ויניצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ויניציה" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר בצפון-מזרח איטליה, ראו ונציה.
ויניצה
Вінниця
Vinnytsia coat of arms.png
סמל העיר
Flag of Vinnycia.svg
דגל העיר
Savoj.JPG
רחוב סובורנה, הרחוב המרכזי בעיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט Flag of Vinnytsia Oblast.svg ויניצה
ראש העיר ולדימיר בוריסוביץ' גרויסמן
שטח 60.94 קמ"ר
תאריך ייסוד 1363
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

462,201‏  (נכון ל-2006)
5,066 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 49°14′00″N 28°29′00″E / 49.2333333333333°N 28.4833333333333°E / 49.2333333333333; 28.4833333333333קואורדינטות: 49°14′00″N 28°29′00″E / 49.2333333333333°N 28.4833333333333°E / 49.2333333333333; 28.4833333333333
http://www.vmr.gov.ua
מראה הבוג הדרומי הזורם דרך העיר

וינּיצָה (בכתיב ארכאי: ויניצא; באוקראינית: Вінниця, ויניציה) היא עיר באוקראינה, מרכז מחוז ויניצה. נמצאת על גדות נהר הבוג הדרומי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ויניצה נמצאת במישור פודוליה. דרך העיר זורם נהר הבוג הדרומי. העיר מרוחקת כ-260 ק"מ מהבירה קייב וכ-430 ק"מ מעיר הנמל אודסה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים העיקריים של האקלים בעיר הם קיץ ארוך, נעים ולח, חורף יחסית קצר (בהתייחס למזרח אירופה). הטמפרטורה הממוצעת בחודש יולי היא 18.3°C ובינואר 5.8°C−. כמות גשמים שנתית ממוצעת - 638 מ"מ. במהלך השנה יש בממוצע 7 ימים של סופות שלג, 6 ימים של סופות ברקים, וכ-50 ימים של ערפל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור בו שוכנת העיר הוזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-10, אז התגוררו באזור שבטי אוליצ'ים וטיבריים, שהיו כפופים לרוס של קייב. עם חלוקת נסיכות קייב האזור נהפך לחלק מנסיכות גאליץ'-וולין. באמצע המאה ה-13 נכבש האזור על ידי המונגולים. ב-1362 הנסיך הליטאי אולגירדס כבש את האזור מידי המונגולים וב-1363 אחייניו פיודור וקונסטנטין קוריאטוביץ' הקימו באזור מספר מבצרים וביניהם - ויניצה. לאחר איחוד בין פולין וליטא בסוף המאה ה-14, עברה העיר לשלטון הפולני. הפולנים הרחיבו את המבצר, שנבנה על ידי הליטאים, ובמקום חומות עץ בנו חומות אבן. שרידים מחומות המבצר ניתן לראות בעיר גם היום.

ב-1558 נבנה מבצר נוסף באי קמפה, אשר נמצא בתוך נהר הבוג הדרומי. ב-1565 נהפכה למרכז אזורי בחבל ברצלב. ב-1640 קיבלה את זכויות מגדבורג. ב-1648 נכבשה על ידי מקסים קריבונוס, אחד ממפקד הקוזאקים של חמלניצקי, ונהפכה בשנים הבאות לחלק מהמדינה הקוזאקית. הפולנים ניסו לכבוש את העיר חזרה ב-1651, אך נחלו הפסד מחפיר מידי הקוזאקים. בשנת 1654, עם סיום המרד, חזרה שוב העיר לשלטון הפולני. בשנת 1672 נכבשה העיר על ידי הטורקים, אשר שלטו בה עד לשנת 1699, אז שוב חזרה להיות חלק מפולין. בשנת 1792, עם החלוקה השנייה של פולין, עברה לתחומי האימפריה הרוסית. ויניצה נהפכה לעיר ב-1795. ב-1871 דרך ויניצה עברה מסילת הברזל קייב-בלטה, והעיר התחילה לגדול במהירות. ב-1914 נהפכה למרכז מחוז פודוליה. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917 העיר נכבשה מספר פעמים על ידי צבאות וכוחות מזוינים שונים: האוסטרו-הונגרים, הגרמנים, הלאומנים האוקראינים, הלבנים, הפולנים. בשנת 1920 נכבשה ויניצה על ידי הצבא האדום והפכה לחלק מאוקראינה הסובייטית. ב-1923 העיר נהפכה למרכז מחוז ויניצה ברפובליקה האוקראינית של ברית המועצות.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר כמעט שלוש שנים תחת כיבוש נאצי (מ-19 ביולי 1941 עד 20 במרץ 1944). בזמן הכיבוש הנאצי הוקם בתוך יער אורנים, כ-12 קילומטרים מצפון לויניצה, מחנה שנקרא בשם ורוולף אשר שימש כמפקדתו הקדמית של אדולף היטלר בחזית המזרחית. בויניצה שכנה גם המפקדה האזורית של הצבא הגרמני - הורמאכט, ושדה תעופה גדול של חיל האוויר הגרמני - הלופטוואפה שכן בקלינובקה (Kalinovka), כ-20 קילומטרים משם. הגרמנים מצאו בעיר קברי המונים של נרצחי טבח שנעשה במסגרת הטיהורים הגדולים, ורצונם של הגרמנים להשתמש באתר כנגד ברית המועצות הביא את העיר להיות אחד האתרים הנחקרים ביותר בתחום.

אוניברסיטאות ומוסדות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שוכנת אוניברסיטה לרפואה ומספר מכללות קטנות יותר השמרתות את כל המטרופולין שלה:

  • האוניברסיטה לרפואה ע"ש ניקולאי איבנוביץ' פירוגוב(המוסד להשכלה גבוהה המרכזי והגדול ביותר במטרופולין ויניצה)
  • המכללה למשק בית
  • המכללה לחקלאות
  • המכללה לטכנולוגיה
  • המכללה לכספים וכלכלה

בעיר בתי ספר רבים.

תחבורה עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בויניצה פועלים מספר אמצעי תחבורה כגון:

  • רשת חשמליות בעלי 5 קווים המחברים את מרכז העיר לתחנת הרכבת ויניצה,דרום העיר,רובע וישינקה וברסקה שוסה שמה נמצאת התחנה המרכזית המערבית בעיר
  • רשת טרולייבוסים בעלי קווים רבים אשר מחברים את כל השכונות בעיר
  • רשת של קווי אוטובוסים אשר נוסעים לרוב מרובע וישינקה לתחנת הרכבת העירונית ולתחנה המרכזית המערבית

את ויניצה משרתות 3 תחנות מרכזיות:

  • ויניצה מזרחית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכיוון מזרח אוקראינה
  • ויניצה מרכזית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכל הכיוונים באוקראינה וגם קווי אוטובוסים בינלאומיים ועירוניים
  • ויניצה מערבית-משרת קווי אוטובוסים אשר נוסעים לכיוון מערב אוקראינה,התחנה המרכזית משרתת גם אוטובוסים אשר נוסעים בקווים עירוניים

את ויניצה משרתת תחנת רכבת אחת ובה עוברים רכבות ליעדים בינלאומיים ולאומיים רבים

לויניצה משתייך גם נמל התעופה ויניצה גברישובקה, ממנו יוצאות טיסות סדירות למוסקבה וטיסות שכר ליעדי נופש, החל מה-29 בדצמבר 2013 יחלו לפעול טיסות סדירות לתל אביב ואחר כך לורשה.

בערך משנת 2009 בויניצה החלו להיבנות מרכזי קניות והחל שיפוץ נרחב בשכונות העיר, נבנתה המזרקה הגדולה באירופה והחלו פסטיבלים, בנוסף מספר שווקים בעיר פונו כדי לתת מקום למרכזי קניות, כל זה העמיד את ויניצה כאחת הערים הטובות למחייה באוקראינה.

אתרים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרקת ROSHEN[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העיר ויניצה על נהר הבוג הדרומי נבנתה מזרקה גדולה על המים שנחשבת כיום לאחת הגדולות באירופה והגדולה באוקראינה.

תוך כדי פעולת המזרקה, מתנגנת מוזיקה קלאסית ומופע צבעים וצורות מוצג באמצעות טכניקת קרני לייזר.

המזרקה נבנתה במימון של חברת ROSHEN האוקראינית. ושואבת אליה מבקרים רבים מרחבי העיר ומחוצה לה, אך פועלת כמובן בימים בהם מזג האוויר נוח והטמפרטורות הינן מעל לאפס ומאפשרות את הפעלתה.

מוזיאון פירוגוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר קילומטרים מויניצה שוכן הקבר של ניקולאי איבנוביץ פירוגוב מנתח מפורסם ומייסד הכירורגיה הצבאית, שהביא לעולם את בשורת ההרדמה לפני ביצוע פעולות ניתוחיות רפואיות.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בויניצה קיימות 3 שכונות:

  • לנינסקי (ленинский)
  • סטרגורודסקי (старогородский)
  • זמוסטיאנסקי (замостянский)

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר באמצע המאה ה-16. בשנת 1648, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של חמלניצקי נרצחו כל יהודי העיר שלא הצליחו להימלט. לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת, כך בשנת 1767 חיו בעיר כ-700 יהודים ובשנת 1847 - כ-4,000 יהודים. על פי מרשם האוכלוסין משנת 1897 חיו בויניצה 11,689 יהודים (כ-36% מאוכלוסיית העיר). גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה ב-1905, לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים.

סיום המלחמה והשלטון הקומוניסטי הביאו דווקא לפריחה (קצרה אומנם) של הקהילה היהודית בעיר. אומנם חיי הדת של הקהילה נפסקו כמעט כליל, אך התרבות היהודית בשפת היידיש קיבלה חיזוק משמעותי מידי השלטונות. בשנת ה-20 וה-30 היו בעיר מכון להכשרת מורים יהודים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים יהודיים, ספריות יהודיות, ואף עיתון ביידיש יצא בעיר. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1939 חיו בעיר ויניצה 33,150 יהודים (כ-38% מאוכלוסיית העיר). זהו מספר שיא של היהודים שחיו אי פעם בעיר עד אז וגם לאחר מכן.

עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות גויסו כ-9,000 מיהודי העיר לצבא. חלק מהיהודים הצליחו להתפנות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות וכך לשרוד את המלחמה. הגרמנים כבשו את העיר ב-19 ביולי 1941. מיד הוקם גטו ליהודי העיר, שלא שרד זמן רב. כבר ב-22 בספטמבר 1941 נרצחו רוב תושבי הגטו (כ-25,000 איש) ביער הסמוך לעיר על ידי הגרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. היהודים המעטים שהושארו בגטו על ידי הגרמנים והועסקו בעבודות כפייה נרצחו באוגוסט 1942. אחת התמונות הידועות ביותר מהשואה, נקראת "היהודי האחרון בויניצה"‏[1]. היא צולמה על ידי חיילי האיינזצגרופן, ובו נראה היהודי האחרון מהעיר כורע לפני קבר אחים, רגעים ספורים לפני רציחתו. התמונה נמצאה לאחר המלחמה באלבום של חייל גרמני, והיא נחשבת לאחת התמונות המפורסמות ביותר‏[2].

לאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. במהלך השנים 1946 - 1949 פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות. מאז ועד לפירוק ברית המועצות בשנת 1992 לא פעלו בעיר בתי כנסת. תפילות נערכו בבתים פרטיים של היהודים. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1959 חיו בעיר כ-19,500 יהודים (כ-16% מכלל האוכלוסייה). במהלך שנות ה-70 עזבו חלק מהיהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1979 חיו בעיר כ-18,000 יהודים (כ-8.5% מכלל האוכלוסייה). לפי מרשם האוכלוסין משנת 1989 (המרשם האחרון שנערך בברית המועצות) חיו בעיר ויניצה כ-15,000 יהודים (כ-5% מכלל אוכלוסייה).

דוקא לאחר שרוב היהודים עזבו את העיר - היהודים "עלו לשלטון" בעיר. בשנת 1992 נבחר לראשות העיר דמטירי דבורקיס היהודי. גם מחליפו בתפקיד, ולדימיר גרויסמן, הוא יהודי.

מזה כעשרים שנה, קמה לתחיה הקהילה היהודית האורתודוקסית ביוזמתו של הרב ר' לייבל סורקיס מארצות הברית שהגיע לעיר בערוב ימי הקומוניזם. בשנת 2002 הזמין לעיר את שליחי חב"ד כדי להמשיך את פעולותיו.

ביה"ס היהודי כיום שוכן בבנין גדול ויפה בעיר העתיקה בבנין שרכש ר' לב לבייב בשנת 2004. ומופעל על ידי רשת בתי"ס אור אבנר בחבה"ע.

במבנה נבנה מקווה טהרה מפואר.

בשנת 2002, הגיע לעיר כשליח חב"ד ולאור קריאתו של הרב סורקיס, הרב שאול הורוביץ, שמכהן כיום ברבנות העיר והמחוז. ומאז, מאוגדת הקהילה היהודית הויניצאית במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה".

בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומינטרית "חסד" והסוכנות היהודית.

בשנת 2008 נרכש מטעם "קרן ראהר" בראשות משפחת ראהר ממיאמי-וניו-יורק, מבנה צנוע במרכז העיר המשמש כמרכז קהילתי פעיל בכל ימות השבוע, בעיקר במנייני תפילות ובשיעורי תורה לצעירים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The last Jew in Vinnitsa 1941, World's Famous Photos
  2. ^ The last Jew in Vinnitsa 1941, World's Famous Photos