חסידות תולדות אהרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אהרן ראטה
האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן
ישיבת החסידות טרם השיפוצים
ישיבת החסידות
ישיבת תולדות אהרן הישנה
חסיד תולדות אהרון בלבוש שבת וחג
חסיד תולדות אהרן בלבוש יום חול
ההדלקה בל"ג בעומר בחצר הישיבה

חסידות תולדות אהרן היא חצר חסידית ירושלמית, המשתייכת לעדה החרדית. החסידות מתאפיינת בשמרנות וברצון לשמר את הווי החיים של היישוב הישן בירושלים, בהתנגדות חריפה לציונות, באורח חיים דתי קפדני, בסגנון לבוש מיוחד ובדגש על תפילה במתינות ובהתלהבות. החסידות מונה כאלף משפחות ומרכזה בפאתי שכונת מאה שערים. בנוסף לקהילה המרכזית בירושלים, לחסידות קהילה קטנה יותר ברמת בית שמש[1]. אדמו"רה הנוכחי הוא הרב דוד קאהן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידות נקראת על שמו של הרב אהרן ראטה שהקים בשנת ה'תרפ"א (1921) בסאטמר חבורה שהתאפיינה בקריטריונים מחמירים בעבודת השם. בשנת תרפ"ח (1928) עלה הרב ראטה לארץ ישראל. בשל החשיבות המיוחדת שראה בעניית אמן בקול רם, שינה הרב ראטה בשנת תרצ"ג (1933) את שם חבורתו ל "חבורת שומרי אמונים".

הרב ראטה נפטר בו' בניסן תש"ז (1947). כשנה לאחר מכן התפצלו תלמידיו. קבוצה קטנה יחסית בחרה בבנו, הרב אברהם חיים ראטה, לכהן כאדמו"ר תחת אביו. רוב ההתלמידים בחרו בחתנו של הרב אהרן, הרב אברהם יצחק קאהן. הוא הקים את חצרו בפאתי שכונת מאה שערים (כיום ניצב במקום זה בית המדרש של חסידות תולדות אברהם יצחק). רבי יואל טייטלבוים מסאטמר התנגד לדרכו של הרב אהרן, אולם עם עליית של הרב קאהן, שהיה תלמידו, לכהן כאדמו"ר, חלה התקרבות בין שתי החסידויות.

המסגרת של הרב ראטה הייתה חבורה של עובדי השם, שנתפסו לעתים כתמהוניים. עם תחילת כהונת הרב קאהן החלה החבורה לקבל מאפיינים של חצר חסידית. בשנת תשי"ב (1952) פתח הרב קאהן ישיבה, לאחר הפצרות מצד תלמידו הרב דניאל פריש, שאף העניק לה את השם "תולדות אהרן" על שמו של הרב ראטה. עם הזמן קיבלה קהילתו של הרב קאהן את שמה של הישיבה והפכה ל"חסידות תולדות אהרן". בעגה הירושלמית היידישאית, השתרש גם הכינוי (המתייחס לבני הקהילה) "רֶבּ-אַהרַלַ'אך", כלומר, אנשי "רבי אהרל'ה".

כתוצאה מהקמתה של הישיבה והגידול הטבעי של בני החבורה התרחבה החסידות והפכה לקהילה בעלת מוסדות ולקבוצה הגדולה ביותר בעדה החרדית. בתי מדרש של החסידות נפתחו גם בניו יורק, תחת הנהגתם של בנו וחתנו של הרב קאהן. כיום בית מדרשה המרכזי של החסידות הוא ברחוב שבטי ישראל, בסמוך ליציאה משכונת מאה שערים (לכיוון מזרח ירושלים).

הרב קאהן הקפיד על שמירת המסגרת המסורתית-בדלנית של החסידות, שכללה בין היתר מגורים בשכונותיה החרדיות הישנות של ירושלים כמאה שערים, בית ישראל וגאולה. בשל התרחבותה של החסידות ועליית מחירי הדירות בירושלים, נאלץ הרב קאהן בשלהי תקופת כהונתו להסכים להקמת קהילה של חסידיו בעיר בית שמש, שבה החלה בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, תנופת התפתחות של מגורים לציבור החרדי.

הרב קאהן נפטר בכ"ז בכסלו תשנ"ז (1996).

הכתרת האדמו"ר הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ימיו של הרב קאהן, ועל רקע שנתיים שבהן לא תפקד, פרצה יריבות בקהילה, שבמוקדה השאלה מי יירש אותו. בשנים אלה התקשו מוסדות הקהילה לתפקד. הסכסוך לווה בהשמצות הדדיות, פשקווילים ולעתים אף באלימות פיזית. רוב חברי הקהילה וכן הנהלת מוסדותיה, צידדו בבנו השני של האדמו"ר, הרב דוד קאהן, שכיהן עד אז כרבם של חסידי "תולדות אהרן" בעיירה מאנסי שבמדינת ניו יורק. אחרים העדיפו כיורש את בנו הבכור, הרב שמואל יעקב קאהן. בין התומכים בבכור נמנו גם רבה של הקהילה בירושלים והנציג מטעמה בבד"ץ העדה החרדית, הרב מאיר ברנדסדורפר, והמקובל רבי דניאל פריש.

לאחר פטירת הרב קאהן הגיעה המחלוקת לדיון בבד"צ העדה החרדית, שהתמקד בכשירותה של הצוואה שהותיר הרב קאהן ובה נכתב כי על אנשי החסידות לקיים בחירות למנהיג שיירש את מקומו, תוך בקשה שיהיה זה אחד מבניו או חתניו. מאחר שהצוואה הייתה רצופה במחיקות ותוספות, טענו אנשי הרב שמואל יעקב כי חלו בה זיופים, משום שנשמרה בידי הצד השני. פסק הדין קבע כי הצוואה קבילה, אך כצעד של פשרה קיבלו הרב שמואל יעקב ותומכיו את אחד מבנייני המוסדות. הוא פתח חסידות חדשה בשם "תולדות אברהם יצחק" על שם אביו. קרוב לשני שליש מבני החסידות נותרו בחסידות האם והכתירו לרבם את הרב דוד, שעלה לישראל ועבר להתגורר בבית אביו בירושלים.

בשנים הראשונות לכהונתם התראו שני האחים, אולם בהמשך התקררו היחסים. שאר האחים והגיסים משתייכים באופן רשמי לאחד הצדדים אולם שומרים על יחסים תקינים עם שני האדמו"רים.

הנהגת האדמו"ר הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת הנהגת האדמו"ר הנוכחי גדלה הקהילה, בעיקר בגידול טבעי, והיא מונה כיום כאלף משפחות. הקהילה בונה קומפלקס חדש בירושלים וקהילות נוספות קיימות בשלוש שכונות של בית שמש (נחלה ומנוחה, רמת בית שמש ב' ו"גבעת ירושלים").קהילה קטנה קיימת בעיירה מונסי וב-2010 נפתח שטיבל קטן גם בשכונת סטמפורד היל שבלונדון.

האדמו"ר הנוכחי הנהיג בקהילה לימוד של "עמוד יומי" בגמרא. הנהגתו מתאפיינת ביתר פתיחות.

בקהילה ישנה קבוצה בשם "מארי דחושבנא" - המגישים בכל ראש חודש דיון וחשבון על מעשיהם באותו חודש לאדמו"ר, העובר על הרשימות.

החסידות מקיימת מדי שנה שני אירועים רבי משתתפים:

  • מעמד הדלקת מדורת ל"ג בעומר במירון במוצאי היום, שאותו חידש האדמו"ר הנוכחי בנוסף למעמד ההדלקה המסורתי שקיים גם אביו בחצר בית מדרשו בירושלים. על פי הערכות שהופיעו בעיתונות החרדית במוצאי ל"ג בעומר ה'תשע"א - (2011) נטלו חלק במעמד כעשר עד עשרים אלף איש‏[2].

האדמו"ר הנוכחי הפקיד את ניהול ענייני הקהילה (למעט המוסדות החינוכיים) בידי גוף בן שבעה חברים, הקרוי "ז' טובי הקהילה" ("זט"ה"), בהשראת ז' טובי העיר. שישה מחברי הגוף נבחרים בידי הגברים הנשואים והנשיא מתמנה על ידי האדמו"ר[3].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידות מתאפיינת בהתבדלות, בשמרנות ובהקפדה על תקנות. חלק ניכר מתקנות אלה מאוגדות ב"ספר התקנות", שכתב הרב ראטה, ושעליו חותמים אנשי החסידות בסיומו של מעמד "קיבוץ הגדול", הנערך מידי שנה בי"ט בכסלו - יום השנה לפטירתו של המגיד ממזריטש. במעמד זה נושא האדמו"ר שיחה מיוחדת. בני הקהילה הגרים מחוץ לישראל אינם חותמים, בין היתר משום שאינם יכולים לעמוד בחלק מהתקנות, כגון תקנות הלבוש והחובה להתפלל את כל התפילות בבית המדרש של הקהילה[דרוש מקור].

הלבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי החסידות מקפידים על הלבוש הירושלמי החרדי מן המאה ה-19 שחלקו מפורט בספר התקנות: בימי חול לובשים בני הקהילה קַאפְטְן מפוספס, הידוע בכינוי "זברה" או "כתונת פסים", ומתחתיו לובשים הנשואים וסט מבד זהה המכונה בעגה הירושלמית "סידריה"‏[4]. בימי שבת, חג וכן בשמחות משפחתיות, הגברים לובשים את קאפטן מפוספס בצבע צהוב-זהוב עם פסים כחולים‏[5]. בשבת לובשים גם הרווקים "קאפטן" וכן חוגרים גרטל רחב עשוי בד לבן מפוספס בצבעים שונים. כמו כן לובשים בני הקהילה, מגיל בר מצווה ומעלה, גרביים שחורים בימי חול ולבנים בשבתות ובחגים‏[6], ומעליהם מכנסיים קצרים שקצותיהם מהודקים לרגליים. אנשי החסידות, כולל ילדים, חובשים כיפה לבנה גדולה (יַרְמוּלְקֶה), ומגיל הבר מצווה חובשים מעליה בימי החול - כובע סמט נמוך-קומה, ובשבתות וחגים שטריימל. בשבת לובשים הגברים הנשואים בגד עליון בצבע חום הנקרא ג'ובה.

הנשים חובשות מטפחת ראש הדוקה בצבע שחור הנקראת "יאזמה"‏[7]. בשבתות ובחגים צבעה הוא לבן. כל בנות הקהילה מגיל תשע גורבות גרביונים שחורים אטומים בכל ימות השנה, למעט בימים הנוראים, שבהם צבע הגרביונים לבן.

בני הקהילה המועטים שגרים מחוץ לישראל אינם לובשים את הלבוש הירושלמי המסורתי המונהג בקהילה. חלקם לובשים אותו בהגיעם לביקור בישראל. רובן המכריע של נשות הקהילה בחו"ל מקפידות לחבוש מטפחת ראש ולא פאה נכרית וכן לגרוב גרביים שחורים אטומים.

בדלנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי מתנגדת החסידות מסיבות דתיות למדינת ישראל. כמו שאר אנשי העדה החרדית, מוסדות הקהילה אינם מקבלים כספים ממדינת ישראל ובמקום זאת מגייסת תקציבים חלופיים, בעיקר מקרן ההצלה של חסידות סאטמר בארצות הברית אשר ממנת תקציבים למוסדות וגופים אשר נמנעים מלקבל את כספי מדינת ישראל.

רובם המכריע של השידוכים בחסידות "תולדות אהרן" הם בתוך הקהילה. נישואין או יציאה מחוץ לקהילה הם נדירים, מלבד בקרב צאצאי האדמו"ר, המחותנים עם צאצאי אדמו"רים מחסידויות אחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר אטינגרהחסידות תולדות אהרן שכרה יחצ"ן, באתר הארץ, 16 ביולי 2009
  2. ^ ראו במוספי החדשות של העיתונים משפחה, בקהילה ושעה טובה, 26 במאי 2011.
  3. ^ פיני רוזן, מתח בתו"א: מי יהיו ז' טובי העיר?, 12 בינואר 2010, אתר בחדרי חרדים.
  4. ^ מקור השם הוא בערבית - מלשון סודר
  5. ^ בימי ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבא ובשעת עריכת ליל-הסדר לובשים הגברים הנשואים "קאפטן" לבן במקום הקיטל
  6. ^ רווקים אינם לובשים גרביים לבנים למעט בימי ראש השנה ויום הכיפורים.
  7. ^ מקור השם אף הוא מהשפה הערבית