מנהגי שבת בתנועת החסידות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חסידים בעיר רחובות בדרכם לבי"כ בכניסת השבת

בתנועת החסידות יש מנהגים רבים הסובבים את יום השבת. חלק ממנהגי השבת בתנועת החסידות הם חידוש של מנהגים עתיקים שנרמזו בזוהר או בהנהגות האר"י, כמו טבילה במקווה בערב שבת ובבוקר השבת, לבישת בגדי לבן וריקוד בשבת (שהיה מקובל גם ביהדות אשכנז בימי הביניים) [1]. חלק אחר הם מנהגים יהודיים עתיקים שנשמרים רק או בייחוד אצל החסידים. הטעמים המרכזיים לנוהגה הייחודי של החסידות בשבת הם הדגשת יתר של חשיבותה, כבודה וקדושתה של השבת עבור האדם ועבור הבריאה כולה, של מצוות השמחה וההתעלות בשבת, וכן של ההתמסרות לקליטת השפע האלוהי וטעם הגאולה הניתנים על יד האל ביתר שאת בשבת[2], כמבואר במחשבת הקבלה, ובאגדה[3].

מהלך השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי סאטמאר בלבוש שבת ויום טוב

תנועת החסידות החלה להתפתח מאז המחצית השנייה של המאה ה-18 במזרח אירופה. עיקר חידושה היה דגש על עבודת הלב ביהדות. בין המצוות שעוררו עליהם ראשי החסידות הייתה מצוות שבת. בחסידות עוררו שמלבד שמירת שבת כהלכתה, יש להדגיש את מהותו ומטרתו של היום, כיום מנוחה מעבודת ששת ימי המעשה, ועשייתו קודש. עם נתינת הדגש על יום ההשבת נוצרו וחודשו מנהגים רבים. המנהגים נבדלים בין פלג לפלג בתנועת החסידות אך בסיסם העיקרי נותר משותף לכל החסידויות. בין המנהגים הללו ניתן למצוא: לבושים ייחודיים לכבוד שבת ועריכת טיש בשבת על ידי האדמו"ר.

חסידים נוהגים לנסוע מפעם לפעם (בגפם, ללא משפחתם) לחצר האדמו"ר לערוך במחיצתו את השבת. השבת יחד עם הצדיק נחשבה לחוויה רוחנית מיוחדת. בשל זמני הנסיעות הארוכים בעבר, גם הנסיעה עצמה התקבעה כחוויה מיוחדת. כיום זמני הנסיעות התקצרו באופן משמעותי, אך מושג זה של נסיעה אל הצדיק ושבת במחיצת הצדיק עדיין קיימים.

ערב שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיש בחצר חסידות בויאן
יהודים חסידיים בדרכם לבי"כ. טרנופול 1917
אדמו"ר חסידות דורוהוי בעת קידוש

בחסידויות רבות נוהגים החסידים להתאסף ביום חמישי בערב ('ליל שישי') בבית הכנסת ללימוד ספרי חסידות כהכנה רוחנית לשבת. בחלק מהמקומות נהוג ללמוד בספר אור החיים. במקומות אחרים לומדים את ספרי אדמו"רי החסידות. חסידים רבים נהגו להשאר ערים ביום חמישי בלילה ולעסוק בתורה או באמירת תהילים. נוהג זו מקורו בקבלה. היו חסידים שהתנגדו לכך, מחשש שיהיו עייפים בשבת. ביום שישי הקפידו ללכת לטבול במקווה. נוהג זה אף הוא מקורו מהקבלה, ומוזכר בספר הזוהר. כמנהג קבוע, הונהג על ידי האר"י. מנהג זה נפוץ כיום גם בקרב הליטאים. עוד מנהג חסידי בערב שבת הוא, לטעום ממאכלי השבת. מנהג זה מוזכר כבר בספרי ההלכה והקבלה, מטעמים שונים. טעם ההלכה הוא בשביל לבדוק שהמאכלים מבושלים ומוכנים, ואילו טעם הקבלה והחסידות הוא להרגיש ביום שישי את טעם השבת. ההבדל בין הטעמים הוא שלפי הטעם ההלכתי יש לטעום מכל המאכלים ולפי הטעם הקבלי אין צורך בכך.

