זלמן ארן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זלמן (זיאמה) ארן
Zalman Aranne.jpg
תאריך לידה 1 במרץ 1899
תאריך פטירה 6 בספטמבר 1970
ממשלות 5, 6, 7, 8, 9, 11, 12, 13, 14
כנסות 1 - 6
סיעה מפא"י, המערך
תפקידים בולטים

זלמן (זיאמה) ארן (לשעבר אהרונוביץ') (1 במרץ 1899, י"ח באדר תרנ"ט, יוזובקה, פלך יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית - 6 בספטמבר 1970, ה' באלול תש"ל) היה מנהיג ציוני סוציאל-דמוקרטי, פוליטיקאי ומחנך ישראלי יליד אוקראינה, חבר הכנסת מטעם מפא"י. כיהן כשר החינוך של מדינת ישראל במשך 11 שנה, בין 1955 ל-1960 ובין 1963 ל-1969, והיה דמות משפיעה בראשית ארגון מערכת החינוך בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ילדותו וצעירותו באוקראינה ובארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר יוזובקה (כיום דונצק) שבפלך יקטרינוסלב, בדרום האימפריה הרוסית, כבן לאגניסה ומרדכי אהרונוביץ. גדל באווירה דתית, למד בחדר ולאחר מכן במספר ישיבות באזור, בהן בישיבה בעיר קרמנצ'וג ובעיר דניפרופטרובסק. כמו כן למד לימודי תיכון ערב בעירו. נמשך אל רעיונות הציונות והסוציאליזם, ונסע ללמוד מדעים ואגרונומיה במוסדות אוניברסיטאים בעיר חרקוב. שם הצטרף בשנת 1916 לתנועת "צעירי ציון", ונבחר במהרה לחבר בהנהגתה. בימי מלחמת העולם הראשונה היה אהרונוביץ פעיל בוועד ארגון שסייע לפליטים יהודים, ובשנת 1917 היה חבר בוועד ההגנה העצמית של יהודי יוזובקה. בין השנים 19181923 עבד כמורה למדעי החברה וסטטיסטיקאי בחרקוב. החל משנת 1920, אחרי פילוג בתנועת צעירי ציון היה חבר המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) בחרקוב, ובשנת 1924 נבחר במרכז מפלגה זו במחתרת. בשנת 1926 החליט שהבשיל הזמן להגשים את שאיפותיו הציוניות, וגנב את הגבול בין ברית המועצות ובין לטביה; משם הצליח לעלות לארץ ישראל, שבה התחיל דרכו כפועל. השתתף בעבודות בניית הכביש בין יפו ובין פתח תקוה, ולאחר מכן עבר צפונה ועבד כפועל בניין בחיפה ובכפר חסידים.

פעילותו הפוליטית בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו לארץ בשנת 1926 הצטרף אהרונוביץ למפלגת אחדות העבודה והיה למזכיר הסניף שלה בתל אביב. למן הקמת מפא"י בשנת 1930 נמנה עם פעיליה החשובים של מפלגה זו כאחד ממזכיריה. כמו כן בלט בפעילותו במוסדות ההסתדרות. בין השנים 19311934 היה מזכיר מועצת הפועלים של תל אביב. מאוחר יותר היה גזבר ההסתדרות, ניהל את מחלקת ההסברה שלה והקים וניהל את בית הספר של פעילי ההסתדרות, שלימים ישא את שמו – מכללת ארן. בשנת 1946 נבחר כחבר בוועד הפועל הציוני, וכעבור שנתיים, ב-1948 כחבר בהנהגתו.

פעילותו אחרי קום המדינה, תרומותיו למערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי 1948 מילא זלמן ארן שנים אחדות את התפקיד של מזכיר כללי של מפא"י. לאחר הקמת המדינה נבחר ארן לכנסת ה־1 וכיהן כחבר הכנסת ברציפות עד שנת 1969. בשנותיה הראשונות של המדינה היה מזכיר מפא"י ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ה־1. בשנת 1954 הצטרף לממשלה כשר בלי תיק, היה תקופה קצרה שר התחבורה וב־1955 מונה לתפקיד שר החינוך והתרבות, תפקיד שבו כיהן שנים רבות (19601955 ו־19631969). בשנת 1960 התפטר ארן מתפקיד שר החינוך עקב תמיכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בתביעות הסתדרות המורים בהנהגת מזכירה הכללי שלום לוין בסכסוך העבודה הממושך. במקומו התמנה לשר החינוך אבא אבן.

