אדמונד הוסרל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמונד הוסרל
Edmund Husserl 1900.jpg
תאריך לידה 8 באפריל 1859
תאריך פטירה 26 באפריל 1938
זרם פנומנולוגיה
תחומי עניין תורת ההכרה, מתמטיקה
הושפע מ רנה דקארט, פרנץ ברנטנו, קרל שטומף, גוטלוב פרגה
השפיע על מרטין היידגר, ז'ן-פול סארטר, קורט גדל, מוריס מרלו-פונטי, קרל מאנהיים, עמנואל לוינס

אדמונד גוסטאב אלברכט הוּסֶרְל (גרמנית: Edmund Gustav Albrecht Husserl) (‏8 באפריל 185926 באפריל 1938), פילוסוף, נולד למשפחה יהודית בפּ‏רוסְניץ, כיום פרוסטֵייוֹ‏ב, במחוז מורביה שבצ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרית). הוא ידוע כ"אבי" הפנומנולוגיה. תלמידם של פרנץ ברנטנו וקרל שטומף. יחד עם אחרים, השפיע על אדית שטיין (הקדושה טרזה בנדיקטה של הצלב), מרטין היידגר, ז'אן פול סארטר ומוריס מרלו-פונטי. ב-1887 הוסרל התנצר והצטרף לכנסייה הלותרנית. הוא לימד פילוסופיה בתחילה כמורה פרטי משנת 1887, ואז בגטינגן כפרופסור משנת 1901, ובפרייבורג משנת 1916 עד שפרש לגמלאות ב-1928. לאחר פרישתו, המשיך להשתמש בספריה בפרייבורג למחקריו וכתיבתו. הוא מת בפרייבורג ב-26 באפריל 1938.

חיים ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמצית תורתו והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוסרל פיתח את הפנומנולוגיה השונה מהלוגיקה ומהפסיכולוגיה אמפירית. הלוגיקה חוקרת את הקשרים בין הגדרות ומנתחת מושגים, למשל כדי להבין את הפסוק "רווק הוא גבר לא נשוי". המדעים האמפיריים חוקרים את הקשרים בין תופעות בעולם הפיזי כמו בפסוק "רווקים גרים בדרך כלל בדירות שכורות", או בפסוק "משמעת קשה של ההורים יוצרת אצל הילד נפש חרדה". הלוגיקה עוסקת בפסוקים אנליטיים-מנתחים. המדע האמפירי עוסק בפסוקים סינתטיים-מוסיפים (מוסיפים ידע שלא היה אצלנו קודם). פסוקים אנליטיים הם אפריוריים, שכן הם קודמים לניסיון החושי. לעומת זאת פסוקים סינתטיים הם אפוסטריוריים, שכן הם אפשריים רק לאחר התנסות חושית כלשהי. כך עד סוף המאה ה-18 הייתה הבחנה דיכוטומית חדה בין מדעים אנליטיים-אפריוריים כמו המתמטיקה והלוגיקה לבין מדעים סינתטיים אפוסטריוריים כמו פיזיקה ופסיכולוגיה.

קאנט קבע כי ישנם משפטים סינתטים אפריורים. לדעתו, כאלה הם משפטי המתמטיקה, כמו גם משפטי תורת ההכרה, כשאלו עוסקים במושגים כסיבתיות, או אני.

הוסרל טוען שהפנומנולוגיה הטרנסצנדנטאלית עוסקת רק במשפטים הסינתטיים אפריוריים של האפיסטמולוגיה. אבל חיי היום יום מסתירים מאיתנו את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים. כדי לראות אותם אנו צריכים את המתודה הבאה: כמו שבאור יום אנו לא רואים את הכוכבים כי השמש מסנוורת אותנו, כך בחיי היום יום הפרקטיקה (פרנסה, לימודים) מסתירה את האני האמיתי שלנו שבו חבויות התובנות הפנומנולוגיות-טרסנצנדטאליות שיוצרות את המשפטים הסינתטיים-אפריוריים של האפיסטמולוגיה. רק אם "נכבה" את חיי היום יום, נראה את האני הטרנסצנדנטאלי במלוא הדרו.

הוסרל השפיע מאד על תלמידיו הרבים וביניהם על היידגר . היידגר סבר שהמדע והמטפיזיקה המערבית סנוורו אותנו מלראות את התובנות של הפילוסופיה קדם-סוקרטית שנתגלו לפני טכנולוגיית הא-ב היווני. סוקרטס, אפלטון ואריסטו היו שמש חזקה מדי שסימאה את עינינו ובגללם איבדנו את החוכמה הפרה-סוקרטית. לוינס, דרידה ופורוש[דרוש מקור] טוענים שגם היהדות סונוורה על ידי המטפיזיקה היוונית והמערבית. מרשל מקלוהן טוען שכל טכנולוגיה קיימת מעוורת אותנו מלראות את הטכנולוגיות שהיו לפניה ואחריה.

לימודים וחיבורים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוסרל למד בתחילה מתמטיקה באוניברסיטאות לייפציג (1876) וברלין (1878), עם הפרופסורים קארל ויירשטראס ולאופולד קרונקר. ב-1881 הוא נסע לווינה על מנת ללמוד אצל ליאו קניגסברגר, וקיבל את הדוקטורט שלו על עבודתו "תרומות לחשבון וריאציות".

רק ב-1884 הוא החל להאזין להרצאותיו של פרנץ ברנטאנו על פסיכולוגיה ופילוסופיה. ברטאנו הרשים אותו מאד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב-1886 באוניברסיטת הלה עם קרל סטומפ, תלמיד של ברנטאנו. תחת השגחתו כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של האריתמטיקה" (1891).

בחיבורים ראשונים אלה הוא ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא מנתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג המספר, ואז מנסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בנסיון זה הוא משתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטרס הוא קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי ספירה של מספר מסוים של חפצים. מברטאנו ושטומפף הוא לוקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל מסביר זאת באופן הבא: אם אתה עומד מול בית, יש לך את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם אתה מחפש את הבית, ונותנים לך הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במלים אחרות, יש לך הצגה מתאימה של משהו רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם אתה רק מסמל את הדבר הזה בצורות שונות.

אלמנט חשוב אחר שהוסרל לקח מברנטאנו הוא של התכוונות, והוא הרעיון שהמאפיין העיקרי של התודעה היא שהיא תמיד מכוונת. ברנטאנו ראה את ההתכוונות כמאפיין העיקרי של דברים מנטליים בניגוד לדברים פיזיים. לכל תופעה מנטלית, לכל אירוע פסיכולוגי, יש תוכן שמכוון כלפי דבר מסוים. לכל אמונה, רצון וכן הלאה קיים דבר כלשהו שהם עליו: הדבר בו מאמינים, הדבר אותו רוצים. ברנטאנו השתמש בביטוי "חוסר קיום מכוון" על מנת לאפיין את האובייקטים של המחשבה במוח. לעומת זאת לתופעות פיזיות, אין כל מכוונות.

פיתוחים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שנים לאחר פרסומו חיבורו הגדול, "מחקרים לוגיים" (1900-1901), הגיע הוסרל להחלטה שעל מנת לחקור את מבנה התודעה, יש להבדיל בין פעולה של התודעה (ה"נואסיס") לבין התופעה שכלפיה היא מכוונת (ה"נואמטה"). ידע לגבי המהות של דברים יהיה אפשרי רק על ידי חוסר התבססות על כל ההנחות של הקיום של העולם החיצוני. לתהליך זו הוא קרא "אפוכה". מושגים חדשים אלה הביאו לפרסום ה"רעיונות" ב-1913, שם הם הוזכרו לראשונה, ולתוכנית להוצאה שנייה של ה"חקירות הלוגיות".

מה"רעיונות" והלאה, הוסרל התמקד במבנים האידאלים, המהותיים של התודעה. השאלה המטפיזית שפילוסופים מסוימים העמידו לגבי קיום של דברים "אמיתיים" (כלומר, האם יש ביסוס אמיתי לתחושה שלנו של העולם) לא הייתה בעלת עניין רב להוסרל. הוסרל הציע, כי העולם של האובייקטים והכוונות (האופנים השונים שאנו מכווינים את עצמנו כלפי דברים) מומשג בדרך כלל ב"יחס טבעי", שמאופיין באמונה כי לחפצים עצמם יש תכונות מסוימות ושכאשר אנו רואים את החפצים אנו מבינים אותם. הוסרל הציע צורה חדשה להסתכל על דברים, פנומנולוגית, שבה בוחנים כיצד אנו, באופנים השונים שהכוונה שלנו מכוונת אליהם, "מרכיבים" אותם (בניגוד ל"יוצרים" אותם). בגישה הפנומנולוגית, האובייקט אינו דבר חיצוני שבעצמו מספק אינדיקטורים של מה הוא (כפי שמקובל במדעי הטבע), אלא הוא צביר של היבטים תפיסתיים ופונקציונליים שמקובצים יחד תחת הרעיון של אובייקט הוא טיפוס מסוים. התפיסה של חפצים כדברים אמיתיים מקובלת על ידי הפנומנולוגיה, אך היא מוגדרת כצורה שבה אנו רואים את החפצים, ולא כמאפיין מהותי של החפץ. כלומר, אין שום דבר במציאות ובממשיות של החפץ שמייחד את החפץ הזה באופן שבו אנו רואים אותו – אם כי אנו בדרך כלל מייחסים את ההבדלים בין החפצים להבדלים אמיתיים ביניהם, כגון צבע.

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת 1911, מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. ההתגלותו של האובייקט במהותו היינה מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש לו הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו.‏[1] הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה הבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כותב הוסרל, "הרי יש להן מהות הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת"‏[2] לשם פיענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות".‏[3]

בתקופה מאוחרת יותר, הוסרל החל לעסוק בנושאים המסובכים של אינטרסובייקטיביות (ובמיוחד, כיצד התקשורת בין אנשים על חפץ מדברת על אותו חפץ אידאלי), וניסה שיטות חדשות על מנת להסביר לקוראיו את החשיבות של הפנומנולוגיה למחקר מדעי (ובמיוחד לפסיכולוגיה). ה"משבר של המדעים האירופאיים" הוא החיבור הלא גמור של הוסרל שעוסק בצורה הישירה ביותר בסוגיות אלו.

כתוצאה מהחקיקה האנטי-יהודית של הנאצים באפריל 1933, נשללה מהוסרל הגישה לספריה בפרייבורג. תלמיד לשעבר שלו, וחבר המפלגה הנאצית, מרטין היידגר, הודיע להוסרל כי הוא מסולק מהאוניברסיטה. היידגר הסיר את ההקדשה למורו מהחיבור הידוע ביותר שלו, הוויה וזמן, כאשר הוא הודפס מחדש ב-1941.

ב-1939 כתבי היד של הוסרל, שהגיעו לכדי 40,000 דף, הופקדו בלוון ב"ארכיון הוסרל". רוב החומר הזה פורסם באוסף הידוע כ"הוסרליאנה".

תרגומים לעברית של יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבחר מאמרים, מאגנאס, ירושלים, 1993.
  • הגיונות קארטזיאניים, מאגנאס, ירושלים, תשל"ב.
  • משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית, מאגנאס, ירושלים, תשנ"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברגמן, שמואל הוגו, הוגי הדור, מאגנס, ירושלים, תש"ל.
  • זינגר, שמאי, כינון האני האחר בפנומנולוגיה של הוסרל והביקורת של סרטר, ירושלים, 2000.
  • שטרנברג, יצחק בן מרדכי , הרדוקציה הפנומולוגית במשנתו של הוסרל, רמת גן, תשנ"א (1990).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 97.
  2. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98 (ההדגשה במקור).
  3. ^ הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", מבחר מאמרים, מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98.


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה