כוחות ההגנה של אוסטרליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכוחות המזוינים של אוסטרליה
Autriservice.gif

זרועות

Ensign of the Royal Australian Air Force.svg
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
Flag of Australia.svg
צבא אוסטרליה
Naval Ensign of Australia.svg
הצי המלכותי האוסטרלי

עיטורים ומבנה פיקודי

עיטורי הכוחות המזוינים של אוסטרליה
דרגות הכוחות המזוינים של אוסטרליה

היסטוריה צבאית

היסטוריה צבאית של אוסטרליה
היסטוריה של אוסטרליה

כוחות ההגנה של אוסטרליה (ב-אנגלית: Australian Defence Force - ADF) הם הכוחות הצבאיים האחראים להגנתה של אוסטרליה. הם כוללים את הצי המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Navy - RAN),, את צבא אוסטרליה (Australian Army), את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Air Force - RAAF) וכמה יחידות של כוחות משולבים. ב-ADF משרתים מעט יותר מ-80,000 חיילים בשירות קבע וחיילים בשירות מילואים פעיל והם כפופים למשרד ההגנה של ממשלת אוסטרליה ולעוד יחידות ממשלתיות נוספות. בעשורים הראשונים של המאה העשרים, ממשלת אוסטרליה ביססה את הכוחות המזוינים כשלושה ארגונים נפרדים. לכל ארגון הייתה שרשרת פיקוד עצמאית. ב-1976 ביצעה הממשלה שינוי אסטרטגי והקימה את ה-ADF כדי שהארגונים השונים יהיו תחת פיקוד מאוחד. במרוצת הזמן רמת השילוב גדלה ומפקדות, יחידות לוגיסטיקה ויחידות הדרכה משולבים תפסו את מקומם של אלה המבוזרים. ה-ADF מצטיינים ברמה טכנולוגית גבוהה אך גודלם קטן יחסית. למרות שהם כוללים כ-58,000 חיילים סדירים, כ-22,000 חיילי מילואים בשירות פעיל וכ-22,000 חיילי מילואים בכוננות ומהווים את הכוח הצבאי הגדול ביותר ביבשת אוקיאניה, הם עדיין במספר קטן באופן יחסי לרוב הצבאות ביבשת אסיה. יחד עם זאת, תקציב ה-ADF גבוה בקנה מידה עולמי ומסוגל לפרוס כוחות במקומות רבים מחוץ ליבשת.










פיקוד
המפקד העליון:

המושל הכללי של אוסטרליה פיטר קוסגרוב

כנציגה של מלכת אוסטרליה, אליזבת השנייה.

שר ההגנה:

דייוויד ג'ונסטון (David Johnston)

ראש המטות המשולבים:

גנרל דייוויד הרלי (David Hurley)

כוח האדם
גיל גיוס:[1]

גיל 16.5 לתחילת תהליך גיוס,

גיל 17 לשירות,

גיל 18 לשירות מבצעי

(שירות התנדבותי)

זמינים:[1] בגילאי 16-49 (2010).
גברים: 5,316,464. נשים: 5,116,722 .

מתאימים:[1] בגילאי 16-49 (2010).
גברים: 4,411,958. נשים: 4,239,985 .

גודל מחזור שנתי המגיע לגיל גיוס:[1] (2010).
גברים: 143,565. נשים: 135,800.

פעילים: 57,994

מילואים: 22,072 (בשירות פעיל), 22,166 (בכוננות).

הוצאה כספית
תקציב: 25.3 מיליארד דולר אוסטרלי (2013-2014).‏[2]
אחוזי תמ"ג: 3.00%‏[1]

מעמד חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעמד החוקי של ה-ADF נסמך על הסעיפים המנהליים של חוקת אוסטרליה. סעיף 51 (vi) מאפשר לממשלה הפדרלית לחוקק חוקים בנוגע להגנת אוסטרליה ובנוגע לכוחות המזוינים.‏[3] סעיף 114 אוסר על מדינות אוסטרליה להקים כוחות צבאיים ללא רשות הממשלה הפדרלית‏[4] וסעיף 119 מטיל על הממשלה את האחריות להגנת אוסטרליה מפני פלישה חיצונית ומתווה את התנאים בהם הממשלה רשאית לפרוס את הכוחות המזוינים בפריסה פנים ארצית.‏[5] סעיף 68 בחוקה מסדיר את שרשרת הפיקוד של הכוחות המזוינים. הסעיף מציין כי: "המפקד העליון של הכוחות המזוינים הוא המושל הכללי כנציגה של המלכה".‏[6] בפועל, המושל הכללי לא מהווה חלק מעשי בשרשרת הפיקוד וממשלת אוסטרליה היא זו ששולטת למעשה בכוחות המזוינים. שליטה זו מיושמת על ידי שר ההגנה ועל ידי כמה תתי שרים. החלטותיו של השר הן שקובעות ברוב המקרים, אם כי בנושאים עקרוניים מתחשבים בדעותיה של המועצה לביטחון לאומי של הקבינט.

