאת על ידי 5 ח"כים,‏[109] עלתה ל-12 מושבים. מפלגת ש"ס עלתה במושב לאחר שסיימה את הכנסת השמונה עשרה עם 10 ח"כים בעקבות פרישת חיים אמסלם, ורשימת יהדות התורה עלתה בשני מושבים ל-7 מושבים. רשימת התנועה, שיוצגה בכנסת השמונה עשרה בידי סיעת פורשים של 7 ח"כים, רשמה ירידה ל-6 מושבים. מפלגת מרצ הכפילה את כוחה והגיעה ל-6 מושבים ואילו המפלגות רע"מ-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד שמרו כל אחת על כוחה וזכו ל-4, 4 ו-3 מושבים בהתאמה. מפלגת קדימה שיוצגה בכנסת הקודמת על ידי 28 ח"כים, ולאחר התפלגות התנועה על ידי 21 ח"כים, הגיעה ל-2 מושבים.

בסך הכל, חצו 12 רשימות את אחוז החסימה ואילו 20 רשימות נותרו מחוץ לכנסת. שתי רשימות נוספות נרשמו אך פרשו בשבוע שלפני הבחירות. בהתאם לחוק בדר-עופר ולפי הסכמי העודפים חולקו 7 מושבים עודפים, מושב אחד לכל אחת משבע הרשימות הבאות: מרצ, חד"ש, העבודה, יהדות התורה, הבית היהודי, יש עתיד והליכוד ישראל ביתנו.

מושבים מספר קולות שם המפלגה סימן יו"ר הרשימה השוואה לכנסת היוצאת אחוז מכלל הקולות חברי הכנסת הנבחרים
31 885,163 הליכוד ישראל ביתנו מחל בנימין נתניהו -11 [110]
23.34
בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, גדעון סער, יאיר שמיר, גלעד ארדן, סילבן שלום, עוזי לנדאו, ישראל כץ, דני דנון, סופה לנדבר, ראובן ריבלין, משה יעלון, יצחק אהרונוביץ', זאב אלקין, ציפי חוטובלי, אורלי לוי-אבקסיס, יריב לוין, יולי אדלשטיין, פאינה קירשנבאום, חיים כץ, מירי רגב, דוד רותם, משה פייגלין, יובל שטייניץ, רוברט אילטוב, צחי הנגבי, לימור לבנת, חמד עמאר, אופיר אקוניס, גילה גמליאל, שמעון אוחיון
19 543,458 יש עתיד פה יאיר לפיד +19 [111]
14.33
יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, עדי קול, קארין אלהרר, מיקי לוי, שמעון סולומון, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, יפעת קריב, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, רונן הופמן
15 432,118 העבודה אמת שלי יחימוביץ' +7 ‏‏[112]
11.39
שלי יחימוביץ', יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן אליעזר, חיליק בר, עומר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, משה מזרחי
12 345,985 הבית היהודי טב נפתלי בנט +7 ‏‏‏[109]
9.12
נפתלי בנט, אורי אריאל, ניסן סלומיאנסקי, אלי בן דהן, איילת שקד, אורי אורבך, זבולון כלפה, אבי וורצמן, מוטי יוגב, אורית סטרוק, יוני שטבון, שולי מועלם
11 331,868 ש"ס שס אלי ישי +1 [113]
8.75
אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי
7 195,892 יהדות התורה ג יעקב ליצמן +2
5.16
יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב אשר
6 189,167 התנועה צפ ציפי לבני -1 [114]
4.99
ציפי לבני, עמרם מצנע, עמיר פרץ, אלעזר שטרן, מאיר שטרית, דוד צור
6 172,403 מרצ מרצ זהבה גלאון +3
4.55
זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג
4 138,450 רע"מ-תע"ל-מד"ע עם אבראהים צרצור +0
3.65
אבראהים צרצור, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, טאלב אבו עראר
4 113,439 חד"ש ו מוחמד ברכה +0
2.99
מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה
3 97,030 בל"ד ד ג'מאל זחאלקה +0
2.56
ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, באסל גטאס
2 78,974 קדימה כן שאול מופז -19 [115]
2.08
שאול מופז, ישראל חסון
66,775 עוצמה לישראל נץ אריה אלדד -2 [116]
1.76
45,690 עם שלם ץ חיים אמסלם -1 [117]
1.20
43,734 מפלגת עלה ירוק קנ ירון לרמן
1.15
28,080 ארץ חדשה ז אלדד יניב
0.74
28,049 כח להשפיע פז אריה סאמרלי
0.74
18,939 הישראלים יק דוד קון
0.50
8,117 הירוקים רק עמיר מלצר
0.21
5,975 גיל - גמלאי ישראל לכנסת זך אפרים לפיד
0.16
3,640 חיים בכבוד הפ רות דנינו
0.10
3,546 דע"ם ק אסמא אגבארייה
0.09
2,899 אחים אנחנו פנ דוד אבבה
0.08
2,877 צדק חברתי צק גד הרן
0.08
2,176 כולנו חברים פץ שרון קנאפו
0.06
2,076 הפיראטים פ אוהד שם טוב
0.05
1,972 מפלגת כלכלה פי יוליה שמאלוב ברקוביץ
0.05
1,352 לידר נק אלכסנדר רדקו
0.04
1,027 מפלגת אור ני ירון ידען
0.03
761 ברית עולם נ עופר ליפשיץ
0.02
649 התקווה לשינוי הק עאטף קרינאווי
0.02
461 מורשת אבות הי אילן משיחא יר-זנבר
0.01
מפלגת העצמאות -5 [118] הערה: לא התמודדה בבחירות, אך יוצגה בכנסת היוצאת עם 5 חברים

לאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסת התשע עשרה

אל הכנסת התשע עשרה נכנסו 48 חברי כנסת חדשים - מספר חסר תקדים. נוסף עליהם עוד 3 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסת ה-18, אך כיהנו בעבר כחברים בכנסת (ניסן סלומיאנסקי, אריה דרעי ועמרם מצנע). 4 ח"כים נוספים כיהנו בתחילת הכנסת ה-18 אך התפטרו במהלכה ונבחרו כעת מחדש (צחי הנגבי, מאיר פרוש, ציפי לבני ועמיר פרץ).

מספר הנשים שנכנסו לכנסת התשע עשרה עומד על 27, בהשוואה ל-21 נשים בכנסת השמונה עשרה ו-17 בכנסת שלפניה. זהו שיעור הנשים הגבוה ביותר אי-פעם והוא נבע בין היתר מהחלטת יאיר לפיד להציב 8 נשים בשתי העשיריות הראשונות ברשימתו לכנסת, 40% מהרשימה, כשכולן נכנסו לכנסת. גם מרצ הציבה כ-50% נשים במקומות הריאליים ומטעמה נכנסו לכנסת 3 נשים. מפלגת בל"ד שריינה בכל שלישיית מועמדים מקום אחד לאישה, ומטעמה נכנסה לכנסת אישה אחת. ברשימת הליכוד הוצבו 7 נשים, ברשימת מפלגת העבודה הוצבו 4 נשים, מפלגת הבית היהודי הציבה 3 נשים במקומות ריאליים, בניגוד למקובל במפלגה בעבר, וברשימת התנועה הוצבה אישה אחת.

מספר חברי הכנסת הדתיים והחרדיים עמד גם הוא על שיא של 39 ח"כים, בהשוואה ל-28 בכנסת הקודמת. הדבר נבע מכך שבחלק מהמפלגות הלא-דתיות הוצבו מתמודדים דתיים. 12 מחברי הכנסת הם לא-יהודים.

הכנסת התשע עשרה גם המשיכה את המגמה שהחלה בכנסת השמונה עשרה, ושכללה 14 עיתונאים שפרשו מעבודתם והצטרפו אל המפלגות השונות במטרה להיבחר לכנסת. מבין אנשי האקדמיה, יכהנו בכנסת התשע עשרה 13 בעלי תואר דוקטור: יובל שטייניץ, עוזי לנדאו, עליזה לביא, עדי קול, רות קלדרון, רונן הופמן, אחמד טיבי, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, לעומת 12 שנבחרו בבחירות הקודמות; ופרופסור אחד (אבישי ברוורמן) לעומת 4 שנבחרו בבחירות הקודמות. בכנסת התשע עשרה ישנם 2 קיבוצניקים: זבולון קלפה מהבית היהודי ואורלי לוי-אבקסיס מהליכוד ביתנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיקור מערכת הבחירות באתרי החדשות:
וואלה / nana10 / mako / ynet / מעריב / הארץ / ערוץ 7 / בחדרי חרדים / כיכר השבת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה, התשע"ג-2012, ס"ח 2383 מ-16 באוקטובר 2012
  2. ^ רוני סופר, אהוד ברק מתפלג ומקים סיעה, באתר ynet‏.
  3. ^ אטילה שומפלבי, פעילי העבודה: מו"מ ישיר עם הפלסטינים או פרישה מהממשלה, באתר ynet‏.
  4. ^ יוסי ורטרסקר "הארץ": זינוק בתמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות נאום בר אילן, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
  5. ^ X סקר חדשות 10: 46% מהציבור מתנגדים להקפאה לעומת 31% שתומכים, אתר "ערוץ 7".
  6. ^ אלוף בןפגישת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא ארה"ב, ברק אובמה, חשפה משבר ביחסי שתי המדינות, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2009
  7. ^ יוסי ורטרסקר "הארץ-דיאלוג": אירועי המשט לעזה היטיבו עם הצמרת הישראלית, באתר הארץ, 11 ביוני 2010
  8. ^ סקר: נתניהו מתחזק בעקבות השריפה בכרמל, אתר "וואלה! חדשות".
  9. ^ רביב דרוקר, סקר חדש: 56% מהישראלים נגד תקיפה באיראן, 48% מרוצים מנתניהו, אתר "nana10".
  10. ^ רביב דרוקר, שפל בפופולריות של נתניהו: רק 29% תומכים בראש הממשלה, אתר "nana10".
  11. ^ הפגנת כל הזמנים: 405 אלף איש קראו לצדק חברתי, אתר "וואלה! חדשות".
  12. ^ יוסי ורטרסקר "הארץ": יחימוביץ' עוקפת את לבני. נתניהו מתחזק, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2011
  13. ^ רינה מצליח, אחרי שחרור שליט: הליכוד מתחזק דרמטית, קדימה מתרסקת, אתר "mako".
  14. ^ בסביבתו של ראש הממשלה מכחישים כי גם הבחירות הכלליות יוקדמו, אטילה שומפלבי, אתר "ynet".
  15. ^ בג"ץ ביטל את חוק טל: לא חוקתי, יפוג באוגוסט, אביעד גליקמן, אתר "ynet".
  16. ^ ב-2013: עוד 5 מיליארד שקל יקוצצו מהתקציב, אביטל להב, אתר "ynet".
  17. ^ מופז רוצה בחירות ב-16 באוקטובר, יחימוביץ': "ללכת לבחירות בהקדם", עמרי נחמיאס, אתר "nana10".
  18. ^ מורן אזולאי, פיזור הכנסת אושר בקריאה ראשונה, באתר ynet‏, 08.05.12
  19. ^ אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, נתניהו הפתיע: אין בחירות, אחדות עם קדימה, באתר ynet‏, 08.05.12
  20. ^ חוק פיזור הכנסת עבר בקריאה שנייה ושלישית, פנחס וולף, אתר "וואלה! חדשות".
  21. ^ שלי יחימוביץ',עלינו לדבוק ביעדים שהוצבו
  22. ^ http://www.jpost.com/DiplomacyAndPolitics/Article.aspx?id=291828 מתוך The Jerusalem Post
  23. ^ יוסי שרידבסרט הזה כבר היינו, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
  24. ^ אורי משגב, מלחמת בחירות, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
  25. ^ ynet, בנט נגד נתניהו: "אובדן רוח לחימה בעזה", באתר ynet‏, 21 בנובמבר 2012
  26. ^ מתי שמואלוף, ‏מה יותר גרוע: להיות שמאלני או ערבי?, באתר ‏mako
  27. ^ אלקין משהה את קמפיין הפריימריז נוכח המצב בדרום, אתר "ערוץ 7".
  28. ^ בגלל ההסלמה: המפלגות משהות את קמפיין הבחירות, טל שלו ויאיר אלטמן, אתר "וואלה! חדשות".
  29. ^ ערן בר-און, ותודה לביבי: מצב האומה חוזרת - ישר לבחירות, באתר ynet‏, 12 באוקטובר 2012
  30. ^ יובל אביבי, ‏העימות הטלוויזיוני, באתר Time Out תל אביב, 16 בינואר 2013
  31. ^ ‫יובל דרור, תסמונת הכשל הסאטירי, באתר העין השביעית, 3 בינואר 2013‬
  32. ^ ‫לילך וולך, פוליטיקאים, קחו סיכון ולכו ל"מצב האומה", באתר וואלה!, 10 בינואר 2013‬
  33. ^ ‫סמדר שילוני, "מצב האומה" סוגרת עונה עם שיוויון בנטל, באתר ynet‏, 30 בינואר 2013‬
  34. ^ העונה העשירית של "ארץ נהדרת" – יש תאריך, באתר וואלה!, 16 בדצמבר 2012
  35. ^ דוד ורטהיים, דוד ליפשיץ: "אני שמאלני. ואני לא מתנצל על זה ולא מתבייש בזה", באתר וואלה!, 24 בדצמבר 2012‬
  36. ^ ‫לי-אור אברבך, ‏"ארץ נהדרת" של קשת סגרה עונה בראש טבלת הרייטינג השבועית, באתר גלובס, 21 באפריל 2013‬ (יש לשים לב שהנתונים מתייחסים לכל העונה ולא רק למערכת הבחירות)
  37. ^ ‫אלכס פולונסקי, "ארץ נהדרת" נכנסה בכל מי ומה שצריך לפני הבחירות, באתר וואלה!, 16 בינואר 2013‬
  38. ^ ‫אריאנה מלמד, "ארץ נהדרת 10": יותר מצחיק לראות חדשות, באתר ynet‏, 24 בדצמבר 2012‬
  39. ^ ‫אלכס פולונסקי, "בובה של מדינה" מגישה הומור עממי ונטול אמירה, באתר וואלה!, 27 בדצמבר 2012‬
  40. ^ מירי רגב: סתיו שפיר קומוניסטית, שלי יחימוביץ' הצביעה חד"ש, באתר ‏mako‏‏, ‏18 בדצמבר 2012‏‬
  41. ^ חשיפה: מי עומד מאחורי דף הממים של נפתלי בנט, סרוגים, 25 בדצמבר 2012.
  42. ^ על יחימוביץ' נפתח בלוג סאטירי בשם "שלי ימינוביץ'" במחאה על כך שהיא תמכה במבצע עמוד ענן (ידיעה ב-Jerusalem Post).
  43. ^ ‫יוסי זילברמן, ‏מה קרה כששלי פגשה את חלי, באתר ‏mako‏‏, ‏6 בנובמבר 2012‏‬
  44. ^ יונתן הללי, מה ההשפעה של "ארץ נהדרת" על המצביעים?, באתר nrg מעריב, 24 בדצמבר 2012‬
  45. ^ ‫ליאת אלקיים, הכי רחוק מג'ון סטיוארט, באתר הארץ, 11 בינואר 2013‬
  46. ^ נתניהו מפתיע: הקדים את הפריימריז בליכוד ל-31 בינואר 2012, עמרי נחמיאס, אתר "nana10".
  47. ^ מרכז הליכוד אישר יוזמת נתניהו להקדמת הפריימריז, אטילה שומפלבי, אתר "ynet".
  48. ^ אריק זיו, תוצאות הבחירות הסופיות, אתר "ליכודניק".
  49. ^ חזקי עזרא, נתניהו: איחוד כוחות ייתן לנו כוח למשול, ערוץ 7.
  50. ^ יהונתן ליס, צחי הנגבי הודיע על חזרתו לליכוד, באתר הארץ, 23 ביולי 2012
  51. ^ טל שלו, דיכטר הודיע רשמית לנתניהו על הצטרפותו לליכוד, אתר "וואלה! חדשות".
  52. ^ ירון אברהם, ח"כ אריה ביבי עוזב את קדימה לליכוד, אתר "mako".
  53. ^ יאיר לפיד: "אני בדרך לפוליטיקה? זו שטות מוחלטת", באתר גלובס
    אמילי גרינצוויג, האם מתגבשת רשימה של יאיר לפיד לכנסת?, אתר "וואלה! חדשות".
  54. ^ אמילי גרינצוויג, לפיד לחדשות 2: "אני מחיל על עצמי את חוק הצינון", אתר "וואלה! ברנז'ה".
  55. ^ אופיר בר-זהר, ניסיון להשיב את "חוק לפיד" להליך החקיקה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2011
  56. ^ רז שכניק, יאיר לפיד בדרך לפוליטיקה: פורש מחדשות 2, באתר ynet‏.
  57. ^ פנחס וולף, יאיר לפיד הגיש לרשם העמותות את השם החדש של מפלגתו - "יש עתיד", אתר "וואלה".
  58. ^ פנחס וולף, יעקב פרי מצטרף ללפיד: "מצאתי נבחרת עם קפטן מצוין", אתר "וואלה".
  59. ^ תמי מאור, עכשיו זה רשמי: גרמן תתמודד ברשימת יש עתיד לכנסת, אתר "local".
  60. ^ פנחס וולף, הרשימה מתגבשת: ראש עיריית דימונה יצטרף ללפיד, אתר "וואלה".
  61. ^ מספר 2 ב"יש עתיד": הרב שי פירון, נדב פרי, אתר "nana10".
  62. ^ עמרי נחמיאס, יממה לפני הפריימריז בעבודה: 4 המתמודדים מתכוננים ובטוחים בניצחון, אתר "nana10".
  63. ^ רביב דרוקר, סקר חדשות 10: הליכוד מקבל 30 מושבים, יאיר לפיד שני עם 16, אתר "nana10".
  64. ^ פנחס וולף, נעם שליט הודיע כי יתמודד על מקום ברשימת העבודה, אתר "וואלה! חדשות".
  65. ^ פנחס וולף, כוכב חדש במפלגת העבודה: ניצב בדימוס משה מזרחי, אתר "וואלה! חדשות".
  66. ^ עכשיו זה רשמי: סתיו שפיר הצטרפה למפלגת העבודה, אתר "nana10".
  67. ^ פנחס וולף, איציק שמולי הודיע שיתמודד לרשימת העבודה לכנסת, אתר "וואלה! חדשות".
  68. ^ צפו: מיקי רוזנטל מודיע בשידור חי על כניסתו לפוליטיקה, אתר "nana10".
  69. ^ יוסי אלי, אופנהיימר רץ לעבודה: "יריב חזק מול הימין", אתר "nrg מעריב".
  70. ^ מיליונר גם בעבודה // יו"ר JVP אראל מרגלית יתמודד בבחירות לרשימת מפלגת עבודה לכנסת, צבי זרחיה, באתר TheMarker
  71. ^ אריק בנדר, מכה לקדימה: ח"כ אבסדזה עוברת לעבודה, באתר nrg מעריב, 25 באוקטובר 2012
  72. ^ טל שלו, עוד אחד מצטרף: נחמן שי עוזב את קדימה לטובת העבודה, באתר וואלה!, 27 באוקטובר 2012
  73. ^ מגעים לאיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, יצחק טסלר, אתר "nrg מעריב".
  74. ^ 74.0 74.1 הידיעה, באתר סרוגים, 29 בנובמבר 2012
  75. ^ חיים משי, מפקד הציונות הדתית: כ-52,000 התפקדו, אתר "ערוץ 7".
  76. ^ ‫יובל קרני, צביקה ברוט ומורן אזולאי, הרשקוביץ יפרוש ויתמוך באורלב: "תרגיל מסריח", באתר ynet‏, 22 באוקטובר 2012‬
  77. ^ הידיעה בישראל היום, 7 בנובמבר 2012.
  78. ^ אביאל מגנזי, שנים של הדרת נשים: "אין חדש באוטובוסים", אתר "ynet".
  79. ^ יוני גבאי, אלי ישי: "ש"ס היא ביתו הטבעי של אריה דרעי, קורא לו לחזור", אתר "כיכר השבת".
  80. ^ עקיבא נוביק, אריה דרעי: "חזרתי הביתה, תודה לאלי ישי", אתר "ynet".
  81. ^ תלם יהב, מפלגת "נצח" שהתפצלה מדגל התורה לא תתמודד בבחירות, באתר ynet‏, 17 בינואר 2012.
  82. ^ פנחס וולף, הרשימה החדשה: "התנועה בראשות ציפי לבני", אתר "וואלה".
  83. ^ קדימה מתפרקת סופית, אתר "יאללה קדימה".
  84. ^ התנועה הירוקה מודיעה על הצטרפות לרשימת "התנועה" בראשות ציפי לבני, 6 בדצמבר 2012, באתר התנועה הירוקה
  85. ^ איחוד ירוק היסטורי: תנועת "ישראל הירוקה" מתמזגת אל מפלגת "התנועה הירוקה", 23 במאי 2012, באתר התנועה הירוקה.
  86. ^ זהבה גלאון: זה בוקר קשה עבורי, אתר "mako".
  87. ^ פרידה בדמעות מג'ומס: ”אחד הפרלמנטרים הבולטים שעיצבו את הכנסת”, הודעת הכנסת, "אתר הכנסת".
  88. ^ גיל לנדאו, פריימריז במרצ: גילאון מול גלאון בהתמודדות על ראשות המפלגה, אתר "עניין מרכזי".
  89. ^ גלעד גרוסמן וניר יהב, ועדת הבחירות פסלה את זועבי מהתמודדות לכנסת, באתר וואלה!, 19 בדצמבר 2012
  90. ^ א"ב 9255/12 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע עשרה נ' ח"כ חנין זועבי, החלטה מיום 30 בדצמבר 2012
  91. ^ נתניהו יצליח היכן שמופז ודיכטר כשלו?, אתר "יאללה קדימה".
  92. ^ מתי טוכפלד, ‏ח"כים בקדימה: "המפלגה תתפרק אם הפריימריז לא יוקדמו", באתר ישראל היום.
  93. ^ פנחס וולף, יו"ר קדימה הודיעה כי הפריימריז לראשות המפלגה יתקיימו ב-27 במרץ, אתר "וואלה! חדשות".
  94. ^ שאול מופז זכה ל-23,987 מהקולות, אתר "וואלה".
  95. ^ דן רובין, מהיום: שאול מופז יו"ר האופוזיציה, גלי צה"ל.
  96. ^ אופיר בר-זהר, "אמשיך במקום שבו אוכל להשמיע קול צלול" || לבני הודיעה על פרישה מהכנסת: "עוזבת אותה, אבל לא את החיים הציבוריים", באתר הארץ, 1 במאי 2012
  97. ^ מורן אזולאי ואטילה שומפלביקדימה אישרה פה אחד את ביטול הפריימריז; תוקם ועדה מסדרת, באתר ynet‏, 19 באוקטובר 2012
  98. ^ רשימת קדימה לכנסת: ישראל חסון שני ופלסנר שלישי, סופיה רון מוריה, אתר "nrg מעריב".
  99. ^ נועם (דבול) דביר, מפלגה חדשה לאלדד ובן ארי: "עוצמה לישראל", באתר ynet‏, 13 בנובמבר 2012
  100. ^ שלום ירושלמי, המפלגה החדשה של ח"כ חיים אמסלם, אתר "nrg מעריב".
  101. ^ ועדת הכנסת אישרה את בקשות חברי הכנסת לפרוש ולהתפלג מסיעותיהם, באתר הכנסת, 3 בדצמבר 2012.
  102. ^ פנחס וולף, השר ברק: "החלטתי לפרוש מהחיים הפוליטיים", אתר "וואלה! חדשות".
  103. ^ אריק בנדר, הלם בעצמאות בעקבות פרישת ברק: "נתכנס ונחליט", אתר "nrgמעריב".
  104. ^ התנועה הליברלית החדשה בכתבת ערוץ 10, ספטמבר 2011
  105. ^ אילן ליאור, סרטון הדולרים בגרביים || נתניהו מאיים בתביעת דיבה נגד אלדד יניב, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2012
  106. ^ פליטי “עלה ירוק” מקימים מפלגה חדשה – מפלגת הפיראטים, באתר "קנאביס – מגזין עם כיוון", 23 ביולי 2012.
  107. ^ "יו"ר הכנסת: ביום שני ייקבע התאריך לבחירות", nrg מעריב, 11 באוקטובר 2012
  108. ^ הודעה בדבר התקשרויות בין רשימות מועמדים, ועדת הבחירות המרכזית
  109. ^ 109.0 109.1 סיעת הבית היהודי ייצגה בכנסת ה-18 רק את מפלגת מפד"ל וזכתה ב-3 מושבים. רשימת האיחוד הלאומי שזכתה ב-4 מושבים ייצגה 4 מפלגות - מפלגת תקומה (2 מושבים), התקווה - מפלגה ציונית לאומית (מושב אחד), ארץ ישראל שלנו (מושב אחד) ומולדת (ללא ייצוג). בבחירות לכנסת ה-19 ייצגה רשימת הבית היהודי את המפד"ל ותקומה.
  110. ^ ‏בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בשתי סיעות נפרדות שהחזיקו ב-42 מושבים
  111. ^ הרשימה לא יוצגה בכנסת השמונה עשרה
  112. ^ בבחירות לכנסת השמונה עשרה השיגה 13, אך במהלך כהונת הכנסת התפצלה הסיעה ונותרה עם 8
  113. ^ בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 10 חברים לאחר פרישת חיים אמסלם
  114. ^ בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 7 חברים שהתפצלה מסיעת קדימה
  115. ^ בבחירות לכנסת השמונה עשרה השיגה 28, אך במהלך כהונת הכנסת התפצלה הסיעה ונותרה עם 21
  116. ^ בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 2 חברים שהתפצלה מסיעת האיחוד הלאומי
  117. ^ בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בידי ח"כ יחיד שפרש מסיעת ש"ס
  118. ^ בכנסת השמונה עשרה, יוצגה הרשימה בידי סיעה בת 5 חברים שהתפצלה מסיעת העבודה
Flag of Israel.svg מערכות בחירות בישראל
1949  •  1951  •  1955  •  1959  •  1961  •  1965  •  1969  •  1973  •  1977  •  1981  •  1984  •  1988  •  1992  •  1996  •  1999  •  2001  •  2003  •  2006  •  2009  •  2013