תפילת מנחה של ערב שבת פותחת במזמור תהילים (פרק ק"ז) על פי הנהגת הבעל שם טוב. לאחר מכן אומרים את פיוטו של רבי אלעזר אזכרי, ידיד נפש. בחלק מהמקומות נוהגים לומר את הקטע פתח אליהו מתיקוני הזוהר.

תפילת השבת בדרך כלל ארוכה יותר מהנהוג במגזרים אחרים[דרוש מקור]. החסידים מתפללים בשבת בהתלהבות, מרבים בשירה ואף רוקדים במהלכה.

אדמו"רים רבים נוהגים ללבוש טלית בליל שבת, אף אם אינם מתפללים לפני העמוד. בחצרות קרלין וסלוניםטבריה ואחר כך בכל הארץ), ובעקבותיהם חסידות לעלוב ובית תולדות אהרן נוהגים כל החסידים להתעטף בטלית מתפילת מנחה של ערב שבת עד אחרי ערבית. ויש נוהגים להשאיר את הטלית עד אחרי קידוש.

טיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זיץ

הטיש הוא אירוע ייחודי למגזר החסידי, ומהווה את מרכז השבת החסידית. הטיש הוא מעין מסיבה הנערכת במעמד האדמו"ר והחסידים בליל שבת, לאחר סיום סעודת ליל שבת של החסידים בביתם, כאשר תוכנה העיקרי בדרך כלל הוא סעודת ליל שבת של האדמו"ר. הטיש מאפשר את התכנסות בני הקהילה החסידית סביב האדמו"ר ויחדיו, וחסידים רבים רואים בו מקור כוח לכל שבוע חדש. הטיש מתחיל מספר שעות אחרי כניסת השבת למשך כמה שעות. במהלך הטיש מחלקים לחסידים 'שיריים' (שאריות) מהאוכל של האדמו"ר, והחסידים שרים זמירות שבת וניגונים חסידיים. על פי רוב אומר האדמו"ר דבר תורה במהלך הטיש[4]. יש אדמו"רים שאוכלים בביתם ובטיש אוכלים קוגל ופירות.

ברוב החסידויות יש טריבונות גבוהות עליהם עומדים החסידים בטיש. הטריבונות מסודרות משלושת צדדי השולחן. האדמו"ר יושב בראש השולחן ולידו יושבים רבני החסידות, או בני משפחתו.

בחלק מחסידויות נהוג לערוך זיץ (התאספות חסידים) כשלא נמצאים במחיצת האדמו"ר.

יום השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם תפילת השבת בבוקר כשמשכימים עם קום, נהוג ללבוש את בגדי השבת ולהגיע למקווה שם טובלים כדי להיטהר וזאת ע"פ מסורת האר"י הקדוש. ישנם חסידים הנוהגים להגיע למקווה בבוקר השבת כשהם לבושים עם בגדי השבת אך אינם חובשים את כובע השבת שלהם (שטריימל, קולפיק או ספודיק) אלא חובשים אותו רק לאחר היטהרותם במקווה כשהם צועדים לעבר בית הכנסת.

בחלק מהחסידויות תפילת שחרית של שבת נמשכת שעות ארוכות. כחלק מעיקרי תנועת החסידות, החסידים אימצו לעצמם נוסח תפילה שונה מהמקובל. בתפילות ובעיקר ביום שבת הנחשב כיום עילאי מביעים החסידים רגשות עמוקים המתבטאות בתנועות גוף רבות ובמה שמכונה בפי החסידים 'השתפכות' כאשר התפילה נאמרת במלא הכוונה.
לאחר סיום התפילה נוהרים החסידים (בדרך כלל בחסידיות גדולות) אל אולם סמוך לבית המדרש או נשארים באולם התפילה שם עורך האדמו"ר קידוש. בחסידויות רבות נערך בסעודת השבת טיש קטן בביתו של הרבי ("מיטאג טיש"), שלפעמים פתוח רק למקורבי האדמו"ר. בחסידויות בית טשרנוביל נהוג שהאדמו"ר מספר בסעודת יום השבת סיפורי צדיקים המקובלים דור אחר דור.