חיילי צבא אוסטרליה באימון

מדיניות הביטחון של אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הביטחון של ממשלת אוסטרליה מותוות על ידי מסמך עקרונות להגנת אוסטרליה במרחב האסיאני-פסיפי אשר פורסם בשנת 2009. מסמך זה יוצא מנקודת הנחה שהסביבה הביטחונית של אוסטרליה אמורה להיות מורכבת יותר ומעורפלת יותר לאור השינויים במערכות היחסים בין המדינות במרחב האסייאתי-פסיפי. כמענה לכך הותוותה מדיניות להגברת היכולות של הכוחות המזוינים עד לשנת 2030. מדיניות זו כוללת הרחבת היכולות של הצי, הגברת כוח האש של יחידות הצבא ושדרוג צי המטוסים של חיל האוויר. יכולות התקשורת, המודיעין והלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים גם כן ישודרגו. הממשלה הנוכחית התחייבה לפרסם מסמך חדש בנושא ההגנה אחת לחמש שנים, כך ששינוים בסביבה הביטחונית של אוסטרליה יילקחו בחשבון בהתוויית תוכנית ההגנה. המסמך הבא אמור להתפרסם ב-2013. מסמך המדיניות לשנת 2030 מכיר בכך שהיעדים האסטרטגים של אוסטרליה והיכולות של הכוחות המזוינים חייבים להתאים אלה לאלה. עקרון זה הותווה בארבע מטרות עיקריות:‏[7]

  1. האינטרס האסטרטגי הבסיסי ביותר של אוסטרליה עדיין נותר להגן על עצמה מפני מתקפה צבאית ישירה. כדי להשיג מטרה זו על הכוחות המזוינים להיות מסוגלים לשלוט בדרכי הגישה האוויריים והימיים לאוסטרליה וזה כולל הגנה על נתיבי הים והתשתיות.
  2. הצורך השני החשוב ביותר הוא הביטחון, היציבות והאחדות של הסביבה הקרובה לאוסטרליה שאותו היא חולקת עם אינדונזיה, פפואה גינאה החדשה, מזרח טימור, ניו זילנד והמדינות במרחב דרום האוקיינוס השקט. מטרה זו כוללת את הבטחת היכולת של הכוחות המזוינים להתערב בנעשה במדינות אלו על מנת להגן על שלומם של אזרחים אוסטרלים, להושיט סיוע הומניטרי ובשעת הצורך, אף לייצב את מצבן של המדינות הללו ולמנוע את הפיכתן למדינות כושלות.
  3. המטרה השלישית היא לתרום ליציבות במרחב האסייאני-פסיפי ובמיוחד בדרום-מזרח אסיה. כדי ליישם זאת על הכוחות המזוינים להיות מסוגלים לסייע למדינות באזור להגיב על איומים על ביטחונן בעיקר באמצעות שיתוף פעולה עם ארצות הברית. סיוע כזה יצטרך לכלול פריסתם במרחב של כוחות צבא אוסטרלים.
  4. המטרה הרביעית היא השתתפות בשמירה על הסדר העולמי ומניעת תוקפנות בין מדינות. מטרה זו מחייבת יכולת של הכוחות המזוינים להקצות כוחות לפעולות בכל רחבי העולם

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה צבאית של אוסטרליה

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה החזיקה כוחות צבאיים מאז הקמתה בינואר 1901.‏[8] ב-1911 הוקם הצי המלכותי האוסטרלי.‏[9] במסגרת הצבא הוקם ב-1912 שירות הטייס האוסטרלי שב-1921 הופרד מהצבא כדי ליצור את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.‏[10] לשלושת השירותים השונים לא הייתה שרשרת פיקוד משותפת, כך שכל אחד מהם דיווח לשר ממונה אחר ולכל אחד מהם היו נהלים פנימיים שונים. שלושת השירותים הללו השתתפו במלחמות העולם ולקחו חלק פעיל בעימותים שהתרחשו במרחב האסיאני במהלך המלחמה הקרה. הצורך ב"לוחמה משולבת" נעשה ברור לפיקוד הצבאי האוסטרלי במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר כוחות אוויר, ים ויבשה אוסטרלים שירתו לעתים קרובות תחת פיקוד מאוחד. לאחר המלחמה, כמה קצינים בכירים דחפו למינויו של מפקד עליון של שלושת השירותים. הממשלה דחתה את ההצעה ושלושת השירותים נותרו עצמאים באופן מוחלט. העדרה של סמכות עליונה גרמה לחוסר תיאום בין השירותים, כאשר כל שירות מארגן ומפעיל את עצמו על בסיס תורת לחימה שונה. הצורך להקים מבנה פיקודי משולב קיבל דגש נוסף כתוצאה מליקויים שנתגלו במהלך מלחמת וייטנאם. ב-1973 שר ההגנה ארתור טיינג' (Arthur Tange), הגיש דוח לממשלה שבו הומלץ על איחודם של יחידות התמך של השירותים השונים תחת משרד הגנה ממשלתי ועל יצירת התפקיד של ראש המטה הכללי. הממשלה קיבלה את ההמלצות הללו וב-9 בפברואר 1976 הוקמו הכוחות המזוינים של אוסטרליה.