השקעה בחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של ארן לעיצובה של מערכת החינוכית בישראל הייתה רבה, כשניסה להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי. בתקופתו זכתה מערכת החינוך בגידול תקציבי עצום, הורחב חוק חינוך חובה לגילים 14–16. ארן היה מעורב בייסוד קרנות שסייעו בבניית מוסדות חינוך, בעיקר על-יסודיים באזורי פיתוח (למשל "קרן חינוך ארצות הברית-ישראל"). דאג לפיתוח החינוך הקדם מקצועי ולהקמת מוסדות על יסודיים דו-שנתיים, תלת-שנתיים וארבע-שנתיים תוך הנהגת הקלות בשכר לימוד - שכר לימוד מדורג בהתאם להכנסות המשפחה וקריטריונים אחרים. בזמנו הוגדל מספר הלומדים לימודי הוראה, הוקמה "היחידה לתוכניות לימודים" ועוד. בעת כהונתו כשר החינוך הוקמו גם הטלוויזיה החינוכית הישראלית (1966) ומפעל "אמנות לעם". בשנים האחרונות לכהונתו היה זלמן ארן היוזם של הקמת המרכזים הקהילתיים המוכרים בשם מתנ"סים (1969) ביישובי ישראל, לפי דוגמה שהייתה ידועה במערב.

אינטגרציה וחטיבות ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארן יזם כמה רפורמות חשובות בתחום החינוך כמו הרפורמה מהשנים 1965-1968 במבנה בתי הספר והקמת חטיבת הביניים ככלי לאינטגרציה של תלמידים מרקעים חברתיים ועדתיים שונים באוכלוסייה היהודית. מטרת הרפורמה הייתה הצורך בשינוי מבנה החינוך:שילוב חברתי, שוויון הזדמנויות וצמצום פערים על רקע מעמדי-עדתי בהשגים הלימודיים.

חינוך מקצועי מול חינוך עיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הערכתו, ברוח השקפותיו הסוציאליסטיות ורוח התקופה שבה התחנך הוא עצמו לחשיבות ה"חינוך לעבודה", ארן התכוון לתת עדיפות לחינוך מקצועי ביישובי הפריפריה ולא חשב שיש לתת משקל רב מדי לחינוך העיוני שנראה שאינו מכין את התלמידים מקרב העולים החדשים והמעמד החברתי הנמוך לעבודה יצרנית ומפרנסת.

ארן עיצב תוכנית חומש לשנים 1965-1970 להכפלת החינוך המקצועי והטכני בישראל[1]. מדיניותו בתחום זה זכתה בדיעבד לבקורת מפני שעם התפתחות הטכנולוגיה והכלכלה המודרנית חלק ממקצועות היצור שנלמדו בבית ספר מקצועיים הפכו לפחות מבוקשים ורמת ההשכלה שהושגה בבתי ספר מקצועיים רבים לא עמדה באתגרים החדשים. כיום (2009) יש תעשיינים רבים, בהם סטף ורטהיימר המנסים להחזיר את מערכת החינוך הטכנולוגית לעקרונות שהתוו על ידי ארן.

חינוך לתודעה היהודית - ישראלית, על בסיס המורשת הרוחנית של עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלמן ארן ראה ערך ראשוני לתודעה היהודית ישראלית, זלמן האמין שיש לחנך את הדור הגדל בארץ על הקניית תכנים תרבותיים עבריים, לקיים שבת ומועדים כחגי המדינה, ולחנך את הדור הצעיר בלשון העברית. זלמן ארן יזם חיזוק לימוד התודעה היהודית בבתי הספר (1959), דבר שעורר ויכוח עם חוגים דתיים ומהשמאל, (בשנת 1964 הקים "מרכז לטיפוח התודעה היהודית"[2]). הוא פעל מתוך חשש שבורות הנוער בנושאי יהדות עלולה לפגוע בעתיד בלכידות העם ובדבקותו במדינה ובנאמנותו כלפיה [3].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלמן ארן נפטר ב-6 בספטמבר 1970 בירושלים ונקבר בבית העלמין היהודי בהר הזיתים. רעיתו, קלרה, שעבדה שנים רבות כספרנית הכנסת, קבורה לידו. בתם אביבה ארן (הימן) עבדה כמורה ונפטרה בנס ציונה.