בשבתות בן עורך האדמו"ר סעודת מצווה או סעודות חגיגיות לרגל ברית של בן משפחתו או לכבוד זבד הבת נערכת סעודה גדולה ומורחבת ואליה נוהרים החסידים. מוכרות יותר שבתות בהן חל יום היארצייט או שבשבוע שלהן חל יום היארצייט שהוא יום השנה לפטירת אביו של האדמו"ר או סבו של האדמו"ר וכן הלאה עד למייסד החסידות עצמו. בשבתות אלו מוזמנים החסידים לשבות במחיצתו של האדמו"ר דבר שנתפס בעיניהם כזכות לעבור את השבת בתפילות עם האדמו"ר בסעודות ולשמוע את דרשותיו.

סעודה שלישית ומוצאי שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמו"ר יהודה זאב קורנרייך משידלובצה בעת הבדלה

לעת ערב מתקבצים החסידים פעם נוספת בבית המדרש, כדי להתפלל תפילת מנחה של שבת. אחר כך הם ניגשים לעריכת סעודה שלישית בראשות האדמו"ר. סעודה שלישית הינה מן הסעודות הייחודיות ובעלת משמעות רוחנית נעלה מיוחדת בייחס לשאר סעודות השבת. הסעודה משולבת בשמיעת דברי תורה מפי האדמו"ר, ושירת שירי רגש והשתפכות. בסיומה בחלק מהחסידויות נהוג להוסיף ניגוני ריקוד.

בחסידויות רבות מאריכים בזמן הסעודה השלישית. הסיבות לכך הן, הארכת השבת ככל הניתן, בשל קדושתה ומעלותיה האחרות, וניצול הזמן החשוב לתשובה והתעוררות הלב בעבודת השם. כמו כן, בהשפעת ספרות חז"ל, הקבלה והאגדה, המספרות כי ביום השבת נושבת מן העולם הבא אל העולם הזה רוח התעוררות ושכינה רבה ושובת אף הגיהנום וכלל הנפשות השוהות בו משוחררות לצאת אותו עד צאת השבת, רואים החסידים בהארכת השבת ערך נוסף שיש בו מגאולת היקום והארתו[5].

חלק מהאדמו"רים נהגו להאריך את זמן השבת ככל שניתן, ולערוך הבדלה רק בסביבת שעת חצות הלילה. כך גם נוהגים האדמו"רים מחסידויות תולדות אהרון[דרוש מקור], תולדות אברהם יצחק[דרוש מקור], סקולען[דרוש מקור], נדבורנא[דרוש מקור] ועוד.

בחסידויות רבות נוהגים החסידים לאכול יחדיו גם סעודת מלווה מלכה[6].

ניגונים ופיוטים חסידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניגונים חסידיים

על פי השקפת החסידות, מקורם של הניגונים היהודיים מבוסס על שירת הלויים בבית המקדש. בשבת ניתן כובד משקל לשירים, ובנוסף לשירי התפילות, המזמורים והפיוטים אשר חוברו לשבת נוהגים החסידים בשבת, בכל עת של התכנסות יחדיו עם האדמו"ר, לשיר שירי חסידים.

בטיש עומדים החסידים על הפרנצ'ס (טריבונה) שעות ארוכות ושרים שירים חסידיים. הדגש בשירה הוא לא על מקצועיות השירה והתאמת הקולות, אלא על פנימיות השירה, הדבקות השמחה וההתלהבות המתווספים לשירה. כאשר שמצטרף האדמו"ר אל שירת השירים ניתן בדרך כלל להבחין בהתגברות השירה. לעתים, בחצרות מסוימות (כמו קרלין וחב"ד) חוזרים על שירה מסוימת פעמים רבות.

גם בעת תפילות השבת משמשת השירה ככלי מרכזי, בתפילת ערבית של שבת שרים ב"לכה דודי", בתפילת שחרית של שבת שרים ברוב החצרות את הפיוט אל אדון על כל המעשים ולעתים גם בקדושת שחרית ובקדושת כתר בתפילת מוסף של שבת.

יחודן של השבתות בכמה חסידויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בחסידות ויז'ניץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות ויז'ניץ יש דגש מיוחד על יום השבת והוא נחשב כמוטיב מרכזי בעבודת השם[7]. האדמו"ר הקודם, רבי משה יהושע הגר, אמר: "בעת שירת 'מנוחה ושמחה' בליל שבת אני מבחין על בחורים כיצד הם למדו במשך השבוע". חסידות תולדות אברהם יצחק שבראשה עומד רבי אברהם יצחק קאהן תלמידו של רבי חיים מאיר מויז'ניץ מתאפיינת בשיטה דומה.