ההגנה על אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות השבעים האסטרטגיה הביטחונית של אוסטרליה התמקדה בתפישה של "הגנה מקדימה" (forward defence), שלפיה תפקידם של הכוחות האוסטרלים היה לשתף פעולה עם בעלות בריתה כדי להתמודד עם איומים על המרחב האוסטרלי. ב-1969, כאשר החלה ארצות הברית בדוקטרינת ניקסון ולאחר שבריטניה החלה במדיניות של נסיגה משטחים באסיה, פיתחה אוסטרליה מדיניות הגנה המבוססת על כוחותיה שלה. הדגש במדיניות זו היה ההגנה על נתיבי הים שמצפון לאוסטרליה. כדי לישר קו עם מדיניות זו הכוחות המזוינים של אוסטרליה אורגנו מחדש כדי להגדיל את היכולת שלהם להכות בכוחות אויב מתוך בסיסים ביבשת ולקדם פלישות לתוכה. הכוחות המזוינים השיגו מטרה זו על ידי הגדלת היכולות של הצי ושל חיל האוויר ועל ידי הצבת כוחות צבא בצפון אוסטרליה. באותה תקופה, לכוחות המזוינים לא היו יחידות צבאיות שהוצבו מחוץ לאוסטרליה. ב-1987 הוצבו הכוחות הראשונים כחלק ממבצע תגובה להפיכה צבאית בפיג'י. הצלחתו של מבצע זה הבליטה את הצורך ביכולותיהם של הכוחות המזוינים לשפר הכוננות המידית שלהם להגיב על אירועים בלתי צפויים. מאז סוף שנות השמונים, הטילה הממשלה בהדרגה על הכוחות המזוינים משימות שמירת שלום ברחבי העולם. בעוד שרוב המשימות הללו העסיקו רק מספר קטן של מומחים, כמה מהם הצריכו משלוח של כוחות גדולים יותר. משימות שמירת שלום נרחבות התקיימו בנמיביה בתחילת 1989, בקמבודיה בין השנים 1992-1993, בסומליה ב-1993, ברואנדה בין השנים 1994-1995 ובבוגנוויל (מחוז אוטונומי של פפואה גינאה החדשה) ב-1994 ומ-1997 ואילך. השתתפותה של אוסטרליה במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 הייתה הפעם הראשונה שכוחות צבא אוסטרליים השתתפו במלחמה מאז הקמתם של הכוחות המזוינים. למרות שספינות מלחמה ויחידות קומנדו ימי שהוצבו במפרץ הפרסי לא השתתפו בקרבות, הצבתם שם הייתה מבחן ליכולות של הכוחות המזוינים ולשרשרת הפיקוד המשותפת. לאחר המלחמה הוצבה באופן קבוע פריגטה של הצי כדי לכפות את הסגר הימי על עיראק.

מטוס הרקולס של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בעיראק

מהקמת מזרח טימור ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 נבחר ג'ון הווארד לראשות ממשלת אוסטרליה. הווארד הוביל שינויים משמעותיים במבנה של הכוחות המזוינים ובתפקיד שלקחו על עצמם. מדיניות הביטחון של הממשלה החדשה נתנה דגש מופחת יותר על הגנת אוסטרליה מפני התקפה ישירה והתמקדה יותר בשיתוף פעולה עם מדינות שכנות ועם בעלות בריתה של אוסטרליה בהתמודדות עם סיכונים ביטחוניים אפשריים. מאז 1997 הממשלה גם יישמה סדרה של שינויים במבנה הכוחות המזוינים שגרמו ליחס נכון יותר בין יחידות לוחמות לבין יחידות תומכות לחימה כדי לשפר את יכולות הלחימה של הכוחות המזוינים. ההתנסות של הכוחות המזוינים במהלך הצבתם במזרח טימור ב-1999 הובילה לשינויים משמעותיים במדיניות הביטחון האוסטרלית ולהגברת היכולת של הכוחות המזוינים לפעול מחוץ לאוסטרליה. מבצע מוצלח זה היה הפעם הראשונה שכוח צבאי גדול פעל מחוץ לתחומי אוסטרליה מאז מלחמת וייטנאם וחשף את מגבלות הפעלת הכוח במבצעים כאלה. בשנת 2000 הממשלה פרסמה מסמך עקרונות שנתן דגש חזק יותר על הכנת הכוחות המזוינים למשימות בחו"ל. הממשלה שיפרה את היכולות של הכוחות המזוינים על ידי העלאת המוכנות ושדרוג הציוד של היחידות הלוחמות, הרחבת כוח האדם וגידול בתקציב הביטחון ב-3% לשנה. במקביל הוחלט על הגדלת קצב הגידול בתוספת תקציבית ב-2.3% בכל שנה בשנים 2012-2013. בעשור הראשון של המאה ה-21, מצאו עצמם הכוחות המזוינים של אוסטרליה במשימות באיי שלמה, בסומטרה שבאינדונזיה (לאחר רעידת האדמה של 2004) ובמזרח טימור.

משימות נוכחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ליוני 2013 כ-3000 אנשי הכוחות המזוינים מועסקים במשימות באוסטרליה ומחוצה לה. כ-500 מתוכם לוקחים חלק במשימות ההגנה הימית על המדינה.

לכוחות המזוינים כעת יש כמה כוחות המוצבים במזרח התיכון. משימתם הגדולה ביותר של הכוחות המזוינים היא השותפות בקואליציה הבינלאומית ללוחמה בטרור באפגניסטן עם כוח של מעל 1500 חיילים. משימה זו כוללת את הצבתן של פריגטות של הצי בים הערבי ובמפרץ עדן במסגרת הלוחמה בשודדי ים. בסך הכל, כ-800 חיילים מוצבים באזורים במזרח התיכון שמחוץ לאפגניסטן כחלק מהמשימה. רבים מחיילים אלה מוצבים בבסיס מינהד באיחוד האמירויות הערביות. הכוח האוסטרלי בעיראק מצטמצם כעת לשני קצינים המסופחים למשלחת הסיוע של האו"ם לעיראק. הכוחות המזוינים מחזיקים גם מספר כוחות קטנים במשימות שמירת שלום במקומות שונים במזרח התיכון ובאפריקה. בבסיס מינהד מוצב הפיקוד העליון של כל כוח המשימה למזרח התיכון. מאז סיום המשימה במזרח טימור, הכוחות היחידים שהיו מוצבים עד לאחרונה באזור אוסטרליה הם אלה שהיו באיי שלמה. בספטמבר 2013 התפנו משם הכוחות האוסטרלים האחרונים‏[11]

חייל מהכוחות המיוחדים באפגניסטן

מגמות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המציאות הביטחונית המשתנה במרחב תוביל למשימות חדשות שיוטלו על הכוחות המזוינים של אוסטרליה. למרות שלא צפוי שאוסטרליה תתמודד עם התקפה צבאית ישירה עליה, קבוצות טרור ומתחים בין מדינות בדרום מזרח אסיה עלולים להוות איום על ביטחון אוסטרליה. הממשל הלא יציב ברבות ממדינות דרום האוקיינוס השקט עלול להוביל בעתיד להפיכתן של כמה ממדינות אלה למדינות כושלות. מדינות כמו פיג'י עשויות להזדקק להתערבות צבאית אוסטרלית כדי להשיב לשלטון ממשלה אזרחית. המגמות הדמוגרפיות של אוסטרליה ישפיעו על הכוחות המזוינים בעתיד. בנוסף לגורמים נוספים, הזדקנות האוכלוסייה באוסטרליה תגרום להקטנת פוטנציאל הגיוס בכל שנה. כמה תחזיות כלכליות צופות שכתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה תיגרם האטה כלכלית במשק ולהוצאה מוגברת של הממשלה על גמלאות ועל בריאות. כתוצאה ממגמות אלו עלול להיווצר מצב שהממשלה תאלץ להסיט חלק מתקציב הביטחון למטרות אחרות. בנוסף, פחות ופחות צעירים נמשכים לשירות הצבאי לאור התחרות מול שוק העבודה הפרטי. פיקוד הכוחות המזוינים פיתח אסטרטגיות כתגובה לשינויים ביטחוניים ואנושיים אלה. אסטרטגיות אלה כוללות הרחבת השורות ורכישת ציוד חדש כדי להגדיל את המשקל האסטרטגי של אוסטרליה. כדי לשמור על מעמדה של אוסטרליה כמעצמה אזורית, הכוחות המזוינים מתכוונים להכניס טכנולוגיות חדשות, לשמור על רמת אימונים גבוהה ולפתח את שיתוף הפעולה בין השירותים השונים.

מבנה נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים של אוסטרליה, משרד ההגנה, וארגון האמצעים הביטחוניים (Defence Materiel Organisation - DMO ) מהווים יחדיו את ארגון הביטחון האוסטרלי (Australian Defence Organisation – ADO). ארגון זה כפוף למפקד הכוחות המזוינים ולשר ההגנה בפיקוד משותף. הכוחות המזוינים הם המרכיב הצבאי של ה-ADO וכולל בתוכו את הצי המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Navy; ‏RAN), את הצבא האוסטרלי (Australian Army), את חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (Royal Australian Air Force; ‏RAAF). משרד ההגנה האוסטרלי מאויש על ידי כוח אדם צבאי ואזרחי וכולל בתוכו סוכנויות כמו ה-DMO, סוכנות הביון הצבאית (Defence Intelligence Organisation; ‏DIO), ואת הארגון לפיתוח מדעי וטכנולוגי צבאי (Defence Science and Technology Organisation; ‏DSTO). בראש כל אחד משלושת השירותים (הצי, הצבא וחיל האוויר) עומד מפקד שאחראי על הצד המקצועי ובניין הכוח של השירות שעליו הוא מפקד. כל אחד ממפקדים אלה הוא היועץ של מפקד הכוחות המזוינים בתחום המקצועי של השירות שעליו הוא מפקד. מפקדים אלה, למרות שכוח האדם של השירותים שלהם כפוף אליהם, לא מחליטים החלטות מבצעיות. אלה מתבצעות על ידי מפקדות מרכזיות של הכוחות המזוינים ועל ידי מפקדות זמניות של כוחות המשימה השונים.

הצי המלכותי האוסטרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצי המלכותי האוסטרלי

הצי האוסטרלי המלכותי מהווה את חיל הים של הכוחות המזוינים של אוסטרליה. הצי מפעיל 74 כלי שיט בגדלים שונים, כולל פריגטות, צוללות, ספינות משמר וספינות עזר. הצי הוא אחד מחיילות הים המודרניים באוקיינוס השקט ואחראי על הגנת מימי אוסטרליה ועל ביצוע משימות במקומות מרוחקים יותר. הצי מחולק לשני חלקים מבחינה פיקודית: הפיקוד המבצעי והפיקוד הלוגיסטי. הוא כפוף למפקד הצי וכולל את: הזרוע הימית-אווירית, כוח הלוחמה נגד מוקשים ימיים, כוח צלילה, שירות הידרוגרפי, שירות מטאורולוגי, כוחות סיור, כוח צוללות וכוחות קרקע.

צבא אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא אוסטרליה

הצבא האוסטרלי מאורגן בשלושה אלמנטים עיקריים הכפופים למפקד הצבא: מפקדת הדוויזיה הראשונה, פיקוד המבצעים המיוחדים ומפקדות החיילות. מפקדת הדיוויזיה הראשונה אחראית על הכשרות צבאיות מתקדמות ומסוגלת לפקד על משימות קרקעיות בקנה מידה גדול. נכון לעכשיו אין למפקדה זו כוחות הכפופים אליה ישירות והכוחות השונים כפופים למפקדות החיילות. פיקוד המבצעים המיוחדים אחראי להכשרתם של היחידות המיוחדות. הצבא מורכב משש חטיבות שונות.