דמותו כפוליטיקאי וכאדם פרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו הציבוריים והפרטיים היה זלמן ארן איש עקרונות ובעל יושרה. הקפיד שלא לנצל בשום אופן לרווחתו האישית את מעמדו כשר בממשלה. התגורר בתקופת כהונתו כשר בדירה צנועה בשכונת רחביה בירושלים.

עמדותיו הפוליטיות בסוגיות הסכסוך הצבאי עם הערבים וביטחון היו מתונות. בימים שלפני פריצת מלחמת ששת הימים אימץ קו זהיר מאוד ונרתע מלהכריע בעד התקפת פתע על מצרים. אחרי הניצחון התנגד לסיפוח מזרחה של ירושלים והמקומות הקדושים. חשש גם מפני החזקה ארוכת שנים של "הגדה המערבית" בידי ישראל‏[4].

זלמן ארן פרסם מאמרים בעיתוני המחתרת של המפלגה הציונית-סוציאליסטית בברית המועצות, פרסם רשימות בעיתוני הפועלים בארץ. כמו כן חיבר קונטרסים של ענייני מפלגה, על ענייני ההסתדרות ובנושאי חינוך.

בזמנו הפנוי קרא, כתב שירים (בתקופה שלאחר התפטרותו בשנת 1960 פרסם אותם בעילום שם בגליונות של "הפועל הצעיר") או צפה במערבונים בקולנוע. כתביו ונאומיו פורסמו רובם לאחר מותו.

ארן נודע באמרותיו השנונות. הידועה שבהן התייחסה לשאלה האם הוא סומך על בן-גוריון: "אני הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אך מדי פעם אני פוקח עין אחת כדי להיות בטוח, שבן-גוריון עצמו איננו הולך בעיניים עצומות."

הנצחת זכרו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארן היה דמות מרכזית במפלגתו ונחשב לאחד משרי החינוך והתרבות המשפיעים ביותר על מערכת החינוך בישראל. התבלט זלמן בכך שתפס את העיקר וירד לשורשו של העניין. על שמו נקראו מוסדות ובתי ספר רבים בישראל, בהם:

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבלי גידול - 1941
  • שירים - שורש וכוכב - 1973
  • אוטוביוגרפיה - 1971
  • חזית וחזות: דברים בכתב ובעל-פה 1972
  • כתבים בתחום החינוך - חבלי חינוך וביצוע 1971
  • דברים על מדיניות חינוך וביצועה (בעריכת יוסף יונאי), 1990
  • הערות בצדי הדרך 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏נירית רייכל בית ספר מקצועי במובן העיוני - מאמר באתר של הסתדרות המורים- אופק חדש, גיליון 42, 2008‏
  2. ^ צבי צמרת - זלמן ארן ומערכת החינוך
  3. ^

    Dan Urian, Efraim Karsh‏, In search of identity: Jewish aspects in Israeli culture, Routledge, 1999 p.68

  4. ^ פרוטוקול ישיבת הממשלה, י' בסיון תשכ"ז - 18.6.67


שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזר | דוד רמז | דוד בן-גוריון | בן-ציון דינור | זלמן ארן | אבא אבן | זלמן ארן | יגאל אלון | אהרן ידלין | זבולון המר | יצחק נבון | יצחק שמיר | זבולון המר | שולמית אלוני | יצחק רבין | אמנון רובינשטיין | זבולון המר | יצחק לוי | יוסי שריד | אהוד ברק | לימור לבנת | מאיר שטרית | יולי תמיר | גדעון סער | שי פירון

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמן