סימון וייל (פילוסופית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סימון וייל (בצרפתית: Simone Weil) ‏(3 בפברואר 1909 - 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה צרפתייה, סוציאליסטית פעילה, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה.

[עריכה] תולדות חייה

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום השני בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השלישי.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מחשש שדת ממסדית תפגע באמונתה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

[עריכה] תפיסת עולמה והגותה

וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים. הפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, שאותה ניסתה לבססה גם באמצעות חלק מסיפורי התנ"ך, שאותו שנאה, כהגדרתו של הפילוסוף עמנואל לוינס, וממנו השליכה על העולם היהודי, שאותו כמעט ולא הכירה.

על פי לוינס קיימות בתורתה שתי תפיסות מביכות מבחינה יהודית:

כפייה של דרך קריאה בתנ"ך, שבה מקור הטוב יהיה תמיד זר ליהדות, ומקור הרע יהודי אופייני. עמדה שהיא גנוסטית בטבעה, ורלוונטית יותר לעברים הקדמוניים מאשר לטיפוס היהודי הגלותי.
אמונה בטוב טהור ונקי שאין בו אלימות, דבר המביא לראייה של התפיסה המקראית כמקור כל רע, בעיקר בשפך הדמים שבו, ובמצוות האלימות הקיימות בו.

עם זאת זכתה להוקרתו ולהערכתו בשל אישיותה האצילה והאינטלקטואליות המעמיקה שלה, במה שהוא מכנה "קדושה גאונית".

מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).