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיל האוויר המלכותי האוסטרלי

חייל האוויר המלכותי האוסטרלי הוא הכוח האווירי של הכוחות המזוינים של אוסטרליה. הוא מצויד באמצעי תובלה וקרב אוויריים מודרניים וברשותו רשת בסיסים ברחבי אוסטרליה. קיימת מפקדה אחת לחייל הכוללת גוף הדרכה. יחידות החייל הם: הלהק הקרבי, להק תובלה אווירית, להק פיקוח ותגובה, להק תמיכת לוחמה ולהק תמיכת מבצעים אווירים. חייל האוויר כולל 18 טייסות: 4 טייסות קרב, 2 טייסות משמר ימי, 5 טייסות תובלה, 6 טייסות אימון וטייסת מטוסי שליטה ובקרה.

תמיכה לוגיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים של אוסטרליה מנוהלת על ידי ארגון האמצעים הביטחוניים (DMO), שאחראי על רכישת ותחזוקת כל הציוד והשירותים הדרושים לכוחות. לארגון זה כפופים בשטח יחידות הלוגיסטיקה של השירותים השונים (ים, אוויר ויבשה). בשנים האחרונות בוצע תהליך רחב של מיקור חוץ והעברת חלק ניכר ממשימות הלוגיסטיקה לחברות פרטיות. תהליך זה גרם להקטנתם של יחידות הלוגיסטיקה.

מודיעין צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולות האיסוף והמחקר של המודיעין של הכוחות המזוינים כוללים את יחידות המודיעין של השירותים השונים (אוויר, ים ויבשה), שתי סוכנויות מודיעין אזרחיות-צבאיות ושני ארגונים לניתוח מודיעיני אסטרטגי. האיסוף המודיעיני בצי מתבסס על מידע שנאסף על ידי כל כלי השייט. מודיעין הצבא כולל גדוד מודיעין, יחידת לוחמה אלקטרונית, שלוש יחידות פיקוח אזוריות ויחידת מודיעין אווירית מיוחדת. המודיעין של חיל האוויר כולל רשת מכ"ם, יחידת מודיעין אווירי ויחידת פיקוח אווירית. מחלקת המודיעין והאבטחה של משרד ההגנה מעניקה תמיכה ליחידות המודיעין בשירותים השונים ומשתפת פעולה עם הסוכנויות האזרחיות במסגרת קהילת המודיעין האוסטרלית.

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח האדם של הכוחות המזוינים של אוסטרליה מבוסס על צבא מתנדבים לאחר ביטול שירות החובה בשנת 1972. נשים יכולות להתגייס כמעט לכל התפקידים הקיימים. ככלל רק אזרחים אוסטרלים יכולים להתגייס למעט מקרים מיוחדים בהם ניתן לגייס תושבי קבע. גיל הסף לגיוס הוא 17 וגיל הפרישה הוא 60 לאנשי צבא הקבע ו-65 לאנשי המילואים.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 2011-2012 כלל כוח האדם של הכוחות המזוינים כ-58,000 חיילים בשירות קבע וכ-22,000 חיילי מילואים. כוח האדם של הצבא הוא הגדול ביותר, אחריו חיל האוויר וכוח האדם של הצי הוא הקטן ביותר. במשרד הביטחון מועסקים כ-22,000 אזרחים. חלוקת כוח האדם בין השירותים השונים היא:

השירות צבא קבע שירות מילואים פעיל סה"כ
הצי 14,054 2,001 16,055
הצבא 29,697 17,251 46,948
חיל האוויר 14,243 2,820 17,063
סה"כ 57,994 22,072 80,066

כוחות המילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מהשירותים של הכוחות המזוינים (אוויר, ים ויבשה), יש כוח מילואים משלו. התפקיד העיקרי של כוחות אלה הוא לשמש עתודה לכוחות הקבע בעת ביצוע משימות ובעת משבר, כולל אסונות טבע. גיוס המילואים יכול להתבצע על ידי סיפוח חיילי מילואים יחידים ליחידות קבע או גיוס יחידות מילואים שלמות על פי הצורך. מאחר שהשירות של חיילים המילואים הוא חלקי, העלות שלהם נמוכה יותר ביחס לחיילי הקבע. יחד עם זאת המוכנות שלהם נמוכה יותר מאשר זאת של אנשי הקבע ועקב כך נדרשת תקופת אימונים לפני הצבתם בתפקידיהם. קיימים שני סוגים של חיילי מילואים. חיילים בשירות מילואים פעיל המחויבים למספר מינימלי של ימי אימון שנתיים וחיילי מילואים בכוננות אשר נקראים רק בעת מצב חירום לאומי או למלא תפקיד מיוחד. רובם של אלה האחרונים הם חיילי קבע לשעבר. יחד עם השלמת מחסור בכוח אדם בצבא הקבע בתקופות שונות, משימותיהם של כוחות המילואים כללו בשנים האחרונות גם השתתפות באבטחת אולימפיאדת סידני ב-2000, תגובה לאסונות טבע, משלוח יחידות למזרח טימור ולאיי שלמה ואף יחידת קומנדו במילואים שנשלחה לאפגניסטן כחלק מכוח המשימה שם.

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכשרה המקצועית של כוח האדם בכוחות המזוינים האוסטרלים נעשית בעיקר במסגרת כל אחד מהשירותים (אוויר, ים ויבשה).במידת האפשר מתבצעות יותר ויותר הדרכות במסגרות הדרכה תלת זרועיות.

טייסת מטוס תובלה בבדיקות לפני טיסה למזרח התיכון

נשים בכוחות המזוינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים גויסו לכוחות המזוינים כבר במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר כל אחד מהשירותים הקים מסגרת נפרדת לשירות נשים. חיל האוויר היה הראשון לשלב נשים ביחידות מבצעיות בשנת 1977.הצבא החל זאת ב-1979 והצי ב-1985. שילובן של נשים בכוחות המזוינים הוא תוצאה של שינויים בערכים של החברה האוסטרלית ושל שינויים בחקיקה, יותר מאשר שינוי בגישה של שלטונות הצבא. מגוון התפקידים הפתוחים לגיוס נשים גדל בהדרגה במשך השנים. לאחר שתפקידי לוחמה היו סגורים בפני נשים, חל מפנה ב-1990 והוסרו הרבה מחסומים לגיוסם של נשים לתפקידים קרביים. כעשרים שנה מאוחר יותר כ-90% מהתפקידים פתוחים בפני נשים. התפקידים שעדיין חסומים בפני נשים הם תפקידי לוחמה בהם קיים סיכוי למקרים של לוחמת פנים אל פנים. כתוצאה מכך, בעוד רוב התפקידים בצי ובחיל האוויר פתוחים בפני נשים, אך עדיין חלק ניכר מהתפקידים בצבא היבשה חסומים בפניהן.

שילוב מיעוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז גבוה מכוח האדם בכוחות המזוינים של אוסטרליה מגיע מהאוכלוסייה שמוצאה בריטי. חלקם בכוחות המזוינים גבוה מאוד ביחס לחלקם הן באוכלוסייה הכללית והן באוכלוסיית כוח העבודה הכללית. נשמעו בציבור טענות שכך הצבא לא מייצג את האוכלוסייה ושגיוס מיעוטים יוכל להגדיל את מגוון דוברי השפות הזרות בכוחות המזוינים ולשפר בכך את הקשר עם אוכלוסיות בארצות להן נשלחים הכוחות ולגרום ליותר אמפתיה כלפי האוכלוסייה בארצות אלה. כתגובה לטענה זו אורגן מסע הסברה לגיוס יותר מועמדים לשירות מקרב אוכלוסיות ממוצא שאינו בריטי. גם סוגיית גיוסם של הילידים האבוריג'ינים עלתה גם היא על הפרק. עד שנות השבעים גיוסם לכוחות המזוינים היה חסום לחלוטין, להוציא את מלחמות העולם בהם ההגבלות הוסרו מעט. בתחילת שנות התשעים אחוז האבוריג'ינים המשרתים בכוחות המזוינים היה שווה פחות או יותר לחלקם באוכלוסייה הכללית. קיימות אף כמה יחידות שמאוישות בעיקר על ידי ילידים אבוריג'נים, בעיקר יחידות סיור.

שירות להט"בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה מתירה שירות של להט"בים. המגבלה לשירותם של להט"בים הוסרה בנובמבר 1992 כאשר הממשלה החליטה על ביטול איסור הגיוס שלהם. הקצונה הבכירה התנגדה לצעד זה והדבר גרם לדיון ציבורי ער בנושא. המתנגדים לשינוי טענו שהדבר יפגע בלכידות הכוחות המזוינים ויגרום למספר גבוה של התפטרויות. דבר זה לא אירע למעשה וגרם למעט מאוד בעיות.‏[12]

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציב ההגנה האוסטרלי עומד בשנת התקציב 2013-2014 על 25.3 מיליארד דולר אוסטרלים.‏[2] התקציב מהווה כ-3.00% מהתוצר המקומי הגולמי[1] וכ-6.6% מהוצאות הממשלה המתוכננות לאותה שנת תקציב. במונחים רחבים יותר, 42.2% מהתקציב הביטחון של 2011-2012 שולמו להוצאות כוח אדם, 35.4% להוצאות תפעול ו-22.4% להשקעות. תקציב הביטחון לשנת הכספים 2013-2014 גבוה ב-2.3% בהשוואה לזה של שנת התקציב הקודמת, למרות שתקציב 2012-2013 היה הנמוך ביותר בהשוואה לתוצר המקומי הגולמי מאז 1938.

אמצעי הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהכוחות המזוינים של אוסטרליה שואפים להיות כוח המבוסס על טכנולוגיה מתקדמת, חלק ניכר מהציוד שלהם עומד להתיישן ואמור להיות מוחלף או משודרג בשנים הקרובות. אין ברשותה של אוסטרליה נשק להשמדה המונית והיא חתומה על אמנת הנשק הביולוגי, על אמנת הנשק הכימי ועל האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. למרות שקיימים הבדלים בין סוגי הנשק שבשימוש השירותים השונים, קיימת שאיפה ליצור מכנה משותף. שלושת השירותים משתמשים באותו סוג של נשק קל. אקדח FN הוא אקדח השירות הסטנדרטי, ה-F88 שטייר AUG הוא רובה הסער הסטנדרטי, ה-FN Minimi הוא המקלע הקל שבשימוש, מקלע המא"ג הוא המקלע הבינוני שבשימוש, ומקלע הבראונינג 0.5 הוא המקלע הכבד שבשימוש.