השבת בחסידות תולדות אהרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסיד תולדות אהרן בלבוש ירושלמי של שבת ויום טוב

כמו בחסידות התאומה תולדות אברהם יצחק המניחה דגש ייחודי על קדושתה של השבת. כך גם אחותה, חסידות תולדות אהרן. הרב דוד קאהן ייסד מנהגים הייחודים אך ורק לחסידותו. לדגומה, כדגש על אהבת יום השבת הוא עורך את טקס ההבדלה שעות רבות לאחר צאת השבת (בדרך כלל לאחר חצות הליל). כמוהו גם נוהג האדמו"ר מחסידות לעלוב-ארצות הברית אשר נוהג לערוך את טקס ההבדלה בשעה 02:00 בלילה‏[8].
האדמו"ר מתולדות אהרן, דוד קאהן נואם בישיבת תולדות אהרן ונפגש עם רבנים ואדמו"רים מצאת השבת ועד ערכית ההבדלה. המנהג הזה אמור להדגיש את אהבתו של האדמו"ר ואת אהבתם של החסידים ליום השבתוהדבר בא לידי ביטוי בכך שהם רוצים שהשבת תישאר אצלם כמה שיותר זמן ועל כן עורכים את ההבדלה בשעה מאוחרת.

ניתן להבחין באהבה ליום השבת בחסידות תולדות אהרן גם בתפילות הארוכות שהאדמו"ר עורך, בעריכתם של הטישים הנערכים עד השעות הקטנות של הלילה בערב שבת. האדמו"ר דוגל בהנחה שתפילותיו הארוכות מראות את הדגש ליום השבת, מה גם שחסידות תולדות אהרן נהוג להתעטף בטליתות בתפילת ערב שבת (דבר שלא נהוג בקהילות ישראל) וזאת, גם בהנחה שהטלית בה מתעטפים החסידים מסמלת את קדושתו וחשיבותו המשמעותית של יום השבת ובתפילת ערב שבת בה מקבלים את השבת.

השבת בחסידות תולדות אברהם יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של הרב דוד קאהן, הרב שמואל יעקב קאהן נוהג גם כן לשים דגש על שמירתה הייחודית של השבת, בחסידות תולדות אברהם יצחק אותה ייסד מקבלת השבת מקום של ערך עליון.
מנהג זה 'הועתק' מחסידות ויז'ניץ אל חסידות תולדות אברהם יצחק תוך כדי השפעה, כאמור, הרב שמואל יעקב היה תלמידו של הרב חיים מאיר הגר האדמו"ר הרביעי מויז'ניץ. ניתן להבחין בזאת בבית מדרשם של חסידי תולדות אברהם יצחק שם נכתב על ארון הקודש "ביום השבת שישו ושמחו במקבלי מתן נחליאל". והרעיון הוא שכשהחסידים יביטו אל ארון הקודש הם יראו את הפסוק הזה, במטרה להטביע בהם את ערך קדושת השבת.

בגדי שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים חסידיים ירושלמים בלבוש אופייני לשבת

אחת ממצוות השבת היא מצוות כבוד שבת, "אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קודשי, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד, וכיבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר". אצל החסידים כבוד שבת מתאפיין בכמה מנהגים ואחד מהם הוא לבישת לבוש שבתי מיוחד.

כך גם בתלמוד מובא: "שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול. אמר רב הונא: אם יש לו להחליף יחליף, ואם אין לו להחליף - ישלשל בבגדיו" (לפי רש"י - מנהג של עשירים באותה תקופה, להאריך את הבגדים כלפי מטה).

הלבוש החסידי לשבת כולל שטריימל וקפוטה. בחלק מהחסידויות נהוג ללבוש מכנסיים מיוחדות שנקשרות אחרי הברך, וגרביים לבנים שהנשואים גורבים. יש השערות שונות אודות מקור הלבוש החסידי לשבת. חסידי ירושלים אימצו את הלבוש הירושלמי שמקורו מהערבים, הכולל כתונת פסים זהובה, חגורה רחבה לבנה (אבנט) ומעיל חום (ג'ובה). בשונה משאר חצרות החסידים, אצל החסידים ירושלמים פריטי הלבוש לשבת מונהגים ללבישה כבר מגיל הבר-מצווה (למעט הגרבים שנשארות שחורות כבימי חול) בעוד שבשאר החצרות החסידיות הן מונהגים מהנישואין.
לכל אדם חסידי בין אם היא אישה או גבר, בין אם נשוי או רווק בין עם ילד או ילדה או נער בגיל בר מצווה ישנן נורמות לבגדי שבת ובחלק מהחסידיות הביגוד הוא תקנות שחובה לציית להן.

בדורות הראשונים לחסידות, רוב האדמו"רים לבשו בגדים לבנים. מנהג זה מקורו בקבלה, וכן נוהגים עד היום מקובלים רבים. כיום רוב האדמו"רים אינם לובשים בגד לבן אך חלקם לובשים בגדים צבעוניים. אדמו"רי בית תולדות אהרן וחלק מאדמו"רי בית נדבורנא לובשים בגד לבן. חלק מהאדמו"רים לובשים בגד לבן בחגים מיוחדים כמו בשמחת תורה ובשבועות או שהם לובשים את הקיטל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יוסף קרסיק, מנהגי שבת בחסידות, בתוך השבת בקבלה ובחסידות חלק שני, ספריית אש"ל, כפר חב"ד, ה'תשס"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מנהיגי החסידות חידשו מנהגי שבת עתיקים, שנרמזו בזוהר או בהנהגות האר"י כמו: לטבול במקווה בערב שבת וכן בשבת עם השכמה, בצוננים, ללא הסתגפות, מחשש 'סחיטה בשבת', האסורה. ללבוש בגדי משי, אטל"ס וסמו"ט [קטיפה] לכבוד שבת ובעלי הסוד מצאו בהם רמז, בנוטריקונים: מהולל שם ד', אך טוב לישראל סלה, סור מרע ועשה טוב. להתעטף גם בתפילת ליל שבת בטלית, כמו ביום כיפור, לקדש על י"ב חלות - זכר ללחם הפנים בבית המקדש - או על חלה אחת גדולה בעלת י"ב מקרצות [בפי חסידי אוקראינה: 'יוד ביתניק']. להעלות לתורה את הרבי או נכבד אחר ל'שישי' ולא ל'שלישי', כמנהג האשכנזים..." ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות (1975), כרך ב', עמודים 743, 751
  2. ^ "...שבימות החול מאיר בעולם שפע אלוקי מוגבל ומצומצם. הקב"ה אינו מגלה את עצמו כפי שהוא, אלא 'מלביש' את עצמו ב'לבושים' שונים המגבילים ומצמצמים את אור שפעו העצמותי. צמצומים והגבלות אלה מרומזים גם בשם 'אלוקים' שבו ברא הקב"ה את העולם. אולם ביום השבת נאמר: "ויכל אלוקים", ומסבירה תורת החסידות, שבשבת כלו הצמצומים וההגבלות המרומזים בשם 'אלוקים' וב'דיבור'. החיות של העולם בשבת נובעת מבחינת ה'מחשבה' הרומזת לגילוי בלתי-מוגבל ובלתי-מצומצם. במילים פשוטות: בשבת מתגלה בעולם הקב"ה בעצמו, בלי הצמצומים וההגבלות שקיימים בימות החול, וחיותו של העולם בשבת באה ממנו עצמו." השבת, אתר חב"ד.
  3. ^ שלל אגדות מתארות בעלי חיים שונים, צמחים, ואף מחוזות, כמו הגיהנום, השובתים בשבת, ואחרים המתעוררים מתהדרים ומתעלים בשבת, כעץ החיים וכלל הנשמות, או על רוח השכינה והעדנה הנושבת ביום זה מן העולם הבא אל עולמנו. ראו, ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות(1975), כרך ב', עמ' 740-41
  4. ^ ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנצקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות (1975), כרך ב', עמוד 751
  5. ^ כמופיע למשל, במדרש עשרת הדברות וספרות חז"ל.
  6. ^ אחר סעודת 'מלווה מלכה' יש אף שנאספים סביב שולחן או בעיגול, כדי להרבות לספר בנפלאות הצדיקים.
  7. ^ כתבה, באתר משפחה.
  8. ^ האדמו"ר ערך הבדלה ב 2:00 בלילה, באתר בחדרי חרדים.