בת מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כלת בת מצווה בברזיל מכבה נרות בצורת המספר "12" על עוגת יום ההולדת

בת מצווה הוא היום בו מציינת נערה יהודיה את הגעתה לגיל 12 בו היא מתחייבת בקיום מצוות.

גדר הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה שבגיל 12 הבת מפסיקה להיחשב כקטנה, מקורה במשנה במסכת נידה‏[1]: "בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין" ובדברי הרמב"ם:‏[2] "בת שתים עשרה שנה ויום אחד... ובן שלוש עשרה שנה ויום אחד... הרי הן כגדולים לכל המצוות". על פי ההלכה, יהודייה שהגיעה לגיל 12 חזקתה שיש לה סימני נערות ונחשבת לבעלת דעת ומחויבת בכל מצוות התורה שבהן חייבות נשים. גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות ("בר מצווה"). הסבר נפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות השכלית של האישה קודמת לזו של הגבר.

מנהגים טקסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקס באלכסנדריה.

בעת החדשה הונהג לערוך לבנים שהגיעו לגיל מצוות טקס שכלל עלייה לתורה וסעודת מצווה. אך באופן מסורתי לא נערך טקס לרגל הגעתה של נערה לגיל מצוות.

עוד בראשית המאה ה-19, בימיה המוקדמים של היהדות הרפורמית החלו להיערך טקסי קונפירמציה לבנים ולבנות בהן נבחנה ידיעתם על הדת, בדומה לנהוג אצל הנוצרים. היא התפשטה בחוגים הליברליים יותר ביהדות גרמניה, ועד אמצע המאה החלה להיות נפוצה גם בקרב הבורגנות האורתודוקסית. הרב יעקב עטלינגר מאלטונה נאלץ מכח תקנות הקהילה להשתתף באירוע כזה ב-1867, ופרסם את הדרשה שהכין לשם כך מאוחר יותר. הוא הדגיש כי חויב במעשה מכח חוק, וכי היהדות אינה מכירה בכך שעקרונות הדת יאומצו בהצהרה פומבית שכזו, מאחר שהיא מחייבת מלידה. עם זאת, כחלק מניסיונו לבלום את הרפורמה, תמך במעין הליך מקביל שנועד להיערך אך ורק מחוץ לבית הכנסת.‏[3][4] לא תמיד נתקל רעיון הקונפירמציה בהתנגדות, בעיקר בנוגע לנערות: הרב הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, שלמה זלמן אולמן, התיר זאת לבני שני המינים ב-1843. ב-1844 נערכה קונפירמציה לצעירים יהודים לראשונה בוורונה שבאיטליה. בשנות ה-80 הסכים הרב צבי הרמן אדלר להחלה גורפת של הטקס, לאחר שהפך נפוץ יותר ויותר בבתי-הכנסת, אך סירב לקרוא לו 'קונפירמציה'. ב-1901 התיר זאת הרב אליהו בכור חזן באלכסנדריה, לבנים ולבנות, בהשראת הנעשה באיטליה. פוסקים אחרים הורו לכתחילה על קיום אירוע שמרני יותר. בכף החיים נכתב‏[5] "יש לה ללמוד באותו היום יותר מבשאר ימים, וכן הבן יעשה כן". הרב יוסף חיים מבגדאד כתב שלא נהגו לערוך סעודת בת מצווה, אך עליה לשמוח וללבוש בגדי שבת ובמידת האפשר ללבוש בגד חדש בשביל להתחייב בברכת שהחיינו[6].

חגיגת בת מצווה בבית הכנסת בדומה למתכונת של בר המצווה החלה בזרמים הקונסרבטיבי והרקונסטרוקטיבי בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. הראשונה שחגגה כך, בשנת 1922, הייתה יהודית קפלן, בתו של הרב מרדכי קפלן, מייסד הזרם הרקונסטרוקטיבי. קפלן קראה את הברכות בניגון, וקראה את פרשת השבוע בעברית ובאנגלית מתוך ספר תורה מודפס ובלי לעמוד על במת בית הכנסת. אך מגבלות אלה הוסרו במהירות ועלייה לתורה של בנות מצווה הפכה למנהג נפוץ בזרמים אלה. בשנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר טקס בר-המצווה חדר מחדש לקהילות הרפורמיות, החלו לערוך שם גם טקסי בת-מצווה. טקס בת-המצווה הראשון בבית כנסת רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930, וב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות.‏[7]

הרב אהרן וולקין אסר את המנהג משום חוקות הגויים.‏[4] הרב משה פיינשטיין, בתשובות משנות ה-50, אסר קיום אירוע בבית הכנסת כיוון שהוא "דברי רשות והבל בעלמא...אין זה שום עניין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה"‏[8]. גם בעדה החרדית הביעו התנגדות עזה לחגיגת בת המצווה עקב מקורה בחוגים רפורמיים.‏[9].

באורתודוקסיה המודרנית התקבל בהדרגה המנהג לערוך חגיגת בת מצווה לבנות 12. בשנות ה-60 קבע הרב הראשי לישראל יצחק ניסים, בתשובה לשאלת נערה שסבה התנגד לכך, כי "ראוי ורצוי לערוך חגיגה לכבוד מאורע זה בחייה. את החגיגה יש לערוך בבית, בחברת קרובים וידידים ובהשתתפות של רב. הרב ישא דברים לכבוד המאורע הזה, וידבר במעלת החובה לשמור את המצוות ובשכר של מקיימיהן. הבת, ראוי שתלבש בגד חדש ותברך עליו ברכת "שהחיינו". מן הנכון שתכין הרצאה קצרה על המאורע ועל ערך היום. האם (צ"ל: האב) יאמר: "ברוך שפטרני מענשה של זאת".‏[10] התשובה המקיפה ביותר בעניין ניתנה על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש (חלק ב', סימן צ"א): "ויש הרוצים לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, ולענ"ד תלוי בזה, שבאם נאמר שהקונפירמציאן של העכו"ם הוא לשם עבודה זזרה, יש לאסור משום (כך)... וגם הריפורמיים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות להם, אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה... ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצוות." הרב עובדיה יוסף, בתשובות הלכתיות משנות ה-70, גם כתב שבתקופה זו יש לערוך סעודת מצווה‏[11]. הנוהג נעשה מקובל רק בשלהי המאה ה-20; ב-1977 עוד התייחס אליו הרב יהודה דוד בלייך כאחת "הבעיות הנוכחיות בהלכה", וציין כי רק מיעוט בקרב האורתודוקסים חוגג אותו וכי התפשט אליהם מקרב הקונסרבטיבים.‏[4] בשנים האחרונות ישנם בתי כנסת בהם הונהג שאבי בת המצווה עולה לתורה ובת המצווה עצמה נושאת דרשה לאחר התפילה‏[12]. קבוצות אחרות נהוג לערוך טקס הכולל עלייה לתורה בנוכחות נשים בלבד‏[13].

כיום בקרב הזרמים הלא-אורתודוקסיים חגיגת בת המצווה של נשים כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל בנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה בעליות הנוספות שבאותו היום. בנוסף, בהמשך למסורת הקונפירמציה, קהילות רפורמיות נוהגות לערוך מפגשי הכנה קבוצתיים וחווייתיים, בהם עוסקים בני ובנות המצווה במשמעות הטקס ומרכיביו השונים, בזהותם היהודית והישראלית, ובמושגים של אחריות חברתית, בגרות והקשר עם העם היהודי ומסורתו. התפילה מונהגת על ידי רב או רבה, ולעתים גם על ידי חזן או חזנית, ומלווה בהדרכה ובהסברים על התפילות ומערך הטקס.

בקרב חילונים ומסורתיים בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם רבים חוגגים בת מצווה במסיבה ללא סממנים דתיים. מסיבות כאלו נערכות בבית, במסעדה או באולם אירועים. הן כוללות סעודה, מוזיקת רקע או מוזיקה לריקודים ולעתים נאום של כלת השמחה ושל הוריה. יש המוסיפים לאירוע הופעות בידור, הקרנת סרט אודות הנערה החוגגת, ספר אורחים ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק ה' משנה ו'
  2. ^ הלכות שביתת עשור, ב', י"א
  3. ^ Michael Hilton, Bar Mitzvah, a History, U. of Nebraska Press, 2014. עמ' 88-89.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 J. David Bleich, Contemporary Halakhic Problems, Volume 1, KTAV Publishing House, Inc., 1977. עמ' 77-78.
  5. ^ אורח חיים סימן רכ"ה אות י"ב
  6. ^ בספר בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה, י"ז
  7. ^ מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.
  8. ^ שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן קד
  9. ^ אוצרות ירושלים, קכ"ט, עמודים תס"א-תס"ג
  10. ^ תשובה משנת תשכ"ג שנמצא בארכיון של יד הרב ניסים, מצוטט במאמרו של ד"ר אהרן ארנד, חגיגת בת מצווה בפסקי הרב יצחק ניסים
  11. ^ תשובותיו צוטטו באתר דעת
  12. ^ תמר ביטון, ‏סיבת עילויה - טקס בת מצווה כמחולל שינוי בקהילה, באתר קולך
  13. ^ שרה פרידלנד בן ארזה, ‏תפילה בלי עזרת גברים, באתר קולך


מצוות ומנהגים יהודיים
הלכהתרי"ג מצוותמשפט עבריתפילהלימוד תורהצדקהגמילות חסדיםשמע ישראל
משפחה: ברית מילהפדיון הבןזבד הבתבת מצווהבר מצווהחופה וקידושיןטהרת המשפחהמעמד האישה ביהדותצניעות
מוות: הלוויהקבורהאבלותאזכרהקדישחברה קדישא
מגן דוד