פריגטה מסדרת Adelaide של הצי המלכותי האוסטרלי

הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי המלכותי האוסטרלי מפעיל מספר גדול של ספינות וצוללות:

  • 12 פריגטות (מתוכן 4 פריגטות מסדרת Adelaide ו-8 פריגטות מסדרת Anzac)
  • 6 צוללות מסדרת Collins (נחשבות לצוללות הקונבנציונליות היעילות ביותר בעולם)
  • 14 סירות משמר מסדרת Armidale (משמשות להגנת החופים ובקרת דייג בחופי צפון אוסטרליה)
  • ספינת נחיתה כבדה (HMAS Tobruk)
  • 6 נחתות כבדות מסדרת Balikpapan
  • 6 שולות מוקשים מסדרת Huon
  • מיכלית
  • ספינת תיקונים
  • 6 ספינות מחקר

לרשות הצי עומדים גם מסוקים ימיים:

  • 16 מסוקי Sikorsky SH-60 Seahawk (ללוחמה נגד צוללות)
  • 6 מסוקי Westland Sea King
  • 5 מסוקי תובלה NHIndustries NH90
  • 13 מסוקי (Eurocopter AS350 Écureuil (Squirrel
  • 3 מסוקי AgustaWestland AW109 (למטרות הדרכה)
רכב שטח Bushmaster של צבא אוסטרליה במשימה באפגניסטן

הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האוסטרלי מבוסס בעיקר על ציוד קל שניתן לנשיאה על ידי החייל הבודד. יחד עם זאת הצבא מצויד בכמות ניכרת של רק"ם וארטילריה. יחידות הצבא הממוכנות מצוידות ב:

הסד"כ הארטילרי של הצבא האוסטרלי כולל:

  • 109 תותחים נגררים מסוג L119 HAMEL בקליבר 105 מ"מ
  • 36 תותחים נגררים M198 הוביצר בקליבר 155 מ"מ
  • מספר לא ידוע של מרגמות 81 מ"מ
  • 30 טילי קרקע-אוויר RBS-70.

ברשות שירות האוויר של הצבא עומדים 91 מסוקים:

  • 26 מסוקי סיור מסוג Bell OH-58 Kiowa
  • 16 מסוקי סיור חמושים Eurocopter Tiger,
  • 34 מסוקי בלאק הוק Sikorsky S-70
  • 6 מסוקי Boeing CH-47 Chinook
  • 8 מסוקי תובלה MRH-90
  • מסוק (Eurocopter AS350 Écureuil (Squirrel

כלים נוספים ברשות הצבא:

מטוסי F/A-18 הורנט של חייל האוויר המלכותי האוסטרלי

חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מפעיל כלי טיס למטרות קרב, סיור ימי, תובלה ואימונים. סד"כ כלי הטיס של החייל כולל:

כוח הסיור הימי מצויד ב:

  • 19 מטוסי AP-3C Orion
  • 3 מטוסי בואינג 737 לשליטה ובקרה

כוח התובלה האווירית מפעיל:

במערך ההדרכה משרתים:

  • 67 מטוסי Pilatus PC-9
  • 33 מטוסי BAE Systems Hawk
  • 9 מטוסי Beechcraft Super King Air
מפקדת כוחות ההגנה של אוסטרליה בקנברה

בסיסים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים של אוסטרליה מחזיקים 60 בסיסים עיקריים ועוד הרבה מתקנים בכל רחבי אוסטרליה. בעוד שרוב בסיסי הצבא האוסטרלי ממוקמים בצפון אוסטרליה, רוב בסיסי הצי וחיל האוויר ממוקמים בסידני, בבריסביין ובפרת'. כמה בסיסים של הכוחות המזוינים משותפים לשירותים שונים. יחידות קטנות של הצבא ושל חיל האוויר ממוקמות בבסיס חיל האוויר בבטרוורת' במלזיה. המפקדות הראשיות של הכוחות המזוינים ושל שלושת הזרועות נמצאות בעיר הבירה קנברה, יחד עם משרד ההגנה. לצי יש שני בסיסים ראשיים בסידני ובפרת'. בסיסן של רוב ספינות הסיור נמצא בדרווין שבטריטוריה הצפונית. בסיסן של שאר ספינות הסיור ושל השירות ההידרוגרפי ממוקם בקיירנס. שבקווינסלנד בסיס הזרוע האווירית של הצי נמצא ליד נווארה בניו סאות' ויילס. היחידות הסדירות של הצבא האוסטרלי מרוכזות במספר קטן של בסיסים שנמצאים בעיקר במדינות הצפוניות של אוסטרליה. מרכז המבצעים של הצבא ממוקם בסידני. מפקדות החטיבות הסדירות נמצאות בדרווין, בטאונסוויל ובבריסביין. חייל האוויר המלכותי האוסטרלי מחזיק מספר בסיסי טיסה. מרכז המבצעים של החייל ממוקם בבסיס ליד סידני.

משימות לאומיות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכוחות המזוינים של אוסטרליה יש כמה משימות לאומיות. רובן של משימות אלה מתבצעות בשיתוף פעולה עם הגופים האזרחים הרלוונטיים. משימות אלה מבוצעות בדרך כלל על ידי הגורמים בכוחות המזוינים שמומחיותם בכך ולצורך כך יכולות היחידות להישלח למקומות שונים בארץ בהתאם למצבי החירום השונים. הכוחות המזוינים תורמים תרומה משמעותית להגנת אוסטרליה על גבולותיה הימיים. ספינות הצי, מטוסי חיל האוויר ויחידות ההגנה המרחבית מבצעות סיורים בצפון אוסטרליה בשיתוף עם שלטונות המכס. משימה זאת מבוצעת על ידי פיקוד הגנת הגבולות המאויש על ידי אנשי הכוחות המזוינים ועל ידי אנשי המכס. יחידות הנדסה של הצבא מבצעות בשיתוף פעולה עם קהילת הילידים האבוריג'ינים עבודות שיקום תשתיות והדרכה. כמו כן הצבא מושיט עזרה לוגיסטית ורפואית לקהילות מבודדות אלה בצפון אוסטרליה. הכוחות המזוינים פועלים בשיתוף פעולה עם כוחות אכיפת החוק כנגד ארגוני הטרור. האחריות העיקרית לפעולות כנגד הטרור ולטיפול בתוצאותיו מוטלת על משטרת אוסטרליה ועל שירותי החירום. במקרים שאלו לא מסוגלים לעמוד במשימה, נחלצים הכוחות המזוינים לעזרתם. למרות שזהו לא העיסוק העיקרי של הכוחות המזוינים הוקמו כמה יחידות ייעודיות לטיפול בנושא כולל כוחות התערבות.

צוותי מטוסי תובלה של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי יחד עם עמיתיהם מארצות הברית ובריטניה במפגש בבסיס חיל האוויר המלכותי בבריטניה על רקע מטוסי c-17s גלובמאסטר

שיתוף פעולה עם צבאות זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים של אוסטרליה משתפים פעולה עם צבאות שונים ברחבי העולם. ההסכמים הצבאיים של אוסטרליה כוללים את ברית ANZUS עם ארצות הברית וניו זילנד ואת ברית חמש הצבאות (FPDA) עם מלזיה, סינגפור, ניו זילנד והממלכה המאוחדת. אוסטרליה גם מפתחת כעת קשרים ביטחוניים עם יפן. מערכות יחסים אלה כוללות שיתופי פעולה בתכנון, במודיעין, חילופי כוח אדם, סטנדרטיזציה משותפת של ציוד ותרגילים משותפים. אוסטרליה גם חתומה על הסכם UKUSA ("הסכם חמש העיניים") לשיתוף פעולה מודיעיני עם ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה וניו זילנד.

הערכת היכולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכולות של הכוחות המזוינים של אוסטרליה מאפשרים להם לבצע מגוון של משימות. גודלו של הכוח שהממשלה מסוגלת להקצות למשימות השונות משתנה לפי הסבירות לעימות בעל עצימות גבוהה ולפי המרחק מאוסטרליה. תחת פיקוד הכוחות המזוינים נמצאים כנראה הכוחות האוויריים והימיים בעלי היכולות הטובות ביותר בדרום מזרח אסיה. יחד עם זאת, גודלו הקטן יחסית של הצבא וגילו של הציוד של הצי ושל חיל האוויר, לא מאפשר לאוסטרליה להשתתף במשימות ובקרבות בקנה מידה גדול. כוח האדם המצומצם יחסית של הכוחות המזוינים גם לא מאפשר להם לקבל משימות חדשות. לכוחות המזוינים יש יכולות להגן על שטח אוסטרליה מפני התקפה ישירה על ידי נשק קונבנציונלי, למרות שסביר להניח שהתקפה כזאת לא תתרחש. היכולות של מערך האיסוף של המודיעין מאפשרים לו לגלות מתקפה כזאת לפני שהיא תגיע לחופי אוסטרליה. ומשעה שמתקפה כזאת התגלתה יוכלו חילות הים והאוויר לסכל מתקפה כזאת. הצבא וחיל האוויר מסוגלים להתמודד עם פלישות קטנות ממדים. נכון לעכשיו מחזיקים הכוחות המזוינים של אוסטרליה כוח אדם המספיק למשימות הלאומיות וללוחמה בטרור. חיילות האוויר והים של אוסטרליה גדולים יחסית ובעלי יכולת גבוהה ומסוגלים לבצע משימות מורכבות באזורים עוינים ולהשתתף בפעולות מבצעיות במסגרת כוחות משימה בינלאומיים. לעומת זאת, הצבא האוסטרלי, עקב כוחו הקטן יחסית מסוגל פחות להשתתף במשימות כאלה. כתוצאה ממגבלות אלה, הכוחות המזוינים של אוסטרליה מסוגלים לקחת חלק קטן אך איכותי בעימותים רבי עצימות. כוחות אלה כוללים את הצוללות של הצי, את הכוחות המיוחדים של הצבא ואת מטוסי האוריון לשליטה ולבקרה של חיל האוויר. יחד עם זאת קיים קושי של מערך הלוגיסטיקה של הכוחות המזוינים לתת תמיכה לכוחות כאלה במקרה שהם מוצבים במקומות רחוקים מהבית. בנסיבות האלה נזקקים הכוחות האוסטרלים לקבל סיוע לוגיסטי מצבאות השותפים למשימות. לכוחות המזוינים יכולת גבוהה מאוד לבצע משימות שמירת שלום ברחבי העולם. הפריגטות וספינות התובלה של הצי, גדודי חיל הרגלים הקלים של הצבא ומטוסי התובלה של חיל האוויר מתאימים בהחלט למשימות שמירת השלום. ביכולתם של הכוחות המזוינים לבצע משימות שמירת שלום ולחימה בעצימות נמוכה באופן עצמאי במרחב האסיאני-פסיפי ובמקרים שכנראה לא יתרחשו להגן על שכנותיה מפני מתקפה חיצונית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]