תלמוד תורה (מצווה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כולל "ברכת יצחק"
הרב משה ליכטנשטיין, ישיבת הר עציון

מצוות תלמוד תורה היא המצווה ללמוד תורה וללמדה לאחרים. מצווה זו היא מהחשובות שבין מצוות העשה ביהדות, וחיובה אינו מותנה במקום ובזמן. עם זאת, אף שאין היא מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים אינן מחויבות במצווה.

מצווה זו כוללת בתוכה את לימוד מכלול התורה שבכתב ושבעל פה: מקרא, משנה, גמרא, אגדה, הלכה, קבלה ועוד. חכמי ההלכה הדריכו להדריג את התכנים הלימודיים לפי גילם של התלמידים, ברוח דברי התנא יהודה בן תימא במסכת אבות: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, ... בן חמש-עשרה לתלמוד."[1]

חשיבות לימוד התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמי ישראל נתנו ללימוד התורה חשיבות עצומה. בלא לימוד התורה הרי לא ניתן היה לקיימה, וכן יש מי שכתב כי מעלתה הרוחנית של מצווה זו גדולה משאר המצוות שכן היא מצווה שבמחשבה, כך שעל ידי הלימוד האדם עצמו מתעלה ומביא ברכה לעולם.[2] המשנה אומרת שמצווה זו שקולה כנגד כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, הגעה לתפילה לפני הזמן, הכנסת אורחים וביקור חולים, כולן יחד. כן כתבו חז"ל ששכרה של מצווה זו שווה לשכר כל שאר המצוות יחד.

הגמרא במסכת פסחים מספרת שהעולם נידון בחסד במשך 26 דורות שבהם היה קיים העולם בלא תורה. הגאון מווילנה לא היה חודל מלימודו במוצאי יום כיפור, מתוך חשש שהעולם לא יתקיים, אם הכול ינטשו את תלמודם על מנת לסעוד. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין כתב כי אם יהיה רגע אחד שבו העולם יהיה פנוי מלימוד תורה, ייחרבו כל העולמות, עליונים ותחתונים.‏[3]

אור החיים כותב בשבח לימוד התורה:

ירמוז במאמר וכל הטוב אל התורה, כאומרם ז"ל (ברכות ה.) "ואין טוב אלא תורה" שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם

– פירושו על התורה, דברים, כ"ו, י"א

שלושה כתרים יש לישראל: כהונה ומלכות בירושה, וכתר תורה החשוב יותר משניהם, אשר ניתן לכל. לומד תורה חשוב יותר מכהן, אפילו אם הוא ממזר‏‏[4]. מבין השאלות שנשאל אדם לפני חישוב דינו בעולם האמת, השאלה השנייה היא: "קבעת עתים לתורה?"‏[5] על פי הקבלה, לימוד התורה נחשב לספירת התפארת; זוהי החשובה שבספירות (לפחות מבחינה מסוימת), מה שמקנה ללימוד התורה ערך רב על פי הקבלה.

חכמים דרשו את המילים מהפסוק "...מרפא לעצמתך..." שהתורה היא מרפא לאדם ובלשונם "החש בראשו יעסוק בתורה...". אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה (מסכת אבות, פרק ב', משנה ד') - שלא ידחה האדם את לימודו כי אינו יודע אם אחר כך יהיה לו זמן.

מי ראוי לקבלת התורה: תיקון המידות וענוה ולא גאווה וגסות הרוח "נמשלה תורה למים מה מים זורמים ממקום גבוהה למקום נמוך כך תורה הולכת לענווים." "כך היא דרכה של תורה...."

ושננתם לבניך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמוד תורה בחדרה, תחילת המאה ה-20
תלמוד תורה בעיר טיגינה במולדובה, 1937
Cquote2.svg

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

Cquote3.svg
דברים, פרק ו', פסוק ז'

מפסוק יסודי זה, שהוא חלק מקריאת שמע, לימדו חכמים שכל יהודי מצווה ללמד את בנו תורה. כן לימדו מפסוק זה שיש מצווה על כל גבר יהודי לעסוק בתורה ביום ובלילה. מצווה זו חיובה על האב לבדו ולא על האם, אך עם זאת ראוי שכאשר האב אינו מלמד מסיבה כלשהי, האם תדאג לכך.

