חסידות תולדות אברהם יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמו"ר שמואל יעקב קאהן
אדמו"ר אברהם יצחק קאהן
אדמו"ר אהרן ראטה בעל שומר אמונים
בית כנסת תולדות אהרן על חורבותיו נבנה בית כנסת תולדות אברהם יצחק
בית כנסת תולדות אברהם יצחק
מעמד "חינוך הטהור" של החסידות

חסידות תולדות אברהם יצחק היא חצר חסידית ירושלמית-הונגרית, המשתייכת לחסידויות היישוב הישן, מחוברת אידאולוגית לדרכה של העדה החרדית ולהתנגדותה לציונות. נוסדה בשנת ה'תשנ"ז–(1996) כפלג פורש של חסידות תולדות אהרן בראשותו של האדמו"ר הרב שמואל יעקב קאהן. חסידות תולדות אברהם יצחק נקראה על שמן של הר' אברהם יצחק קאהן והיא מונה כ-450 משפחות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורת שומרי אמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שומרי אמונים

הרב אהרן ראטה שנודע בכינוי רבי אהרל'ה, הקים בשנת ה'תרפ"א-(1924) את קהילת "יראי ה'" בעיר סאטמאר שברומניה, מתוך מטרה לבנות בית יוצר לאברכי עילית עובדי ה'. בשנת תרפ"ח-(1928) עלה הרב אהרן לארץ ישראל, שם ייסד את בית מדרשו, 'אוהל אלימלך'. עקב שימת הדגש המיוחדת בקהילתו על ענית אמן בקול רם, שינה רבי אהרן בשנת ה'תרצ"ג את שם חבורת חסידיו לשומרי אמונים, זאת על פי מאמר חז"ל[1]: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים - אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן".

בו' בניסן ה'תש"ז - (1947) נפטר רבי אהרן, כשהוא בן 52 בלבד.

קהילת תולדות אהרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תולדות אהרן

עם פטירתו של רבי אהרן התפלגה הקהילה לשתים, חלק מהתלמידים בחרו בבנו הרב אברהם חיים ראטה לאדמו"ר, והחלק האחר בחר בחתנו הרב אברהם יצחק קאהן.

החתן, הנודע גם בכינוי בעל "דברי אמונה" על שם ספרו בחסידות, הקים את חצרו, בבית שכור בפאתי שכונת מאה שערים. בשנת ה'תשי"ב-(1952) פתח רבי אברהם יצחק ישיבה שנקראה 'תולדות אהרן' ע"ש חמיו. עם הזמן קיבלה קהילתו של ה"דברי אמונה" את שמה של הישיבה והפכה לחסידות תולדות אהרן, שהתרחבה לקהילה מרשימה בעלת מוסדות קהילתיים מפותחים ובעלת השפעה מרובה בעדה החרדית.

רבי אברהם יצחק נפטר בשנת ה'תשנ"ז-(1996).

קהילת תולדות אברהם יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הדמדומים של האדמו"ר אברהם יצחק, עת חלה את חליו האחרון, רחשו מתחת לפני השטח בחסידות תולדות אהרן שני פלגים. האחד צידד בבנו הבכור רבי שמואל יעקב קאהן, שעד לחליו של אביו נשא בתפקידים סמליים שונים כעריכת ה"שבת אחים" (התכנסות עונג שבת, בליל שבת) בעת העדרו של האב מירושלים, תקיעת שופר בראש השנה ועוד. ואחרים נטו לראות באחיו הצעיר הרב דוד קאהן את הממשיך הראוי.

בעיצומה של מחלוקת לא קלה, שהתפתחה לכדי דיון בבית הדין של העדה החרדית, לגבי כשירותה של הצוואה שהותיר רבי אברהם יצחק, החליט הבן הבכור - בצעד חד צדדי למניעת המחלוקת - לעזוב את חסידות האם ולפתוח קהילה נפרדת בשם "תולדות אברהם יצחק" על שם אביו. אליו הצטרפו למעלה משליש מבני הקהילה ובראשם רב בית המדרש של "תולדות אהרן", הרב מאיר ברנדסדורפר חבר בית הדין של העדה החרדית, המקובל רבי דניאל פריש מזקני המשפיעים בחסידות, (מראשי ישיבת שער השמים ללימוד תורת הנסתר ומחבר סדרת הספרים "מתוק מדבש" המהווה תרגום עברי וביאור על ספר הזוהר), הרב מנחם דוידוביץ (מחבר תיקון הסופרים החדש ואוטוריטה ידועה בדיני סת"ם ששימש כבעל הקורא של האדמו"ר המנוח), זקן תלמידי האדמו"ר בעל "שומר אמונים" רבי מנחם מנדל לפקוביץ' ואחיו הצעיר - הרב אהרן קאהן ר"מ בישיבת סאטמאר בקרית יואל שבארצות הברית וכיום רב בית המדרש תולדות אברהם יצחק וקהילת "דברי אמונה" בפלטבושניו יורק.

לאחר פסיקת בית הדין, הוענק לחסידות תולדות אברהם יצחק בית המדרש הישן/חדש של החסידות, בשוק מאה שערים. משם החלה הקהילה להתפתח בצעדי ענק: היא הקימה רשת מוסדות מסועפים בירושלים ובבית שמש, בחורף תשס"ט - (2009) הוקמה קריה של החסידות, בעיר החרדית ביתר עילית. כמו כן קיימים בתי מדרש של החסידות בעיר בני ברק וכן בבורו פארק, פלטבוש, וויליאמסבורג ומונסי שבניו יורק (ארצות הברית) ובאנטוורפן שבבלגיה.

מאפייני החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים רבים בחסידות נלקחו מ"חסידות האם" המונהגת על פי "ספר התקנות" אותו חיבר מייסד השושלת, האדמו"ר הזקן משומרי אמונים רבי אהרן ראטה, תקנות אלו כוללות בעיקר הנהגות בלבוש, בתפילה ובסדרי לימוד התורה. כמו גם ההתנגדות לציונות ושמירת הדרך המסתגרת מפני חידושי הרחוב. אולם האדמו"ר הנוכחי אימץ מאפיינים רבים מחסידות ויז'ניץ, כשהמרכזי שבהם הוא שימת דגש על קדושת השבת כערך נעלה בחסידות ועבודת המידות.

חסידות תולדות אברהם יצחק, מתאפיינת ביתר פתיחות בנוגע לקבלת חברים חדשים לחוגיה, מה שהפך את הקהילה להטרוגנית יותר ביחס לחסידות האם, כך שכיום ניתן לסווג את חסידות תולדות אברהם יצחק, לשלושה חלקים:

  • חברי הקהילה – חסידי תולדות אהרן מקוריים וצאצאיהם, או אחרים שהצטרפו לחסידות ומקפידים על תקנות הלבוש, שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך של הקהילה, לומדים את "דף הקהילה" ומתפללים בבית המדרש של החסידות לפחות אחת לשבוע בימות החול ופעמיים בתפילות השבת.
  • אברכי הרבי (במקור; דעם רעבנ'ס יונגע-לייט) – קבוצת עילית של כמה עשרות אברכים תלמידי כולל, בגילאי 18-35 המקפידים על מכלול החיובים שב"ספר התקנות" כולל הנהגת בני הקהילה, עליהן נוספות תקנות נוספות כמו: תפילה יום-יומית במנין האדמו"ר. לימוד אינטנסיבי של לפחות 12 שעות ביממה, במסגרת ישיבתית מיוחדת של מוסדות הקהילה. השתתפות קבועה בכל התפילות והאירועים בחסידות. אי החזקת טלפון נייד. אי החזקת רישיון נהיגה ועוד. קבוצה זו מהווה מעין המשכיות סנטימנטאלית ל"חבורת שומרי אמונים", של האדמו"ר הזקן.
  • אנשי החסידות – חסידים שהצטרפו לחסידות, אך לא קיבלו על עצמם את מכלול תקנות הקהילה, חסידותם מתאפיינת בעיקר בקבלת האדמו"ר כאוטוריטה הרוחנית שלהם, עמו הם מתייעצים במכלול שאלותיהם בחיי היום יום ומקבלים את הוראותיו. תפילה בשבתות וחגים בבתי המדרש של הקהילה בארץ ובעולם. השתתפות בשולחנות השבת אצל האדמו"ר או ב"שבת אחים" במסגרות בתי הכנסת של הקהילה, השתתפות באירועי החסידות ובשמחות בחצר, ולימוד יום-יומי במסלול "דף הקהילה",

תקנות הלבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לבוש מסורתי ביישוב הישן

אחת הנקודות בהן מצטיינת החסידות, היא הקפדה על שמירת אופי הלבוש הירושלמי החרדי מראשית המאה ה-19 שחלקו אף מובא בספר התקנות: בחול לובשים כמעט כל בני הקהילה קַאפְטְן מפוספס, הידוע בכינוי "זברה" או "כתונת פסים", ומתחתיו לובשים הנשואים בלבד וסט מבד זהה המכונה בעגה הירושלמית "סידריה"‏[2]. בימי שבת, חג וכן בשמחות משפחתיות, הגברים לובשים את אותו "קאפטן" רק בצבע צהוב-זהוב עם פסים כחולים‏[3]. בשבת, שלא כבימי החול, הרווקים לובשים גם הם "קאפטן" וכן חוגרים גרטל רחב עשוי בד לבן מפוספס בצבעים שונים. כמו כן לובשים בני הקהילה - מגיל הבר מצווה ומעלה - גרביים שחורות או לבנות[4], ומעליהם מכנסיים קצרים שמסתיימים בשני זוגות חוטים המהדקים אותם לרגליים. בנוסף חובשים כל בני הקהילה וגם הילדים, כיפה לבנה גדולה (יַרְמוּלְקֶה), ומגיל הבר מצווה חובשים מעליה בימי החול - כובע סמט נמוך-קומה, ובימים שלובשים בגדי חג - שטריימל. בשבת לובשים הגברים הנשואים בגד עליון בצבע חום הנקרא ג'ובה.

הנשים חובשות מטפחת ראש הדוקה בצבע שחור הנקראת "יאזמה"‏[5] ובלילות שבת וחג, בראש השנה וביום הכיפורים צבעה הוא לבן. כל בנות הקהילה מגיל תשע, וגם נשות הקהילה שחובשות מטפחות ראש צבעוניות, גורבות גרביונים שחורים אטומים בכל ימות השנה, למעט בימי ראש השנה ויום הכיפורים בהם הן גורבות גרביונים לבנים.

דף הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בז' אדר תשס"א העלה האדמו"ר את רעיון דף הקהילה, במסגרתו בכל יום מימות השבוע, נלמד על הסדר דף אחד מהתלמוד הבבלי. כאשר ימים שישי ושבת מוקדשים לחזרה לשינון של הדפים שנלמדו במהלך השבוע, ללא התקדמות נוספת.

בהמשך לקריאתו של האדמו"ר הוקמו כמה מסגרות לימוד קהילתיות, בהן נלמד הדף במשותף בהכוונתם של גדולי הקהילה.

יש הרואים את סיבת הקמתו של מפעל דף הקהילה, כצורך בהתבדלות ממפעל הדף היומי העולמי שיוסד על ידי ר' מאיר שפירא מלובלין המזוהה עם אגודת ישראל. עם זאת יש הרואים יתרון רב בהשארתם של ימי סוף השבוע לחזרה לשינון ויכולת לסגור פערים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת שבת דף קי"ט
  2. ^ מקור השם הוא בערבית - מלשון סודר, וכמעט נשכח היום ומכונה ווסט, ווסט'ל
  3. ^ בימי ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבא ובשעת עריכת ליל-הסדר לובשים הגברים הנשואים "קאפטן" לבן במקום הקיטל
  4. ^ שחורות - לימים רגילים, לבנות - לימים חגיגיים. רווקים אינם לובשים גרביים לבנות למעט בימי ראש השנה ויום הכיפורים.
  5. ^ מקור השם אף הוא מהשפה הערבית