סדר הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע שהילד מתחיל לדבר מלמדים אותו את הפסוק "תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב" (דברים לג ד). באופן הדרגתי מלמדים את הילד פסוקים, ברכות ומצוות. לאחר שהילד גדל ומסוגל ללמוד מעט, בערך בגיל שש או שבע, לוקחים את הילד ללמוד עם חבריו (אצל מלמד, בתלמוד תורה או בבית ספר) את יסודות התורה בצורה מסודרת. המלמדים צריכים להיזהר שלא ללמד יותר מיכולת הילד.

תוכנית הלימודים של הילדים בזמן המשנה הייתה לפי סדר קבוע:

Cquote2.svg

"הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד..."

Cquote3.svg
מסכת אבות, פרק ה'

פרוש המשנה הוא כך: הלימוד מחולק לשלוש תקופות. התחלת הלימוד בגיל חמש שנים, במשך חמש שנות הלימוד הראשונות צריך ללמוד את התורה שבכתב. לאחר מכן, במשך חמש שנים לומדים את ההלכות. בשלוש השנים שלאחר מכן, התלמידים לומדים את הגמרא - טעמי ההלכות. בסוף המסלול הזה היה היהודי צריך לדעת את יסודות התורה. כפי הנראה, עם התרבות הספרות התורנית לא הספיק זמן זה להקפת יסודות התורה וסדר הלימוד השתנה.

חובת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הלימוד המינימאלית אותה אב חייב ללמד את בנו היא המקרא, אך מי שמוסיף על חובתו הבסיסית ומלמד את בנו יותר "תבוא עליו ברכה". על-אף-זאת, במקרה והאב והבן לא למדו תורה ואין יכולת ביד האב ששניהם ילמדו, האב קודם לבנו, אלא אם כן הבן נבון ממנו או בעל זיכרון טוב יותר.

חובתה של כל קהילה לדאוג לכך שיהיה מי שילמד את כל הילדים כולל את בני העניים. חובה זו היא חלק מתקנות רבי יהושע בן גמלא (מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א'). חכמים ייחסו חורבן עיירות בארץ ישראל להימנעותם ממימון שכר הלימוד של תינוקות של בית רבן (ילדים הלומדים תורה).‏[6]

חובת יהודי על עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמן המוקדש ללימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התמדה (לימוד תורה)
Cquote2.svg

לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.

Cquote3.svg
ספר יהושע, פרק א', פסוק ח'

למדו מן הפסוק הזה שיהודי חייב ללמוד תורה בכל יום מחייו ואפילו ברגע מותו. אין הבדל במצווה זו בין עני לעשיר ובין בריא לחולה, אלא כל יהודי חייב ללמוד. שני עקרונות קובעים את זמן הלימוד: האחד שלא ישכח את אשר למד, והשני שלא יבטל את שאר זמנו - כך אם יש לו זמן רב פנוי, עליו ללמוד יותר זמן תורה. הלימוד המינימאלי הוא לימוד דבר מועט בבוקר ובערב, אך אם גם את זה אינו יכול, יצא ידי חובתו בקריאת שמע בבוקר ובערב. מי שיש לו מעט זמן, כתבו הפוסקים האחרונים, ילמד בעיקר הלכה ומחשבת ישראל.

היקף הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם לבנך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם. לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי ידע כמה חיי? לא צריכא אלא ליומי.

Cquote3.svg
מסכת קידושין, דף ל', עמוד א'

מקרא פרשו תורה שבכתב (תנ"ך), משנה היא ההלכה, וגמרא היא פרושי וטעמי ההלכות. נחלקו מה פרוש הגמרא הזו: האם כל יום ויום יחלק לימודו, כמו דעת רש"י, או שמא במשך השבוע ילמד שליש מכל חלק, כמו דעת התוספות. בפועל פסק רבנו תם שבתלמוד הבבלי חלקים אלו קיימים ומעורבים, כך שאפשר ללמוד רק תלמוד ואין צריך לחלק את הזמן. אמנם נראה שמדובר באדם שכבר למד ויודע את המקרא ואת ההלכות. ייתכן שניתן ללמוד מדבריו שגם שאר הספרים שמקרא, הלכה וגמרא בלולים בהם, כדין התלמוד. לעומתו, לדעת הרמב"ם ושולחן ערוך יש לחלק את היום לזמנים שווים כפי הנראה בהתחלה. לדעת הר"ן צריך לחלק את הלימוד בכל יום אך לא דווקא בחלקים שווים. רוב הפוסקים פסקו שיש ללכת בדרכו של הר"ן, וללמוד בכל יום מהתנ"ך הלכות וטעמיהן.

את התורה כולה אין באפשרות אדם להקיף בימי חייו, אך יש חובה להספיק להקיף את היסודות של התורה. היסודות כוללים את לימוד התנ"ך, ההלכות הבסיסיות שצריך ללמוד כדי לקיימן, ובקצרה, את הטעם של ההלכות הללו. עוד כוללים היסודות את לימוד ספרי המחשבה והמוסר הראשוניים, כל אדם מהספר שמתאים לו.

רמת הלימוד המבוקשת היא שידע אדם את שלמד כך שיוכל לענות מיד לשאלות. השוכח את מה שלמד עובר על איסור "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים". נחלקו ברמת האיסור ויש האומרים שרק מי ששכח בכוונה עובר על איסור זה.

התנגשות עם מצוות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנו של האדם מוגבל, ולכן לפעמים יש לו אפשרות לקיים רק אחת משתי מצוות, ועליו לבחור איזו יקיים ואיזו ידחה לזמן אחר או לא יקיים. אם הוא לומד והמצווה השנייה היא מצוות לא תעשה שאם לא יקיימנה יהיה בידו חטא, יעסוק בשנייה. כאשר שתי המצוות הן מצוות עשה ושתיהן בידיו ועליו לבחור את מי יקיים, הכלל הוא שמצווה המוטלת על האדם, אם אין אחרים יכולים לקיימה, אזי יש חובה לעשותה, ואם יש אחרים, לא. מצווה על הציבור, כך שאין דווקא הלומד צריך לעשותה, אם יש מי שיעשנה לא יפסיק מללמוד, אך אם אין, צריך להפסיק. יש להיזהר שלא להפנות מצוות בראשונה אל הלומדים, אלא לשאר אנשים. אם המצוות המוטלות על הכלל יגרמו ללומד שלא יצליח אפילו ללמוד את הלימוד הראשוני של יסודות התורה, אז לא ילך לעשותן. בעניין זמן קיום מצוות הנישואין, היו בעבר מנהגים שונים וכיום הדבר לפי חישוב איכות הלימוד לפני החתונה לעומת לאחריה, כל זאת לגבי הלימוד הבסיסי אך לא לשאר הלימוד, שאז יש לשאת אישה.

לימוד תורה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידות במדרשת שילת

הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות תלמוד תורה כוללת שני חלקים: האחד ידיעת התורה לצורך ישומה בחיים, והשני לימוד התורה לשם לימוד התורה. אישה חייבת בחלק הראשון, אך לא בחלק השני. זאת משום שנשים אינן מצוות במצוות תלמוד תורה‏‏[7] אלא חייבות לדעת את הדינים בהם הן חייבות ואת יסודות האמונה, כגברים. בשונה מגברים, ברגע שתדע היא פטורה מלהמשיך וללמוד. אם לאחר שהגיעה לרמה הנדרשת היא רוצה להמשיך וללמוד תורה, יש לה מצווה בזה אך במעלה פחותה מגברים כיוון ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".

שתי גישות ישנן בחז"ל בעניין זה: לדעת רבי אליעזר, "כל המלמד את בתו תורה כאלו לימדה תיפלות" (הבלים לפי פירוש הרמב"ם, ולפי פירוש רש"י - "שמתוך התורה היא מבינה ערמימות ועושה דבריה בהצנע". לפי הקשר הסוגיה, החשש הוא מגילויי מיניות נשית אסורה). נאמר גם: "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" לעומתו, בן עזאי סובר שחייב האב ללמד את בתו תורה (כדי שזכות לימוד התורה תתלה לה - תעכב את הפורענות ותיתן לה אפשרות לחזור בתשובה בינתיים - אם תגיע למעמד של אישה סוטה). הרמב"ם, בספרו היד החזקה[8], כותב שבלימוד תורה שבעל פה כאילו למדה תיפלות, אבל תורה שבכתב אין ללמד אך אין זה כאילו למדה תיפלות. כדעת הרמב"ם סוברים גם הטור והשולחן ערוך[9]. אם הבת לומדת בעצמה, בלא אב או מסגרת, אין בזה תיפלות אלא מצווה.

מסגרות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום, בעקבות השינויים הגדולים שחלו בחברה המודרנית, התפתחו בחוגים שונים גישות מגוונות ביחס ללימוד התורה לנשים. תוכנית הלימודים של רשת בתי הספר החרדית "בית יעקב" כוללת הוראת תנ"ך והלכה. ברוב בתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי (היסודי והתיכוני) בישראל, תוכנית לימודי הקודש לבנות כוללת לימוד תנ"ך, משנה, הלכה ומחשבת ישראל, בעוד שהבנים מצופים לשקוד בנוסף למשנה ולהלכה על התלמוד (הגמרא), הנחשב ליותר מעמיק וקשה להבנה. עם זאת, יותר ויותר אולפנות ותיכונים מכניסים את לימוד הגמרא לתוכנית הלימודים. בית הספר פלך בירושלים היה מחלוצי התחום.

בעבר כמעט לא היה מקום לנשים שרצו לעסוק בלימודי תלמוד והלכה במסגרת דתית, משום ששערי הישיבות נעולים בפניהן. מהפכת המדרשות לנשים, שהתקיימה בציבור הדתי-לאומי בשנות השבעים עם הקמת מדרשת לינדנבאום והמדרשה לבנות באוניברסיטת בר-אילן, יצרה מסגרות דתיות ללימודי תלמוד לנשים (לימודי תלמוד באוניברסיטה היו פתוחים לנשים עוד קודם לכן). בשנים האחרונות נפתחו גם מסגרות של ישיבות שוויוניות (כגון ישיבת הדר בניו יורק) שבהן גברים ונשים לומדים לימודי בית מדרש ללא הבחנה מגדרית. מכון פרדס בירושלים היו מחלוצי רעיון זה.

לימוד תורה באמצעות האינטרנט פתח לנשים מסגרת נוספת ללימוד תורה, כזו שפונה לגברים ונשים כאחד.

היקף הלימוד בקרב הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס חתן המשנה של המבחנים הארציים לנוער במשנה, 1984

היקף מעגל הלומדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה הראשונה במסכת אבות נאמר: "העמידו תלמידים הרבה". באבות דרבי נתן מופיעה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי בעניין זה:

"והעמידו תלמידים הרבה -
שבית שמאי אומרים, אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר.
ובית הלל אומרים, לכל אדם ישנה. שהרבה פושעים היו בהם בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים וחסידים וכשרים."

בעוד בית הלל בגישה שיש ללמד כל אדם, בית שמאי מציג גישה אליטיסטית, לפיה יש ללמד רק למיעוט המצטיין בארבע מעלות: "חכם ועניו ובן אבות ועשיר".

מחלוקת זו התחדשה בימינו, בעניין גיוס תלמידי ישיבות. עמדת הציבור החרדי היא כבית הלל, ולפיה יש לתת פטור מגיוס לכל מי שבוחר במסלול "תורתו אומנותו", ללא הגבלה על מספר הלומדים. בציבור החילוני נפוצה הגישה של בית שמאי, לפיה יש לפטור מגיוס רק מספר מצומצם של עילויים.

תלמוד תורה לעומת לימודי חול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לימודי חול

קיימות גישות שונות לגבי היחס הראוי בין תלמוד תורה ללימודי החול. יש הרואים בכל לימוד חול ביטול תורה, ויש אומרים כי לימודי החול הינם הכרחיים להבנת התורה, ויש הטוענים שיש ללימודי חול ערך בפני עצמו של ידיעת עולמו של הקב"ה. הגר"א בהשראתו של רמב"ם, למשל, טען כי ידיעת כל החוכמות מסייעת לתורה: "כפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד" "כל החוכמות נצרכות לתורתנו"[10], כך שלימודי החול יכולים להוות חלק מתלמוד התורה. אך לפי פרשנותו של הרב יוסף קאפח על תפיסת רמב"ם בעניין זה, לא קיים ביהדות כלל מושג "לימודי חול" מול "לימודי קודש", אלא "לימוד מועיל" מול "לימודי סרק", כאשר "לימוד מועיל" אלה לימודי תורה ומדעי טבע, ו"לימודי סרק" הם פחות או יותר הנקראים היום מקצעות הומניים.

שימוש בלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסה מלימוד תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פרנסה מלימוד תורה, הסכם יששכר וזבולון
Cquote2.svg

רבי צדוק אומר: אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם

Cquote3.svg
מסכת אבות, פרק ד', משנה ה'

משנה זו אומרת כי אין ללמוד תורה לשם פרנסה והנאות, אלא יש ללמוד תורה לשמה (לא למטרות זרות). לפי המשנה, אין לאדם לקבל כסף על לימוד או הוראת התורה. בדרך כלל מקובל לראות כטבעי שאיש דת מתפרנס מאמונתו, על כן איסור זה היה די ייחודי ליהדות, כל עוד נשמר. עם זאת, לאורך כל הדורות נהגו תלמידי חכמים לקבל שכר עבור העיסוק בתורה. הרמב"ם הוא מהיחידים שיצא בביקורת נוקבת נגד נוהג זה, שהיה קיים לפניו, בתקופת הגאונים, וגם בזמנו. הרשב"ץ, לעומתו, דחה את ראיותיו והוכיח שעל פי דעת חז"ל אין מניעה לקחת שכר על לימוד התורה ועל הוראתה. דעתו נתקבלה על דעתם של הפוסקים הגדולים, כרב יוסף קארו בעל השולחן ערוך, הרמ"א, המהרש"ל, הב"ח, הש"ך ועוד. כיום, ברוב החוגים הדתיים הדבר נחשב ללגיטימי, ובחוגים מסוימים אף מובן מאליו. עם זאת, לכל אורך ההיסטוריה התקיימו "כיסי התנגדות", שסלדו מכל סוג של הפקת רווח מעיסוק בתורה, אף למראית העין[דרוש מקור]. במאה השנים האחרונות, עם הופעת תנועות חדשות, כמו תנועת תורה ועבודה ותנועת הדרדעים, "כיסי התנגדות" אלה התרחבו.

הנאה מלימוד תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם בורנשטיין, מייסד חסידות סוכטשוב, כותב בהקדמה לספרו 'אגלי טל', כי עיקר מצוות לימוד תורה היא דווקא ליהנות מהלימוד, וכך יכנסו דברי התורה ללומד, ואין הנאה מהלימוד הופכת את הלימוד ללימוד 'שלא לשמה'‏[11].

Cquote2.svg

שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצווה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו.

ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה - להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה.

Cquote3.svg

סוגי לימוד תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה סוגים של לימוד תורה:

  • הבסיסי והנפוץ מכולם הוא הפשט - למידת פשוטו של מקרא, כלומר המובן המילולי של הטקסט.
  • רמז - פרשנות טיפולוגית.
  • דרש פרשנות אלגורית, כלומר מדרשים ורבדים מעבר למובן הבסיסי של הכתוב.
  • סוד - לימוד על פי הקבלה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המילה תלמוד כאן שונה מהמשמעות הרווחת לה בימינו, ולימודי תלמוד מתחילים בגיל מוקדם יותר.
  2. ^ פניני הלכה
  3. ^ נפש החיים שער ד פרק כה
  4. ^ כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר, אימתי? בזמן שכולם שוים; אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ (משנה הוריות, ג', ח'). להסבר מעט שונה: מסמך וורד.‏
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'
  6. ^ "תני ר' שמעון בן יוחאי אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנאמר על מה אבדה הארץ ... על עזבם את תורתי" (איכה רבה (בובר), פתיחתא ב')
  7. ^ במסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד ב' נכתב: "איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב ולימדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם"‏. הסבר קצר אין מצווה ללמד אישה תורה כתוצאה מכך אינה חייבת ללמד. כל החיוב של המצווה ללמוד נלמד מהחובה ללמד ולכן אינה חייבת.‏
  8. ^ הלכות תלמוד תורה, פרק א'
  9. ^ יורה דעה סימן רמו ו: "צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה) בד"א תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות".
  10. ^ הקדמת פאת השולחן של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א
  11. ^ דברים דומים כתב הרב אברהם מן ההר על האמור בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ח, עמוד ב': "שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו".


מצוות ומנהגים יהודיים
הלכהתרי"ג מצוותמשפט עבריתפילהלימוד תורהצדקהגמילות חסדיםשמע ישראל
משפחה: ברית מילהפדיון הבןזבד הבתבת מצווהבר מצווהחופה וקידושיןטהרת המשפחהמעמד האישה ביהדותצניעות
מוות: הלוויהקבורהאבלותאזכרהקדישחברה קדישא
מגן דוד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.